נתניהו, קווינט וגולדקנופף עובדים עליך

בחודשים האחרונים פרסמתי מספר רב של ידיעות על מחדלים ובעיות קשות בהתנהלותה של רשות מקרקעי ישראל והמנהל שלה עורך הדין ינקי קווינט. חשפתי כי הרשות מעניקה הנחות מפליגות בקרקעות המיועדות לדיור עבור חרדים; פערי מחירים בלתי נתפסים בין יישובים יהודיים בגליל לשכניהם הערבים; והחמור מכל: את האופן שבו חיבל קווינט במדיניות הממשלה להעניק הנחות בקרקע ללוחמי מילואים, זאת באופן שיטתי ועקבי למשך זמן רב.

לאחרונה – בעקבות חשיפת השלב האחרון בחבלה ביורוקרטית מסוג זה אף עלו קריאות מקרב שרי הממשלה וחברי הליכוד להעמידו במקום או להעבירו מתפקידו.

בכל רצף החשיפות הללו, קווינט באמצעות דוברות רשות מקרקעי ישראל, כמעט ולא מגיב. הפניות שלי נענות לרוב בשתיקה רועמת או בתשובות לאקוניות ויבשושיות. אולם מסתבר שהלחץ שפרסומים אלו יצרו חייב בכל זאת תגובה, והיא הגיעה בדמות מכתב ששלח שר השיכון גולדקנופף, הממונה על רשות מקרקעי ישראל, בשבוע שעבר הממוען לראש הממשלה נתניהו.

בימים האחרונים אנו עדים לגל נוסף ועכור של מתקפות נגד רשות מקרקעי ישראל ואף מתקפות אישיות נגד מנהל הרשות, מר יעקב קוינט״, נאמר במכתב, התקפות ״אשר מצאו ביטוין הן במכתבים שנשלחו אל כב׳ ראש הממשלה והן בפרסומים שונים בתקשורת.

מכתב זה, המהווה את הגרסה הרשמית הפומבית של קווינט, מלא במניפולציות סטטיסטיות, הטעיות והולכת שולל. והוא מחייב התייחסות. לטובת הציבור המכתב מצורף כאן בקישור הזה.

במכתב נטענו מספר טיעונים הנוגעים לכמה טענות שהופנו כלפיו: הנחות למשרתי מילואים, הקפאת קליטה ביישובים קהילתיים ושומות בלתי סבירות ביישובים יהודיים. ונפרט אותן אחת לאחת.

הטענה העיקרית שמוקדשים לה מספר סעיפים נוגעת למדיניות הממשלה להעניק הנחות בקרקע למשרתי המילואים, דבר שהוצהר באופן פומבי על ידי ראש הממשלה והפך למדיניות המזוהה ישירות עימו, שקווינט בעזות שלא תיאמן עשה כמעט כל שביכולתו שלא לממשה.

כדי להפריך את הטענות הללו נאמר במכתב כך:

החל מיום כניסת ההחלטה לתוקף אושרו ברשות מקרקעי ישראל מאות רבות של עסקאות בפטור ממכרז בהן ניתנו הנחות אזורי עדיפות ומאות עסקאות אשר כללו הנחות למשרתי מילואים.

ההחלטות נכנסו לתוקף במהלך חודש מאי (גם זה אחרי תעלול בירוקרטי נוסף של קווינט), ולדבריו מאז אושרו ״מאות עסקאות״ שכללו הנחות למשרתי המילואים. אולם כבר בשורות הבאות הטיעון שלו עצמו מופרך. הוא מונה את העסקאות המדוברות לפי מרחבי הרשות, שימו לב היטב:

במרחב צפון – אושרו 700 עסקאות, ובכ-90 מהן ניתנה הנחת חיילי מילואים; במרחב דרום – 100 עסקאות, מתוכן 20 עסקאות עם הנחה למילואים; ובמרחבים חיפה וירושלים הוא מונה 100 עסקאות, שבכ-20 מהן ניתנו הנחות מילואים.

בחישוב פשוט: מדובר ב130 עסקאות שבהן ניתנו הנחות למילואים. זה לא ״מאות עסקאות אשר כללו הנחה למשרתי מילואים״. בקושי מאה.

אבל זו רק ההתחלה, כי המניפולציה פה חמורה הרבה יותר. התיאור במכתב של ״עסקאות״ מטעה. הקורא הממוצע חושב שמספר העסקאות המדובר משקף קליטה של משפחות חדשות ביישובים. ו-700 עסקאות במרחב צפון פירושו צמיחה של ההתיישבות היהודית שם ב-700 משפחות חדשות. זה פשוט לא נכון.

כשרשות מקרקעי ישראל מציגה נתונים היא מציגה ״עסקאות״ ולא ״קליטות״, וזה לא מקרי. עסקאות רבות בקרקע נעשות על ידי תושבים ותיקים של קיבוצים, כחלק מתהליכי הפרטה שבהן נעשה הליך של ״שיוך דירות״, במסגרתו דירה שבה מתגורר חבר הקיבוץ נרשמת על שמו ברמ״י. מדובר בדרך כלל בחברי קיבוץ ותיקים, חלקם קשישים, המתגוררים במקום שנים ארוכות, והדבר אינו משקף לא קליטה חדשה ולא צמיחה של ההתיישבות. גורמים הבקיאים בנעשה ביישובי הצפון מעריכים כי חלק ניכר של העסקאות בחודשים האחרונים היו מסוג זה. קיבוצים כמו מעוז חיים, גינוסר ועוד נמצאים בשלבים מתקדמים של שיוך דירות ועשרות רבות של ״עסקאות״ שקווינט מדווח עליהן הינן עסקאות מסוג זה.

אבל זה לא הכל. כשקווינט סופר למשל 700 עסקאות במרחב צפון, הוא עושה מניפולציה נוספת וכולל בספירה הזו שני סוגים שונים של עסקאות בפטור ממכרז: ״אזורי עדיפות לאומית וקו עימות״. הקורא הממוצע אינו מבחין בהבדלים, אבל ישנם הבדלים דרמטיים: ביישובי קו עימות, רשימה מוגדרת של יישובים, בהן רשות מקרקעי ישראל לא גובה תשלום כלל, בלי קשר למדיניות ההנחות הממשלתית בנוגע למשרתי המילואים. כך שעסקאות שנעשות שם אינן רלוונטיות לשאלה שעומדת על הפרק.

גורמים בשטח שבדקו את הנושא באופן פרטני ניכו את העסקאות בקו העימות ואת עסקאות ״שיוך דירות״ וספרו כ-100 עסקאות בלבד של קליטת תושבים חדשים באזורי עדיפות לאומית, אותן עסקאות שהממשלה רוצה לעודד במדיניות ההנחות שלה למילואימניקים. זה לא 700 כמו שקווינט מנסה להציג, אלא 100 בלבד.

ויש כאן עוד מלכוד אחרון: גם ה-100 הללו אינן עסקאות שהתבצעו ואינן משקפות את המציאות בשטח. מדובר בעסקאות ש״אושרו״ על ידי רמ״י, אבל רבות מהן עדיין לא נחתמו. כפי שפרסמנו כאן, ביישוב שכניה למשל התקבלו שומות גבוהות באופן בלתי סביר, והתושבים שניגשו למכרזים שם מתקשים לגייס את סכומי העתק הנדרשים. ושכניה אינו היישוב היחיד. העסקאות הללו ״אושרו״ על ידי רמ״י, אבל רבות מהן כנראה לעולם לא יתממשו.

קווינט מציין במכתבו מספר דוגמאות לעסקאות בהן אכן ניתנו הנחות מפליגות למשרתי מילואים, אולם אלו דוגמאות קצה, הכוללות גם הנחת ״מחוסר דיור״ וגם ״משרת מילואים, והן אינן משקפות את השומות העדכניות ברוב היישובים ואת הרכב ההנחות של רבים מהמתיישבים.

בעניין ה״עסקאות״ שקווינט מונה, מדובר אם כן באחיזת עיניים. בעשרות עסקאות בלבד ניתנו הנחות משרתי המילואים הרלוונטיות, וגם רבות מהן רחוקות ממימוש. בניגוד למצג השווא של קווינט, המשבר בתחום הזה מצוי בעיצומו.

מי מקפיא את הקליטה ביישובים?

קווינט במכתבו מתייחס גם לשתי טענות נוספות, המחייבות מענה.

ראשית, עניין הקפאת הקליטה ביישובים קהילתיים. קווינט כותב כך:

החלטה זו הוקפאה בהנחיית משרד המשפטים עד לסיום ליבון טענות משפטיות שעלו מצד גורמים שונים.

לא נרחיב כאן ברקע של נושא זה, דבר המחייב כתבה נפרדת ומפורטת, אך נציין את העובדות הבסיסיות: מאז שינוי חוק וועדות הקבלה, נעשו שינויים בנהלי הרשות ו״עלו טענות״ כפי שקווינט כותב מצד גורמים שונים, בין היתר ארגוני שמאל קיצוני ולאומנים ערביים דוגמאת ׳עדאלה׳ וה׳אגודה לזכויות האזרח׳ שאף עתרו בנושא לבג״צ. קווינט מתאר זאת כאילו ההחלטה להקפיא את הקליטה נעשתה על ידי גורמים במשרד המשפטים ובניגוד לדעתו, אולם זה אינו תיאור מדויק.

אכן, התקיימה ישיבה כזו ב-7 לינואר בנוכחות בכירים במשרד המשפטים, אולם בניגוד לטענה במכתב, היא נעשה ביוזמתו של קווינט עצמו. כפי שנכתב בהחלטת הנהלת רמ״י מה-12 לפברואר:

לאור חשיבות הנושא ובהתאם להחלטת המועצה, ביקשה רמ"י לקיים דיון אצל המשנה ליועמ"ש לממשלה (משפט אזרחי).

בניגוד לרושם העולה מהמכתב, הדיון המדובר היה יוזמה של הנהלת רמ״י, כלומר: קווינט, הוא זה שחשב שיש ״טענות משפטיות״ שצריכות ״ליבון״ והוא זה שיצר את הבעיות.

זה לא הכל. גם בדיון במשרד המשפטים איש לא טען שיש באמת קשיים או בעיות ביישום החוק החדש, בטח לא כאלו המחייבים את הקפאת יישומו. בסיכום הדיון עם בכירי משרד המשפטים שהגיע לידי לא מופיעה שום הנחייה לרשות מקרקעי ישראל או סיכום הקובע שיש להקפיא את הקליטה. להיפך, נידונו פרטי המתווה למימוש התיקון לחוק העמותות, ושררה הסכמה מלאה ״לא קיימת התנגדות להצעה להנהלה כפי שהוצגה״.

איש לא כפה את קווינט להקפיא את הקליטה, איש לא נתן ״הנחיה״ בנושא. טענותיו של קווינט בעניין הזה פשוט אינן אמת. שחור על גבי לבן.

ככל הידוע לנו, קווינט עומד מאחורי ההחלטה הזו, אבל גם כאן, כרגיל, התנהלותו עקלקלה וממזרית: ההנחייה להקפיא את הקליטה ביישובים לא ניתנה באופן רשמי ואין לה תיעוד, אבל היא הועברה לגורמים הביצועיים ברמ״י והיא ״חילחלה״ בתוך המערכות. בחודשים מרץ-אפריל החלו להצטבר במועצות וביישובים תלונות על כך שבקשות קליטה אינן מטופלות, ולקח זמן רב יותר עד שהחלו להבין שיש כאן עניין של מדיניות.

קווינט מסובב את כולם, ועוד מרהיב עוז להאשים בכך באופן חסר בסיס לחלוטין את אנשי משרד המשפטים.

מי קובע את המחירים?

עניין נוסף העולה במכתבו של קווינט הוא כי השומות הקובעות את מחירי הקרקעות ביישובים הן דבר שאינו תלוי בו אלא בכללי השמאות האובייקטיביים כביכול:

״השומות הנערכות לקרקע כבסיס להקצאתה נערכות על ידי שמאי מאגר מטעם השמאי הממשלתי הראשי. הרשות אינה עורכת שומות אלו ואינה מתערבת בהן, הן נערכות בהתאם לכללים מקצועיים והנחיות הנקבעים על ידי השמאי הממשלתי״.

אלא שגם בטענה זו ישנה הטעיה. איש לא טען שקווינט או מי מטעמו ״מתערב״ בשומות או מנסה להשפיע עליהן. הטענה היא אחרת: קביעת מחירי הקרקע היא עניין של מדיניות – והרשות יכולה להקצות מגרשים במכרזים או בפטור ממכרז גם במחירים שאינם משקפים את השומה ה״מקצועית״. כך נעשה ביישובים במגזר הערבי – למרות ששומות ביישובים הללו יכולות להגיע למאות אלפי שקלים, מכרזי רמ״י נמוכים באופן מגוכח.

בעיירה הבדואית חורה למשל נמכרים מגרשים כיום במחיר בפועל של בין 7,000 ל-10,000 ש״ח שבחלקם ניתן לבנות 2 יחידות דיור. זה אינו ״מחיר השוק״ של המגרשים הללו, אלא החלטה שרירותית הנובעת ממדיניות רמ״י בנושא. בכפר כנא, בטורען, בסח׳נין ובעראבה, חצי דונם במחיר השוק יעלה לפחות 1,200,000 ש״ח. אלו מחירי עסקאות שבוצעו בפועל בחודשים האחרונים.

במכרזי רמ״י בסחנין למשל, נמכרו מגרשי חצי דונם בפחות מחצי מיליון ש״ח, כאשר ניתן לבנות עליהם גם 4 יחידות דיור: 125,000 ש״ח ליחידת דיור. אלו מחירים שלא נובעים מ״השומה המקצועית״ ומעבודתו של ״השמאי הממשלתי״ אלא מהחלטות שרירותיות של רשות מקרקעי ישראל. זו לא השערה. במסמכי המכרזים  הדברים נאמרים במפורש: ״הכללים לקביעת ערך הקרקע יקבעו על ידי הנהלת הרשות״.

המסקנה פשוטה: במגזר הערבי קווינט מפעיל מדיניות הנחות מפליגות, שאינה מושפעת ממחירי הקרקע בשוק ואינה תלויה בשמאות. במגזר היהודי קווינט בוחר ההיפך: שהיהודים ומשרתי המילואים ישלמו כמה שיותר. הסתתרות פחדנית מאחורי גבו של השמאי הממשלתי לא משנה את האמת הבסיסית הזאת.

ינקי קווינט מוביל מדיניות מפלה נגד משרתי המילואים, ונגד ההתיישבות היהודית בגליל ובנגב בזמן שהאוכלוסיה הערבית, שחלקה הגדול עוין למדינה, נהנית מהטבות מפליגות והנחות דמיוניות. מצג השווא שהשר גולדקנופף מציג בשמו לראש הממשלה הוא הוספת חטא על פשע.