בשעת מלחמה וכשהצפון מפונה: מועצת הקולנוע ממליצה להעביר כספים מהפריפריה למרכז

בשבועות האחרונים נידונה רפורמה חשובה בתקצוב הקולנוע בישראל, שכידוע ממומן ביד רחבה מכספי משלם המיסים. התקציב הזה עובר ליוצרים דרך קרנות הקולנוע, ומי שקובע את התבחינים לתמיכה בהפקות היא מועצת הקולנוע, גוף ציבורי הפועל על פי חוק שחברים בו נציגי ציבור לצד נציגי תעשיית הקולנוע.

תקציב קרנות הקולנוע בשנת 2023 עמד על כ-100 מיליון ש״ח והוא חולק למספר קרנות הפועלות בישראל על פי מסלולי תמיכה שונים. במסלול העלילתי פועלות שתי קרנות גדולות – קרן הקולנוע הישראלי וקרן רבינוביץ׳, שמרכזן בתל אביב והן נהנות מכ-47 אחוז מהתקציב; לצידן פועלות 3 קרנות בינוניות, קרן מקור, קרן גשר והקרן החדשה לקולנוע, העוסקות בקולנוע תיעודי, קולנוע ייעודי ובסרטים קצרים ומחלקות ביניהן כ-23.5 אחוז מהתקציב; ובנוסף הוקמו בשנים האחרונות קרנות אזוריות – בדרום, בגליל וביו״ש שחולקות כ-13.5 אחוז מהתקציב.

חלק גדול מהתקציב מנותב אם כן לקרנות התל-אביביות הגדולות, כאשר הגופים האחרים נהנים משאריות. הרפורמה החדשה של השר זוהר נועדה לשנות את אופן חלוקת התקציב בין הקרנות, אך כדי לא לפגוע בתקציב הקרנות הקיים, היא גם מגדילה את סך כל התקציב, כך שהיחסים בין הקרנות ישתנו, אך בשורה התחתונה כולם יכניסו יותר כסף.

על פי הרפורמה המוצעת, התקציב אמור לגדול מסכום של בין 100-120 מיליון ש״ח בשנה לכ-150 מיליון ש״ח, והחלוקה תתבצע באופן הבא:
46 אחוז מהתקציב יופנה לקרנות הארציות הגדולות (קרן הקולנוע ורבינוביץ), שבהינתן תוספת התקציב יעמוד על 69 מיליון ש״ח בסך הכל, לעומת 54 מיליון בשנת 2023.
21 אחוז מהתקציב יתחלק בין שלושת הקרנות הבינוניות (מקור, גשר והחדשה) שיכונו מעתה ״קרנות ארציות קטנות״, ותקציבן בהינתן התוספות יעמוד על כ-31 מיליון ש״ח, לעומת 26 מיליון בשנת 2023.
ו-21 אחוז נוספים יחולקו לקרנות האזוריות, שתקציבן יעמוד על כ-31 מיליון ש״ח לעומת 15 מיליון כעת.

כפי שניתן לראות כולם מרוויחים יותר כסף – גם התל אביביות הגדולות, גם התל-אביביות הקטנות וגם קרנות הפריפריה. לכאורה מצב אידיאלי.

אולם במועצת הקולנוע – המורכבת ברובה מאנשי התעשייה – לא אהבו את השינויים הללו, וב-29 באוגוסט התקיימה ישיבה בה גובשו המלצות המועצה ביחס לרפורמה המוצעת של השר, והתקבלה המלצה שלא צריך להעביר כל כך הרבה כסף לקרנות האזוריות. שימו לב:

מוצע להפחית את האחוז המוקצה לטובת הקרנות האזוריות מ-21% ל-17%. הגידול שהוצע במבחן החדש, בגובה של 7% לעומת המבחן הקיים, גבוה מדי לדעת המועצה, ומוצע למתן את העלייה כך שהגידול יעמוד על ,3.5% שהם מחצית מהעלייה שהוצעה במבחן החדש״.

כלומר במקום תוספת של 10 מיליון ש״ח לקרנות האזוריות, ממליצים במועצה שהן יסתפקו רק ב-5 מיליון, כך שתקציבן הכולל יעמוד על 25 מיליון ש״ח במקום 31 מיליון. הכסף שנחסך – אם תהיתם – ילך כמובן לקרנות ה״ארציות״ שיושבות בתל-אביב:

את יתרת האחוזים להעביר לתחומי הקרנות הארציות הגדולות והקטנות, לפי יחס החלוקה ביניהן״.

במקרה או שלא במקרה, החלטה זו של מועצת הקולנוע התקבלה כאשר חלק מחברי המועצה הידועים כתומכים בקרנות האזוריות נעדרו מההצבעה.

כך, בזמן מלחמה ובעת שתושבי הצפון ורבים מתושבי עוטף עזה מפונים מבתיהם, במקום לתמוך בהגדלת התקציבים ליצירה באזורים הללו, ברוני הקולנוע רוצים להחזיר את הכסף לתל-אביב. חשוב להדגיש – התקציב הזה מושקע ישירות באזורי הפריפריה. על פי החוק, חלק ניכר מתקציב הקולנוע האזורי צריך להיות מופנה לספקים ונותני שירות המתגוררים באותו אזור. הפקה שמתרחשת בגליל, תשקיע סכומים גדולים בלינה, מזון, הסעות וכדומה מתוך הכלכלה המקומית, מלבד העסקת יוצרים, אנשי במה והפקה וכדומה המתגוררים באזור. כך שהשפעתם של הכספים הללו חורגת מהתחום המצומצם יחסית של עולם הקולנוע.

הקרנות האזוריות ממילא מתוקצבות בסכום זעום ביחס לאחרות, ורובו המוחלט של התקציב מגיע בסופו של דבר לקולנוענים ויוצרים המתגוררים במרכז. המאבק של חברי מועצת הקולנוע לבלום בכל את הגדלת התקציב לפריפריה, ועוד בזמן המלחמה, הוא חזירי ומביש.