בתקופה של סכסוך עולמי ללא סוף, ארה"ב מתנהלת כמעצמה ללא ראש
ה-25 בינואר 2025 צפוי להיות יום מרגש במיוחד: לראשונה מזה שנים, באמריקה שוב יכהן נשיא. הלוואי שהייתה זו רק בדיחה בסגנון "זה מצחיק כי זה נכון", אך הומור הוא עניין של טעם; מה שחשוב לעניינו הוא החלק של ה"נכון".
ההשוואה הנפוצה ביותר למצבו הנוכחי של ג'ו ביידן מתייחסת לסרט 'סוף שבוע אצל ברני', בו הגיבור מת למעשה אך עובדיו המבקרים בביתו מעמידים פנים שהוא ממשיך לחיות וסוחבים אותו ממקום למקום כבובה על חוטים. בימים אלו אני נזכר גם בכותרת המפורסמת ב'ניו-יורק פוסט' על "Headless Body In Topless Bar". ברגע העולמי המסוכן הזה, אמריקה היא גוף ללא ראש בתוך מלחמה ללא סוף.
בשלב הנוכחי כבר אין טעם להעמיד פנים, גם לא מתוך נימוס, שג'ו ביידן (או כל אדם אחר) עדיין אחראי לניהול המדינה. לגינוני הנימוס נוכל לחזור אחרי שטילים איראנים יפסיקו ליפול על שטח ישראל.
בינתיים, בזירת הדימוי הציבורי, ביידן עבר באופן רשמי מתפקיד הדוד החביב והמוזר מעט הישר לאשפוז בבית האבות הפוליטי. החיקוי המבריק לביידן שביצע דיינה קארווי בתוכנית Saturday Night Live היה המדויק ביותר שראיתי מזה זמן – הדיבור המגומגם והמבולבל, משפטים חסרי פשר ועיניים ריקות. באחד הפרקים האחרונים של הסדרה Industry, מנהל בנק גדול ביקש משר האוצר סיוע להצלת הבנק. כאשר השר מסרב, הוא נשאל מה הנשיא יחשוב על כך. "הנשיא חושב שאנחנו עדיין במלחמה עם יפן", מגיעה התשובה.
וכך אמריקה מוצאת את עצמה: חסרת ראש וצוחקת על זה.
באופן טכני ישנה עדיין סגנית נשיא, רק שהיא כרגע רצה בעצמה לנשיאות עם הטענה כאילו לא הייתה קיימת עד עכשיו. כמו הפיה טינקרבל, עלינו למחוא כפיים ולהעיר אותה לחיים. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוד ארבע שנים כאלו", הכריז שותפה למרוץ, טים וולז, ובלי משים אך באופן בלתי נמנע הפנה את תשומת לב הצופים לשלל כישלונות קמלה האריס בפרט ואנשי ביידן בכלל.
המקרה היחיד בו האריס מודה במעמדה הנוכחי כנושאת משרה בכירה מתרחש כאשר הפחד המשתק מפני אינטראקציה חברתית אוחז בה שוב. בשבוע שעבר היא נאלצה לבחור: לקחת חלק במפגש מצולם של הסוכנות לניהול מצבי חירום (FEMA) בנוגע להרס שיצרה סופרת ההוריקן הלן, או ממש לבקר במדינות צפון קרוליינה וג'ורג'יה שספגו את מרבית הנזק. כצפוי, האריס בחרה באפשרות הקלה הראשונה, שכמובן לא כללה שום מפגש עם הציבור שאינו מתוסרט מראש .
השילוב בין חרדה חברתית לבין תחושת רצינות עצמית מוגזמת הופך את האריס לרובוטית כשהיא קוראת מן הטלפרומפטר, ולבלתי ברורה לחלוטין כשהיא מנסה להסתדר בלעדיו. לכן היא נאלצת להסתמך על משפטים שחוקים ומוכנים מראש. התוצאה היא סגנית נשיא שפשוט צופה מנגד בזמן שהעולם ממשיך לנוע קדימה במהירות.
Tim Walz:
"We can't afford four more years of this."
Amen. pic.twitter.com/ZrmNZo2HsL
— Tim Murtaugh (@TimMurtaugh) September 21, 2024
המשמעות של כל זה היא שענייני הביטחון הלאומי הדחופים מופקדים בידי חברי ממשלה שבקרוב ימצאו עצמם מובטלים, כמו מזכיר המדינה אנתוני בלינקן ושר ההגנה לויד אוסטין. האחרון נעלם למספר שבועות בראשית השנה ללא שום הסבר או דיווח לנשיא, והתגלה בהמשך בבית חולים צבאי במרילנד. הפנטגון המשיך להתנהל בהיעדרו על טייס אוטומטי, אך ביידן בחר שלא לפטר את אוסטין ובכך גרם לשניהם להראות מגוחכים עוד יותר.
ובמזרח התיכון, ביום אחד לפני שבועיים שיגרה איראן 180 טילים בליסטיים לעבר ישראל, בעוד צה"ל החל בפעולה קרקעית נגד תשתיות הטרור של חיזבאללה בדרום לבנון, שנבנו במטרה לפתוח במתקפה דומה לזו של חמאס ב-7.10. ישראל כעת מותקפת בידי איראן ושליחיה משטח חמש מדינות שונות.
באותו היום, ממש לפני מטח הטילים האיראני, מחבלים פלסטינים רצחו שבעה אזרחים בפיגוע ירי ביפו ופצעו עוד רבים. מטחי טילים נוספים המשיכו להגיע משטח לבנון לעבר ערי ישראל. החות'ים בתימן תקפו שתי ספינות בים האדום, במקרה אחד על ידי טילים ובמקרה השני באמצעות סירות נפץ הנשלטות מרחוק.
וגם היום הזה לא הרגיש יוצא דופן במיוחד במסגרת השנה האחרונה שעברה על האזור. נדמה כי כל שעה שחולפת מביאה עמה מבול של חדשות הקשורות לסכסוך באופן כזה או אחר. וכל זה מבלי שנביט על התמונה הגדולה יותר ועל המלחמה הנמשכת בין רוסיה לאוקראינה, לצד הפרובוקציות הצבאיות של סין בחופי מזרח אסיה השונים.
זהו ממש לא זמן טוב לגלות שאיש אינו עומד ליד ההגה של המעצמה האמריקנית, אך למרבה הצער זו עובדה שאי אפשר להכחיש עוד. נותר רק לקוות שניתן יהיה לצמצם את הנזק ככל האפשר, לפחות עד היום בו לבית הלבן יכנס נשיא של ממש.
הטור התפרסם לראשונה באתר קומנטרי.
