המועמדת הירוקה שיכולה להכריע את הבחירות

אחת ההשערות המפורסמות להפסדו של אל גור בבחירות של שנת 2000 הייתה מועמדותו של ראלף ניידר, פרקליט ופעיל סביבה, מטעם המפלגה הירוקה. ניידר, עורך דין כריזמטי, הופיע ב-43 מדינות באותה שנה ופיצל במערכת הבחירות הצמודה את קולות השמאל, כשזכה ל-2.47%, מה שבין היתר הוביל להפסדו של גור ולניצחונו של בוש.

עבור קאמלה האריס, זוהי אזהרה בוהקת באדום, או יותר נכון ירוק. למרות שמועמדותה נראית מובטחת, היא עדיין עלולה לחוות את תסריט האימה הניידרי הזה על בשרה, בדמותה של פנימאית יהודייה בת 74 ממסצ'וסטס בשם ג'יל שטיין.

שטיין היא אחת ממספר מצומצם של נשים שהתמודדו מטעם מפלגה גדולה לנשיאות. היא עשתה זאת בשנת 2012, ב-2016 לצד הילארי קלינטון הדמוקרטית, והיא עושה זאת גם כעת, אחרי שמועמדות משותפת של המפלגה הירוקה והפרופסור המרקסיסט קורנל ווסט לא צלחה והוא החליט לרוץ עצמאית. המפלגה הירוקה של ארצות הברית היא מה שמרצ הייתה פעם עבור מפלגת העבודה – החלופה הרדיקלית יותר, שמושכת הזויים ואנשי שוליים, והכי חשוב, הרבה צעירים רדיקליים.

וזה בדיוק מה שג'יל שטיין מכוונת אליו עכשיו – על רקע שובו של טראמפ, ביטולה של פסיקת רו נגד ווייד, התחזקות הטרללת הפרוגרסיבית והתמיכה במדיניות ירוקה כמו ה"גרין ניו דיל", שטיין מכוונת למפגן כוח גדול על חשבון הדמוקרטים. את המפגן הזה מתכננת שטיין לעשות בקהילות המוסלמיות של אמריקה, ומכאן הסיבה של האריס לדאגה: סקר שנערך לאחרונה הראה ששטיין, מועמדת השמאל הקיצוני, מובילה על האריס בקרב בוחרים מוסלמים במדינות המפתח, ובבחירות שנחשבות צמודות מאוד, גם לאחר העימות הנוראי של טראמפ, כל קול אבוד יכול להוביל ישירות להפסדה של האריס.

והאריס יודעת את זה. בניסיון לעצור את הדליפה המוסלמית במדינות מפתח כמו מישיגן, היא מחזרת אחרי הבוחרים המוסלמים במקום שבו היא יכולה בלי לפגוע בעצמה – מדינת ישראל. בכל מערכת בחירות אחרת, פגישה עם עבדאללה חמוד, ראש העיר האנטישמי של דירבורן, העיר המוסלמית ביותר בארצות הברית, לא הייתה מתקיימת. אבל האריס בקרב על כל קול, לא רק עם טראמפ, אלא גם עם הירוקים ומנהיגתם, ולכן הקו המדיני שלה ביחס לישראל חווה השבוע פנייה חדה ועוינת עוד יותר מבעבר, עם הצהרתה של האריס על כך שתתמוך בהגבלת משלוחי פצצות לישראל.

לצד ניסיונות להיות יותר פרו-פסלטינית משטיין (או לפחות ביקורתית כלפי ישראל), האריס פועלת גם בדרכים פחות כשרות כדי לסכל את זליגת הקולות האפשרית. מאז יולי פועלים הדמוקרטים בשורה של מדינות מפתח כדי למנוע את הצבתה של שטיין בטופסי ההצבעה, ועד כה הצליחו רק במדינה אחת, נבאדה. ביתר המדינות, מישיגן, אריזונה, וויסקונסין ואחרות, ניסיונותיהם של הדמוקרטים למנוע את נוכחותה בתואנות כאלה ואחרות על אי עמידה בחוקי מועמדות ובחירות, נדחו על ידי בתי המשפט המדינתיים והפדרליים.

שטיין עצמה, היא מבקרת קולנית ובוטה של ישראל. היא מצהירה שכיהודייה (שמחזיקה בחדר העבודה שבביתה צלב עם ישו, אבל היי, הוא היה יהודי לא?) היא נגעלת מפעולותיה של ישראל חדשות לבקרים, ולרשותה שלל אמירות מרתיחות דם. כך למשל כשבית הדין בהאג פסק נגד ישראל בינואר, שטיין קראה באתר הקמפיין שלה לקואליציה בינלאומית למען עזה, ולהפסקת כל הסיוע האמריקני לישראל. היא גינתה בשפה רפה את מעשי הזוועה שבוצעו בעוטף, אבל כמו רוב תומכי הפלסטינים הסבירה ש"זה לא התחיל בשבעה באוקטובר". באתר הקמפיין שלה יש עצומה ל"הפסקת הג'נוסייד", וכמובן שיש גם שלל אמירות לפיהן נתניהו הוא פושע מלחמה.

מדהים עם זאת שהיחס העוין והחריף הזה של שטיין לא קיים כל כך כלפי פושעי מלחמה אמיתיים כפוטין ואסד, אותם שטיין מגנה בחצי פה, וגם זה אם יסובבו לה את היד כמו שאומרים באנגלית. בראיון שנתנה למגיש המוסלמי והאנטי ישראלי מהדי חסן, שטיין חשבה שיהיו לה חיים קלים, אבל חסן כנראה לא הרגיש טוב באותו יום, ונתן עבודה עיתונאית ראויה. הוא עימת את שטיין עם כך שלמרות האמירות הנחרצות על נתניהו, על פוטין היא פחות משמיעה ביקורת, וגרם לה לגמגם ולהתפתל, להסביר שהיא גינתה אבל "בדרך שלה" ואז עברה להצדיק את הפלישה באמצעות מסרים של הקרמלין, כמו שרוסיה שלטה באוקראינה במשך שנים, ושנאט"ו התגרה ברוסיה.

גם היחס של שטיין למשטר אסד הרצחני לא נעלם, ובהתפתלות מרהיבה לא פחות, שטיין נשבעה ביקר לה מכל שמעולם לא תמכה במשטר אסד, אמירה קצת תמוהה לאור העובדה שזמן קצר אחרי שהכריזה על ריצה לנשיאות ב-2015, אתר הקמפיין שלה קרא לנשיא אובמה לשתף את סוריה של אסד במאבק לחסל את דאע"ש, הצהרה שלאחר מכן נמחקה מהאתר. אם זה לא מספיק, בשנת 2016 שטיין צייצה תמונה של מפת סוריה עם שני צינורות נפט, אמריקני ורוסי, וכתבה "זה מסביר המון", דהיינו, שהמלחמה בסוריה היא תוצאה של בחישה חיצונית כדי לתפוס משאבים.

ובכל זאת, שטיין, שולית ככל שתהיה, צריכה להדאיג את הישראלים. לא רק בשל מוצאה (ובישראל מתעבים יהודים שפונים נגד אחיהם) אלא גם בגלל הכיוון שהיא מציגה. אם אכן תצליח שטיין לפצל את הקולות ולמנוע מהאריס את הנשיאות, אזי טראמפ ייבחר, אבל הדמוקרטים, שפונים למרכז, יבינו שהם התעלמו מציבור בוחרים חשוב שעלה להם בבית הלבן, ויפנו עוד יותר לקו האנטי ישראלי. אם שטיין תיכשל, הבוחרים המוסלמים שהעלו את האריס, ידרשו לפרוע את החוב במטבע קשה, והאריס מצדה כבר הראתה שהיא מוכנה לשלם.