פרק מספר מלחמת השבבים: המאבק הסיני לעצמאות טכנולוגית

פרק 42

תוצרת סין

"בלי אבטחת סייבר אין ביטחון לאומי", הכריז ב-2014 שִׁי גִ'ינְפִּינְג, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית הסינית, "וללא אינפורמטיזציה, אין מודרניזציה". שי, בנו של אחד ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית בסין בראשית ימיה, למד הנדסה באוניברסיטה לפני שהחל להתקדם בשורות הפוליטיקה הסינית הודות ליכולתו להיראות – כמו זיקית – בדיוק כפי שכל קהל וקהל בציבור הסיני חשב שהוא רוצה שמנהיגו ייראה. בעיני לאומנים סינים, תוכניתו ל"חלום סיני" טמנה בחובה התחדשות לאומית ומעמד של מעצמה גדולה. בעיני אנשי העסקים הוא נשא את הבטחת הרפורמה הכלכלית. כמה זרים אפילו ראו בו דמוקרט נסתר, וכתב העת ניו-יורקר הכריז מייד לאחר עלייתו לשלטון שהוא "מנהיג שמבין שסין חייבת לערוך רפורמה פוליטית אמיתית". הדבר הוודאי היחיד היה כישרונו הפוליטי של שי. השקפותיו הוסתרו מעבר לשפתיים קפוצות וחיוך מעושה.

מאחורי החיוך הזה עומדת תחושת אי ביטחון מטרידה שהניעה את מדיניותו של שי במהלך העשור הראשון של שלטונו בסין. הסיכון העיקרי, הוא האמין, הוא העולם הדיגיטלי. לצופה מן הצד נדמה שאין לשי שום סיבה לפחד בכל הנוגע לאבטחה הדיגיטלית שלו עצמו. מנהיגי סין מחזיקים במערכת בקרת הרשת היעילה בעולם. ממשלת סין מעסיקה אלפי צנזורים הממשטרים את השיח המקוון. חומת האש של סין הפכה חלק גדול מהאינטרנט לבלתי נגיש לאזרחיה, והפריכה נחרצות את תחזיות המערב שהאינטרנט יהיה כוח שיוביל לחירות פוליטית. ברשת, שי הרגיש חזק דיו ללעוג לאמונה המערבית שהאינטרנט יפיץ ערכים דמוקרטיים. "האינטרנט הפך את העולם לכפר גלובלי", הצהיר שי, בעודו מתעלם מכך שרבים מהאתרים הפופולריים בעולם, כמו גוגל ופייסבוק, נחסמו בסין. הוא חשב על סוג שונה של רשת גלובלית מזו שהגו חוזי האוטופיות של ראשית עידן האינטרנט – רשת שממשלת סין יכולה להשתמש בה כדי להקרין כוח. "עלינו לצאת החוצה, להעמיק את שיתופי הפעולה הבינלאומיים באינטרנט, ולהשתתף במרץ בבניית 'חגורה ודרך'", הכריז בהזדמנות אחרת, מזכיר את תוכניתו לנטוע בעולם תשתית תוצרת סין, הכוללת לא רק כבישים וגשרים אלא גם מכשור רשת וכלי צנזורה.

אין מדינה שהצליחה יותר מסין ברתימת העולם הדיגיטלי למטרות רודניות. היא בייתה את ענקיות הטכנולוגיה של אמריקה. גוגל ופייסבוק הוחרמו והוחלפו בחברות תוצרת בית, כמו באידו (Baidu) וטנסנט, שקרובות מאוד מבחינה טכנולוגית ליריבותיהן האמריקניות. חברות הטכנולוגיה האמריקניות שקיבלו גישה לשוק הסיני, כמו אפל ומיקרוסופט, קיבלו את ההיתר לכך רק לאחר שהסכימו לשתף פעולה עם מאמצי הצנזורה של בייג'ינג. יותר מכל מדינה אחרת, סין הכפיפה את האינטרנט למשאלות מנהיגיה. חברות אינטרנט ותוכנה זרות חתמו על כל כללי הצנזורה שדרשה המפלגה הקומוניסטית, או איבדו את גישתן לשוק עצום.

מדוע אפוא חשש שי ג'ינפינג מאבטחה דיגיטלית? ככל שמנהיגי סין העמיקו להבין את יכולותיהם הטכנולוגיות, כך חברות האינטרנט שלהם נראו חשובות פחות. העולם הדיגיטלי של סין פועל על ספרות – אחדות ואפסים – המעובדות ומאוחסנות בעיקר במוליכים למחצה מיובאים. ענקיות הטכנולוגיה של סין תלויות במרכזי נתונים מלאים שבבים זרים, בעיקר תוצרת ארצות הברית. המסמכים שהדליף אדוארד סְנוֹדֶן ב-2013, לפני שנמלט לרוסיה, הדגימו יכולות אמריקניות בפריצת רשתות שהפתיעו אפילו את חוקרי הסייבר בבייג'ינג. חברות סיניות שכפלו את המומחיות של עמק הסיליקון בבניית תוכנות למסחר אלקטרוני, לחיפוש מקוון ולתשלומים דיגיטליים. אבל התוכנות הללו הסתמכו כולן על חומרה זרה. בכל הנוגע לטכנולוגיות הליבה העומדות בבסיס המחשוב, סין מסתמכת במידה מדהימה על מוצרים זרים, שרבים מהם מתוכננים בעמק הסיליקון וכמעט כולם מיוצרים בידי חברות בארצות הברית או באחת מבעלות בריתה.

שי חשב שזהו סיכון בלתי נסבל. "אם מיזם רשת – ולא משנה כמה גדול או רב ערך הוא – מסתמך באופן מכריע על העולם החיצון עבור רכיבי ליבה, 'השער החיוני' של שרשרת האספקה נמצא בשליטתם של אחרים", הצהיר שי ב-2016. מהן טכנולוגיות הליבה שהדאיגו את שי יותר מכול? אחת מהן היא תוכנה, מיקרוסופט וינדוס, המותקנת ברוב המחשבים האישיים בסין על אף המאמצים החוזרים והנשנים לפתח מערכות הפעלה סיניות תחרותיות. אך חשובים עוד יותר לדעתו של שי היו השבבים שמניעים את המחשבים, הטלפונים החכמים ומרכזי הנתונים של סין. כפי שהוא ציין, "מערכת ההפעלה וינדוס של מיקרוסופט תואמת רק את שבבי אינטל", ולכן רוב המחשבים בסין דורשים שבבים אמריקניים כדי לתפקד. במשך עשרים השנים הראשונות של המאה הוציאה סין על יבוא מוליכים למחצה יותר משהיא הוציאה על נפט. שבבים רבי עוצמה היו חשובים לא פחות מפחמימנים בתדלוק צמיחתה הכלכלית, אבל בניגוד לנפט, אספקת השבבים נתונה למונופול של יריבותיה הגיאופוליטיות.

זרים רבים התקשו להבין מדוע סין מתוחה כל כך. האם המדינה לא ייסדה חברות טכנולוגיה ענקיות בשווי מאות מיליארדי דולרים? כותרות העיתונים הכריזו שוב ושוב שסין היא אחת המעצמות הטכנולוגיות המובילות. בכל הנוגע לבינה מלאכותית בפרט, המדינה הייתה אחת משתי מעצמות הבינה המלאכותית החזקות בעולם, כפי שמכריזה כותרת ספרו של קַאי-פוּ לִי, לשעבר יו"ר גוגל סין. בייג'ינג הקימה מיזוג של סמכותנות ובינה מלאכותית הממצה את השימוש בטכנולוגיות מעקב. אבל אפילו מערכות המעקב אחר מתנגדי השלטון והמיעוטים האתניים במדינה מסתמכות על שבבים של חברות אמריקניות כמו אינטל ואנבידיה. הטכנולוגיה החשובה ביותר של סין נסמכת על משענת הקנה הרצוץ של סיליקון מיובא.

מנהיגי סין לא היו פרנואידים כשחשבו שהמדינה צריכה לבנות יותר שבבים במולדת. זה לא היה רק עניין של הימנעות מפגיעה בשרשרת האספקה. כמו שכנותיה, סין יכולה לפתח עסקים בעלי ערך רב יותר רק *אם היא מייצרת את מה שמנהיגי בייג'ינג מכנים "טכנולוגיות ליבה" – מוצרים ששאר העולם לא יכול לחיות בלעדיהם. אחרת, סין מסתכנת בשימור דפוס הרווח הנמוך של תעשיית האייפון. מיליוני סינים מעורבים בהרכבת הטלפונים, אך כשהמכשירים נמכרים למשתמשי הקצה אפל מרוויחה את רוב הכסף, וחלק ניכר מהשאר מגיע ליצרני השבבים המותקנים בתוך כל טלפון.

השאלה של מנהיגי סין הייתה כיצד להתקדם לייצור שבבים שהעולם זקוק להם. כשיפן, טייוואן ודרום קוריאה רצו לפרוץ אל תעשיית השבבים המורכבים ובעלי הערך הגבוה, הן הזרימו הון לחברות המוליכים למחצה שלהן, ארגנו השקעות ממשלתיות ולחצו על בנקים פרטיים להעניק הלוואות. שנית, הן ניסו לפתות אליהן את המדענים והמהנדסים שלהן, שהוכשרו באוניברסיטאות בארצות הברית ועבדו בעמק הסיליקון. שלישית, הן יצרו שותפויות עם חברות זרות אך דרשו מהן להעביר אליהן טכנולוגיה או להכשיר עובדים מקומיים. רביעית, הן עוררו יריבויות בין זרים, וניצלו את התחרות בין החברות בעמק הסיליקון – ולאחר מכן בין האמריקנים ליפנים – כדי להשיג את העסקה הטובה ביותר מבחינתן. "אנחנו רוצים לקדם תעשיית מוליכים למחצה בטייוואן", אמר השר לי למוריס צ'אנג כשהקים את TSMC. מה הפלא ששי ג'ינפינג רצה אותו דבר?

פרק 43

"הכריזו מלחמה"

בינואר 2017 עלה שי לבמה בפורום הכלכלי העולמי בעיירת הסקי השווייצרית דאבוס, שלושה ימים לפני השבעתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית, כדי לשרטט את החזון הכלכלי של סין. כששי הבטיח "תוצאות מועילות הדדית" באמצעות "מודל צמיחה דינמי, מקדם חדשנות", קהל המנכ"לים והמיליארדרים מחא כפיים בנימוס. "איש לא ינצח במלחמת סחר", הכריז נשיא סין בעקיצה לא מעודנת במיוחד לעמיתו האמריקני הנכנס. שלושה ימים לאחר מכן, בוושינגטון, טראמפ נשא נאום השבעה קרבי להחריד, וגינה "מדינות אחרות שמייצרות את המוצרים שלנו, גונבות את החברות שלנו והורסות את המשרות שלנו". במקום לאמץ את המסחר, טראמפ הכריז ש"הגנות סחר יובילו לשגשוג ועוצמה גדולים".

הנאום של שי היה הבל מהסוג שמנהיגים בינלאומיים אמורים להקסים באמצעותו אנשי עסקים. התקשורת התפעלה מהגנתו כביכול על פתיחות כלכלית וגלובליזציה אל מול זעזועי הפופוליזם של טראמפ והברקזיט. "שי נשמע נשיאותי יותר מנשיא ארצות הברית הנבחר", צייץ הפרשן איאן בְּרֵמֶר. "שי ג'ינפינג הגן בנאומו על הגלובליזציה", דיווחה הכותרת הראשית בפייננשל טיימס. "מנהיגי העולם מוצאים תקווה לגלובליזציה בדאבוס על רקע מרד פופוליסטי", הכריז הוושינגטון פוסט. "הקהילה הבינלאומית נושאת עיניה לסין", הסביר קלאוס שְׁוַואבּ, יו"ר הפורום הכלכלי העולמי.

חודשים לפני הופעת הבכורה שלו בדאבוס, שי נשמע אחרת לגמרי בנאום בפני מנהיגי הטכנולוגיה הסינית והמפלגה הקומוניסטית בבייג'ינג, בוועידה שעסקה ב"אבטחת סייבר ומידע". בפני קהל שכלל את מייסד וואווי רן ז'נגפיי, מנכ"ל עליבאבא ג'ק מָא, חוקרי צבא השחרור העממי ורוב העילית הפוליטית של סין, שי קרא לארצו להתמקד ב"השגת פריצות דרך בטכנולוגיית ליבה במהירות האפשרית". מעל הכול, "טכנולוגיית ליבה" פירושה מוליכים למחצה. שי לא קרא למלחמת סחר, אבל החזון שלו גם לא נשמע כמו סחר בשלום. "עלינו לקדם בריתות חזקות ולתקוף מעברים אסטרטגיים באופן מתואם. עלינו לתקוף את ביצורי המחקר והפיתוח של טכנולוגיית הליבה … עלינו לא רק להכריז מלחמה, עלינו גם להשמיע את תרועת הקרב, כלומר עלינו לרכז את הכוחות החזקים ביותר לפעול יחד, להרכיב חטיבות סער וכוחות מיוחדים שיסתערו על המעברים". דונלד טראמפ, התברר, לא היה המנהיג היחיד בעולם שעירב מטאפורות קרב במדיניות כלכלית. תעשיית השבבים עמדה בפני מתקפה מאורגנת מצד הכלכלה השנייה בגודלה בעולם והמדינה החד-מפלגתית השולטת בה.

מנהיגי סין בטחו בכך ששילוב של שיטות כלכליות וצבאיות יוביל לפיתוח שבבים מתקדמים במולדת. אף ששי כלא את יריביו והפך למנהיג החזק ביותר של סין מאז מאו דזה-דונג, שליטתו בסין כלל לא הייתה מוחלטת. הוא היה יכול להשליך את יריביו לצינוק ולצנזר אפילו את הביקורת העמומה ביותר ברשת, אבל היבטים רבים בסדר היום הכלכלי של שי, החל בארגון התעשייה מחדש וכלה ברפורמה בשוק הפיננסי, מתו בלידתם. הם נבלמו בידי פקידי המפלגה הקומוניסטית ופקידי הממשל המקומי, שהעדיפו את הסטטוס קוו. לעיתים קרובות הם גררו רגליים כשנתקלו בהנחיות מבייג'ינג שלא אהבו.

אך הרטוריקה הצבאית של שי לא הייתה רק טקטיקה להמרצת פקידים עצלים. בכל שנה שחלפה התבהר מצבו הרעוע של המעמד הטכנולוגי של סין. יבוא המוליכים למחצה לסין גדל משנה לשנה. תעשיית השבבים השתנתה, ולא לטובתה. "היקף ההשקעות צמח במהירות והתרכזות נתח השוק בידי חברות שולטות הואצה", ציינה מועצת המדינה של סין בדו"ח בנושא מדיניות הטכנולוגיה. את החברות השולטות הללו – ובראשן TSMC וסמסונג – יהיה קשה מאוד לעקור ממקומן. אבל הביקוש לשבבים "התפרץ", הבינו מנהיגי סין, בגלל "מחשוב ענן, האינטרנט והביג דאטה". המגמות הללו היו מסוכנות: שבבים נעשו חשובים במידה גוברת, אך עיצובם וייצורם של השבבים המתקדמים ביותר הפכו למונופולים שהחזיקו קומץ חברות, שכולן ממוקמות מחוץ לסין.

הבעיה של סין אינה רק בייצור שבבים. כמעט בכל שלב בתהליכי ייצור המוליכים למחצה, סין תלויה במידה מדהימה בטכנולוגיה זרה, שנשלטת לחלוטין בידי יריבותיה הגיאופוליטיות – טייוואן, יפן, דרום קוריאה וארצות הברית. כלי התוכנה המשמשים לעיצוב שבבים נשלטים בידי חברות אמריקניות, ולסין יש פחות מאחוז אחד משוק כלי התוכנה העולמי, לפי נתונים שאספו חוקרים במרכז לאבטחה וטכנולוגיה מתפתחת באוניברסיטת ג'ורג'טאון. בתחום הקניין הרוחני של ליבות המחשוב, אבני הבניין של דפוסי הטרנזיסטורים ששבבים רבים מכילים, נתח השוק של סין הוא 2 אחוזים; רוב השאר אמריקני או בריטי. סין מספקת 4 אחוזים מפרוסות הסיליקון וחומרים אחרים המשמשים בייצור שבבים; אחוז אחד מהמכשור המשמש לייצור שבבים; 5 אחוזים משוק עיצובי השבבים. יש לה נתח שוק של 7 אחוזים בלבד בעסקי ייצור השבבים. שום חלק מקיבולת הייצור הזו אינו כולל טכנולוגיה רבת ערך ופורצת דרך.

על פני כל שרשרת האספקה של המוליכים למחצה, בשקלול השפעתם של עיצוב שבבים, קניין רוחני, מכשור, ייצור ושלבים אחרים, לחברות הסיניות יש נתח שוק של 6 אחוזים, בהשוואה ל-39 אחוזים שיש לחברות אמריקניות, 16 אחוזים לדרום-קוריאניות ו-12 אחוזים לטייוואניות, לפי החוקרים בג'ורג'טאון. כמעט כל שבב שמיוצר בסין אפשר לייצר גם במקום אחר. מנגד, בייצור שבבי היגיון, זיכרון ושבבים אנלוגיים מתקדמים, סין תלויה באופן מכריע בתוכנות ובעיצובים אמריקניים; במכשור אמריקני, הולנדי ויפני; ובייצור דרום-קוריאני וטייוואני. אין פלא ששי ג'ינפינג היה מודאג.

ככל שחברות הטכנולוגיה בסין התקדמו בתחומים כמו מחשוב ענן, כלי רכב אוטונומיים ובינה מלאכותית, דרישתן למוליכים למחצה נאלצה לגדול. שבבי השרתים x86, סוס העבודה של מרכזי נתונים מודרניים, נשלטים עדיין בידי AMD ואינטל. אין חברה סינית שמייצרת מעבד גרפי תחרותי מבחינה מסחרית, וכך סין תלויה באנבידיה וב-AMD גם בשביל השבבים האלה. ככל שסין תהפוך למעצמת בינה מלאכותית, כפי שמבטיחים בבייג'ינג וכפי שממשלת סין מקווה, כך תגדל תלותה של המדינה בשבבים זרים, אלא אם תמצא דרך לתכנן ולייצר בעצמה את השבבים שלה. קריאתו של שי "להרכיב חטיבות סער וכוחות מיוחדים שיסתערו על המעברים" נשמעה דחופה. ממשלת סין ניסחה את התוכנית "תוצרת סין 2025", שחזונה הוא הפחתת החלק המיובא של סין בייצור השבבים מ-85 אחוזים ב-2015 ל-30 אחוזים ב-2025.

כל אחד ממנהיגי סין מאז הקמת הרפובליקה העממית רצה תעשיית מוליכים למחצה, כמובן. חלומה של מהפכת התרבות של מאו היה שכל עובד יוכל לייצר טרנזיסטורים משלו, והוא נכשל כישלון חרוץ. אחרי עשרות שנים, מנהיגים סינים גייסו את ריצ'רד צ'אנג לייסד את SMIC ו"לחלוק את אהבת אלוהים עם הסינים". הוא בנה מפעל ייצור מתקדם, אבל התקשה להרוויח כסף וסבל מסדרת תביעות משפטיות על קניין רוחני מול TSMC. בסופו של דבר הודח צ'אנג ומשקיעי המגזר הפרטי הוחלפו בידי המדינה הסינית. פקיד לשעבר ממשרד התעשייה והמידע של סין נבחר ליו"ר החברה ב-2015, וכך גובש הקשר בין SMIC לממשלת סין. החברה המשיכה לפגר מאוד מאחורי TSMC במונחי כושר ייצור.

אבל SMIC הייתה סיפור הצלחה בתעשיית הייצור הסינית. הוואהונג (Huahong) וגרייס, שתי חברות ייצור סיניות נוספות, אחזו בנתח שוק מצומצם, בעיקר משום שהחברות הממשלתיות והעירוניות ששלטו בהן התערבו ללא הרף בהחלטות עסקיות. מנכ"ל לשעבר של מפעל ייצור שבבים סיני הסביר שכל מושל רצה מפעל שבבים במחוז שלו, והציע שילוב של סבסוד ואיומים מצועפים כדי להבטיח בניית מתקן. וכך בסופו של דבר מערך ייצור השבבים הסיני הורכב מתפזורת בלתי יעילה של מתקנים קטנים בכל רחבי המדינה. זרים ראו פוטנציאל עצום בתעשיית השבבים הסינית, אבל רק אם יתוקנו הממשל התאגידי והתהליכים העסקיים ההרסניים. "כשחברה סינית אמרה, 'בואו נפתח מיזם משותף'", הסביר אחד מבכירי תעשיית המוליכים למחצה באירופה, "שמעתי: 'בואו נפסיד כסף'". המיזמים המשותפים שצצו בכל זאת היו מכורים בדרך כלל לסבסוד ממשלתי, ורק לעיתים רחוקות ייצרו טכנולוגיה חדשה באמת.

אסטרטגיית הסבסוד של סין בשנות האלפיים לא יצרה תעשיית שבבים מקומית מובילה. אבל לא לעשות דבר – ולסבול את התלות המתמשכת במוליכים למחצה זרים – היה בלתי נסבל מבחינה פוליטית. אז כבר ב-2014 החליטה בייג'ינג להכפיל את הסבסוד למוליכים למחצה, והשיקה את מה שכונה "הקרן הגדולה", כדי לממן קפיצת מדרגה בתחום השבבים. "המשקיעים" המרכזיים בקרן היו משרד האוצר של סין, הבנק הממשלתי לפיתוח סין (China Development Bank) ומגוון חברות אחרות בבעלות ממשלתית, כולל צ'יינה טבקו (China Tobacco) וקרנות ההשקעה של הממשלות העירוניות של בייג'ינג, ווהאן ושנגחאי. אנליסטים תיארו זאת בתור מודל הון סיכון חדש של תמיכה ממשלתית, אך ההחלטה לאלץ את חברת הסיגריות הממשלתית של סין לממן מעגלים משולבים הייתה רחוקה במידה בלתי נתפסת מאופן הפעולה של משקיעי ההון סיכון בעמק הסיליקון.

בייג'ינג צדקה כשהגיעה למסקנה שתעשיית השבבים במדינה זקוקה ליותר כסף. בשנת 2014, כשהושקה הקרן, הקמתם של מפעלי ייצור מתקדמים עלתה הרבה יותר מ-10 מיליארד דולר. SMIC דיווחה על הכנסות של כמה מיליארדי דולרים בשנה לאורך העשור שעבר, פחות מעשירית מהכנסותיה של TSMC. היה בלתי אפשרי לשכפל את תוכניות ההשקעה של TSMC באמצעות מימון מהמגזר הפרטי בלבד. רק ממשלה יכולה לקחת הימור כזה. קשה לחשב את היקף ההון שהזרימה סין לסבסוד ול"השקעות" בשבבים, מכיוון שחלק גדול מההוצאות נעשה בידי ממשלות מקומיות ובנקים נטולי שקיפות בבעלות ממשלתית, אך מעריכים אותו בעשרות מיליארדי דולרים.

לסין היה חיסרון גדול אחד, בשל רצונה של הממשלה לא ליצור קשרים עם עמק הסיליקון אלא להשתחרר ממנו. יפן, דרום קוריאה, הולנד וטייוואן השתלטו על שלבים חשובים בתהליך הייצור של המוליכים למחצה בזכות השתלבות עמוקה עם תעשיית השבבים האמריקנית. תעשיית הייצור של טייוואן התעשרה רק הודות לחברות נטולות הייצור של אמריקה, ומכשירי הליתוגרפיה המתקדמים ביותר של ASML פועלים רק הודות למקורות אור ייעודיים המיוצרים בחברה-הבת של החברה בסן-דייגו. על אף מתחי סחר מזדמנים, למדינות הללו יש אינטרסים קרובים ותפיסות עולם דומות, ולכן הסתמכות הדדית בתחום עיצוב השבבים, הנדסת המכשור ושירותי הייצור נתפסת כמחיר סביר לשלם תמורת יעילותו של ייצור עולמי.

אם סין רצתה רק נתח גדול יותר במערכת האקולוגית הזו, שאיפותיה היו עשויות להיענות. אבל בייג'ינג לא ביקשה עמדה טובה יותר במערכת שנשלטת בידי אמריקה וחברותיה. קריאתו של שי "לתקוף את הביצורים" לא הייתה בקשה לנתח שוק גדול מעט יותר. זאת הייתה קריאה לעיצוב מחדש של תעשיית המוליכים למחצה העולמית, לא להשתלבות בתוכה. כמה מקובעי המדיניות הכלכלית וממנהלי תעשיית המוליכים למחצה בסין היו מעדיפים אסטרטגיה של השתלבות עמוקה יותר, אך המנהיגים בבייג'ינג, שחשבו על ביטחון יותר מאשר על יעילות, ראו בתלות ההדדית איום. "תוצרת סין 2025" לא דגלה בהשתלבות כלכלית, אלא להפך: היא קראה לצמצם את התלות של סין ביבוא שבבים. היעד העיקרי שלה הוא לצמצם את שיעור השבבים הזרים במחשבי סין.

החזון הכלכלי הזה איים לשנות את זרמי הסחר ואת כלכלת העולם. מאז הקמת המתקן הראשון של פרצ'יילד סמיקונדקטור בהונג-קונג, הסחר בשבבים סייע בבניית הגלובליזציה. הערך הדולרי שהונח על כף המאזניים בחזונה של סין לעיצוב מחדש של שרשראות האספקה בתחום המוליכים למחצה היה מדהים. שווי יבוא השבבים לסין – 260 מיליארד דולר ב-2017, שנת נאום הבכורה של שי בדאבוס – היה גדול בהרבה משוויים של יצוא הנפט מערב הסעודית או יצוא המכוניות מגרמניה. בכל שנה סין קונה שבבים בסכום שעולה על ערכו של הסחר העולמי השנתי במטוסים. אין בסחר הבינלאומי מוצר מרכזי יותר מאשר מוליכים למחצה.

לא רק רווחי עמק הסיליקון היו בסיכון. אם תצליח סין לייצר מוליכים למחצה תוצרת בית, שכנותיה, שרובן מנהלת כלכלות תלויות יצוא, יסבלו עוד יותר. מעגלים משולבים היו 15 אחוז מהיצוא של דרום קוריאה ב-2017; 17 אחוזים מהיצוא של סינגפור; 19 אחוזים במלזיה; 21 אחוזים בפיליפינים; ו-36 אחוזים בטייוואן. "תוצרת סין 2025" מטילה ספק בכל זה. על כף המאזניים עמדה הרשת הצפופה ביותר בעולם של שרשראות אספקה וזרמי סחר, בתעשיות האלקטרוניקה שעמדו בבסיס הצמיחה הכלכלית והיציבות הפוליטית של אסיה בחמישים השנים האחרונות.

"תוצרת סין 2025" הייתה רק תוכנית, כמובן. לממשלות יש לעיתים קרובות תוכניות שנוחלות כישלון חרוץ. עברה של סין בהמרצת ייצור שבבים חדשניים היה רחוק מלהרשים. אבל הכלים שסין יכולה לנצל – סבסוד ממשלתי בסכומי עתק, גנבת סודות מסחריים בגיבוי המדינה והיכולת להשתמש בגישה לשוק הצרכנים השני בגודלו בעולם כדי לאלץ חברות זרות למלא אחר ציווייה – העניקו לבייג'ינג יכולת לעצב את עתידה של תעשיית השבבים. אם מדינה כלשהי יכולה להוביל מהפך שאפתני כזה בסחר העולמי, הרי זו סין. מדינות רבות באזור חשבו שבייג'ינג עשויה להצליח. תעשיית הטכנולוגיה של טייוואן החלה לחשוש ממה שהטייוואנים כינו "שרשרת האספקה האדומה" – חברות סיניות שמייצרות רכיבי אלקטרוניקה רבי ערך שטייוואן שלטה בהם בעבר. היה קל לדמיין שהמוליכים למחצה יהיו הבאים בתור.

קריאתו של שי ג'ינפינג לממשלת סין ולחברות הפועלות בה "לתקוף את הביצורים של מחקר טכנולוגיית הליבה" הדהדה ברחבי מזרח אסיה הרבה לפני שנשמעה במערב. הכרזותיו של דונלד טראמפ על הגנות סחר צוטטו מיליוני פעמים ברשת, אבל לבייג'ינג הייתה תוכנית, כלים רבי עוצמה ועבר מוכח בן ארבעים שנה של יכולת להפתיע את העולם בהישגיה הכלכליים והטכנולוגיים. חזון העצמאות שלה בתחום המוליכים למחצה טמן בחובו ערעור של הגלובליזציה, ומהפכה בייצור אחת הסחורות הנפוצות והיקרות ביותר בעולם. איש בקהל בדאבוס ב-2017 לא שם לב למה שמונח על כף המאזניים מאחורי המשפטים הריקים, אבל אפילו פופוליסט כמו טראמפ לא היה יכול לדמיין מהפכה קיצונית יותר בכלכלה העולמית.

הספר המלא זמין לרכישה באתר הוצאת סלע מאיר ובחנויות הספרים.