דווקא קהלת: מבט מבפנים על המאבק למען חופש המחשבה בישראל

אלון קמחי |   

הצצה מאחורי הקלעים של הקמפיין שסחף את הציבור לתרום למען חופש הביטוי וקידום מדיניות ימנית ושמרנית

חסימת הכניסה למשרדי פורום קהלת על ידי אחים לנשק. צילום: פורום קהלת

בעיצומו של משבר פוליטי חסר תקדים, מצא עצמו פורום קהלת – ארגון מחקר ומדיניות מוביל – תחת מתקפה פוליטית חסרת תקדים בהיקפה. כיצד הפך ויכוח ציבורי למסע השמצות, ואיך הוביל הדבר לקמפיין גיוס המונים מפתיע? זהו סיפורו של מאבק על חופש הביטוי והמחשבה בישראל.

הרקע למשבר: המחאה נגד פורום קהלת

לפני כשנה, באוגוסט 2023, נתקלתי בסרטון של פעילת מחאה מרכזית מארה"ב נגד הרפורמה המשפטית בשם שני גרנות-לובטון, שבו היא התגאתה מעל הבמה ברחוב קפלן הישגה הגדול ביותר (אז עדיין היינו בימים של טרום ה-7 באוקטובר). לא. לא היה מדובר במניעה של חקיקה "דרקונית" או נפילתה של הממשלה שכה ציפתה לה. הגאווה והשמחה לאיד נבעו מהצלחת המחאה לגרום להפסקת התרומות של אחד התורמים המרכזיים של פורום קהלת. היהירות של שני נשענת כמובן על שורה של בדיות והשמצות שכללו בין היתר ש"קהלת הקימו צבא של בובות-חברי-כנסת שהם מפעילים כדי לפרק את ישראל מבפנים. קהלת הם עדיין המנוע של מכונת הרעל ומחוללי הנזק מספר אחת לחברה הישראלית". פורום קהלת יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ.

מה שהתחיל בחסימה בריונית של משרדי קהלת עם שקי חול וגדרות תיל מצד פעילי "אחים לנשק", עבר מהר מאוד למסכת השמצות ובדיות שקודמו במרץ על ידי עיתונאים ופעילי מחאה בולטים, שכללו בין היתר פריצה לתוך משרדי קהלת מצד פעילות קיצוניות של תנועת "שוברות קירות", ומשם המשיך לפעילות מחאה נגד תורמים לפורום קהלת בארה"ב מצד "נציגי" מחאת קפלן בארה"ב. לא הצלחתי להבין איך ויכוח פוליטי, קשה ככל שיהיה, הופך במהרה להטרדת תורמים פרטיים, יהודים, וציונים שפועלים על פי החוק בארה"ב ובישראל. שיהיה ברור, אין לי שום בעיה עם מחאות. חברה חופשית מאפשרת מחאות כחלק מדיון פורה, גם אם מלווה בהשמצות, שקרים ובדיות. תורמים יהודים וציונים ממלאים תפקיד חיוני בתמיכה במוסדות חברתיים ובמטרות ציוניות. הצלחת המאמץ נגד תורמים עשויה להוביל לסוג של מחול חרבות מתמשך בין קבוצות שונות בישראל שחלוקות זו על זו פוליטית, ולהוריד עוד את רמת הטיעונים והשיח, עד כדי רדיפה אישית של תורמים שימשכו את תרומותיהם ואף את השקעותיהם בחברה הישראלית.

ההחלטה להתערב: מדוע בחרתי לעזור לקהלת

כפי שכבר ידוע, לאחר חודשים של הטרדות וירידה לחייו של אחד התורמים המרכזיים לקהלת, הוא הודיע שהוא משהה את המשך התרומות שלו. כבר אז, כמעט שנה בטרם יצא הקמפיין לגיוס המונים "דווקא קהלת", התבשלה אצלי המחשבה שקרה כאן אירוע לא תקין. גאוותם של אנשי המחאה על הפגיעה בהזרמת תרומות מצידם של יהודים ציונים הוא מבחינתי קו אדום עבור חופש הביטוי והמחשבה. גם לי יש מחלוקות לגבי נושא הרפורמה המשפטית וגם אני סברתי בין היתר שההתעסקות בוועדה לבחירת שופטים כמנוע לתיקונים הנדרשים במערכת המשפט הייתה מיותרת ולא מקור רוב הבעיות בהתנהלות הממשלה. ביקורת היא דבר חיוני בשיח ליברלי ודמוקרטי. מכאן ועד לנסות לסגור את פורום קהלת וכלה בהאשמת חבריו בהחרבת הדמוקרטיה. המרחק היה רב מאוד.

השלב השני שבו החלטתי להירתם לטובת פורום קהלת היה כאשר יצאו ידיעות בתקשורת באפריל האחרון שפורום קהלת החל לצמצם את פעילותו. לאחר שהבנתי שיש כאן משבר תקציבי עמוק יותר, ושפורום קהלת נאלץ לצמצם בכוח האדם החוקר שלו (שהוא הבסיס המרכזי לעבודתו), החלטתי לפנות דרך מכרה טובה שלי שעבדה בקהלת עם הצעה שלי למתן סיוע. לשמחתי, לאחר דחיפה קלה שלה ושל קולגה בכירה נוספת בארגון, הנהלת קהלת הסכימה לאפשר לי לקחת חלק בבניית האסטרטגיה לשינויים פנימיים, והן הכנת הבסיס הנדרש ליציאה לקמפיין גיוס המונים שיפנה לציבור הישראלי, שלעניות דעתי רובו יכול להזדהות עם המסרים והתכנים של פורום קהלת. זו הייתה זכות גדולה והימור גדול, ועם זכות גדולה מגיעה גם אחריות גדולה למימוש.

כניסה לארגון בתקופת משבר היא לעולם לא קלה, על אחת כמה וכמה ארגון שמטרתו הייתה להשפיע על מקבלי החלטות בזירה המדינית והפוליטית, ונמצא בעין הסערה כמי שהמוחים נגד הרפורמה המשפטית זיהו כאחראי למשבר הפוליטי, ולא פחות חשוב ככלי שיווקי לניגוח הממשלה.

אתגרים בדרך: משאבים ותדמית

שתי בעיות מרכזיות עמדו בפנינו במהלך ההכנות. האחת, המובנית מאליה, הצורך במשאבים. הארגון צריך לגייס מחדש כספים כדי לעמוד על שתי רגליים יציבות, לאחר שפעילי המחאה נגד הרפורמה המשפטית החליטו לפגוע בתרומות המרכזיות לארגון מיהודים ציונים בארה"ב. השנייה, תדמית שלילית. בעל כורחם חברי קהלת נקלעו לקמפיין השמצות חסר תקדים בהיקפו שבו עובדות לא היו חלק מהמשחק. ככל שלמדתי וחקרתי יותר, הבנתי שאנחנו בכלל לא במשחק עובדתי, אלא במשחק תחושתי שרוב המתנגדים לקהלת שנתקלתי בהם כלל לא עסקו במחקר כזה או אחר שהם התנגדו לו. אלא גיבשו את ההתנגדות בעקבות חשיפה לסיפורים ולבדיות שהופצו נגד פורום קהלת, על ידי עיתונאים לא אחראים ועל ידי פעילי מחאה קיצוניים שראו ערך בפעילות בריונית ולא דמוקרטית.

אסטרטגיית הקמפיין: "דווקא קהלת"

כאן בעצם חזרנו לסיבה שבחרנו לצאת עם הסלוגן "דווקא קהלת". המטרה הייתה לאחד את הציבור הרחב שיכול להזדהות עם הרעיונות שמקדמים בקהלת אל מול הקיצונים שרצו לסגור את פורום קהלת תוך שימוש בסיפורים והשמצות שבינם לבין המציאות אין גרם של אמת. ההבנה הייתה שבעוד פורום קהלת הינו ארגון מחקר ומעשה, יריביו שהובילו למשבר, הם ארגונים אקטיביסטים שמטרתם אינו לעודד שיח בין מחקרים ודפי מדיניות, אלא לייצר דה-לגיטימציה לעצם קיום הארגון. ממרחב אקדמי מחקרי בו שחו חוקרי קהלת במשך למעלה מעשור הם נגררו ללא שום רצון והכנה לבוץ הפוליטי הרדוד שהנשק העיקרי בו הוא הפופוליזם והסיסמאות הריקות.

רוב הציבור בישראל, משני צידי המתרס לפורום קהלת, כלל לא הכיר בכך שארגוני המחאה פגעו בתרומות ובפרנסה של עובדי הארגון. לא מעט חברים, משפחה ושותפים לדרך, שחלקם תומכים וחלקם מתנגדים לרעיונות של חוקרי קהלת, הביעו שאט נפש כשהבינו שהיו קיצונים במחאה שראו ערך בהטרדה של תורמים בשם מאבק פוליטי/ציבורי. יש כאן קו אדום שנחצה ו"הדווקא" הוא להוציא אנשים מאזור הנוחות שלהם ולעודד פעילות במרחב הרשתי נגד סתימת פיות. פגיעה בקיומו של ארגון חברה אזרחית שרבים בציבור הישראלי, בטח בצידו הימני, תומכים ברעיונותיו ומחקריו, לא יעבור בשקט וללא מאבק. כך שאפנו להניע לפעולה תומכים ברשתות החברתיות ולא פחות חשוב לתת יד בתרומה להמשך פעילות הפורום.

תוצאות הקמפיין עד עתה: עמידה בציפיות הראשונות

מאז עלייתו של הקמפיין ב-5 באוגוסט הוא כבר חצה 3.5 מיליון ₪ (יש הכפלה מתורמים על כל שקל) ומעל ל-7,000 תורמים ותורמות הביעו תמיכה להמשך דרכו של פורום קהלת. הציבור היה צמא לרעיונות, למחקרים ולתוצרים שקודמו באהבה גדולה ורצון עז לשיפור וייעול של המגזר הציבורי בישראל. כמובן שמתנגדי קהלת לא הדירו עצמם מלהגיב לגיוס הכספים כמו איש יחסי הציבור ניסים דואק אשר כתב ומחק ברשת X "כל תורם יוקע. כולל התורמים הקטנים". לזכותו של דואק אכתוב כי מעל לעשרת אלפים שקלים נתרמו בדף הקמפיין תוך ציון שמו בעקבות חשיפה לציוצו ברשתות החברתיות. מה אומרים? לא אומרים.

מבט לעתיד: המשך פעילות פורום קהלת

קמפיין גיוס ההמונים שפורום קהלת יצא אליו הוא רק התחלה של תהליך ארוך טווח. תהליך בו הארגון יחזור להתמקד בדבר שהוא הכי אוהב – מחקר ומדיניות. מלווה בצניעות וענווה הנדרשים לאור מה שקרה במדינה בשנתיים האחרונות, הפורום יצדיק את האחריות רבה שקיבל מהציבור הישראלי לקידום תפיסותיו. ההירתמות האישית שלי לטובת פורום קהלת הגיעה ממקום ערכי ורעיוני, ומתוך מחשבה שהתוצרים הרבים שמקודמים בפורום קהלת, הם סוג של שירות למי שמאמין בכלכלה חופשית, הורדת חסמים והתייעלות במגזר הציבורי, וחירות פרט. לצערי מעטים הארגונים העוסקים בסוגיות כאלו מתוך רצון להשפיע על מקבלי ההחלטות. הם חשובים גם לאדם כמוני שעבד בשנים האחרונות בענף החקלאות, שם הממשלה מעורבת יתר על המידה בשוק, ופוגעת ביכולת של הענף הזה לפרוח, תרתי משמע. מחלוקות ראוי שידונו במקומות הנכונים. ויכוח, ביקורת, דיון בטונים גבוהים, מקובל. אין לי כל טענה למי שפעלו רעיונית נגד המחקרים והמדיניות שבקהלת רוצים לקדם. מקובל בעיני. אולם, לפעול באופן מכוון לסגירת ארגון שאינך מסכים עם תפיסותיו, ביחד עם בליל השמצות, בדיות ושקרים, כדי לנגח ממשלה מכהנת, הוא ההפך מדמוקרטיה, חברה חופשית, וליברליזם. ולכן, אסור לתת לקיצונים ולבריונות לנצח.

דווקא עכשיו, דווקא קהלת.

אחרית דבר: כן לחופש המחשבה והמחקר. לא לסתימת פיות מיותרת

קמפיין 'דווקא קהלת' הוא יותר מסתם גיוס כספים. הוא מהווה קריאת השכמה לחברה הישראלית – תזכורת לחשיבות של שיח פתוח, מחקר עצמאי, וחופש מחשבה. בעוד האתגרים רבים נוכח המלחמה שפרצה לחיינו ב-7 באוקטובר, התמיכה הציבורית בקהלת הוכיחה כי רבים מבינים את חשיבותו לשיח הציבורי. כפי שכתבתי מעלה, זוהי רק ההתחלה של מסע ארוך לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית ולקידום רעיונות של חירות וכלכלה חופשית. גם אם חלוקים. יש כאן שיח בין יריבים אידיאולוגיים. לא בין אויבים.

מאמרים נוספים

"הקם להורגך השכם להורגו": ח"כ קרויזר מציג קו נוקשה בצל המלחמה בצפון
קמלה האריס מובילה בסקרים: האם היא תהיה הנשיאה הבאה של ארה"ב?
פניית פרסה נוספת: צה״ל דורש ממילואימניקים להחזיר נשק שברשותם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *