פרידריך מרץ, המנהיג השמרני החדש, מוביל מהפך אידיאולוגי ומתכנן לשים קץ למורשת מרקל. האם יצליח להחזיר את מפלגתו לשלטון?
רקע: המצב הפוליטי בגרמניה
ממשלת המרכז-שמאל הפדרלית בגרמניה ספגה בשבועות האחרונים מהלומות אלקטורליות קשות מאוד בסדרת בחירות מחוזיות, שנערכו בכמה ממדינות-המחוז במזרח גרמניה לשעבר. מפלגת השלטון הראשית, הסוציאל-דמוקרטית, הצליחה לזכות, בקושי, רק בבחירות במדינת מחוז אחת, ברנדנבורג, כשמיד אחריה התמקמה מפלגת הימין הריבוני "אלטרנטיבה לגרמניה". עם זאת, שותפיהם של הסוציאל-דמוקרטים לממשלה הפדרלית – "הירוקים" והליברלים – לא עברו את אחוז החסימה בברנדנבורג ובתורינגיה. "הירוקים" הצליחו על חודם של קולות ספורים להיכנס לפרלמנט המחוזי בסקסוניה, אך הליברלים נותרו בחוץ. התוצאות הקשות הללו עבור "הירוקים" והליברלים הגבירו מאוד את המתחים הפנימיים בשורות הקואליציה הפדרלית, בעיקר בין שתי השותפות המשניות הללו ובעיקר סביב נושאי כלכלה ותקציב בהם "הירוקים" והליברלים מושכים לכיוונים שונים.
הקואליציה הנוכחית בגרמניה – המכונה "קואליצית הרמזור" בשל צבעי המפלגות החברות בה: אדום, צהוב, ירוק – היא תקדמית: זו פעם ראשונה ששלוש מפלגות, שרצות בנפרד ולא כגוש משותף, מקימות יחדיו ממשלה. איחוד השמרנים, ה-Union, מורכב אמנם משתי מפלגות – הנוצרים-דמוקרטים והנוצרים-סוציאלים, אך הוא מתמודד כגוש אחד ולאחר הבחירות פועל כסיעה אחת בבונדסטאג. מכאן, שהממשלה הנוכחית, בהנהגתו של אולאף שולץ, הייתה ניסוי פוליטי מעניין בתולדותיה של גרמניה הדמוקרטית שלאחר מלחמת העולם השנייה והאיחוד מחדש. הניסוי הזה הפך למחויב המציאות בגלל הגיוון הגובר בנוף הפוליטי הגרמני. אם עד שנות ה-80 שלטו בגרמניה הדמוקרטית, המערבית, שלוש מפלגות בלבד – איחוד השמרנים, הסוציאל-דמוקרטים וכף המאזניים שהייתה המפלגה הליברלית, הרי שמאז הצטרפו לזירה הפוליטית "הירוקים", מפלגת השמאל הקיצוני "די לינקה", "אלטרנטיבה לגרמניה" וממש לאחרונה מפלגת השמאל הקיצוני הפופוליסטית "ברית זהרה ואגנקכנט".
הרחבת הזירה הפוליטית לכוחות חדשים הביאה להחלשות נמשכת בכוחן של שתי המפלגות הגדולות והליברלים לטובת המפלגות החדשות. החרם הפוליטי הממסדי על מפלגת הימין הריבוני "אלטרנטיבה לגרמניה", שחלקים ממנה מוגדרים על ידי הלשכה להגנת החוקה בגרמניה כ"ימין קיצוני", הוסיף להתפזרות קולות הבוחרים בין שבע המפלגות את אי-היכולת להקים קואליציית שלטון ימנית. למעשה, מאז שנת הקמתה ב-2013 נוגסת "אלטרנטיבה לגרמניה" בקולות גוש הימין המסורתי – באיחוד השמרנים ובליברלים, ובכך נמנע רוב להקמת ממשלת ימין, למרות שרוב הציבור הגרמני מצביע לימין על כל גווניו. גם בבחירות הכלליות האחרונות ב-2021, בהן הפסיד איחוד המשרנים, היה לכלל מפלגות הימין רוב, ולולא החרם על "אלטרנטיבה לגרמניה" ניתן היה להקים ממשלת ימין פדרלית. אך, איחוד השמרנים העדיף לאחר 16 שנים שלטון ללכת לאופוזיציה מאשר לשתף פעולה עם "הימין הקיצוני".
אם "קואליציית הרמזור" תמלא את ימיה, למרות האיומים הגוברים על המשך קיומה, הרי שהבחירות הכלליות הבאות ייערכו בתוך פחות משנה, בספטמבר 2025. לכאורה, במצב הפוליטי הנוכחי בגרמניה, לשלוש חברות הקואליציה יש רק מה להפסיד מהליכה לבחירות מוקדמות, ולכן התפרקות הקואליציה בשבועות הקרובים אינה ודאית. עם זאת, מצבם העגום מאוד של הליברלים בסקרי דעת הקהל, המצביעים על כך שהמפלגה הזו עלולה בפעם השנייה בתוך 12 שנים למצוא את עצמה מחוץ לבונדסטאג, יכול לדחוף אותם לשבור את הכלים, כדי שיוכלו להתנתק מבעוד מועד מהשמאל ולמצב את עצמם מחדש בימין.
עלייתו של פרידריך מרץ
אם יתקיימו הבחירות הכלליות במועדן או יוקדמו לאביב, איחוד השמרנים כבר החל בהיערכות מעשית לכבוש מחדש את השלטון. בסוף ספטמבר נבחר פרידריך מרץ, מנהיג המפלגה הנוצרית-דמוקרטית – השותפה הבכירה באיחוד השמרנים, כמועמד האיחוד למשרת הקנצלר. זו הייתה סגירת מעגל עבור מרץ, שבחודש הבא ימלאו לו 69 שנים.
מרץ נחשב לנציג הזרם השמרני יותר בקרב הנוצרים-דמוקרטים, אנטי-תזה לקנצלרית לשעבר, אנגלה מרקל, שניווטה את מפלגתה למרכז ואף שמאלה משם. בתחילת דרכה כמנהיגת הנוצרים-דמוקרטים, לפני למעלה מ-20 שנה, נחשב מרץ לאחד מיריביה העיקריים של מרקל, והיא דאגה להרחיק אותו מצמרת המפלגה. מרץ פנה לעולם העסקים, ורק לאחר החלטתה של מרקל לפרוש מהפוליטיקה שב וניסה לתפוס את מקומה. עם זאת, הוא נכשל פעמיים, ב-2018 וב-2021, בהתמודדות על ראשות המפלגה.
רק לאחר תבוסת השמרנים בבחירות הכלליות ב-2021 והיחלשות מחנה מרקל בתוך הנוצרים-דמוקרטים, הצליח מרץ בסוף ינואר 2022 להיבחר כמנהיג הנוצרים-דמוקרטים וממש לאחרונה הגיע להסכמה עם המנהיג הכריזמטי והשאפתני של המפלגה-האחות הנוצרית-סוציאלית מבוואריה, שהוא יהיה מועמד איחוד השמרנים למשרת הקנצלר. השמרנים הגרמנים הפנימו מאז הבחירות האחרונות שכדי לנצח בבחירות כלליות הם צריכים להתנתק ממורשת מרקל ולחזק את כוחם במחנה הימין, על חשבון "אלטרנטיבה לגרמניה" ושעליהם להימנע מריבים פנימיים ולהציג חזית אחידה.
אתגרי השמרנים בנושא ההגירה
החזית הזו התאפשרה לאחר ששתי המפלגות האחיות הגיעו להסכמה ברורה בעניין הצורך לשים קץ למורשת מרקל, בראש ובראשונה בסוגיית מדיניות ההגירה המאסיבית המתירנית. בשני נאומים חשובים שנשא בימים האחרונים, תחילה בבונדסטאג בדיון לזכר טבח ה-7 באוקטובר ולאחר מכן בוועידת המפלגה הנוצרית-סוציאלית, תקף מרץ בחריפות את מדיניות ההגירה של הממשלה הנוכחית ואת אוזלת ידה בהתמודדות עם אתגרי ביטחון הפנים הרבים שנגרמים מההגירה ההמונית ממדינות האסלאם והמשכה. מרץ הבהיר כי הוא אינו מעוניין שמערכת הבחירות הבאה תתמקד סביב סוגיית מניעת ההגירה ההמונית וכי הוא מעדיף להגיע לפני הבחירות להסכמה עם הממשלה על עקרונות הגבלת ההגירה והענקת המקלט, גירוש מהגרים לא חוקיים בעיקר בעלי תיקים פליליים, החמרת הענישה הפלילית וצמצום סיוע הרווחה הנדיב מדי לאלה המגיעים לגרמניה כפליטים. אם לא תושג הסכמה כזו, הבהיר מרץ, יתמקדו הבחירות הבאות בסוגיית ההגירה.
מרץ יודע היטב שאין לו עניין לנהל קמפיין בחירות סביב סוגיה, מאחר שהוא הופך את עצמו בכך חשוף להתקפות מצד "אלטרנטיבה לגרמניה". ככלות הכל, ממשלות תחת אנגלה מרקל הביאו על גרמניה את האסון החברתי-כלכלי-ביטחוני שיצרה ההגירה ההמונית. נושא ההגירה ההמונית הוא עקב האכילס של השמרנים. למרות שהסקרים, מציבים אותם במקום הראשון בנטיות ההצבעה של הגרמנים, עם בין 31% ל-35%, המשך החרם על "אלטרנטיבה לגרמניה" יחייב אותם להקים קואליציה עם אחת ממפלגות השמאל היריבות – הסוציאל-דמוקרטים או "הירוקים", כלומר לבצע פשרות אידאולוגיות, שמרץ מחוייב כעת להתנגד להן באופן מוחלט. גם הבנה עלולה לפגוע בשמרנים.
דילמות פוליטיות ואידיאולוגיות
עד כמה מוכנים השמרנים לעשות פשרות אידיאולוגיות עם יריביהם, כדי לחזור לשלטון או לשמור עליו הראו הימים האחרונים. במדינות-המחוז תורינגיה, סקסוניה וברנדנבורג תלויה הקמת ממשלה מחוזית חדשה בשיתוף פעולה עם מפלגת השמאל הרדיקלית והפופוליסטית "ברית זהרה ואגנקנכט". מפלגה חדשה זו מתנגדת בתקיפות לתמיכה הצבאית הגרמנית באוקראינה נגד רוסיה ובישראל נגד אויביה מסביב. ראשי הנוצרים-דמוקרטים בתורינגיה ובסקסוניה פרסמו לפני ימים ספורים יחד עם רמ"מ ברנדנבורג מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית קריאה משותפת, שמאמצת את עמדת השמאל הרדיקלי וקוראת להפסקת אש ולמו"מ למציאת הסדר מדיני ודיפלומטי למלחמה באוקראינה.
השמרנים הגרמנים עדיין לא אימצו את עמדותיה של "ברית זהרה ואגנקנכט" ביחס לישראל. אך, בנאומו בבונדסטאג לציון ה-7 באוקטובר בחר מרץ להתייחס דווקא לתוכנית שלום חדשה, שפרסם רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט, עם נאסר אלקודווה, אחיינו של יאסר ערפאת, בעבר נציג אש"פ באו"ם ושר החוץ של הרשות הפלסטינית. מדובר בהנעה מחודשת של רעיונותיו של אולמרט מלפני 16 שנה להקמת מדינה פלסטינית, שכשלו בשל סירובו של יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס לאמצם. בנושא הישראלי נראה שמרץ מתקשה להתנתק ממורשת מרקל, לה היו קשרים הדוקים מאוד עם אולמרט והיא פעלה עמו לקדם את תוכניות השלום שלו.
מרץ כבול למחשבות עבר בנוגע למזה"ת בעיקר מאחר שהימין הישראלי, ו"הליכוד" בראשו, לא ידע לפתח דו-שיח רעיוני, ענייני, אישי ונמשך עם הימין הגרמני והותיר את השמרנים הגרמנים נתונים להשפעת השמאל הישראלי. לקראת חזרתם האפשרית של השמרנים לשלטון בגרמניה, רצוי מאוד לשנות גישה, לפתח ולהעמיק את השיח עם הימין הגרמני.
אין עדיין ימין בארץ, הימין בארץ חסר עמוד שדרה והוא לא יותר מצל חיוור של השמאל או שהוא מנותק מהמציאות
ביביהו והליקוק שלו מעדיפים לכרכר סביב הסמאל האנטישמי ביורובה – הסוציאל-דמוקרטים, הלייבור הבריטי, מקרון וחבורתו בצרפת, הקומוניסטים הגלויים והמוסווים וכד' – וללקק להם ללא בושה, מאשר לפתח את היחסים עם כוחות הימין העולים: הליכוד הלאומי בצרפת, מפלגת החופש באוסטריה, האחים של איטליה של מלוני ומפלגת סאלביני, האלטרנטיבה בגרמניה, מפלגת החירות בהולנד, הדמוקרטים השבדיים, מפלגות הימין בספרד וכד'. אלה המפלגות שעולות לשלטון ויעלו עוד יותר בעתיד באירופה שתתחיל להילחם בגלי ההגירה הערבו-איסלאמיים.