חיסול מנהיג החמאס מסמן נקודת מפנה. כעת נדרשת אסטרטגיה חדשה לשינוי המציאות באזור
חיסולו של יחיא סינוואר, מנהיג החמאס, על ידי צה"ל בשכונת תל א-סולטאן הסמוכה לעיר רפיח, איננו דבר של מה בכך.
שכונת תל א-סולטאן הוקמה כמחנה פליטים עבור תושבי רפיח המצרית שנקלטו בשטחי הרצועה. סינוואר עצמו היה בן למשפחת פליטים שנקלטה במחנה הפליטים חאן יונס. סינוואר חוסל במרחק אפסי מכביש גוש קטיף ומהיישוב רפיח ים שפונו במסגרת תוכנית ההתנגדות שהעצימה את כוחו של חמאס ברצועה ובקרב האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון. ההגנה לה זכה והחופשיות בה התהלך בסמטאות מחנה הפליטים היו בולטות. התנהלותו זו, בחפשו אחר תמונת ניצחון במלחמה, מסמלת את המאבק הטוטלי וחדור האמונה של בני הפליטים נגד הרעיון הציוני.
שורשי כוחו של החמאס
סינוואר ייצג זרם לוחמני בחמאס שסבר כי התנועה תוכל להניע אפקט מטוטלת שיוביל להשמדת ישראל על ידי האומה האסלאמית, בכוח אמונה דתית יוקדת בנצחיות המאבק שבין הטוב שמסמל האסלאם הפונדמנטליסטי, לרוע ולכפירה שמסמלות היהדות והציונות. סינוואר ראה עצמו ממשיך דרכם של הלוחמים האסלאמיים הראשונים. אלה החריבו את מעוזי היהדות בחצי האי ערב והשליטו עליהם את האסלאם בכוח החרב.
ישראל נתפסה בעיניו כיציר שטני ומנוון, שתושביו מפולגים וחסרי ביטחון עצמי, שואפים למגננה. בעיניו, ישראל נועדה לעבור מן העולם ואין לרחם עליה כלל. הוא ודומיו ראו בהחרבת בתי גוש קטיף על ידי ממשלת ישראל, במהלך תוכנית ההתנתקות, רמז לכך שהיהודי הוא אותו יהודי נבער מדעת, תבוסתן וחסר תבונה. ההחרבה עלתה בקנה אחד עם מעשי היהודים בעיר אל-מדינה, שהחריבו את בתיהם במו ידיהם (יוח'ריבו בויותהום באיידיהם). זאת כשהובסו על ידי צבאות הנביא ונאלצו לנטוש את יישוביהם ולהגר מחצי האי ערב. סיפור זה מופיע ב"פרשת ההגליה" – סורת אל חשר שבקוראן.
לתפיסה זו תרמו שני גורמים: ראשית, המאבק הפנימי בישראל סביב הרפורמה המשפטית, שנתפס כעדות לפילוג בחברה הישראלית. שנית, מאמצי הביצור המסיביים של ישראל סביב עזה, הכוללים מערכות התרעה, סוללות כיפת ברזל וחומת בטון תת-קרקעית. היהודים מפולגים, ורק נראים מאוחדים, מציין הקוראן באותה פרשה. היהודים לא יילחמו בשדה פתוח כיוון שהם חוששים, ולכן הם מקימים חומות וטירות מבוצרות, ממש כשם שהם חוסים מאחורי חומת ההפרדה וכיפת ברזל.
תכנון המתקפה והשלכותיה
יחיא ומוחמד סינוואר וכמותם מוחמד אל-דייף האמינו כי חמאס תוכל לפגוע אנושות בישראל באמצעות הפשיטה לשטחי העוטף וערי הדרום. מכיוון שמתקפת טופאן אל אקצא – מבול אל אקצא נועדה להוות את יריית הפתיחה של מתקפה כלל ערבית ואסלאמית רחבה כנגד ישראל, שתביא למיטוטה והשמדתה המוחלטת על ידי צבאותיהן של מעל לחמישים מדינות וארגונים, דוגמת איראן, חיזבאללה, החות'ים באיראן, המיליציות השיעיות בעירק, אפגניסטן ופקיסטן, לצד ערביי ישראל וערביי יהודה ושומרון. הכחדת החזון הציוני, מחיית ישראל, השמדת היהודים והשבת פלסטין לשטחי בית האסלאם – דאר אל אסלאם, היא חזון המשותף לחמאס, לאיראן, לחיזבאללה ולשאר התנועות האסלאמיסטיות ולכן, מערכה רב חזיתית נתפשה בעיני סינוואר ודייף כבת מימוש.
אלמלא נחישותם של אזרחי ישראל, כוחות הביטחון וההצלה, חברי כיתות הכוננות וההתעכבות של מחבלי החמאס לצורך ביצוע מעשים נוראיים בשטחי מסיבות הנובה, המחיר היה גבוה אף יותר, וייתכן שחמאס היה משתלט על מקומות אסטרטגיים יותר ובחסות ההלם שיכול היה להיווצר, גורמים נוספים היו מצטרפים למערכה ומכאן מסוכנותה הרבה של הנהגת החמאס ובני בריתה.
העובדה שיחיא סינוואר הוא בן מחנה הפליטים חאן יונס, וכמוהו רבים ממנהיגי החמאס, מסמלת רבות על עוצמתה של התנועה בקרב בני מחנות הפליטים הפזורים בקרבה. צאצאי שמונת מחנות הפליטים ברצועה הם הגרעין הקשה של תנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי, ומנהיגיהן. אחמד יאסין ואיסמעיל הניה, מנהיגי החמאס שחוסלו על ידי ישראל, היו מפליטי הכפר ג'ורה שבקרבת אשקלון ותושבי מחנה הפליטים שאטי, יחיא ומוחמד סינוואר ואיבראהים אל -יאזורי נולדו במחנה הפליטים חאן יונס, ראזי חמד יליד מחנה הפליטים יבנה שברפיח, וכמותם רבים ממנהיגי תנועת החמאס. בני מחנות הפליטים השתתפו בצורה פעילה בצעדות השיבה שנועדו להנציח את השאיפה שלהם לשוב לכפרים ולערים שנטשו בשטחי ישראל הקטנה. המהלך שהוביל סינוואר בשבעה באוקטובר.
אסטרטגיה חדשה מול עזה
לכן, ישראל צריכה להתנתק כעת מפרדיגמת ההתנתקות השלטונית. עליה לגרום לאוכלוסייה העזתית להתנער לחלוטין מארגון החמאס, שהשית אסון על תושבי הרצועה. יש לקרוא להרחקת החמאס מכל עמדת שליטה. על ישראל להציע סכומים גבוהים של מיליוני דולרים עבור מסירת פרטים אודות החטופים, ואודות המחזיקים בהם. מי שימסור מידע כזה יזכה בחסינות ויוכל להתחיל את חייו במקום אחר על חשבון המדינה.
נתניהו למשפחות החטופים: "באנו חשבון עם סינוואר, זה רגע חשוב במלחמה. נמשיך בכל הכח עד להשבתם" • קורא לאנשי חמאס: "מי שיניח את נשקו וישיב את חטופינו נאפשר לו לצאת ולחיות"@gilicohen10 pic.twitter.com/w8jDUowbqO
— כאן חדשות (@kann_news) October 17, 2024
ישראל חייבת לנהל כעת לחימה עצימה נגד שרידי שלטונו המאורגן של החמאס, מיגור קיני הטרור שנותרו בשטח, מידורו מהפגנת סממני שלטון, הרחקתו מחלוקת הציוד והמזון ורדיפה של חברי המנגנונים האזרחיים שלו. ברגע שהחמאס יפסיק להוות כתובת עבור התושבים, מעמדו ברצועה יקטן עד יתבטל, והוא יהפוך מנכס לתושביה לנטל על תושביה.
לאור המצב החדש שנוצר, יש לנקוט בצעדים מעשיים. לשם כך, על ישראל להכשיר שטח סטרילי לקליטת אותם מאות אלפי תושבים שנותרו במרחב היישובי ברצועה. עליה להפנות את האוכלוסייה האזרחית אליו ולרכז בתוכו את חלוקת המזון באזור סטרילי תוך העברת המזון לראשי משפחות גרעיניות בלבד.
כדי להשיג את המטרות הללו, נדרשים שינויים נוספים. אל לה לישראל לסיים את המלחמה מבלי שתביא למחיית כל המבנים הריקים העלולים לסכן את חיילינו, לצד השמדת האיום התת קרקעי באמצעות פיצוץ והשמדת הנכסים התת קרקעיים. בשעה שישראל תמחה את מבני המגורים בעזה ולא תאפשר חזרת תושבים עזתיים ליישובים שיוגדרו כשטח צבאי סגור, תישאר בידי העזתים הברירה להישאר ולהתגורר באזור ערי העקורים או להגר למקומות אחרים בעולם.
על ישראל לנהל ממשל צבאי ברצועת עזה ולעמוד מאחורי אספקת שירותי החשמל, המים והביוב במתחם היישובי בו תותר לתושבי הרצועה לשהות. אל לנו לאפשר לאף כוח זר להיכנס לשטחי הרצועה, מכיוון ששום מדינה ריבונית לא מפקידה את ביטחונה בידי מדינה אחרת. איננו יכולים לסמוך על אף כוח זר, לא ערבי מתון ולא מערבי. רק חיילי צה"ל יוכלו לספק ביטחון לאזרחי ישראל. אנו רואים כי בדרום לבנון חיילי האו"ם לא שיתפו את ישראל במידע אודות פעילות כוחות חיזבאללה, ובאופן דומה, אף גורם ברצועה, אדם או ארגון, לא שיתף את ישראל במידע ולא איפשר לה להתכונן ולהיערך לפעילויות טרור, כגון הנוראה שחווינו.
לקחים והשלכות אזוריות
אל לנו לשכוח כי גם ברגעיו האחרונים, סינוואר ניסה להתנגד לכוח שתקף אותו, וניסה לפגוע באמצעות השלכת קרש עץ ברחפן שתר אחריו. המאבק וההתנגדות לישראל היו לחם חוקו ולחם חוקם של המאמינים בדרכו. ולכן, מלחמה ברעיון האסלאם הפונדמנטליסטי חייבת להיות עד להכרעה.
הרגעים האחרונים של סינוואר, רגע לפני שנעשה הצדק והוא נשלח לגהנום! פצוע, מדמם ומותש לאחר שאיבד יד מירי צה"ל, ויודע שהסוף שלו מגיע כשהדבר האחרון שהוא מביט עליו זה רחפן צה"ל… איזה סוף עלוב לעכבר המטונף הזה! pic.twitter.com/IEKs88DjQn
— יוסף חדאד – Yoseph Haddad (@YosephHaddad) October 17, 2024
זה אנחנו או הם. ההכרעה חייבת להיות ברורה, וכנגד כל אחת מזרועות הרשע שלופתות את ישראל בגרונה – מחיזבאללה ועד החות'ים מחמאס ועד הרפובליקה האסלאמית של איראן. זה הזמן לשינוי פניו של המזרח התיכון כמו שהכרנו אותו בעשורים האחרונים, והמהלך כבר החל והוא בר השגה, והיום ניתן לראות זאת בבירור.
ישראל צריכה להמשיך את אפקט הדומינו ולמחות לצד השלטון הצבאי את השלטון האזרחי ואת האידיאולוגיה הנאצי-אסלאמית ברצועת עזה. כשם שארצות הברית ובנות בריתה הכחידו את הרעיון הנאצי בגרמניה ואת הרעיון הקיסרי ביפן והפכו אותן למדינות שוחרות שלום המתקדמות כלכלית, ניתן למחות את הרעיון שמובילה איראן כתף לצד כתף עם התנועות הפונדמנטליסטיות מבית מדרשה של תנועת האחים המוסלמית.
כעת, אל לנו לשכוח את האח מוחמד סינוואר, שעמד מאחורי חטיפתו של החייל גלעד שליט. מהלך זה הביא לשחרורם של מאות מחבלים, ביניהם יחיא סינוואר, ועורר תנועת מטוטלת שאת תוצאותיה אנו חווים כעת בעוצמה. מהלך השחרור נתמך על ידי ראשי המערכת הביטחונית שהבטיחה שמדינת ישראל תוכל להתמודד עם שחרור שכזה. הלקח ברור – טרור מנצחים בחכמה, בעורמה ובעוצמה. מייתרים את מעמדו של החמאס על האוכלוסייה האזרחית, מפרידים אותו ממנה, ופועלים נגדו ובתומכים בו בתקיפות חסרת פשרות בכל החזיתות.
כדאי לציין את דקת הדומייה של הנהגת הרשות הפלסטינית, וביניהם אבו מאזן, לזכרו של יחיא סינוואר, המזכירה את אותה תפילת תודה של ראשי חמאס חו"ל בבוקרו של השבעה באוקטובר.
אחד הדברים שפצעו את ליבי מתחילת המלחמה וממש לא נתנו לי מנוח, היה הסרטון מבוקר השבעה באוקטובר, בו מתועד הנייה בקטאר שמח וצוהל, כורע ומשתחווה בהודיה על הצלחת המתקפה.
איך, שאלתי את עצמי, איך אפשר להשתחוות לאללה בשמחה על רצח אכזרי של 1200 אנשים, נשים וילדים? איזו מין דת רצחנית זו,… pic.twitter.com/TveVgpjIbA
— אריה ארליך A. Erlich (@AryeErlich) July 31, 2024
האמת היא ברורה וכדאי להכיר בה. כי רק התיישבות יהודית תבהיר לאויבינו שאנחנו פה כדי להישאר לנצח, ורק היא תביא לשינוי התפישה האסלאמיסטית אודותינו.
מעבר לטיפול בזירה העזתית, יש להרחיב את המאבק לזירה האזורית. על ממשלת ישראל להמשיך במלחמת חורמה באיראן ובשותפיה הרעיוניים ולהאמין כי נצח ישראל לא ישקר ולא יינחם כי לא אדם הוא להינחם. ובנימה מיסטית, על רגע חיסולו של סינוואר נאמר, מועדים לשמחה וחגים וזמנים לששון.
הכותב הוא מזרחן, מומחה לסכסוך היהודי-אסלאמי, ומרצה באוניברסיטת בר אילן. מכהן כיו"ר המועצה הציבורית להנצחת זכרו של בנימין זאב הרצל, וחבר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
בסיום המלחמה כל הערבים שישארו בחיים יישלחו למה שיישאר מאיראן
ניתוח יפה.
רק קצת טיפשי להוכיח שאין פרטנרים מהעובדה שאיש לא הזהיר אותנו לפני. הרי באותו הזמן, לקבוצות מקומיות (אני לא מדבר על יוניפיל ודומיהם) היו סיבות טובות לפחד מהגורמים הקיצוניים.
ההוכחה האמיתית היא שאפילו עכשיו כשהחמאס והחיזבאללה חלשים, אין אף גורם מתון שמעוניין לנצל את ההזדמנות ולעבוד לצד צה״ל כדי להשמידם סופית. במקרים רבים אף סירבו לגנות(למשל אבו-מאזן) ואף ניסו להפריע אקטיבית לישראל(כמו במקרה של א-סיסי).
במקרה של ארגונים בינ״ל דוגמת אונרע, יוניפיל והמטבח העולמי אף ישוב לציין שאין אף בכיר אחד שהודה בכשלונות ובצורך בחשבון נפש.
פעם אחר פעם מבטיחים לנו ראשי הצבא ש 'נוכל להתמודד' ופעם אחר פעם נכשלים ונופלים בבור שהן עצמם כרו. אין לסמוך עליהם