אל תהיו דור של כבשים: הבנטיזם חוזר – דעה

בוועידת החינוך של ״ישראל היום״, עמד נפתלי בנט על הבמה ונשא נאום ארוך שסימן את פתיחת מסע הקמפיין החדש שלו בניסיון לחזור לזירה הפוליטית. בנט, המשוכנע כי עם ישראל שכח את מעשה ההונאה הבלתי נתפס שביצע, פנה שוב ושוב אל הצעירים, אותם כינה ״דור האריות״.

בנט מקווה כי אותם צעירים, שלא רומו על ידו משום שעדיין לא הייתה להם זכות הצבעה במערכת הבחירות ההיא, ייתנו בו את אמונם. הוא מרעיף חנופה על מה שהוא מכנה ״דור הטיקטוק״, ולא שוכח לשלב שוב ושוב אזכורים של ילדיו, נציגיו הפרטיים כלשונו.

בדומה לתקופת מגפת הקורונה, שבה נדמה כי לא היה אזרח ישראלי שמח יותר ממנו על ההזדמנות לצאת למסע פרנסה מתועד ודמגוגי, כך גם עתה בנט רותם את האסון שפקד את מדינת ישראל לטובת מסע פרנסה נוסף.

זכור במיוחד נאום ה״השתגעתם! מה אתם עושים?״ שנשא מעל דוכן הכנסת בתקופת המגפה. הפעם הוא בוחר ״להרגיע״ את עם ישראל, בניגוד למה שמנהיג אמור לעשות, תוך שהוא מתאר תמונת מצב קודרת: אירוע כמעט אפוקליפטי מתקרב, העולם סוגר עלינו, מחרימים אותנו, מטילים עלינו אמברגו נשק, והכל שחור ופסימי. הוא אף מציין שהורידו את דירוג האשראי שלנו, לא כפי שמתבקש בתקופת מלחמה, אלא בגלל התנהלות כלכלית בלתי אחראית.

כל זאת במטרה לזרוע ייאוש ופניקה, בדומה להתנהלותו בעבר כאשר קרא להטיל סגר בזמן שלא נדרש ו״לפתוח את הכל״ בתקופה הקריטית. הוא מנסה ליצור כאוס, כפי שעשה כאשר שיסה את הורי הילדים המחוסנים בהורי אלה שלא חוסנו.

בנט מספר על מסע הפרנסה שלו, זה שהוא מקווה שיושיב אותו חזרה על כיסא השלטון. הוא מתאר את ביקוריו ביישובי העוטף: הוא ביקר, הוא דיבר, הוא פגש, הוא תיחקר, הוא התרים, הוא הקשיב, הוא התקשר למיליארדר, והוא קנה ג'יפים ללוחמים. הוא אף מוצא הזדמנות להזכיר את עברו כמנכ״ל חברה. כל הסעיפים ברשימה שהוכנה עבורו על ידי היועצים האסטרטגיים מופיעים.

כאמור, בנט ממשיך לפנות ל״דור האריות״, אלה שהוא מקווה שעדיין יכול להשפיע עליהם. הוא מקווה שאותם צעירים שיצביעו לראשונה בבחירות הבאות אינם מודעים למעשה ההונאה הפוליטי החמור ביותר בתולדות מדינת ישראל, ואולי אף בתולדות מדינות העולם.

הוא מקווה שהם אינם מודעים לכך שהקים ממשלה עם שישה מנדטים בלבד, תוך שהוא מתעלם מהבטחותיו לשותפיו הפוליטיים ולבוחריו. הוא מקווה שהם לא יודעים שהפר הבטחות למשפחות שכולות, והקים קואליציה עם האחים המוסלמים, הזכיר להן באכזריות כמעט סוריאליסטית את אהרון שנדם כאשר בישרו לו על מותם של בניו, כשביקשו המשפחות למחות נגדו בטקסים השונים ואף חסם אותן ברשתות החברתיות.

בנט הבטיח בשידור חי שלא ייתן ליאיר לפיד להיות כאן ראש ממשלה תוך שהוא חותם על מסמך ביודעו כפי הנראה כי הדברים כבר סוכמו. כשם שהבטיח ש"ממשלת השינוי ירדה מהפרק" ובעוד בני הנוער של הציונות הדתית פיזזו משמחה, המשיך לנהל משא ומתן קואליציוני עם רע"מ.

ובכן, הוא נתן ליאיר לפיד להיות ראש ממשלה ולחתום על הסכם כניעה מביש שהעניק נכס אסטרטגי וכלכלי ללבנון תמורתו לא קיבלנו את השקט שהבטיח.

באופן מתעתע זכורה תקופת שלטונו של בנט כתקופה שקטה, בה הותר לעשרות אלפי פועלים פלסטינים לחצות את הגדר אל תוך מדינת ישראל. לכאורה חמאס היה מורתע לאחר האיום במתקפה בתגובה לכל בלון תבערה שיתעופף לעברנו. בנט כמעט שלא נדרש לעשות זאת ואין זה מעיד על מדיניות ביטחונית יוצאת דופן בהצלחתה, כי אם סביר הרבה יותר על אינטרסים של חמאס ושאר ארגונים בעזה שלא לגרום לפירוק הקואליציה בה ישב מנסור עבאס. כן, מי שבנט הבטיח שלא ישב איתו.

בנאומו, בנט מזכיר מספר פעמים את ״הכישלון הממשלתי״ וקורא להחלפת המנהיגות הפוליטית (זוכרים, קמפיין?) וכן את המנהיגות הביטחונית. בנט אינו מציין כמובן שהיה שותף למינוי ראשיה רגע לפני בחירות. בנט דאג בדבריו ליצור פחד מפני המתקפות הצפויות מאיראן ומלבנון, נטע תחושה שאין הנהגה פוליטית וצבאית שניתן לסמוך עליהן. כמובן שבכל שנות שלטונו של בנימין נתניהו עד לטבח הנורא נעשו טעויות, גם כאלה שקשורות לחמאס, אבל בכל שנות שלטונו של נתניהו עד לטבח הנורא לא נתפסנו כל כך חלשים כשם שנתפסנו אחרי ימיה של ממשלת בנט לפיד שזעזעה את יסודות הדמוקרטיה של ישראל והעניקה פתח למחאה לא אחראית שיצרה קרע קיומי. מחאה אותה נפתלי בנט לא גינה מסיבות פוליטיות ברורות.

בנט לא דיבר על ההישגים הצבאיים בלחימה. הוא לא דיבר על החיסולים המרשימים. הוא לא דיבר על כוחו של הצבא ועל כוחו של העם לעמוד באתגרים הקשים. הוא לא אמר מילה אחת על החטופים: לא דיבר על מבצעי החילוץ ההרואיים, לא בירך את החטופים ששבו, לא חיזק את החטופים שנותרו בשבי ולא הביע תמיכה במשפחותיהם. הוא לא מסר תנחומים למשפחות השכולות, הוא לא איחל רפואה שלמה לפצועים, הוא לא ציין את המגזר החרדי שהתנדב במלחמה הזו יותר ממה שהתנדב אי פעם.

הוא לא איחל לנו ניצחון, לא ניצחון יחסי ולא ניצחון מוחלט. הוא לא קרא לאחדות, הוא לא רומם את רוחו של העם. הוא לא עשה דבר ממה שמתבקש ממי שמתיימר להיות מנהיג.

בנט מנסה להציג את עצמו כמנהיג המסוגל להוביל את המדינה בעת משבר, תוך התעלמות מוחלטת מכישלונותיו בעבר ומהאמון שהפר. הוא מדבר על הצורך בשינוי ובחידוש, כאילו לא היה חלק מהממשלות האחרונות ולא תרם לבעיות שהוא מצביע עליהן.

הוא מדבר על הצורך ב"אחדות לאומית" ו"גישור על פערים", אך נמנע מלהזכיר את חלקו בהעמקת השסעים בחברה הישראלית בתקופת כהונתו. בנט מציג את עצמו כפתרון לבעיות שהוא עצמו היה חלק מיצירתן, ומנסה לשכנע את הציבור שהוא השתנה ולמד מטעויותיו.

לסיכום, נראה כי בנט מנסה לנצל את המצב הנוכחי לטובת קמפיין פוליטי, תוך התעלמות מחלקו בהגעה למצב זה. הוא פונה לדור הצעיר בתקווה שזיכרונם קצר, ומנסה לצייר תמונה קודרת של המצב כדי להציג את עצמו כפתרון. זוהי דוגמה נוספת לפוליטיקה של אינטרסים אישיים על חשבון טובת המדינה, תופעה שראוי לה שתיפסק.