דעה: סרטוני הפליטים בעזה נחוצים

איש התקשורת יותם זמרי העז לצייץ בטוויטר סרטון בו נראים עזתים נודדים מבתיהם וכתב בראשו "תענוג". קיתונות של כעס וביקורת הומטרו עליו. כיצד זה יכול היה להתענג על נכבת עזה? העזתים בסרטון, חלקם בוודאות היו מעורבים בטבח שאירע בשבת שמחת תורה, חלקם חיפו על מעורבים אחרים, חלקם הם בני משפחותיהם של רוצחים, אנסים וחוטפים, חלקם לא יהססו ליטול חלק בטבח הבא.

רובם ככולם יצביעו לחמאס אם תתקיימנה בחירות, בבתיהם תלויה תמונה של מסגד אל-אקצא לא מפני שידם מושטת לשלום ואף אחד מהם – אף אחד מהם לא סייע לישראל למצוא חטוף אחד. הם נודדים כי צה"ל כרז וביקש מהם לפנות את בתיהם. כן, ביקש.

לא רצח אותם, לא טבח בהם, לא אנס אותם, לא בזז את רכושם, לא נעץ מסמרים באבריהם המוצנעים, לא אפה בתנור את התינוקות שלהם, לא אזק יחד משפחות שלמות ושרף אותן, לא תלה את נערותיהם על עצים ואנס אותן, לא ערף את ראשיהם, לא פרץ אל בתיהם, לא הפחיד אותם עד מוות, לא רדף אחריהם עם קנה רובה צמוד אל ראשם, לא שחרר את ידית הבלם כאשר הם חיים וגופם משתלשל מתוך מכוניות נוסעות נגרר על האספלט החם, לא עשה את כל מה שהנוזפים ביותם זמרי שכחו. מוזר שהם אלה שצורחים "חטופים עכשיו!" אך שכחו מיהם החוטפים.

תענוג 😘 pic.twitter.com/f0pL5Jpj2r

— Yotam zimri (@YotYotam) August 9, 2024

העזתים האלה נמצאים בדרכם אל אזורים הומניטריים בהם יקבלו מחסה ומזון תחת עינו הפקוחה של העולם. הם לא מפונים אל מחנות ריכוז ולא אל מחנות עבודה, הם לא עומדים בתור לקרמטוריום, הם לא מפונים לארצות שאינן רוצות בהן ולא יוטבעו בים כשם שהם שואפים להטביע אותנו.

הם הולכים למקום בו יוכלו לגור גם אם באי נוחות ולהתלונן על סוכריות שפג תוקפן משום שבשבעה באוקטובר הם איבדו את זכותם לגור ברצועת עזה בשלווה. הם הולכים משום שצה"ל צריך להשלים את המלאכה, להשמיד את חמאס, למצוא חטופים, לאתר מנהרות, לאתר מצבורי נשק.

סביר שרובם של הנודדים מעורבים בכל אלה בדרך זו או אחרת. הם הולכים משום שצה"ל שעושה ככל שביכולתו שלא לפגוע בחפים מפשע, אם יש כאלה, מבקש שלא לפגוע גם בהם. ברשת ציינו רבים את הדיכוטומיה הקיומית בה נראים העזתים מריעים באכזריות בלתי נתפסת כאשר הגיעו רכבים אל הרצועה בהם הוטלו חטופים – חיים או מתים אל מול הסרטון בו הם נראים מתפנים.

זו הבחירה. יש את אלה שציינו שיש גם דרך שלישית, זו שבחרו בה בדרזדן כאשר אף אחד לא שאל את ארצות הברית ואת בריטניה שהפציצו עשרות אלפי אנשים, ביניהם לבטח גם חפים מפשע – "מה עם הבלתי מעורבים?"

לו היה זה תלוי בנוזפים מלחמת העולם השנייה יכולה הייתה להמשך עד לרגע הזה משום ש"אנחנו זה לא הם" ו"אנחנו לא פוגעים בנאצים". היו גם את אלה שציינו דרך שלישית אחרת, טהרני הקונספציה שלא למדו דבר מהטבח הנורא. הם כתבו על יחס טולרנטי שאפשר להפגין כלפי העזתים, על חינוך שיגרום להם שלא לשנוא, על הטבות כלכליות כאילו שלא ניסינו, על הבנה, על קבלה, על הכלה, על רחמים.

יש רגע בו יתר מוסר הופך למין סוג של טירוף, שטהרנות גורמת להעדפת חיי האחר על פני חייך שלך, שצדקנות הופכת למין סוג של התאבדות.

כשמגיעים למצב הזה – אי אפשר לנצח.