ואת חמאס חייבים הפעם להשמיד…

בתום עשרת חודשי הלחימה האחרונים, כבר די ברור, שלמרות עשרות אלפי קרבנות, עזה ההרוסה ודרום לבנון החרב, חמאס וחיזבאללה נותרו נחושים בדעתם לנצח אותנו, כפי שעשו לשיטתם במהלך עשרים השנים החולפות. את התשובה לשאלות, מה נתפס בעיניהם כניצחון, ומנין נובעת המוטיבציה לכך, נברר בהמשך. אבל קודם שנגיע לשם, כדאי להתבונן במה שאירע ממש תחת אפינו זה עתה. כלומר, הבחירה ביחיא סינוואר, כראש הלישכה המדינית של חמאס. פרשני העולם הערבי, התמקדו בשיקולים הפוליטיים שהובילו להעדפת סינוואר הפרו איראני, על משעל נציג קטאר, והחמיצו את העיקר. שההצבעה למי שהוביל את הג'נוסייד של ה-7 אוקטובר, מבטאת מזה ומזה, הערכה לפָּעֳלוֹ. ואמונה – שהוא היחיד המסוגל לקדם את החזון המפלצתי הזה גם בהמשך, לנוכח המכה שספג האירגון. מנקודת מבט ישראלית, קשה לתפוס כיצד אדם המזוהה עם האסון החמור ביותר שפקד את הפלסטינים מאז 1947, זוכה לכזה כבוד ואמון מצד חבריו להנהגה, שהם מרכזים בידיו את כל הסמכויות הפוליטיות והצבאיות, שתמיד היו מבוזרות בארגון. יתכן שהסיבה נעוצה בכך, שטרם הבנו מה מתחולל במוחם של אויבינו. על מנת לנסות בכל זאת, נבחן בשלב ראשון את מה שהם אומרים וכותבים, ואת מקורות ההשראה שלהם.

נתחיל מן הסוף. ספרי הקודש המוסלמים, הקוראן והחדית, בעיקר אלו שמקורם בעיר מדינה, אכן מבטאים בוז, תיעוב וזילזול כלפי הדת היהודית ומאמיניה. אך  נמנעים מלהורות בצורה מפורשת על פגיעה ב- 'עם הספר'. מה שמנע לא אחת התעמרות של השליטים המוסלמים ב- ד'ימי (ذمي) היהודים שחיו תחת חסותם. האידאולוגיה האנטישמית והג'נוסיידית, שאימצו חמאס וחיזבאללה, סוטה לחלוטין מהפרשנות המסורתית של כתבי הקודש. אידאולוגיה זו מבית מדרשו של האסלאם הרדיקלי, שהתפתחה במאה החולפת, הודות לאישים כמו חסן אל-בנא, סייד קוטב והאיטוללה חומייני, מתיחסת ליהדות כסכנה עולמית, ורואה בהשמדת מדינת ישראל ציווי תיאולוגי, שלב הכרחי בדרך להשמדת יהודי העולם. כמות החומר המעידה על כך עצומה וכוללת ספרים, מאמרים, שידורי רדיו, טלויזיה ואינטרנט באנגלית, ערבית ופרסית. המעונין להעמיק בנושא, ולשמוע דעה שאינה נגועה בהטיה קוגניטיבית, מוזמן לעין למשל, בסימוכין הרבים שמביא חוקר השואה הנודע, פרופ' יהודה באואר, איש מר"צ ופעיל שלום מוכר, בספרו 'העם המחוצף'.

באואר שחיבר את ספרו הרבה לפני טבח ה-7 לאוקטובר, מתיחס לעדויות הארסיות כהויתן, ומסרב לראות בהן מילים פורחות באויר. שכן לטענתו, כל המחקרים שנעשו מאז תום מלחה"ע השנייה, מעלים, שאידאולוגיות רדיקליות, תמיד חתרו להפוך את ראיית העולם שלהן למציאות. וכל 'רצח עם' שהתרחש בהסטוריה המודרנית, מקורו באידאולוגיה ג'נוסיידית שזכתה למימוש. מכאן הוא ממליץ להתיחס כהוויתה להצהרת האייתולה עלי חמנאי: "…ישראל היא גידול סרטני שיש להסיר ולהשמיד…" לטענת השייך קרדאווי לפיה: "…העונש האחרון שלהם (היהודים) נעשה על ידי היטלר…בפעם הבאה יעשו זאת המאמינים…" לתהיית המטיף הפופולרי מוחמד חוסיין: "…אם היהודים יוותרו לנו על פלסטין האם נתחיל לאהוב אותם? כמובן שלא….מלחמתנו ביהודים היא לנצח… נשמיד אותם עד שלא ישאר יהודי אחד על פני האדמה…". להצהרת איש הדת חוסאם פאוזי ג'אבר: "…בגידה, הפקרות, מרמה, רצח ודם זה טבעם…היטלר כבר לימד את העולם מה צריך לעשות ליהודים…" וכו'… ונזכיר, מדובר בקמצוץ מהגיגי האידאולוגים של הרדיקליזם האיסלמי.

ניצחון על ישראל על פי חמאס, חיזבאללה ופטרוניהם האיראניים, פירושו נצחון על השטן, האויב האולטימטיבי של כל המוסלמים בעולם. לקריאות הללו המוכרות לכל ישראלי, יש תרגום אחד, השמדה על פי המודל הנאצי. רעיון שבן תרבות מיושב בדעתו, מתקשה לעכל בימינו. שהרי לאורך כמעט 300 שנים, מחתימת שלום וסטפליה בשנת 1648, ששם קץ למלחמות הדת, בין קתולים לפרוטסטנטים, שהתנהלו כמלחמות השמדה לכל דבר ביבשת. והכחידו חלק ניכר מאוכלוסיית אירופה בשעתן, עד לעליית הנאצים לשלטון – לא ידעה היבשת מלחמות השמדה. אלא רק 'מלחמות פוליטיות', שהסתיימו בשינויי גבול כאלה ואחרים. בין היתר הודות לרעיונות שקידם הוגו גרוטיוס ההולנדי, אבי המשפט הבינ"ל. לפיהם מלחמה היא רע הכרחי, שיש לנהל אותו על פי חוק, על מנת לחזור לשלום, שהוא המצב הטבעי והנורמלי בין מדינות. כל זה השתנה באירופה, כאשר הנאצים עלו לשלטון. יזמו את השואה – שהצליחה, ואת 'גנרל-פלן מזרח', שנועדה להשמיד מיליוני סלאבים במזרח אירופה, כדי לפנות מקום להתיישבות גרמנית. יזמה שסוכלה בעקבות ניצחון הצבא האדום.

עלייתה על הבמה של אידאולוגיה אנטישמית ולא אחת גינוסיידית, בימינו, הנתמכת על ידי מעצמות איזוריות כמו איראן וטורקיה, מיושמת בטבח תושבי העוטף, הזוכה להערצת מאות מיליוני מוסלמים ולא מוסלמים בעולם, היא דבר שקשה להעלותו על הדעת לאחר השואה. בלתי נתפסת אפילו יותר, היא התעלמות העולם הנאור, בכלל זה אוניברסיטאות היוקרה במערב מן התופעה. לכן אבוי לנו אם נתעלם מנורות האזהרה הבוהקות הללו. אידאולוגיה המטיפה בעקביות לחיסול מדינת היהודים, משולה להר געש רדום, הטומן בחובו התפרצות קטלנית. אם האירועים שהתרחשו ב-7 באוקטובר היו מעין אותות מקדימים, ניתן לשער מה תהיה עוצמת ההרס של התפרצות ההר בפעם הבאה. שהרי בחינה מפוכחת של עשרות הסבבים שניהלנו מול חמאס וחיזבאללה מאז שנת 2000, מלמדת שכוחם, תעוזתם, ונחישותם של אויבינו, רק הלכו והתגברו מסבב לחימה למשנהו. ועם אין בכך די, התברר שמה שהחל כמאבק נגד 'ארגוני טרור', הפך כתוצאה מרפיסות בלתי נתפסת מצידנו, למלחמה רבתי, מול כל שלוחי הרדיקאליזם האיסלמי במזרח התיכון. בפעם הבאה זה מן הסתם יקרה תחת מטריית גרעין איראנית.

הנחישות של סינוואר ונסראללה להמשיך במלחמה, והתנאים הנוקשים שהם מציבים לסיומה מהבונקרים, כאילו הם המנצחים האמיתיים כרגע, מעוררים אצלנו תמהון. המעיד על חוסר הבנה, לגבי האופן שבו הם, כרדיקלים אסלאמיים, תופסים את המושג 'ניצחון'. שעיקרו היכולת להוסיף ולנהל את מלחמת הקודש בישראל, יהא מחיר הדמים וסבל אזרחיהם אשר יהא. נאמנים ל-'מוקוואמה' (مقاومة) התנגדות הכוללת ג'יהאד מקודש, ו-'סבר' (صبر) שמשמעו מאבק סיזיפי בישראל אויבת האסלאם, הם מנצחים לשיטתם, בכל סבב לחימה שלא הסתיים בהכרעתם המוחלטת. ומנע מהם להיערך שוב, להשמדת מדינת ישראל. המהווה 'נצחון מוחלט' על פי הציווי האלוהי. טקטיקת ההתשה, שאימצו חמאס, חיזבאללה בהנחיית פטרוניהם, נובעת משיקולים פרגמטיים. אבל הרצון שלהם היה ונותר אחד, להיפטר מהשטן הקרוי מדינת היהודים. התגובה המתבקשת מצידנו צריכה להתבטא ברצון נחוש עוד יותר, להקדים לחסל את אחיזתם הצבאית והשלטונית. מתוך הבנה שמדובר במאבק קיומי, פשוטו כמשמעו. כזה שעל מנת לנצח בו, אין די בחיל אויר, 8200, וחימוש מונחה מדויק, אלא הכרח לגייס את כוחות הנפש של האומה לשם כך.

אלמלא כוחות הנפש הללו, לא היינו כנראה מנצחים שוב ושוב את צבאות ערב, שעלו עלינו לאין שיעור, בגדלם, איכות נשקם, וסיוע העולם בין השנים 1948-73. אלא שאותם כוחות, נשחקו פלאים בחמישים השנים האחרונות. כפועל יוצא משלל תהליכים כלכליים, חברתיים, פוליטיים, גלובליים ותרבותיים, מבית מדרשו של המערב הדקדנטי, שיצרו פתולוגיה חברתית, ורוקנו את החיים הלאומיים בישראל ממהותם הראשונית. הערכים, האידיאלים והנורמות של כל חברה, מעוצבות על ידי האליטות שלה, השולטות במוקדי הכח וההשפעה הציבוריים. ואלו של האליטה הישראלית 'האקסטריטוריאלית', הציעו מודל חדש של ישראליות; רב תרבותית, רב זהותית, אינדיווידואליסטית ופרוגרסיבית. שחתרה תחת היסודות האידאולוגיים שעליהם נבנתה הישראליות הציונית של פעם. ועל הדרך הגחיכה את המיתוסים המכוננים של: 'טוב למות בעד ארצנו', 'אין ברירה', 'לעולם לא עוד' ודומיהם. וזילזלה בכבוד והיקר שרוחשים רוב תושביה לדת, סמלי המדינה, טקסיה, מוסדותיה, בכלל זה צבא היבשה. שמרבית לוחמיו מגיעים מ-'עמך ישראל'. המתגורר ברובו בפריפריה, אוהב את המדינה, גאה במורשתה התרבותית והדתית, ומוכן לההירג על משמרתה. אך מוצג בתקשורת, אקדמיה, מערכות המשפט הליברליות כפרימיטבי, מיזוגני, סובל מעכבה תרבותית, וטעון רפורמה נאורה.

האמור לעיל לא אמור לחדש דבר, למי שעוקב אחר השינויים שעוברת החברה הישראלית בדור האחרון. השפעתו על בטחון המדינה, זכתה לפחות הבלטה, הגם שנודעה לו השפעה כבירה. מפאת קוצר היריעה רק נאמר, שהסדקים הראשונים התגלו כבר במהלך מלחמת שלום הגליל. שהבהירה למקבלי ההחלטות, כי האליטה הישראלית תכשיל כל ניסיון נוסף לצאת למלחמה יזומה, יהיו מניעיה מוצדקים ככול שיהיו, ותציג אותה כ-'מלחמת ברירה', שנועדה לקדם אינטרסים פוליטיים. הסדקים התרחבו והפכו חריצים עמוקים בעשורים הבאים, בהמשך להתנתקות מגוש קטיף והבריחה מלבנון, שסימנו את העברת הדגש משיקולי בטחון לאומי (הגנת הנגב המערבי וצפון המדינה) לשיקולי בטחון אישי (שמירת חיי הילדים של כולנו). במילים אחרות בפרק זמן של קצת יותר מדור החליפו שאננות, אסקפיזם, אנוכיות ותחושה של 'איש איש לנפשו', את העמידה הזקופה, נשיכת שפתיים, ורוח ההקרבה הנדרשת על מנת לכפות את רצוננו על האויב כדי להכריעו.

מדינת ישראל נלחמת מאז ה-7 באוקטובר על עתידה. קצת קשה לחוש בכך בבתי הקפה בתל-אביב, אבל הענין מוחשי מאוד בפריפריה, מסיבות שאין צורך לפרטן. ההצעות להסיג את צה"ל מפילדלפי ונצרים תמורת החזרת חלק מהחטופים, ולעצור את המלחמה ברצועה בלי שנשיג את מטרותיה. מתוך תקווה: שאיראן וחיזבאללה יראו בכך סולם לרדת מהעץ, תושבי הצפון יסכימו לחזור לבתיהם, ומדינת ישראל תרויח זמן שיאפשר לה להיערך טוב יותר לסבב הבא… כפי שגורסים חלק מאיתנו, מעידה על ליקוי מאורות מוסרי. שפירושו קבלת הדין לגבי הג׳נוסייד שביצע חמאס בתמיכת איראן, הפרוקסי, ויתר האנטישמיים בעולם, באזרחי מדינת ישראל שני דורות לאחר השואה! ואות לבאות בחסות מטריית גרעין איראנית. המומחה העולמי ללוחמה אורבנית הקולונל ג'ון ספנסר, טען בפברואר השנה, כי חמאס חטף 250 חטופים, משום שהעריך, שישראל לא תעז להשמיד אותו, כל עוד הוא מחזיק בהם. אם זה מה שיקרה, חמאס ושותפיו האנטישמיים, יצאו לשיטתם מנצחים גם מהמערכה הנוכחית, ויערכו כהלכה לבאה בתור. את חיזבאללה אי אפשר למרבה הצער לחסל, אלא ולכל היותר להרחיקו מעבר הליטאני. אבל את חמאס כזרוע שלטונית וצבאית, אנחנו יכולים וחייבים הפעם להשמיד – אם חפצי חיים אנו. לשם כך הכרח להעמיד בצד כל שיקול שימנע מאיתנו לעשות זאת. לא נקבל הזדמנות נוספת, כבר השלינו את עצמנו מספיק בעניין הזה.

אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד הוא ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות, איש הייטק וסמנכ"ל לשעבר בחברת אמדוקס. מילא מגוון תפקידי פיקוד ומטה במערך החי"ר, ומייסד פו"ם 'אפק' להכשרה בינזרועית בצה"ל.

להרחבה בנושא: מה חמאס מתכנן ליום שאחרי; צה"ל לא מבין את החמאס, וזה עולה לנו ביוקר