מראיונות בתקשורת ועד הצהרות פומביות: כך חצה הנשיא הרצוג את הקו בין ממלכתיות לפוליטיקה
צפיתי בראיונות החג שהעניק הנשיא יצחק הרצוג לערוצים השונים ומה שהפתיע אותי יותר מכל היתה העובדה שהופתעתי עדיין מהניחוח הפוליטי שנדף מהם, הרי היה עליי כבר לדעת מאז תחילת כהונתו שהנשיא "בחר צד".
כאשר שואלת המראיינת מערוץ 14 מגי טביבי על חיסול נסראללה, ממהר הרצוג לספר כיצד התקשר לשבח את הרמטכ"ל תוך שהיא מזכירה לו את ראש הממשלה נתניהו, או אז הוא מציין גם את הדרג המדיני על אף שבראש ובראשונה זוהי החלטה מדינית בעלת השלכות אזוריות, כפי שציין בעצמו.
גם בראיון למירי מיכאלי בערוץ i24news סיפר הנשיא על השיחה שניהל עם הרמטכ"ל לאחר החיסול, ומשלא נשאל לגבי הדרג המדיני, הוסיף כי הוא "מפרגן לראש הממשלה". בהמשך נשאל האם יש להמשיך בלחימה בלבנון והאם יש להכנס קרקעית ואז נזכר לפתע כי אין זה מתפקידו לתת עצות לדרג המדיני ולדרג הצבאי דבר שלא מנע ממנו, כמובן, לדבר על הצורך בממשלת אחדות רחבה.
"אנחנו לא הבנו שאנחנו על סיפו של הר געש", אומר הרצוג בהתממות שמתעלמת מכל אלה שקרעו את החברה הישראלית לגזרים. כאשר הוא מתייחס לשאלה שנוגעת לשסע בחברה הוא משיב כי צריכה לקום ממשלת אחדות לאומית על אף שאין זה מתפקידו, כאמור, להתוות מהלך פוליטי שכזה הגם שהוא עטוף ברצון לאחד את העם. הוא מציין כי פעל לכינונה של ממשלה כזו בתחילת המלחמה אך מכחיש את הטענות בדבר ניסיונות להכניס לתוכה אישים מסוימים במקומם של אחרים. הטענה הזו אינה עולה בקנה אחד עם אמירתו לא מזמן לקהל שהגיע אל פתח ביתו "שלא צריכים להיות כהניסטים בכנסת". פוליטי, אמרנו כבר?
"אני דורש ממשלת אחדות רחבה", מדגיש הנשיא על אף שבישראל מכהנת ממשלה לגיטימית מתפקדת ואין כל צורך בממשלת אחדות, אולי רק לדעתם של אלה שלא בחרו בה. הניסיון לנמק את הצורך בממשלת אחדות בכך שחברת דירוג האשראי מודי'ס הורידה את הדירוג של ישראל לאחרונה הוא באמת ניסיון נמוך במיוחד. אך טבעי הוא שלאור מלחמה כה קשה וארוכה ייווצר קושי בהבעת האמון בכלכלה הישראלית מצדו של העולם גם כאשר היא יציבה למדי. מלחמה יוצרת אי ודאות בקרב כוחות השוק וקשה להעלות על הדעת מדינה שהייתה נתונה כשנה במצב כזה שלא היו מורידים את דירוג האשראי שלה. נראה כי הנשיא כמעט מנצל את בורותם של רוב האזרחים לגבי תמונת המצב הכלכלית האמיתית.
כאשר נשאל יצחק הרצוג לגבי וועדת חקירה שתבחן את אירועי השבעה באוקטובר, עונה הנשיא כי צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית. קל כל כך לנחש מה תהיינה מסקנותיה של ועדת חקירה כזו, מכאן שראוי היה שלא לצדד בה כאשר ברורה הבעייתיות של ניהולה על ידי חברי מערכת המשפט שלא ניתן להתעלם ממעורבותם בכל מה שקדם למחדל הנורא. הרצוג מצפה שתהיה זו ועדת חקירה שתהנה מאמון הציבור על אף שנדמה כי אין מערכת במדינת ישראל שזוכה לאמון כה מועט כמו מערכת המשפט. "זה הכלי המשפטי הנכון", פוסק הנשיא למרות שניתן להעלות על הדעת כלים אחרים בעיקר אם מדברים על שוויון.
מגי טביבי מעניקה לנשיא את האפשרות הצנועה להכות על חטא כ"נשיא בשנה של מחאה" אך הוא אינו ממהר להשתמש בה. זכור בוודאי נאומו לגבי הרפורמה המשפטית בו לא ניתן היה לטעות לרגע באשר לעמדתו על אף שראוי היה להיות ממלכתי. הרצוג התעלם כמעט לחלוטין מהצורך הלגיטימי שנבנה לאורך השנים בקרב המחנה שמבקש לבצע רפורמה במערכת המשפט והתייצב לצד המערכת שרוצה לקבע מעמד בעייתי, שלא לומר בעל כוח מופרז.
לאורך כהונתו ניתן היה לצפות שיישמע קולו באשר להסתה הפרועה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, אמירות קשות עד לכדי איומים לרצח לא זכו לגינויו כמו גם גילויי הסרבנות שראוי היה שיצא נגדם באופן נחרץ הרבה יותר.
הזדמנות נוספת שניתנה את לנשיא הרצוג עסקה בהחלטתו מעוררת המחלוקת להעניק אות הוקרה ל'חמ"ל האזרחי' הלא הוא זרוע של "אחים לנשק". גם הזדמנות זו נותרת מיותמת כאשר הוא עדיין עומד על כך שראוי היה להעניק להם את הפרס.
יש לציין כי הצורך בכינונה של רפורמה משפטית לא נעלם ואולי אף גבר לנוכח תופעות שאנו עדים להן דווקא בשנה האחרונה אך הנשיא הרצוג מבקש "חדלו" ואף מאיים "שלא תעזו" ובכך מבטל את רצונם הלגיטימי של מצביעים שמסתכמים לכדי 64 מנדטים. "מערכת המשפט היא חשובה וחיונית לחיינו כדמוקרטיה", אומר הרצוג את המובן מאליו ומיד מטמיע האשמה כלפי צד אחד מובהק כאשר הוא מסיים את המשפט "ואי אפשר להשליך אותה".
"אני אתן גיבוי לכל עסקה שתחזיר את החטופים", אומר הנשיא הרצוג אמירה כמעט חסרת אחריות ועל סף הדמגוגיה שכן לא כל עסקה שתחזיר את החטופים היא אכן עסקה ראויה כאשר מנגד ניצבים שיקולים רבים נוספים וכדי להמשיך להיות "ניטרלי" הוא מזכיר, כמובן, את עסקת שליט.
"אני לא אומר אמירות שיקשיחו את לבו של הרשע המרושע הנבל שנמצא שם בעזה", אומר הרצוג רגע לאחר שהסכים לקבל כל עסקה.
כאשר נשאל הנשיא האם על ראש הממשלה נתניהו להתפטר, גם אז לרגע עולה הבנתו כי אין זה ממקומו להתערב בנושאים פוליטיים כגון אלה.
נדמה כי לא היה נשיא פוליטי יותר במדינת ישראל מאשר יצחק בוז'י הרצוג, על כן לא נותר אלא לחייך למשמע הצהרתו כי אין בכוונתו לחזור לפוליטיקה לאחר תום כהונתו כנשיא. הוא אכן אינו צריך לחזור, הוא כבר שם.
ראשית, אני מנוי של האתר המצוין "מידה" ותומך באמצעיי הדלים לחופש ושפיות.
לגבי נושא המאמר. ספרו המצוין של ארז תדמור "למה אתה מצביע ימין ומקבל שמאל?" צריך לעבור עדכון ולהקרא (ברצינות): "למה אתה מצביע ימין ומקבל אידיוטים?"
איך יכול להיות שכנסת ימנית אחרי כנסת ימנית בוחרת נשיאים שמאלנים? אין לי הסבר קונספיראטורי אלא רק התובנה שחברי כנסת מהימין הם אידיוטים.
אולי מישהו שיכול, יתחיל במסע לקדם את המועמדות לנשיא של שפי פז?