המצב בצפון מחייב שינוי תפיסתי בצמרת הצבאית והמדינית. האסטרטגיה הנוכחית כושלת, יש לעבור ממגננה למתקפה אפקטיבית
בשבוע שעבר ישראל הנחיתה על חיזבאללה שתי מכות טקטיות קשות. אלפי פעילי ארגון הטרור נפגעו במבצע הביפרים (שכלל גם אמצעי קשר נוספים). למחרת השלב השני של המבצע הנ"ל מפקדי כוח העילית רדואן התכנסו בבונקר ממוגן בבירות כדי לתכנן מתקפת נגד קרקעית – ונמחקו במחי יד. לא פחות מזעזע מהמכות הפיזיות עצמן היתה התובנה שהארגון חשוף למודיעין הישראלי לאורכו ולרוחבו.
עד כאן הצד החיובי של הסיפור. הצד השלילי הוא להבין כיצד ישראל עומדת לבזבז את ההישגים הללו, וחשוב להבין מדוע זה קורה.
לא ברור אם תזמון מבצע הביפרים נבחר על ידי ישראל או האם הוא נכפה עליה בגלל שחיזבאללה עמד לעלות על התרגיל. בכל מקרה, המכות שהנחיתה ישראל על חיזבאללה הביאו להסלמה באינטנסיביות המלחמה. ישראל תוקפת מטרות צבאיות, כולל בלב ביירות. במקביל, חיזבאללה הרחיב את תקיפותיו על מטרות אזרחיות וצבאיות לכל אזור הגליל צפונה מקו האורך של חיפה. הסלמה זאת אינה לטובתה של ישראל. מאות אלפי אזרחים ישראלים נוספו לאלה שחייהם השתבשו בעקבות המלחמה. הדבר נכון כנראה לגבי מאות אלפי אזרחים לבנוניים שיעים. רבים נאלצו לברוח ממקומות מגוריהם באזור שמדרום לנהר הליטאני. גם מרובע דאחייה השיעית בביירות בורחים.
ההבדל בין ישראל לבין חיזבאללה היא ששיבוש חיי האזרחים כואב לישראל מאוד, ואילו להנהגת חיזבאללה אכפת הרבה פחות, אם בכלל, ממותם וגלותם של אזרחים. חיזבאללה הרי שותף לטקטיקה האיסלמית-קיצונית של שימוש באוכלוסייה האזרחית כמגן חי. ישראל אינה יכולה להכיל את המצב החדש שנוצר בצפון לאורך זמן. היא צריכה לחתור למוצא.
מוצא מהמצב הקיים לא יימצא באמצעות משא ומתן. עוד לפני ההסלמה האחרונה התנאים שחיזבאללה כפה על ישראל היו בלתי-נסבלים. כדי לחדול מתקיפותיו חיזבאללה דורש נסיגה ישראלית מעזה – כלומר הסכמה ישראלית לתבוסה שם. אסור שזה יקרה. כל הפוגה שחיזבאללה או שחמאס יבטיח תהיה הבטחת שווא; אם ישראל מאותתת שהיא מוכנה להיות מובסת, לא תאחר היום בו אויביה ינסו שוב לחסל אותה, כמו ב-7 באוקטובר.
אך מה המוצא שמפקדי צה"ל והדרג המדיני שואפים להשיג? אפשר ללמוד על כך ממה שהם אומרים וממה שאינם עושים. צה"ל מעביר אוגדה נוספת (98) לצפון, אך אין גיוס נרחב של מילואים. אם מבצע הביפרים זרע בהלה בקרב כוחות חיזבאללה וכנראה גם גרם לשיבוש משמעותי בשרשרת הפיקוד – מטרה מרכזית של כל פעולה צבאית מכריעה – אין כנראה כוונה בצה"ל לנצל את המכות הטקטיות שספג חיזבאללה כדי להשיג הישג אסטרטגי בשטח, קרי, ליזום מהלך קרקעי שישמיד את כוחות חיזבאללה ולהדוף את שרידיהם פיזית מהאזורים מהם משגרים לעבר ישראל רקטות וכטב"מים.
לעומת זאת יש להאזין היטב לדברי ראש הממשלה בעקבות ההסלמה: "בימים האחרונים, אנחנו הנחתנו על חיזבאללה רצף של מכות שהוא לא דמיין. ואם חיזבאללה לא הבין את המסר … הוא יבין את המסר".
מהו המסר? הרטוריקה הישראלית של 'מסרים' עשויה להתפרש כסימן מעודד עבור נסראללה, במיוחד לאחר השבוע הקשה שחווה. כי הניסיון לשלוח מסר – הוא המסר. ישראל אינה נוקטת בצעדים שיכולים להשמיד את הכוח הצבאי של חיזבאללה או את היכולת של הארגון לפגוע בישראל. בצעדיה הנוכחים היא מנסה לשכנע את חיזבאללה להתנהג אחרת מאשר הוא מתנהג. אך כרגע הדרך שבה מתנהלת המלחמה פועלת לטובת חיזבאללה. היא גובה מישראל מחיר שאינה יכולה להשלים איתה. ואילו חיזבאללה יכול להסתדר יפה מאוד עם המחיר שההסלמה הנוכחית גובה ממנה. זה כואב, אבל מבחינתו אינו מכריע.
האסטרטגיה הישראלית הנוכחית היא תולדה של הקונצפציות המסולפות שהובילו לאסון ה-7 לאוקטובר וממשיכות לעצב את התנהלותה כיום: "אסטרטגיה" – אם היא ראויה בכלל לכינוי זה – של שליחת מסרים, של ניסיונות "לגבות מחיר", מאויב שמוכן לשלם כל מחיר אם רק יוכל להשמיד אותנו. לא מדברים עם אויבים כאלה בלשון של גביית מחירים. לא מדברים איתם בכלל. הדרך היחידה לטפל בהם הוא להשמיד פיזית את הכוח שבהם הם תוקפים אותנו. ואת זה אפשר לעשות רק באמצעות אוגדות מתמרנות של צה"ל החודרות צפונה מנהר הליטאני, משמידות כוחות אויב ומגרשות את האוכלוסיה האזרחית משטחים שישראל צריכה לשלוט בהם. ההתנהלות הנוכחית של ישראל מול חיזבאללה היא בזבוז של זמן, הון, וחיי חיילים ואזרחים כאחד. היא ממסמסת את האפקט של המכות שחיזבאללה ספג, שהיו יכולים לקדם באופן משמעותי מערכה שמטרתה השמדת האויב.
ישראל צריכה לעבור בהקדם האפשרי מ"אסטרטגיה" של מסרים וניסיונות שכנוע לאסטרטגיה של סיכול והשמדה. למרבה הצער, האסטרטגיה הבעייתית הזו היא תוצר של תפיסה מיושנת שעליה התחנכו וממשיכים לפעול בכירי מערכת הביטחון. ישנם קצינים רבים שמבינים את המשמעות של חתירה לניצחון דרך השמדת האויב, קצינים שהחבורה השלטת עכשיו בממסד הצבאי של ישראל טרחו להרחיק ולהדיח.
גדעון סער ירד בינתיים מהרעיון להחליף את יואב גלנט במשרד הביטחון, אך ברור שמדובר בהשעיה זמנית של החילופין ולא בביטולו. דווקא חשוב שהשינוי יקרה בהקדם האפשרי. הסיבה המרכזית למנות את גדעון סער – אזרח עם חשיפה רבה לסוגיות הביטחון של ישראל – לתפקיד שר הביטחון מהר ככל האפשר הוא שסער אינו שותף לתפיסות הכושלות של צמרת צה"ל של הדור האחרון ושל היום. יחד עם ראש הממשלה סער מבין שבמלחמה הנוכחית בעזה ניצחון – פירוש, השמדת כוח האויב – הוא מעל הכל. מה שנכון לגבי עזה, נכון אף לגבי חיזבאללה. כשסער יגיע למשרד הביטחון, הוא צריך להביא איתו מטאטא.
ד"ר יצחק קליין הוא עמית בכיר בפורום קהלת. המאמר משקף את דעות המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדות פורום קהלת.
קשה לדעת האם סער שותף לקונספציה או לא. הוא לא ממש עמד למבחן עד היום.
אבל ישנן די והותר סיבות לרצות לצרף אותו(כמו הרחבת הקואליציה) ולהיפטר מגלנט(למשל טיפול בבעית גיוס החרדים).
שוב חרדים? חברה המסיתה נגד החרדים, ושאינה מאפשרת למפקד לומר שמע ישראל, קריאת הדורות, לא תנצח לעולם
תמרון קרקעי אינו עומד כמטרה, אלא זה אמצעי להשגת מטרות.
אם מטרה מצומצמת כמו נסיגה זמנית של החיזבאללה מעבר לליטאני בלי כוחות יבשה בלבנון יכולה להיות מושגת, מה טוב.
אם המטרה היא חיסול חיזבאללה, אז ברור שצריך כוחות קרקע בכל מקום בו אנשיו מסתתרים.
אם המטרה היא פרוק חיזבאללה מכל כוחו הצבאי בלבנון, גם צריך כוחות קרקע
הצבא פוחד להלחם קרקעית בצדק, כי חיזבאללה הכין לו מארבי טילים ומזלטי תקיפה
ההצדקה לקיום חיזבל'ה היא אחת השמדת ישראל .
אם הוא לא מחויב להשמדת ישראל אין לו זכות קיום כלכלית ואידאולוגית .
כל עוד הוא נושם הוא מחוייב לזה .
אם ישראל חפצה להמשיך לנשום , צריך לגרום לכל מי שקשור לחיזבל'ה להפסיק לנשום בהקדם האפשרי.
אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים…