פיקוד מערב: המפתח לביטחון ישראל בים התיכון

האיום מהמערב והתשובה: הצורך בפיקוד מערב

בעשורים האחרונים, המרחב הימי ממערב לישראל הפך לזירה אסטרטגית קריטית עבור ביטחונה וכלכלתה של המדינה. עם זאת, איומים גוברים מצד ארגוני טרור ומעצמות אזוריות מסכנים את האינטרסים הישראליים באזור זה. המאמר מהווה המשך למאמר אחר שפורסם כאן בנושא, הוא בוחן את האתגרים הביטחוניים במרחב הימי המערבי ומציע פתרון ארגוני חדש – הקמת פיקוד מערב בצה"ל – כמענה הולם לאתגרים אלו.

חשיבות המרחב הימי והאיומים המתפתחים

המרחב המשתרע ממימיה הטריטוריאליים של ישראל מערבה כולל את המים הכלכליים שלה, ובהם משאבים חיוניים כגון שדות הגז 'תנין', 'תמר 1' ו-'לויתן'. בנוסף, עוברים בו כבלי תקשורת חיוניים ובעתיד צפוי לעבור בו צינור הגז EastMed. כ-90% מהסחר הבינלאומי של ישראל עובר דרך מרחב זה, מה שהופך אותו לעורק חיים כלכלי.

לצד חשיבותו הגוברת, האזור הפך למאוים יותר בשנים האחרונות. ארגוני טרור כמו חמאס וחזבאללה הוכיחו את יכולתם ונכונותם לפגוע במתקני גז ישראליים, כפי שראינו במבצעים 'צוק איתן' ו'שומר החומות'.^[1][2] מזכ"ל הארגון נסראללה איים לפגוע במתקני הגז בעבר,^[3] חשש המתגבר בשל הסכסוך הארוך בין ישראל ללבנון על הגבול הימי ביניהן ובתוך כך חלוקת משאבי הגז.^[4] התפתחות היכולות הימיות של ארגונים אלה, הכוללות קומנדו ימי, כטב"מים, כלי שייט בלתי מאוישים וטילים מדויקים, מהווה איום מתמשך.

במקביל, מעצמות אזוריות כמו טורקיה, מצרים ואיראן מציבות אתגרים משמעותיים. טורקיה, בפרט, הפגינה בשנים האחרונות התנהגות אגרסיבית בים התיכון, תוך חדירה למים הכלכליים של מדינות שכנות ופעילות נמרצת לשיבוש תוכניות אנרגיה אזוריות. ההתעצמות המתמשכת של הצי המצרי והשאיפות האיראניות להרחיב את נוכחותן בים התיכון מוסיפות למורכבות הביטחונית באזור.

טורקיה הינה מעצמה ימית בעלת כוח עולה. ברשותה צי בעל למעלה מ-100 כלי שיט, עשרות נחתות, עשר צוללות ועוד שש בבניה, נושאת מטוסים בבניה, וסד"כ של כ-260,000 איש (כולל נחתים).^[5][6] בעשור האחרון טורקיה הולכת ונעשית אגרסיבית בים התיכון, וחודרת למים הכלכליים של יוון, בולגריה וקפריסין.^[7] היא פועלת ללא לאות לשבש את אפשרות הקמת צינור EastMed, מתוך מטרה למנוע מקפריסין לייצא את הגז שבבעלותה ולאלץ את ישאל להעביר גז דרכה. כולל חתימה על חוזה ימי עם לוב שיוצר כביכול מסדרון ביניהם שחוסם את נתיבו העתידי של הצינור. נראה כי טורקיה נחושה לבלום צינור זה, יתכן שאף במחיר של מלחמה.^{[8] *} 

היחסים בין טורקיה לישראל התדרדרו מאז משבר המרמרה ב-2010. ב-2012 משבר זה התבטא ארדואן כי הוא היה מבחינת טורקיה 'עילה למלחמה' וכי 'ספינות חיל הים הטורקי ערוכות לצאת אל הים התיכון כדי להגן על האינטרסים של טורקיה, ואנו נערכים לכל התרחישים והאפשרויות הגרועים ביותר׳.^[9] אמנם הרוחות נרגעו מעט מאז, אך היחסים טרם שבו לקדמותם. במהלך 2021 עלו בתקשורת הטורקית קריאות להפעיל בעזה את 'מודל לוב', בכוונה להתערבות הצבאית הטורקית שם. במקביל, שיתוף הפעולה הישראלי – קפריסאי – יווני כונה בעיתונות זו 'ציר הרשע'. נראה כי קריאות אלו התרחשו בעידודו של ארדואן. לא מן הנמנע שטורקיה תנקוט במהלך אגרסיבי במרחב הימי כלפי ישראל, באם ניסיונות ההתקרבות אליה יכשלו, טורקיה תרגיש באיום על מעמדה באזור, או בעקבות התדרדרות נוספת במעמדו הפנימי של ארדואן.^[10][11]

גם הצי המצרי עובר תהליכי התעצמות בעשורים האחרונים, שכולל בניית ושדרוג נמלים צבאיים^[12] ורכש ימי מואץ^[13][14]. בהקשר לזה, יש להזכיר את ניסיונה הכושל של מצרים לחסום את נתיבי השיט האזרחיים של ישראל בזמן מלחמה במאה הקודמת, ואת הצלחתה לעשות זאת בים האדום^[15], כמו גם את העובדה שלמרות יחסיה הידידותיים יחסית עם ישראל כיום, השנאה לישראל בציבור עומדת בעינה, והמדינה נשלטה בעשור הקודם לזמן מה בידי 'האחים המוסלמים'.

איראן מהווה גם היא אתגר הולך וגובר לישראל במימד הימי. לצד מתקפות הצי האיראני עצמו ושלוחיו החות'ים על ספינות בבעלות ישראלית בים האדום, כמו גם האיום הכללי מצידה על השיט באזור באמצעים כמו מיקוש, סירות נפץ וטילי חוף ים, איראן שואפת להרחיב את פעולת הצי שלה גם לים התיכון. היא מפעילה צי של ספינות מסחריות להברחת אמל"ח לסוריה ולבנון, והברחת נפט בחזור (תוך עקיפת הסנקציות נגד משטר אסד). נוסף לכך, הצי האיראני בונה את כוחו, ככל הנראה, מתוך שאיפה להשיג מאחז בנמלי החוף הסורי.^[16]

המצב הנוכחי והצורך בשינוי

במקביל, נוכחות הצי האמריקאי בים התיכון פוחתת, בעוד רוסיה הולכת ומגבירה את נוכחותה ומעורבותה במרחב, אשר הינו אסטרטגי עבורה (שכן גם כלכלתה היא תלויה בשיט שעובר בו).

לנוכח מציאות מורכבת זו, המבנה הארגוני הנוכחי של צה"ל מגלה חוסר התאמה מדאיג.

האחריות על אבטחת אסדות הקידוח, למשל, מוטלת כיום על חיל הים – יחידה שאמורה להתמקד בבניין כוח ולא בניהול מרחב גיאוגרפי שלם.^[17] מצב זה יוצר פערים משמעותיים בתחומים כמו איסוף מודיעין, הקצאת משאבים, ותכנון אסטרטגי ארוך טווח. על המתקנים עצמם מגינים מאבטחים פרטיים, שכפופים בתיאוריה לצה"ל אך ללא הכוונה מסודרת.^[18]

הפתרון המוצע: הקמת פיקוד מערב

לאור זאת, עולה הצורך הדחוף בהקמת פיקוד מרחבי חדש ורביעי בצה"ל – פיקוד מערב. פיקוד זה ייקח אחריות כוללת על המרחב שמהמים הטריטוריאליים של ישראל מערבה, כולל המים הכלכליים וכלל השיט הישראלי בים התיכון. תחת אחריותו יהיו גם המוכנות לעימותים אפשריים עם מעצמות אזוריות וניהול כלל משאבי צה"ל הפועלים במרחב זה. האחריות על הגנת המים הטריטוריאליים של ישראל וחופיה תישאר, כפי שהיא כיום, בידי פיקודי צפון ודרום.

יתרונותיו של פיקוד מערב יהיו משמעותיים. ראשית, הוא יאפשר גישה הוליסטית ומתואמת לאתגרי הביטחון במרחב הימי. שנית, הפיקוד יוכל להאיץ ולשפר את שיתופי הפעולה עם גורמים ידידותיים באזור, כמו קפריסין, יוון ומדינות נאט"ו, תוך פיתוח קשרים עמוקים יותר עם צבאות וגופי מודיעין של מדינות שכנות. לבסוף, הקמת הפיקוד תאפשר פיתוח תורת לחימה ייעודית, ניהול חמ"ל פיקודי מתקדם, וסנכרון יעיל יותר עם שאר יחידות צה"ל.

סיכום

הקמת פיקוד מערב אינה רק צעד ארגוני, אלא מהלך אסטרטגי הכרחי נוכח המציאות המשתנה במזרח הים התיכון. פיקוד זה יספק לישראל את הכלים הנחוצים להתמודדות עם האתגרים הביטחוניים המתפתחים, תוך שמירה על האינטרסים החיוניים שלה במרחב הימי. בעידן שבו הים התיכון הופך לזירת עימות מורכבת יותר, הקמת פיקוד מערב היא צעד חיוני בהבטחת ביטחונה וחוסנה הכלכלי של ישראל בטווח הארוך.

_{* טורקיה ומזרח הים התיכון: "משחק שחמט חדש-ישן" – ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק}