מאחורי מסך העשן של רטוריקה מתונה ואחדות מדומה, הוועידה הדמוקרטית מסתירה אג'נדה שמאלנית קיצונית
השבוע, בצל משבר כלכלי עולמי ומתיחות גיאופוליטית גוברת, התכנסו הדמוקרטים בשיקגו לוועידתם המפלגתית, לאחר חודשיים מלאים בתהפוכות פנימיות וסערות לרוב. העימות בין טראמפ לביידן, הוביל לירידה חדה בסקרים עבור הנשיא המכהן והמחיש את הקשיים שיעמדו בפניו בהתמודדות נוספת ולהוקעתו על ידי מפלגתו. הלכה למעשה העימות חיסל את סיכוייו של ביידן מלהתמודד, הוביל לפרישתו מהמירוץ, ולהמלכתה החפוזה של האריס תחתיו כמועמדת הדמוקרטית. האריס והדמוקרטים מגיעים לפתיחת המירוץ במצב לא קל בלשון המעטה. הכלכלה במשבר, הפשיעה במדינה הרקיעה שחקים, והגירה בלתי חוקית מאסיבית מעיקה על האמריקנים. אבל הדמוקרטים? מפריחים סיסמאות – ותוקפים את טראמפ. חייזר שהיה מגיע לועידה עוד היה שוגה לחשוב שהם בכלל באופוזיציה.
היום הראשון של הוועידה הדמוקרטית הוקדש לפרידה מהנשיא היוצא ביידן ולהצגת הקואליציה הדמוקרטית החדשה, המורכבת מצעירים, עובדי איגודים, בני מיעוטים, מהגרים, נשים, להט"בים ואפרו-אמריקנים. הערב החל בסרטון הוקרה למתמודדים השחורים הראשונים לנשיאות, שירלי צ'יזהולם והכומר ג'סי ג'קסון, שאף זכה למחיאות כפיים סוערות. לאחר רשימת דוברים ארוכה, הגיע תורם של בני משפחת ביידן. תחילה ג'יל, אחר כך הנכדה אשלי, ולבסוף, זקן השבט הפורש בכבודו ובעצמו.
בנאום אנרגטי וארוך, התמקד ביידן במורשת האישית שלו. הוא פתח בהחלטתו לרוץ לנשיאות על רקע אירועי שארלוטסוויל, בטענה שטראמפ אמר ש"יש אנשים טובים בשני הצדדים", המשיך לפריצה לקפיטול, וחתם באמירה "הדמוקרטיה הצליחה, הדמוקרטיה השיגה תוצאות, ועכשיו צריך לשמר את הדמוקרטיה". "כנשיא" אמר ביידן "החלטתי שאמריקה תמשיך קדימה ולא תלך אחורה. לעמוד נגד שנאה ואלימות על כל צורותיהן. להיות אומה שלא רק חיה אלא משגשגת עם גיוון, אינה שונאת איש, ולא משאירה אף אחד מאחור".
אהבת הגיוון והסלידה משנאה נעלמה כליל כשביידן דיבר על טראמפ. לדברי ביידן, טראמפ "שם את עצמו בראש ואת אמריקה בסוף", הוא "קורא לנו לוזרים, אבל הוא טועה בגדול, הוא הלוזר!" הילרי קלינטון, שהפסידה לטראמפ ב-2016, אמרה בנאומה, ברוח האהבה והקבלה, "הוא בדרך למטה", וציינה את הרשעתו של טראמפ לקריאות "תכלאו אותו" מהקהל. הגדיל לאהוב ברק אובמה, שלעג לטראמפ, ל"כינויים הילדותיים, הקונספירציות ההזויות והאובססיה לגודל הקהל" בעודו עושה תנועת ידיים שלא השאירה מקום לספק באשר לכוונתו.
אבל מחוץ לאולם הכנסים ובמסדרונות, הסערה שהדמוקרטים מנסים להימנע ממנה ממשיכה בכל הכוח. עם למעלה מ-2.4 מיליון מפגשים בגבול בשנת 2023 לבדה, משבר ההגירה מהווה אתגר חסר תקדים. האומה סערה בחודשים האחרונים לאחר אירועי רצח ואונס מחרידים שביצעו מהגרים בלתי חוקיים. מדובר במשבר ההגירה החריף ביותר בתולדות ארצות הברית, הממשיך להשתולל בגבול הדרומי. הדיבורים הגבוהים על כלכלה משגשגת, תעסוקת שיא, "16 מיליון מקומות עבודה חדשים", התנפצו על קיר המציאות של מחירים גבוהים, אבטלה של 4.3%, אינפלציה שהרקיעה שחקים, רגולציות מכבידות, תיעדוף של המהגרים במדינות השונות בשירותים חיוניים, ופשיעה שיצאה משליטה. במקום פתרונות, הדמוקרטים מציגים את טראמפ הרשע.
בזמן שהם מקצינים לשמאל, הדמוקרטים מנסים בבירור לפזול למרכז, עם פחות נאומים על "צדק חברתי" ו"שוויון בתוצאות", ויותר דיבורים על חירות ואהבה לאמריקה. אחדות היא מילת המפתח במסדרונות. אלכסנדרה אוקסיו-קורטז, החברה הבולטת ביותר ב"סקוואד", קבוצת המחוקקים הפרוגרסיבית, הדגימה זאת בנאום כמעט פטריוטי, ובפגישה מצולמת עם רובי חן, אביו של החייל החטוף איתי חן ז"ל, שגופתו עדיין מוחזקת בעזה.
מעבר לאתגרים הפנימיים, הוועידה הדמוקרטית נאלצה להתמודד גם עם סוגיות חוץ מורכבות. המלחמה בעזה קורעת את שני אגפי המפלגה, כשהאגף המתון תומך בישראל (גם אם ביקורתי כלפיה), לעומת האגף הפרוגרסיבי המאסיבי, שרואה בישראל כוח כובש ואלים, ודורש לפעול נגדה. איש לא למד זאת על בשרו טוב יותר מג'וש שפירו, מושל פנסילבניה היהודי והפרו-ישראלי, שמועמדותו לסגנות סוכלה לאחר לחצים אדירים מצד השמאל במפלגה.
בעוד שבתוך אולם הכנסים ניסו הדמוקרטים להציג חזית מאוחדת, המציאות מחוץ לאולם הייתה שונה בתכלית. ברחובות שיקגו התקיימו כל הזמן עימותים נרחבים בין תומכי הפלסטינים בשמאל לבין המשטרה. המפלגה שהציעה "להפסיק לממן את המשטרה" (כולל האריס), נעזרה בכוחות עצומים כדי לעצור את המפגינים שצרו על מתחם הועידה ועל מתחם הקונסוליה הישראלית שנמצאת לא רחוק משם. לא רק כוחות גדולים, אלא גם חומות מגן בנתה המפלגה שצחקה על החומה של טראמפ.
Israeli Ambassador Michael Herzog told me the anti-Israel protesters are “pro-Hamas.”
Interview was at Hostage Square near the DNC where there is a display calling for the return of the hostages.
— Kassy Akiva (@KassyAkiva) August 20, 2024
מאות מפגינים התאספו מחוץ למתחם הוועידה, כשחלקם מצליחים להסתנן פנימה ולהפריע למהלך האירועים. במסיבת קבלת הפנים לצירי הועידה התפרצה מפגינה לבמה והחלה לצעוק שהדמוקרטים תומכים ברצח עם. מפגינים נוספים התפרצו למחרת לאולפן של 'axios' ופונו בכוח. מפגינים אחרים פוצצו את נאומו של המועמד לסגנות טים וולץ בשדולת הנשים הדמוקרטית, ופונו גם הם. אבל גולת הכותרת הייתה אירוע בנושא אנטישמיות שארגנה אגודת ישראל באמריקה במתחם, שכמעט פוצץ על ידי מפגינים בצעקות "בושה" ו"לבנה אחרי לבנה, חומה אחרי חומה, הציונות תיפול". כשעה לאחר מכן הופיע באירוע מושל ניו ג'רזי פיל מרפי וניסה להציג את הזינוק החד באנטישמיות כ"התנהגות ימנית".
The anti-Israel crazies just tried to crash an Orthodox Jewish event at the DNC before getting pushed into the stairwell.pic.twitter.com/DE0mKbv126
— Kassy Akiva (@KassyAkiva) August 20, 2024
נוסף על האירועים האלימים, שני אירועים במדינות מפתח מעלים חששות מטרידים בקרב היהודים הדמוקרטים. ב"מפגש שכנוע לקבוצות מתלבטות" שקיימה האריס, ונחשפה על ידי האתר "ברייטברט", נכח לא אחר מאשר עבדאללה חמוד, ראש עיריית דירבורן שבמישיגן, העיר בעלת האוכלוסייה המוסלמית הגדולה בארצות הברית. חמוד הוא אנטישמי בוטה וקיצוני, שב-7 באוקטובר פרסם ברשת X ציוץ שהצדיק את מעשי החמאס, וחודש לאחר מכן הגדיר את העיר שבראשה הוא עומד כ"עיר ההתנגדות".
במקביל, בפיטסבורג, פנסילבניה, דחפה צירת ועידה בשם מורגן אוברטון, שמקורבת להאריס, חקיקת BDS עירונית שתחייב את כל המוסדות בעיר להפסיק את קשריהם עם מדינת ישראל או שיאבדו את הטבות המס שלהם. מושל המדינה היהודי ג'וש שפירו גינה את ההצעה, אך לא יצא נגד מגישת החקיקה, שיושבת בצוות המייעץ בענייני נשים במשרדו.
בלט בהיעדרותו מהוועידה גם הסנאטור ג'ון פטרמן, אף הוא מפנסילבניה, שנחשב לתומך ישראל הגדול ביותר בקונגרס כיום. פטרמן נימק את ההיעדרות ברצון לבלות זמן עם ילדיו בקיץ, החלטה שלדבריו התקבלה כבר אחרי העימות בין ביידן וטראמפ. אך מספר מקורות ופרשנים העריכו שהוא בחר להיעדר על רקע ההתנכלות ליהודים במפלגה, והיחס של האגף הפרוגרסיבי כלפי ישראל, שלא פסח גם על עובדים לשעבר בלשכתו, שקוראים לו להפסיק את תמיכתו בישראל.
כמיטב המסורת, בסוף היום האחרון הגיע תורה של המועמדת, קאמלה האריס. בנאום מביך ועמוס סתירות ושקרים, האריס ניסתה לפנות למרכז וליצור את הרושם שהיא לא הייתה סגנית הנשיא. שליש מנאומה הוקדש לקריירת אכיפת החוק של מי שמפלגתה רוצה להפסיק את מימון המשטרה, ושמטעמה מונו בארבע השנים האחרונות שורה של תובעים מקלים ששיחררו אלפי פושעים לרחובות ארצות הברית והובילו לגל פשיעה חסר תקדים, כמו צ'סה בודין, תובע מחוז סן פרנסיסקו שבקליפורניה, מדינתה של האריס, שמדיניותו הובילה לעלייה חדה בפשיעה, ולבסוף להדחתו.
האריס, שמונתה על ידי ביידן ל"אחראית הגבול" אך ביקרה בגבול רק פעמיים במהלך כהונתה, התהדרה במדיניות אכיפת גבולות נחרצת, בשעה שאת ארצות הברית תוקף גל ההגירה הבלתי חוקית הגדול והחמור בתולדותיה. כמו יתר שותפיה למפלגה, האריס התמקדה בהתקפות על דונלד טראמפ, חלקן שקריות לחלוטין, כמו הטענה שהוא יקים כוח משימה נגד הפלות, פריט מדיניות שלא מופיע כלל במצע הבחירות של טראמפ, אלא במסמך המדיניות "פרוייקט 2025" שנוסח על ידי קרן הריטג'.
בהתייחסות לישראל אמרה האריס את המנטרה הקבועה של המועמדים הדמוקרטים, זאת שלא עומדת במבחן המציאות – עמידה לצד ישראל, דיפלומטיה קשוחה כלפי איראן, הדגשת זכותה של ישראל להגן על עצמה. כל הדברים הרגילים שבמבחן המציאות לא קרו, ובטח לא אצל האריס, שהבהירה עוד בטרם מונתה לסגנית הנשיא שתהיה הרבה יותר נוקשה עם ישראל בנוגע למדינה פלסטינית, והובילה את הקו הביקורתי כלפי ישראל בממשל שרק פועל לפייס את איראן.
הוועידה הדמוקרטית בשיקגו משקפת את המצב המורכב בו נמצאת המפלגה ערב הבחירות. מצד אחד, הדמוקרטים מנסים להציג חזית מאוחדת ולפנות למרכז המפה הפוליטית. מאידך, הם מתמודדים עם פילוג פנימי עמוק, במיוחד סביב סוגיות כמו ישראל ועזה, וניצבים בפני אתגרים משמעותיים בזירה הלאומית. האריס וצוותה יצטרכו לגבש אסטרטגיה משכנעת כדי להתמודד עם הביקורת הפנימית והחיצונית, ולהציג חזון ברור לעתיד המדינה. ככל שמועד הבחירות מתקרב, יתברר האם הדמוקרטים יצליחו לגשר על הפערים בתוך המפלגה ולשכנע את הציבור האמריקאי שהם הבחירה הנכונה להנהגת המדינה. תוצאות הוועידה והאסטרטגיה שתיבחר עשויות להשפיע לא רק על סיכויי הדמוקרטים בבחירות, אלא גם על עתיד המפלגה ועל המערכת הפוליטית האמריקאית בכללותה.
סקירה מצוינת.
יש רק נקודה קטנה אחת שהכותב מפספס. ההחלטה של ביידן להזכיר שוב את המיתוס כאילו טראמפ קבע שנאונאציזם הוא בסדר(׳יש אנשים טובים בשני הצדדים׳) היא בעצמה מעשה של שנאה וחוסר גיוון וגם מחאה בצביעות היות וסה בדיוק מה שממשל ביידן מתעקש לומר על המצב בעזה למרות שהם ביצעו דברים חמורים בהרבה ממה שקרה בשרלוטסוויל.
סה"כ מאמר טוב, אך יש פספוס אחד גדול המעיב על הכל. בפסקה האחרונה מר אריכא כותב
"האריס וצוותה יצטרכו לגבש אסטרטגיה משכנעת כדי להתמודד עם הביקורת הפנימית והחיצונית, ולהציג חזון ברור לעתיד המדינה".
וכאן הטעות. הם ממש לא יצטרכו. האסטרטגיה של האריס וצוותה היא להסתתר במרתף, להתרכז בפוליטיקת זהויות,"אושר" מזויף, הפחדות ושקרים היסטריים לגבי טראמפ, והעיקר – להתעטף בסיסמאות נבובות ועמומות. שמונים ומשהו ימים עד הבחירות זה לא הרבה, והאריס מהמרת שזה יעבוד. למחרת הבחירות ארה"ב באמת תתעורר ליום חדש – יום פרוגרסיבי, סוציאליסטי ופרו-חמאס/פלסטיני.
אני מחזיק באזרחות אמריקאית. מאז ומתמיד העדפתי את המפלגה הרפוליקאית. הצבעתי עבור טראמפ ועבור המועמדים הרפובליקאים במחוז ובמדינה בה אני רשום.
השינוי החל בארה"ב אינו העליה באנטישמיות, אלא בהצפה והגילוי של עוצמת האנטישמיות בארה"ב. עד לפני כמה שנים האנטישמים בארה"ב היו פועלים יחסית בשקט. מלפני כמה שנים, הם התחילו לפעול כמו שהנאצים פעלו בגרמניה, בגלוי ובגאוה.
הדור הצעיר בארה"ב, אלו שמצביעים בפעם הראשונה ואלו שיצביעו בשנים הבאות, הדור הזה רובו שטוף מח נגד היהודים וישראל. אלו הם רוב המצביעים, והצבעתם אידיאולוגית ולא שכלית ולכן הם יצביעו באחוזים הרבה יותר גבוהים מאשר שאר הציבור, ואי אפשר לשנות את דעתם. הסיכוי של הרפובליקאים לזכות בבחירות הנוכחיות הוא לא גבוה. אמנם יש אפשרות שבבחירות הנוכחיות טראמפ והרפובליקאים יזכו, אך כנראה שלא בבחירות ב 2028 ואלו שיבואו לאחריהם.
ארה"ב אבודה מבחינת היהודים, וצריך להכיר בעובדה הזו. גם אם טראמפ ייבחר, ואפילו אם תהיה לרפובליקאים שליטה מלאה בשני בתי הנבחרים, דעת הקהל והסיכון להפסיד בבחירות הבאות יטו את הכף נגד ישראל. זה לא יהיה מיידי, וזה לא יתרחש ברגע אחד. זה יתרחש בתהליך עדין, צעד אחרי צעד, עם שינויים לכיוונים מנוגדים (וכמו בנסיעה לירושלים, יש עליות ויש ירידות, אבל יש יותר עליות מאשר ירידות), וזה לא יתפרסם כל כך באמצעי התקשורת האנטישמיים (אלו שבחו"ל ואלו שבישראל), אבל זה יביא את ישראל למצב שבו היא נכנעת לשליטה אמריקאית פומבית במדינה או שהיחסים הדיפלומטיים יהיו ברמה ובאיכות כמו שיש לישראל עם קטאר.
מהסיבה הזו אני מעדיף ש"קמה להרס" תנצח בבחירות ותתמנה לנשיאת ארה"ב. לפחות איתה הדברים יהיו ברורים יותר, ועם ישראל יוכל להבחין (לפחות מי שירצה להבחין) בהפיכתה של ארה"ב לאויבת בפומבי למדינת ישראל.
מה גם שחבל לי על טראמפ, שיש לו יחס טוב ליהודים, ברמה מסוימת. הוא לא חף מפשע, אבל הוא לא ירד לתחתית ביב השופכין כמו קמה להרס.
אגב, הגיע הזמן שחוק השבות יתוקן בדחיפות. במצב הנוכחי קמה להרס יכולה לעלות לישראל עם בועלה היהודי, לקבל סל קליטה ואזרחות ישראלית, ואפילו להיבחר לראשות הממשלה. האם זה נראה קיצוני ומנותק מהמציאות? אני חושב שלא פחות מהאפשרות שאלפי מחבלים יפלשו יום אחד מרצועת עזה לתוך מדינת ישראל ויבצעו טבח שלא ארע לעם ישראל מאז השואה.
א. בתגובתי (לקראת הסוף), הצעתי את המנגנון אשר דרכו יתרחשו השינויים, שגם אתה צופה מבחירות 2028 ואילך (משמח לדעת שיש עוד אנשים המגיעים למסקנה דומה).
ב. כאשר המנגנון לעיל יתממש (בהנחה שאני צודק, כמובן. בכל זאת, אנו עוסקים בעתיד ולפיכך, שום דבר אינו "given" במימד זה). ארה"ב תהיה חזקה בערך כמו צפון קוריאה – נשק גרעיני והמון נבער, המאמין בתורת הגזע של אסכולת פרקנפורט.
דהיינו, כמו שקרה בכל המדינות שקומוניזם כבש אותן – ארה"ב תהיה ענייה, חסרת מעוף, ללא יכולת להציע משהו (בוודאי בסחר חוץ), למעט משאבים טבעיים. מצד שני, כל עוד זה טרם קרה – טרם התרחש השינוי אותו אני צופה (שוב, אנו מדברים על העתיד), מדינות רבות וביניהן, מדינת ישראל, תלוים ברבה מובנים בארה"ב. לפיכך, השתלטות מוקדמת של קומוניסטים על ארה"ב, תתפוס אותנו לא מוכנים (במישור הזמן).
בשורה התחתונה, מצביעים אשר גדלו טרם קומוניסטים השתלטו על חינוך הדור החדש בארה"ב (ולפיכך, בסבירות גבוהה, זכו להשכלה נאותה באמצעותה רובם המוחלט, די ברור כי ידחו את הניסיון הנוכחי של הקומוניסטים להשתלט על יתר ארה"ב) – סביר בעיניי, כי יבינו גם ללא זכייתה של האריס, כמה רע יהיה לארה"ב בגלל המפלגה הקומוניסטית של ארה"ב (זו של האריס, למען הסר ספק).
הפאווליקים מורוזובים, אשר כמו הנוער ההיטלראי, כבר לא מכירים חשיבה אחרת והצבעתם אינה ע"ס לוגיקה – גם המלכת ברני סנדרס, לא תגרום להם להבין כלום.
לפיכך, הרשה לי לחשוב כי עדיף ש"קמה להרס" (אהבתי את הכינוי), לא תזכה.
אלה שמנסים לגנוב/לנכס לעצמם, את המילה "דמוקרטים",
"החליטו" להמליך על עצמם מישהי, שזכתה ב-0 קולות בפריימריז המפלגה. בדיוק כמו קודמיהם, שאר הרוצחים הקומוניסטים. כך בדיוק, סטלין החליף את לנין או שי ג'ינפינג החליף את חו ג'ינטאו.
מכך אפשר להקיש בקלות (אני כמובן, מודה על הדוגמאות המפורטות במאמר), כמה "שונות" תוכניותיהם של מפעילי קמאלה, מתוכניותיהם של אייתוללה חמינאי ומפעיליו.
כפי שהדגימו מצוין הפריימריז במפלגה ה"דמוקרטית", ממש-ממש לא חייבים להקשיב לבוחרים – מי בעיניהם מתאים להוביל את המדינה. כאשר, האריס ומפעיליה, ממש לא בודדים בתפיסה זו – בריה"מ, צפון קוריאה ועוד אי אלו "דמוקרטיות", מתקיימות או לכל הפחות, התקיימו עשרות שנים, בדיוק בשיטה הנוכחית של המפלגה הקומוניסטית של ארה"ב (זו של האריס, למען הסר ספק).
הן כולן אפילו פועלות באותה דרך ועם אותן סיסמאות – בבריה"מ לדוגמא, מאות מיליוני אנשים פעלו ע"ב אמונה שיש לחלק את העולם לקורבנות ולמדכאים וביצעו זוועות שלא הייתי רוצה לכתוב כאן, ע"ב אמונה זו. מספיק לומר שיש הרבה-הרבה-הרבה יותר קורבנות של קומוניסטים (קומוניסטים – לא קומוניזם! הרוצחים הם אנשים, לא תפיסה פילוסופית ממדעי המדינה!), מאשר של כל שיטת משטר אחרת (כן, כולל אפילו נאציזם).
ואם האנשים בארה"ב מספיק טיפשים
(הם לא אריסים בצפון קוריאה או המון נבער חסר השכלה, בונצואלה של מדורו – עד 20 אחורה, לאמריקאים היית גישה להשכלה ומידע, מספר 1 בעולם – כך שבהחלט יש בה רוב מוחלט למצביעים שמסוגלים לחשוב בעצמם, גם ללא אישורו של שוקן. על פאווליקים מורוזובים שחונכו ב-20 השנים האחרונות, ע"י קומוניסטים שמנסים להשתלט על ארה"ב באמצעות המצאת פירוד ככל הניתן, בין האנשים (שימו לב כמה זהה השיטה לשיטות ההפרדה המשמשות את רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו, אצלינו) אני לא מדבר – הם כמו הנוער ההיטלראי, אשר לא מכיר חשיבה אחרת),
אז אם האנשים בארה"ב מספיק טיפשים לקנות את הקומוניזם של האריס ומפעיליה, בהחלט מגיע להם ליפול כמו שאר המדינות שבחרו בקומוניזם – למעט שיאי רצח ועוני, אלה מדינות שלא הגשימו כלום.
דהיינו, לדעתי לכל הפחות – ניתוח לוגי, ע"ב הנחות היסוד הדמוקרטית והקפיטליסטית – אינו תואם את המציאות במפלגה, אשר *בדיוק* כמו קים ג'ונג און, מנסה לגנוב את המילה "דמוקרטיה" לעצמם.
את בוחריה של האריס, מניעה תורת הגזע של אסכולת פרקנפורט ולא חשיבה לוגית, ע"ב הנחות היסוד לעיל. אין בעיה כמובן, *לנסות* ולבצע ניתוח לוגי ובהיבט זה, המאמר אכן ממש טוב – אך לצד זאת, חייבים לציין את ההבדל הקיים לדעתי, לעיל. זאת היות שאנו עוסקים גם בשאלה, גם אם בצורה עקיפה (מסכים) – גם בסיכויי הבחירה של המועמד, עליו אנחנו מדברים. למעט פרט זה, המאמר אכן מבוסס ומנומק טוב מאוד והפרטים המופיעים בו, אכן חשובים מאוד ע"מ לנהל דיון מושכל, אודות מגרעותיה של המפלגה הקומוניסטית בארה"ב.