מחרימים את הימין ושוברים שמאלה: משבר הדמוקרטיה בגרמניה

היסטוריה פוליטית ומהלומה קשה לממשלת המרכז-שמאל של גרמניה: לראשונה מאז תום מלה״ע השנייה זכתה מפלגה המוגדרת ע״י הרשויות בגרמניה כמפלגת ימין קיצוני, ״אלטרנטיבה לגרמניה״, בבחירות מחוזיות. בבחירות שהתקיימו במדינת טורינגיה זכתה ״אלטרנטיבה לגרמניה״ בכ-33% מקולות המצביעים, בפער של כ-8% מהמפלגה השנייה בגודלה, המפלגה השמרנית הנוצרית-דמוקרטית. במדינת המחוז סקסוניה, שגם בה נערכו בחירות, הגיעה ״אלטרנטיבה״ למקום השני עם 30% לאחר הנוצרים-דמוקרטים שניצחו עם פער זעום של כ-1%.

בשתי מדינות המחוז חיזקה ״אלטרנטיבה לגרמניה״ את כוחה, למרות שבשתי מדינות המחוז היא מוגדרת ע״י הסוכנות להגנת החוקה, השב״כ, כמפלגת ימין קיצוני. למקום השלישי בשתי מדינות המחוז הגיעה מפלגת השמאל הקיצוני החדשה, בעלת העמדות האנטי-ישראליות, ״ברית זהרה ואגנקנכט״ שהוקמה לפני שמונה חודשים בלבד. 

שלוש המפלגות החברות בקואליציה הפדרלית בברלין﹣הסוציאל-דמוקרטים, ״הירוקים״ והליברלים קיבלו אחוזי הצבעה נמוכים ביותר והליברלים צפויים לא להיות מיוצגים בשני הפרלמנטים המחוזיים שנבחרו. גם ״הירוקים״ לא יהיו חברים בפרלמנט בטורינגיה. מנהיגת ״אלטרנטיבה לגרמניה״, אליס ויידל, קראה בעקבות תוצאות ההצבעה לפזר את הבונדסטאג בברלין ולהכריז על עריכת בחירות כלליות מוקדמות, מאחר שהממשלה איבדה את אמון העם. 

ויידל קראה להקמת ממשלות מחוזיות בורגניות ימניות בהן ישבו אלטרנטיבה והנוצרים-דמוקרטים. עם זאת, הנוצרים-דמוקרטים חזרו על מחויבותם למדיניות ״קיר האש״﹣החרמתה של ״אלטרנטיבה לגרמניה״ בידי גוש ״המפלגות הדמוקרטיות״, למרות שבמדינת טורינגיה מפלגה זו תהנה מרמת ייצוג שתאפשר לה לחסום כל מהלך של ממשלה שתוקם בלעדיה. 

אם יעמדו בהחרמת ״אלטרנטיבה״ ייאלצו הנוצרים-דמוקרטים בטורינגיה, וככל הנראה גם בסקסוניה, לשתף פעולה עם השמאל הקיצוני של ואגנקנכט. עם זאת, ואגנקנכט מתנה הקמת קואליציה כזו בהתנגדות להמשך הסיוע הצבאי לאוקראינה ולהצבת מערכות נשק אמריקניות חדשות על אדמת גרמניה.

ב״אלטרנטיבה לגרמניה״ מבהירים שהתעלמות מכוחה האלקטורלי של מפלגתם בהקמת הממשלות המחוזיות בשתי המדינות תהיה מהלך אנטי-דמוקרטי מובהק ומזהירים מהתעלמות מרצונם של הבוחרים. קרוב לוודאי שבשתי המדינות יתחיל כעת מו״מ קואליציוני ארוך וקשה בין שמרנים למפלגות שמאל קיצוניות, שהדבר היחיד המאחד אותן הוא התנגדותן ל״אלטרנטיבה״. 

במשך עשרות שנים, בעיקר לאחר איחודה מחדש, הוצגה גרמניה כדמוקרטיה למופת, שאמורה להוות השראה למדינות אחרות﹣ביניהן דמוקרטיות ותיקות כארה"ב ודמוקרטיות חדשות כאלו שצמחו במרכז ומזרח אירופה לאחר נפילת הקומוניזם. 

גרמניה, באמצעות שלוחותיה הרבות﹣בהן קרנות פוליטיות, קרנות תרבות ואמנות וקרנות פרטיות, הפכה את עצמה ל"שומרת סף הדמוקרטיה" העולמית, ובתוקף תפקידה זה הטיפה מוסר למדינות אחרות, כישראל. 

הרעיון היה פשוט: הגרמנים למדו מניסיון העבר ומשני משטרי דיקטטורה﹣הנאצית ששלטה 12 שנים בכלל גרמניה והקומוניסטית ששלטה מעשית 44 שנים במזרח המדינה, והפכו את ארצם לבית ספר לדמוקרטיה. אך תוצאות הבחירות המחוזיות בטורינגיה ובסקסוניה מפריכות שתי הנחות יסוד: הראשונה﹣שהגרמנים מרוצים מהדמוקרטיה שלהם. השנייה﹣שהאיחוד מחדש בין מערב גרמניה למזרחה הצליח. מספר גדול של מצביעים בשתי מדינות המחוז "המזרחיות" ביטא את אי שביעות רצונו מהדמוקרטיה הגרמניה ומהאיחוד מחדש באמצעות הצבעה למפלגות קיצון מימין ומשמאל. תוצאות דומות צפויות בבחירות שייערכו במדינת מחוז "מזרחית" נוספת, ברנדנבורג, ב-22 בחודש. 

שתי מפלגות הקיצון, "אלטרנטיבה לגרמניה" מימין ו"ברית זהרה ואגנקנכט" משמאל מייצגות את חוסר האמון העממי הנפוץ מאוד במזרח גרמניה כלפי המפלגות הממסדיות והממסד הפוליטי בכללותו. הן נתפסות כקרובות לעם בניגוד לפוליטיקאים הממסדיים שאינם מטפלים בבעיותיהם האמיתיות של הגרמנים, ובראשן בעיות ההגירה, אי-הביטחון האישי הגובר והמצב הכלכלי המתדרדר. 

הן הציגו את עצמם כ"מפלגות שלום", שמתנגדות לתמיכתה של ממשלת גרמניה באוקראינה במלחמתה עם רוסיה, על כל ההשלכות הכלכליות השליליות, שנבעו מכך לגרמניה ולאזרחיה. "ברית זהרה ואגנקנכט" גם הוסיפה לקמפיין שלה מסרים אנטי-ישראלים בוטים, במטרה לגייס את ציבור הבוחרים שנותר נאמן לאנטי-ישראליות האנטישמית של המשטר הקומוניסטי המזרח-גרמני.

המצביעים בשתי מדינות המחוז "המזרחיות" שיגרו לברלין וממנה למערב גרמניה מסר ברור: המצב בגרמניה אינו יכול להישאר כפי שהוא. שינוי עמוק הוא צו השעה. גירוש כמה עשרות "פליטים" מורשעים לאפגניסטן לא יפתור את בעיותיה הדחופות של גרמניה, ואלו אינן מצטמצמות רק לסוגיית מדיניות השערים הפתוחים בפני ההגירה ההמונית.

משבר הדמוקרטיה בגרמניה אינו צריך להפתיע איש. את פעמוני ההתראה ניתן לשמוע כבר שנים. ההתעלמות מהם היא שהעמיקה את המשבר. כשמספר גדל והולך של אזרחים במדינה דמוקרטית סבור, שהסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה בארצם היא שדמוקרטיה כבר אינה דמוקרטיה, התוצאה הבלתי נמנעת היא הרס הדמוקרטיה בידי אלה העומדים בראש הפירמידה השלטונית.

בינואר האחרון פרסמה "קרן פרידריך אברט" המקורבת למפלגת השלטון הסוציאל-דמוקרטית מחקר בנושא "האמון בדמוקרטיה בעיתות משברים". התוצאות היו צריכות כבר אז להדיר שינה מעיניהם של ראשי הממשל בברלין. לפי מחקר זה, ב-2023 רוב הגרמנים﹣51.3%, לא היה מרוצה מתפקוד הדמוקרטיה בגרמניה (17.2% מאוד לא מרוצים). במחקר זה אמנם נרשמה ירידה מסוימת באחוז הכללי של הלא-מרוצים מתפקוד הדמוקרטיה בגרמניה בהשוואה למחקר שנערך ארבע שנים לפני כן. אז היו 53.4% מכלל הגרמנים לא מרוצים מתפקוד הדמוקרטיה בארצם. עם זאת, במחקר החדש אחוז המאוד לא מרוצים מתפקוד הדמוקרטיה עלה ב-4%. 

בקרב השכבות הנמוכות וציבורי העובדים 67.2% אמרו שהם לא מרוצים מתפקוד הדמוקרטיה. בשכבות הביניים עמד אחוז הלא-מרוצים על 45.7%, ובשכבות הגבוהות﹣35.8%. בקרב בעלי ההשכלה הנמוכה 63.6% לא מרוצים מתפקוד הדמוקרטיה, בקרב בעלי השכלה ממוצעת﹣54.3%, ואצל בעלי השכלה גבוהה 51%. נתונים אלו הצביעו על אי-שביעות נפוצה למדי מתפקוד הדמוקרטיה במגזרים ובשכבות שונים של החברה הגרמנית, ולא בתופעה שמצטמצמת רק לחלק מבודד של האוכלוסייה. עם זאת, מורגש היטב הפער הגדול בין מזרח ומערב: 66% מאנשי המזרח לא מרוצים מתפקוד הדמוקרטיה, מהם כ-24% מאוד לא מרוצים, בעוד שבמערב אי השביעות מתפקוד הדמוקרטיה עומד על 47.4% "בלבד".    

היכן מזהים הגרמנים, לפי המחקר, את בעיות אי-תפקודה של הדמוקרטיה בארצם? 81.7% בכך שהנבחרים לא עומדים בהבטחות הבחירות שלהם, 77% סבורים שאנשים עניים פחות משתתפים בבחירות מאשר אנשים עשירים﹣נתון שמסביר מדוע מפלגות הקיצון, הטוענות לייצוג העם זוכות לתמיכה גדולה וגם מביאות לקלפיות ציבורים שנמנעו מהצבעה בעבר, 74.9% חושבים שחברי הבונדסטאג לא מייצגים את המרקם החברתי של החברה הגרמנית, 70.4% מאמינים שקבוצות אינטרסים משפיעות יותר מדי על קבלת החלטות. 

איך ניתן לתקן את קלקוליה של הדמוקרטיה הגרמנית? רוב הגרמנים, 41.1%, מעוניינים בדמוקרטיה ישירה כזו שקיימת בשוויץ, בה מכריעים האזרחים באמצעות משאלי-עם איזו מדיניות תבצע ממשלתם. הביקורת הקשה ביותר המוטחת מזה למעלה מעשור בממשלות גרמניה, היא שהחלטות גורליות כהצלת היורו, פתיחת השערים להגירה המונית, הגבלות הקורונה והתמיכה באוקראינה התקבלו ללא מנדט עממי. 33.4% מהגרמנים מעוניינים בשלטון מומחים (אקספרטוקרטיה), ו-24.5% בדמוקרטיה ייצוגית כזו הקיימת כיום. רק 1% תומך בכינון משטר אוטוקרטיה.

מחקר נוסף, שהתפרסם בסמוך לזה של "קרן פרידריך אברט"﹣"מוניטור גרמניה 23", הבודק את העמדות החברתיות והפוליטיות בחברה הגרמנית, העלה תוצאות מדאיגות דומות: בעוד ש-98% מהמערב-גרמניים ו-96% מהמזרח-גרמניים הביעו את תמיכתם בדמוקרטיה, 56% מהמזרח-גרמנים ו-39% מהמערב-גרמניים הביעו את אי-שביעות רצונם מתפקודה של הדמוקרטיה בגרמניה. 55% מכלל הגרמנים סבורים שהפוליטיקאים אינם מגיבים לעניינים המטרידים את בוחריהם ול-62% אין אימון בממשלה הפדרלית באופן מוחלט או חלקי.        

עניין אחר המצביע על משבר הדמוקרטיה בגרמניה היא האלימות הפיזית הגוברת נגד פוליטיקאים. לפי נתונים רשמיים התבצעו בגרמניה ב-2023 קרוב ל-5,400 תקיפות נגד נושאי תפקידים ציבוריים ונבחרים. מדובר בעליה של 29% לעומת השנה הקודמת. המשבר הפוליטי הוא עניין רציני. 

לנוכח משבר הדמוקרטיה העמוק בגרמניה, שהולך ומחריף, מן הראוי שגרמניה הרשמית – בכלל זה שגרירה בתל אביב, תפסיק להטיף מוסר לישראל, המוכיחה את עצמה כדמוקרטיה איתנה ביותר למרות האתגרים הרבים עמם היא מתמודדת, ותתעסק בבעיותיה הרבות.