האיראנים משתמשים באיום התגובה שלהם לסחוט מישראל נסיגות ווויתורים, והממסד הבטחוני שלנו נופל כרגיל בפח
מאז חיסולו של הנייה, ישראל נכנסה לכוננות ספיגה לקראת תגובה איראנית. אך בניגוד לציפיות, האיראנים מתמהמהים. רבים מפרשים זאת כחולשה או הרתעה מוצלחת. אני מציע מבט אחר: האיראנים אינם מעוניינים ב'תגובה' גרידא, אלא השגת יעדים אסטרטגיים באמצעות סחיטה באיומים. זה אולי נשמע אלמנטרי, אבל זה לא.
הפעלת כוח צבאי אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להשגת יעדים מדיניים. האיראנים מבינים זאת היטב. כל בוגר קורס מ"כים יודע לצטט את קלאוזביץ בדבר היות המלחמה המשך המדיניות, ציטוט שבדרך כלל מסלפים את משמעותו אבל בהקשר הזה הוא נכון: הפעלת כוח והאיום בהפעלתו, נועדו להשיג מטרה.
מהי האסטרטגיה של האיראנים? לשם מה הם מחזיקים ארסנל גדול של נשק? ולשם מה הם מחזיקים ארסנלים גדולים אצל הפרוקסיז שלהם בלבנון ובתימן?
המטרה הסופית ידועה: השמדתה של ישראל. אולם בניגוד לחלק מהגנרלים אצלנו, הם מבינים שאי אפשר להגשים אותה בלי כיבוש קרקעי מלא, כך שמלאי הרקטות והכטב"מים לא נועד רק לעצם ההשמדה, אלא לאסטרטגיה ארוכת טווח ורחבה יותר: הוא נועד ליצור איום מוחשי ומתמיד על ישראל שיגרום לה לוותר בהדרגה על נכסים חיוניים.
כך לאט לאט ובהדרגה ישראל נחלשת, איראן וגרורותיה מתחזקות, ועד להגשמת המטרה הסופית יש להם זמן וסבלנות.
האסטרטגיה הזו עבדה מצוין בהסכם הגבול הימי לפני שנתיים: איום אמין בהפעלת כוח (כטב"מים לכיוון אסדת כריש והכנסת כוח רדואן לכוננות) הוביל את ישראל לוויתורים על חלק מהמים הטריטוריאליים שלה, ופתח פתח לדרישות קרקעיות נוספות של חיזבאללה.
מאז פרוץ המלחמה האסטרטגיה הזו ממשיכה להוכיח את עצמה. קיומו של מלאי עצום של חימוש רקטי בלבנון מרתיע את ישראל מיציאה לפעולה מקיפה במדינה, ושומר את העימות "בעצימות נמוכה" אולם די בעצימות הזו כדי להרחיק מאות אלפי תושבים מיישובי הצפון בהפקרה חסרת תקדים של אזורי הגבול. כך, בלי לפתוח במלחמה, חיזבאללה הצליח להחריב דה פקטו חלקים נרחבים מהמדינה. מלאי הרקטות שרובו לא נכנס לשימוש נועד לספק מטרייה לעצימות הנמוכה שקוצרת הישגים דרמטיים.
תחת התנאים הללו מתנהל כבר מאז תחילת המלחמה מו"מ בין ישראל, ארה"ב, צרפת ולבנון על הסדר כלשהו בגבול הצפון שירחיק את חיזבאללה מהגבול תמורת וויתורים ישראליים על חלק מנקודות המחלוקת. זהו ה"הסדר המדיני" שאמור להביא להחזרת התושבים שהגנרלים שלנו מדברים עליו כבר חודשים ארוכים.
בימים האחרונים מתרבים דיווחים על לחצים שמפעילים האמריקנים ושותפיהם כדי למנוע תגובה איראנית, בתמורה לעסקה שתסיים את המלחמה. זו אותה תבנית: האיראנים מאיימים בהפעלת כוח שעשויה "לגרור את האזור כולו למלחמה" וכדי למנוע זאת, מפעילים לחצים על ישראל להגיע לפשרה.
על הפרק עומדת עסקה מול חמאס בעזה, והאיראנים עצמם כבר מצהירים כי "רק הפסקת אש בעזה תמנע תגובה". אפשר בהחלט להבין מדוע: מדובר בעסקה שתציל את חמאס מהשמדה, תוציא את צה"ל מהרצועה, תפקיר שוב את גבול מצריים להברחות ותשקם את חמאס, הקליינט האיראני בעזה.
הדבר הזה יוצג לציבור כמובן כהישג: חיסלנו את הנייה בליבה של טהרן, והאיראנים לא הגיבו. "הם מורתעים" יגידו לנו נושאי דרגות בדימוס באולפני הטלוויזיה.
גם הנסיגה עצמה כבר ממוסגרת כניצחון, כפי שתיאר זאת דן הראל בראיון לרשת ב:
"אם נעשה את עסקת החטופים נוכל לחבור לציר סוני, בהשתתפות ארה"ב, וביחד נעמיד חומה אמיתית מול איראן – מקור צרותינו ב-20 השנים האחרונות"
את הטיעונים הללו אנחנו כבר מכירים לעייפה והם ליוו גם את הסכם הגז הימי: כניעה של ישראל תחת איום, היא בעצם "ניצחון". כל פעם התירוץ אחר: פעם זה "שיהיה להם מה להפסיד", פעם זה "לחזק את המתונים" והפעם זה "ליצור קואליציה מול איראן". תירוצים יש הרבה, אבל התוצאה תמיד אחת: נסיגה ישראלית תחת אש.
מאז החיסולים אפשר לזהות מגמה גוברת בעיתונות: להפחיד את הציבור בדבר היכולות של חיזבאללה והחות'ים: כמה נשק יש להם, כמה הם חזקים, כמה קשה לתקוף אותם ואיזה נזק ייגרם למדינה מפתיחה במלחמה בחזית הצפונית. הכל מכוון למסר אחד: מניעת מלחמה כשלעצמה היא "הישג" עבור ישראל, ושווה לשלם עבור זה גם מחירים.
אלו הם פני הדברים בשעה זו, ואנחנו רואים את המערכת הבינלאומית, הפוליטית והתקשורתית מתארגנת בהתאם. ה"פסגה" המדינית המתוכננת מחר נועדה בדיוק לשם זה. זה לא מקרי שגלנט, גנרלים בדימוס וגורמים בצבא מיישרים קו בנושא הזה. מסדר הפנסיות התקציביות מגויס כרגיל לטובת המפלגה הדמוקרטית.
האיראנים כמובן יציגו דבר כזה כ"וויתור" אדיר מצידם, וידרשו מן הסתם תמורה גם במחוזות אחרים (הורדת סנקציות, שחרור כספים וכדומה), ואף ישמרו את הזכות להגיב ולדרוש דרישות נוספות בהמשך, מה שיגרור סבב נוסף של "שיחות" ומגעים כשנכסים ישראלים נוספים על שולחן הניתוחים.
כך ישראל, שרואה בתגובה הצבאית האיראנית את תדמית הכל, במנותק מההקשר האסטרטגי הכללי, צועדת בעיניים פקוחות לתוך מלכודת. בניסיון להימנע מקרב, אנחנו עלולים להפסיד במלחמה.
פתחתי בקלאוזביץ אז גם נסיים בו:
"התקפן תמיד רודף שלום. הוא יעדיף להשתלט על המדינה שלנו ללא התנגדות".
האיראנים, כך נדמה, למדו זאת היטב. הגנרלים שלנו – לא.
על איזה ממסד ביטחוני ממתי יש לישראל ב 40 שנים אחרונות ממסד בטחוני
המטרה הסופית ידועה: השמדתה של ישראל?
לידיעתי ישראל היא רק התירוץ ובסה"כ איראן מעדיפה להיות הטורף ולא הטרף.
מאמר קשה וטוב
הגנרלים שלנו לא, אוקי
ומה עם הדרג המדיני?
ראש הממשלה?
ממשלת 64 המנדטים?
למה לעז%$ל ראש הממשלה לא מחליף את שר הביטחון למישהו שיעשה סדר ויציל את המדינה?????
הגנרלים שלנו לא טיפשים, הם יודעים נהדר ששיקרו לציבור ומכרו לו הונאה בדמות מוכנות הצבא למלחמה, הם תמיד אמרו והם ממשיכים להגיד שהם מוכנים לכל תרחיש, אם תתפתח מלחמה אזורית מהר מאוד נגלה עד כמה הם לא היו מוכנים בשום היבט למלחמה שכזו, שדורשת מן הסתם היערכות שהיא קצת מעבר למטוסים ו-8200, מערך לוגיסטי שיספק מזון, מים, דלק, ציוד רפואי לעורף שיהיה סגור בממ"דים למשך חודשים, התמודדות עם 7 חזיתות שחלקן יאיימו בפלישה קרקעית, מערך לוגיסטי צבאי שיספק אספקה לכוחות בחזית, וזו רק רשימה חלקית. מישהו בכלל מאמין שהחבורה הזאת נערכה לתרחישים האלו? בוודאי שלא. אז הדרך שלהם להתחמק היא אותה דרך שתמיד עבדה להם: ספין בדמות חיסול בכיר זה או אחר כדי להשיג תמונת ניצחון ואז עסקה שגם אותה יציגו כצו השעה. בפועל העסקה מצילה אותם וזה הדבר היחיד שעומד לנגד עיניהם.
מאמר מדויק, חזק ובעיקר מייאש. אכזבה עצומה מהדגנרלים שלהם וגם מהימין שלא מצליח לחדור את שיריון התבוסתנות והכניעה במטכ"ל. אכזבה מתמשכת מנתניהו שנראה שממשיך למנותם כדי שימנעו ממנו להחליט (למה מינה את גלנט??).
עצוב.
הקצונה הבכירה שהכשירה כל שרץ עד עצם היום הזה,ו"הגדילה לעשות"בהפקרות ובמחדל הנורא ביום המר והנמהר,פסולה מהשתתפות בהחלטות לגבי ניהול המלחמה וסיומה.
הלוחמים בשטח והמשפחות שבניהן נפלו בקרבות ומסרו את היקר מכל,את חייהם,חייבים לעשות הכל כדי
שהאחראים לכל החוליים יוחלפו ללא דיחוי.
מותם ופציעתם של רבים מהחיילים בקרבות ברצועת עזה,לא היה ולא יהיה לשווא!!!!!!!!!!!!!!!!!
השמדת ישראל אינה מטרטה העיקרית של ישראל – אם כי ההשמדה קשורה לחזון שיעי משיחי. הנהגת העולם המוסלמי והפצת המהפכה האיסלמית הן המטרה. המיליציות השיעיות בתימן ובעיראק משמשות גם ככלי נגד מדינות ערב
ניתוח יפה ודי מדויק אך את העיקר שכחת – את מריחת הזמנים, כולל זמני התגובה, מנצלת אירן להשגת הנשק הגרעיני שישנה את כל המשוואה ויעמיד איום קיומו אדיר מעל מדינת ישראל. הזמן לא משחק לטובתנו (ולא רק מבחינת הויתורים על נכסים ושטחים). ההישג הוא מלחמה ועכשיו – כל עוד (כנראה) לא שמו ידם על הגרעין – לא הרגיעה… בנוסף, שקט חסר תוכן אמיתי מול אויב שכח קיומו מוקדש להשמדתנו לא באמת קונה לנו דבר חוץ מאשר העברת היוזמה, שוב, לידי האויב. כך תפרוץ המלחמה הגדולה בעיתוי, מיקום ואופן שנויים להם ולא לנו (כאשר כרגע הפלישה של חמאס קלקלה לאירן מתקפת פתע קרקעית אדירה שנבנתה במשך 20 שנה (מי שחושב ש-800 ק"מ של מנהרות בדרום בהשקעה של מיליארדים, נבנו עבור 30,000 חמסניקים – הוא תמים מאוד).
צריך שר ביטחון אחר , שלא בא מתוך המערכת . מישהו שידע לבקר כשצריך , ולא יגבה באופן אוטומטי את הצבא.