קמלה האריס נגד ישראל: הסיפור המלא

גלעד צוויק |   

לקמלה האריס היסטוריה בעייתית של אמירות ופעולות אנטי-ישראליות. זו לא פליטת פה, אלא השקפת עולם

האריס "הסתכלה במפות" של רפיח. צילום מסך מתוך הסרטון

סגנית נשיא ארה"ב והמועמדת הדמוקרטית לנשיאות קמלה האריס תועדה לאחרונה מביעה הסכמה עם האשמת ישראל בביצוע פשעי מלחמה בעזה. במהלך מפגש עם סטודנטים במילווקי, התפרץ סטודנט פרו-פלסטיני לעבר האריס והאשים את סגנית הנשיא בשיתוף פעולה עם "רצח עם" שמבצעת ישראל כביכול בעזה: "מיליארדי דולרים לג'נוסייד, מיליארדי דולרים לג'נוסייד", האשים המפגין שהוצא מהאולם. עם זאת, תוך כדי הוצאתו, פנתה האריס לסטודנטים שנכחו במקום והביעה תמיכה בדבריו: "מה שהוא מדבר עליו, זה אמיתי", אמרה. "זה לא הנושא שבאתי לדבר עליו, אבל זה אמיתי. אני מכבדת את הקול שלו".

יודגש כי האירוע היה סגור לתקשורת והשיח בין האריס לסטודנטים לא היה אמור לדלוף מחוץ לאולם, אך אחד הסטודנטים העלה את הקטע לרשתות החברתיות. במילים אחרות, ייתכן שהאריס העריכה כי דבריה לסטודנטים יישארו בתוך האולם ולא יפורסמו ברבים – ולכן חשה בנוח לתת דרור לאמירות חריפות ותקדימיות נגד ישראל. התבטאויותיה האחרונות של האריס עוררו תגובות נזעמות. "יצא המרצע מהשק", אומר דייויד פרידמן, שגריר ארה"ב בישראל בתקופת ממשל טראמפ, לניו יורק פוסט. "אני ואחרים תמיד חשדנו שהאריס אוחזת בעמדה האנטישמית הזו נגד ישראל בעת מלחמתה בברבריות של חמאס. כעת קמלה האריס נתנה תוקף להאשמות השקריות והמרושעות נגד ישראל שמבצעת ג'נוסייד. העמדות שלה נובעות מבורות. האמון שהיא נותנת בעלילת דם מגעילה שכזו פוסלת אותה מלכהן בתפקיד ציבורי, קל וחומר מלכהן כנשיאת ארצות הברית".

תומכיה של האריס ניסו לטעון להגנתה כי לא הביעה הסכמה עם ההאשמה בג'נוסייד, אלא הבנה כללית לתסכול של הסטודנט מההרג בעזה. קשה מאוד לקבל עמדה זו לאור זאת שהסטודנט שב וחזר על המילה ג'נוסייד באזניה של האריס, כ-10 פעמים בתוך כדקה, אך האריס לא ראתה לנכון ולו פעם אחת לגנות את דבריו או לפחות להעמידו על טעותו. מנגד, רק לאחרונה היסתה האריס נוצרי אדוק באחת מעצרותיה שדיבר בשבח ישו: "אתה לא במקום הנכון", אמרה לו האריס מעל הבמה. ההערה העוקצנית הזו נחסכה מהסטודנט שהאשים את ישראל ברצח עם.

זו הפעם הראשונה שהאריס תומכת באופן אקטיבי בעמדה המאשימה את ישראל ברצח עם, אך זו אינה הפעם הראשונה בה האריס מביעה הבנה לעלילת דם זו. בשנת 2021, כסגנית נשיא טרייה של ג'ו ביידן, הנהנה האריס כשסטודנטית טענה בפניה כי ישראל מבצעת "ג'נוסייד אתני" נגד הפלסטינים. האריס לא השתיקה את הסטודנטית ולא התעמתה עמה, אלא החמיאה לה כי "לא ניתן לדכא את האמת שלך".

החרפת הטון נגד ישראל

ההתבטאות האחרונה היא רק חלק ממגמה מתמשכת של החרפת הטון של האריס נגד ישראל. הצעד הראשון המשמעותי שלה כמועמדת לנשיאות היה החרמת נאום ראש הממשלה נתניהו בקונגרס באוגוסט האחרון, כשהיעדרה היה בולט במיוחד מכיוון שהיתה אמורה לשבת במהלך הנאום מאחורי נתניהו, במקום השמור לסגן הנשיא. למחרת, היא הפגינה קרירות מופגנת כלפי ראש הממשלה בפגישתם בוושינגטון. בסיומה של הפגישה, ובניגוד למקובל, האריס לא התייצבה להצהרה משותפת עם ראש הממשלה, אלא חיכתה שיילך ונשאה מיד נאום אנטי-ישראלי. בנאום הזה היא הטילה על נתניהו את מלוא כובד האחריות למימוש עסקת החטופים, יצרה משוואה מוסרית בזויה בין ישראל לחמאס ("מלחמה לא בינארית") ואף כרכה את ישראל וחמאס יחדיו כשקראה בכלליות "לגנות את הטרור והאלימות" – מבלי לייחס רק לחמאס את השימוש בטרור. האריס גם הדהדה את שקר "הרעב בעזה". לאחרונה, האריס אף סירבה להגדיר את נתניהו בן-ברית ואמרה כי הברית היא "בין העמים – הישראלי והאמריקני".

באוגוסט האחרון פורסם כי האריס הבטיחה לקבוצה של מוסלמים במישיגן כי תשקול להטיל אמברגו נשק על ישראל אם תיבחר לנשיאה. בקמפיין האריס הכחישו את הדיווח, אך הפעילים האנטי-ישראלים עמדו על כך כי הדברים אכן נאמרו מפיה.

במרץ האחרון, כסגנית נשיא, האריס הזהירה את ישראל שלא להיכנס לרפיח ולא הוציאה מכלל אפשרות הטלת סנקציות אם צה"ל ייכנס לעיר הדרומית ברצועה – בה נהרג בימים האחרונים מנהיג חמאס יחיא סינוואר. לאחרונה, לקראת יום השנה הראשון לאירועי 7 באוקטובר 2023, הצהירה האריס בראיון ל'60 דקות' כי "לא נפסיק את הלחץ" על ישראל כדי להגיע להפסקת אש בעזה.

בראיון למגזין 'The Nation' בתחילת יולי הביעה האריס סימפטיה למפגינים נגד ישראל בקמפוסים בארצות הברית, שחלקם גם קראו למחיקת המדינה היהודית מהמפה ("מהים עד הנהר"). לדברי האריס, המפגינים "מראים בדיוק היכן צריך להיות הרגש האנושי, בתגובה לעזה". האריס אמנם הביעה הסתייגות מחלק מאמירות המפגינים, אך הטילה את כל כובד משקלה על הסוגייה ההומניטרית והקושי של העזתים, מבלי לחזור על ההצהרה של ביידן מתחילת המלחמה כי ישראל צריכה להשמיד את חמאס.

ב-10 באוגוסט, לאחר שצה"ל חיסל מחבלי חמאס שהסתתרו במבנה של בית ספר בעזה, האריס אימצה את התעמולה האנטי-ישראלית כי בתקיפה כביכול נהרגו אזרחים תמימים, והאשימה כי "נהרגים הרבה יותר מדי אנשים בעזה" – כשמטילה את האשמה על ישראל ולא על חמאס.

כל אלו מצטרפים לאמירה חמורה ביותר של האריס משנת 2016 ושתיעוד שלה נחשף  לאחרונה ברשתות, כי יש לאסור את השימוש במונח "טרור איסלמי קיצוני". האריס אמרה את הדברים בקמפיין הבחירות שלה לסנאט, כשהתארחה במרכז האסלמי של דרום קליפורניה. באותו מעמד גם קראה שלא להשתמש במונח "מהגר לא-חוקי".

בדבריה, אין זכר לדברי ביידן בתחילת המלחמה על הצורך בהשמדת חמאס והכרעת הציר האיראני. בראיון ל'פוקס' סירבה האריס להתחייב כי תאכוף את הסנקציות נגד איראן וסירבה להתייחס לנתונים שלפיהם תחת ממשל ביידן-האריס נהנו האיראנים מהכנסות של כ-150 מיליארד דולר ממכירות נפט.

מינויים בעייתיים לישראל

האריס גם ביצעה מינויים שלא מבשרים טובות עבור ישראל. אחת ההחלטות הראשונות שקיבלה היתה למנות את סגנה, טים וולס, על חשבון המועמד המוביל לתפקיד – מושל פנסילבניה היהודי ג'וש שפירו. ההחלטה הפתיעה רבים שכן שפירו נחשב לנכס אלקטורלי מזהיר – פנסילבניה היא מדינת מפתח לניצחון בבחירות ושפירו, מושל אהוד על תושבי פנסילבניה, היה ככל הנראה מבטיח להאריס ניצחון במדינה בה היא כרגע מצויה בשווין ואף בפיגור בחלק מהסקרים. וולס, מנגד, נתמך בין היתר ע"י הסנטור ברני סנדרס, מהמבקרים החריפים ביותר של ישראל.

פוליטיקאים מהמפלגה הדמוקרטית, כמו גם אנשי תקשורת משמאל, לא היו יכולים להישאר אדישים להחלטתה של האריס שלא לבחור בשפירו ותלו זאת במוצאו היהודי. ואן ג'ונס, יועץ לשעבר של ברק אובמה ופרשן דמוקרטי ואפרו-אמריקני ב-CNN, אמר כי הבחירה בוולס ולא בשפירו מהווה "התקפלות בפני הצדדים האפלים של המפלגה" בהקשר של ריצוי "קנאים אנטי-יהודים". הוא אמר גם כי "אנטישמיות נכנסה למפלגה הזו".

בהמשך, האריס מינתה לתפקיד 'איש הקשר לקהילה היהודית' את אילן גולדנברג – ישראלי לשעבר התומך בהסכם הגרעין של אובמה עם איראן וצידד בהחלטה ההיסטורית של אובמה בסוף כהונתו כנשיא שלא להטיל וטו על הצעה אנטי-ישראלית במועצת הביטחון של האו"ם.  פיליפ גורדון, מזכיר המדינה המיועד של האריס, הזהיר לאחרונה את ישראל כי אם תמשיך להיות נחושה להשיג ניצחון מוחלט על חמאס, היא תוביל עצמה "לעימות אינסופי, ייבוש מנכסיה (רמה לחרם כלכלי) ובידוד הולך וגובר".

ההתבטאויות, המינויים והאינדיקציות להקצנת המדיניות מלמדים שהאריס צפויה להיות הנשיאה העוינת ביותר לישראל מאז קום המדינה. מנגד, המתחרה שלה דונלד טראמפ, כבר הוכיח עצמו כנשיא הכי פרו-ישראלי בתולדות ארה"ב – ולפי כל הסימנים אם ינצח יפגין יחס אוהד אף יותר מהקדנציה הראשונה. מסקנה: לכל אוהב ישראל בעל זכות הצבעה בבחירות בארה"ב הבחירה בנובמבר צריכה להיות ברורה מתמיד.

מאמרים נוספים

וובינר חירום למנויי מידה: מערכת המשפט ירדה הפסים
"שיטת רולניק" – כשתעמולה מתחפשת לתחקיר
שומרי סף? היועמ״ש הראשון, הדירה המוחרמת ובג״צ שעומד מנגד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  2. כמו גמל שאינו רואה את דבשתו כך התועמלנים האנטי-ישראלים לא רואים שידיהם, כמו ידיו של כל צדקן טפש אחר שמאשים את ישראל "הרצחנית", מלאות בדם של מגינים חיים.
    נבדוק מי אשם בהריגת המגינים החיים הפלסטיניים:
    ישראלים?
    הם חיבים להרוג ג'האדיסטים ביחד עם השריון החי שסביבם כחלק מחובתם המוסרית שלא לרצוח את ילדיהם שלהם. הרי אין הבדל בין אב שבא אל מיטת ילדו שמאושפז בבית חולים ורוצח אותו בידיו שלו לבין אב שמנתק את צינור אספקת החמצן לילדו המאושפז לבין מי שמפסיק את ההגנה על ילדיו כשהיא נחוצה להצלת חייהם.
    הג'האדיסטים אשמים?
    הם לא רוצים לגרום להרג של בני עמם. הם משתמשים בבני עמם כבמגינים חיים רק בגלל שיש להם, כעת, רק אפשרות אחת לקדם את מלחמת הקודש אל "הפתרון הסופי" (שיפתור את בעיית נוכחות צאצאי הציונים על קרקע "פלסטין הפנימית" (הגליל ומישור החוף שכולל את תל אביב)); האפשרות האחת הזו היא השוחד שמבטיחים להם הצדקנים הטפשים, כמו התועמלנים האנטי-ישראלים, עבור הקרבת בני עמם כמגינים חיים.
    השוחד שהצדקנים הטפשים מבטיחים לג'האדיסטים, עבור הקרבת בני עמם כמגינים חיים, הוא באמצעות הבטחה מראש של שיתוף פעולה אסטרטגי עם הג'האדיסטים שנחוץ לג'האדיסטים יותר משוחד במזומנים – מובטח מראש לג'האדיסטים שאם יגרמו להרג מגינים חיים מבני עמם, אז הצדקנים הטפשים ישתדלו להחליש את כוח ההגנה של ישראל באמצעות הוקעתה כרצחנית ונדויה עד כדי אמברגו נשק וסנקציות שיפחיתו את תקציב ההגנה שלה.
    פתגם עברי אומר "לא העכבר גנב; החור גנב", ובכן, הצדקנים הטפשים שתוקפים את ישראל על הרג המגינים החיים, וכך הם מפתים את הג'האדיסטים להשתמש בבני עמם כבמגינים חיים, הם הרוצחים של המגינים החיים.

    הגב

  3. נורא ואיום, שהרוב הגדול של יהדות ארה"ב, יצביע לאנטישמית, שונאת ישראל, קמלה האריס.
    אבל אני לא המום בכלל. אבותיהם לא נקפו אצבע, להצלת יהדות אירופה, מהשואה הנוראה. להפך.

    הגב

  4. אני חי מעל לשלושים שנה בארה״ב הברית ואני מוקף בידידים יהודים שיצביעו למפלגה הדמוקרטית אפילו אם אנטישמי מוצהר יהיה המעומד שלהם לנשיאות , זה כבר לא הצבעה רציונלית זה גובל במחוזות נפשיים מיסטיים בשבילם המפלגה הדמוקרטית החליפה את הזהות היהודית במודע או שלא במודע זה חלק מהוויה שלהם ואם חס וחלילה הם יהיו מחוץ למפלגה הדמוקרטית זה יוביל אותם למשבר זהות אדיר.
    אחד הנושאים שמשגע אותי זה יחסם לישראל הם תומכים בישראל
    אבל שונאים את ביבי וכשאני שואל אותם להסביר מדוע אין להם תשובה רציונלית ( הם קוראים באדיקות את הניו יורק טיימס) ואחרי זה הם מזועזעים כשהילדים שלהם מפגינים בעבור החמאס

    הגב

    1. לכת יש 9 מאפיינים מרכזיים שמגדירים אותה:
      א.מנהיג כריזמטי ומוערץ-מספיק לראות איך השמאל הפך את הדמוקרטיה להצבעה אישית למנהיג במקום בחירה רציונלית במפלגה כדי להבין.
      ב.סודיות והדרגתיות-סודיות זה המאפיין היחידי שחסר לשמאל אבל בסדר הגודל של כת השמאלנות זה לא ממש מעשי. אבל בהחלט רואים הערצה של הבכירים וחוסר ביקורת על דעותיהם למרות שמדובר על קידומים פוליטיים וסינון של ׳חכמי דת׳.
      ג.דרישה לויתור כלכלי-צריך לפרט?
      ד.ניתוק-בשמאל יש דרישה להקשיב רק לתקשורת של עצמך אלא אם זה על מנת לתקוף. השמאל דואג לשכנע בעליונות התפיסה שלו על מנת לסתום את האוזניים לדיון.
      ה.התמסרות-אין שמאלני למחצה, אין מספיק קרוב לשיוויון ואין שלום לייט-בשמאל המחויבות לאג׳נדה הספציפית היא עד הסוף.
      ו.מיסיונריות-היות והשמאל לא מצליח לבנות טענות משכנעות הוא בוחר בשיטות של אכיפה דרך חקיקה ופסיקה בשילוב של סתימת פיות כדי להכניס אחרים לתפיסתו.
      ז.שפה חדשה-אין מה להוסיף.
      ח.הגדרת מבנה חברתי לא גמיש-כנ״ל.
      ט.מוסר כפול-העובדות כבר ידועות היטב.

      מתברר שהשמאל עומד בכל הקריטריונים.
      ברגע שמבינים ששמאלנות היא כת, קל להבין איך היא השתלטה על הזהות של מאמיניה והפכה את הזהות לכלי שליטה וגורם שנאה ברמה של אמונה פנאטית ולא רציונלית.

    2. אולי תרצה לקרוא סיפורים אישיים (דהיינו, ביוגרפיות),

      כיצד גרמניה הדרדרה לנאציזם (אכן, קרה לפני מעל ל-95 שנים!) ו/או כיצד רוסיה הדרדרה לבולשביזם (אכן, קרה לפני ל-120 שנים!).

      ביוגרפיות – דהיינו, לא מתי קרה הפוטש במרתף הבירה או מדוע אלכסנדר קרנסקי עזב את סנקט פטרבורג. אלא סיפורים אישיים, עדיף לא של מובילי המהפיכה או אפילו ראשיה הרעיוניים (לנין, טרוצקי, גבלס, היידריך וכדומה) אלא של פעילים מדרגים נמוכים יותר. אולי אפילו של אופורטוניסטים, אשר "קפצו על העגלה" לאחר שהיא כבר היית בתנועה.

      היום ניתן אפילו להשיג כאלה עם מבט ביקורתי – דהיינו, מצד אחד גם מספר על המתרחש, מזווית ראייתו/ה של מושא הספר (הרבה מהם פרסמו אוטוביוגרפיות, כך שזו ממש לא בעיה) ומצד שני, גם מוסיפים ניתוח פסיכולוגי, חברתי ותובנות על חלופות שעמדו בפניו, גם מתוך הידע היום.

      מדוע? לכאורה, התשובה על כך ברורה – ההקבלה כאן, ברורה כשמש.

      כבר מהבי"ס היסודי, רובינו יודעים (אלה שלמדו היסטוריה ולא "מבט דמוקרטי על היסטוריה מבין רגליה של פמניסטית אינטודידקטית"), שרובם האמינו (רוב הפעילים/משתתפים) שמעשיהם טובים לפי כל מדד מוסרי!!!!! (WTF ואיך זה יכול להיות, אבל כבר אפרט לגבי זה). במילים אחרות, הנאצים כדוגמא, לא לקחו פרדיגמה קיימת, כמו למשל תורת המוסר של קאנט – הפכו אותה על הראש ופשוט חינכו את הנוער ההיטלראי, להיות קניבלים צמאי דם. להתנפל על כל גזע נמוכה יותר שהם פוגשים ברחוב ולקרוע אותה/ה עם הידיים והשיניים.

      מי שלמד היסטוריה, בוודאות יודע, שמה שמשטרים אלה עשו – היה לא הפנוזה להמונים או שתילה בראש נתיניהם של רעיונות מופרכים כמו: רצח זה טוב, שלום זו חולשה.

      מופרכים, כי אף משטר לא הצליח לשתול רעיונות כאלה ברוב המוחלט של אנשים (סדיסטים/נרקסיסטים ועוד הפרעות אישיות א-סטציאליות, יש בכל ציבור). כל המשטרים, כולל אלה לעיל, עשו זאת בדרך שכבר אתאר (וזה טוב דרך אגב. אולי זה באמת אומר משהו על הטבע האנושי, אפילו שחושבים מבריקים כמו קאנט, לא הצליחו להוכיח זאת. נשאיר זאות כשאלה פתוחה לפילוסטפים ותיאולוגים).

      ראשי משטרים אלה פשוט החליפו, כמה נתונים – ולא (ממש ממש ממש לא!) את השיטה עצמה.

      לפגוע סתם כך ביהודי שהולך ברחוב? בכל קנה מידה, לפי כל תורת מוסר – זהו לכל הפחות, רצח. אבל אם אתה בטוח, שהוא הולך ברחוב ע"מ לחטוף ורצוח ילד נוצרי ע"מ להכין מצה … זה כבר משהו אחר לחלוטין. הגנה עצמית מותרת בכל תורת מוסר מערבית.

      אבל, לא – כוונתי אינה דווקא להיבט ברור זה של ההיסטוריה האנושית. בדיוק מהסיבה שזה ידוע ולא צריך לקורא שום ביוגרפיה של רוצח נאצי/בולשביקי/קומוניסטי/אחר – ע"מ להכיר זאת. כן, יהיה ניתן להגיד לקומוניסט אמריקאי ב-2024 (כמה מפתיע שצירוף זה – קומוניסט ועוד מהזן הבולשביקי, בארה"ב בשנת 2024, כמעט 30 שנים לאחר התפרקות אימפריית חושך ורשע בלתי ניתן לתיאור והכלה, בריה"מ – לא נשמע), שהוא העתק הדבק של ריינהרד היידריך – לא, לא בתור קללה אלא בתור התאמה היסטורית אמיתית ואובייקטיבית.

      אסביר את כוונתי (מדוע אני ממליץ לקרוא ביוגרפיות אלה, לכותב התגובה לה אני מגיב וגם למעשה, לכל אחד הנמצא/חושב על סתירה דומה) באופן הבא:

      בין הספרים שכל אדם משכיל, די חייב/צריך לדעתי האישית לקרוא (אחרי יצירות פאר כמו ספריהם של בולגקוב, טולסטוי, דוסטוייבסקי, גתה), נמצאים כמה ספרים השייכים לענף מדע בדיוני.

      מדוע? האם כוונתי לפתח את הדמיון ופשוט לדמיין את שבירת המוסכמות המדעיות/טכנולוגיות, הכובלות אותנו היום? אולי, אבל זה כמובן ממש לא העיקר.

      גם בספרים, אשר העולם המתואר בהן, שונה מהותית מהעולם שאנו חיים בו, העיקר הנו דילמה מוסרית (!) – אשר כותבי הספר, גיבוריו וכמובן, אנו כקוראים – מתמודדים איתה. מדע בדיוני במקרה זה, זאת לעיתים רק הדרך, צורת ההגשה, אשר כותב הספר בחר/ה להגיש לנו, את הדילמה. את השיעור, אותו אנו יכולים (יכולים, כי לא כולם עושים זאת) ללמוד מהספר.

      נכון, כותבי מדע בדיוני הניעו רבים לחשוב ולבסוף ליישם, רבים מהשיפורים הטכנולוגיים, שאנו רואים סביבינו בשנת 2024. ספריהם של כותבים כמו ז'ול ורן, הניעו את הסקרנות הנמצאת ברבים מאיתנו, וגם אם לא רבים שינו את האנושות – סקרנות, חשיבה ביקורתית וכדומה, הן תכונות טובות גם לכם וגם לסובבים אתכם.

      אך כוונתי כאמור, בעיקר אל הדילמה המוסרית – הקונפליקט כפי שהוא ידוע בדרמה, אשר במרכז הסיפור שבספר. הסיפור יכול להתרחש ברוסיה הצארית (Resurrection של טולסטוי. אני לא בטוח שיש תרגום לעברית של ספר נפלא זה, מכאן הכותרת בלעז) ויכול בעתיד שבו האנושות כבר עזבה את כדה"א (כמו "קשה להיות אל" המכונן, של האחים סטרוגצקי) – אך בכל המקרים, הקונפליקט ובעצם, השיעור אותו אנו הקוראים נדרשים ללמוד הנו זהה – זו האחריות האישית של כל אחד, על השפעתם הישירה של מעשיך, גם על אנשים הסובבים אותך.

      אז סדרת הספרים, שאני רוצה להשתמש בה כדוגמא ע"מ להבהיר את הכוונתי, זו סדרת הספרים האלמותית של אייזק אסימוב – במרכזה נמצאים כמובן (אני בטוח שיש כאלה שכבר יודעים), שלושת חוקי הרובוטיקה הנודעים.

      מבלי להכנס יותר מדי לעלילת הספרים (וגם לא להרוס את הסיפור, למי שבמקרה, טרם קרא יצירות אלה) אגיד רק שמטרת כל החוקים, היא לשמור על חיי אדם. כך לדוגמא, אומר החוק הראשון: "לא יפגע רובוט לרעה בבן אדם; ולא יניח, במחדל, שאדם ייפגע". כל החוקים האחרים (יש אגב יותר מעוד 2) ממשיכים באותה הרוח.

      על פניו, חוקים קלים ביותר למימוש. במיוחד כאשר מוסיפים לכך את הידיעה, (שבעצם להבדיל מבני אדם) שאין כל בעיה, להחליף כל חלק מכני/תוכנתי בכל רובוט ולקבל חזרה *בדיוק* (אבל בדיוק) את אותה המכונה, איתה התחלת.

      בשעה טובה, מצאנו את תורת המוסר האובייקטיבית (מי שלמד פילוסופיה, יבין מה הבדיחה כאן).

      אבל זהו בדיוק הרעיון היסודי, זה שמתחת לכל העלילה בכל ספריו בסדרה של אייזק אסימוב! שאין, לא היית ולא תהיה תורת מוסר קטגורית, אובייקטיבית, שנכונה תמיד! דהיינו, רק תקיים את שלושת חוקי הרובוטיקה (בדוגמא שלנו) ובעצם, כל החלטה שתקבל, תהיה מוסרית לפי כל תורת מוסר שתרצה. התוצאה בסיפוריו של אסימוב היא … איך נאמר? די להיפך.

      נקח לדוגמא את החוק הראשון לעיל – עלילת אחד מסיפוריו של אסימוב בסדרה זו, עוסקת בקבוצה מסוימת של אנשים, אשר הצליחה להגדיר לרובוטים, שקבוצה אחרת/מסוימת – אינם אנשים. קל מאוד לראות, לאן הסיפור יכול להתגלגל מכאן (כאמור, אני לא רוצה להרוס את העלילה, אם טרם קראתם ספרים אלה ולכן נעצור את הדוגמא פה).

      הדוגמא של אסימוב אגב, קיצונית עד כדי כך – שפעם אף יצא לי לשאול, כיצד בכל הספרים שלו, התוצאה הפוכה לחלוטין לרוח החוקים? איך בכלל יכול להיות, שמה שמוגדר לוגית באופן כה ברור, אשר כמעט לא תיתכן כנראה מסקנה לוגית אשר אינה מוסרית (אינכם טועים, זהו למעשה אחד הדברים החשובים בכתיבתו של אסימוב – אין, באמת אין, שום כשל לוגי בכל החוקים שהמציא לרובוטים. כולם קוהרנטיים, כולם עקביים ועמידה בהם ללא ספק, תמיד תוביל לתוצאה שנגדיר מוסרית, לא?) אז כיצד בתהליך שאינני יכול לזהות כל פגם בו או במשתתפים (אם נניח לא היו מקיימים חשיבה ביקורתית עצמאית) – תמיד מוביל לתוצאה, שהמוסר זה ממנה והלאה?

      התשובה אגב, היית פשוטה להפליא וכמובן מלמדת – החוקים נוצרו בכוונה ע"י אסימוב, ע"מ שישמעו נכון ויצליחו לעמוד בבחינה יחסית רצינית של כל קורא, אבל בעצם יהוו קרקע פוריה לכל הספרים שלו, בהם התוצאה תהיה כאמור – הפוכה לחלוטין מרוח החוקים. עד כמה שהם נראים כיסוד המוסר במבט ראשון (וגם שני, שלישי, רביעי וכך הלאה).

      וזו, הכוונה העיקרית בכל מה שכתבתי עד לפה. תמיכה בנאצים, במפלגה הדמוקרטית או החמאס – אינה ערפדים צמאי דם, אשר חוששים לצאת לאור השמש ומתנפלים על כל בן אדם שמתקרב למערה שהם גרים בה.

      וזה בדיוק השיעור, שניתן ללמוד מקריאת הביוגרפיות ומכאן ההמלצה – את הטריקים העדינים (אשר לפעמים, קשים מאוד לזיהוי ועוד יותר קשים להפרכה) שהם המלכודות, בהם אנשים אלה נופלים. כיצד הם מונעים מעצמם להתמודד אינטלקטואלית, עם כל מי שמצביע על הטעות בה הם חיים (פגשתי גם זנים, אשר אפילו צונחים להתנהגות ילדותית, כאשר מתחיל שיח העלול לסכן את תפיסת עולמם) ובעיקר, השינוי שמתרחש אצל אנשים אלה (שוב, מטרתנו היא האנשים הנפרדים ולא החברה אותה הם מרכיבים) על ציר הזמן – אשר את סופו, אתם כבר יכולים לדמיין, עפ"י הדוגמאות שבחרתי.

      בקיצור, קריאת ביוגרפיות אלה, היא ממש תנאי מעבדה, אשר יכולה לאפשר חשיבה "מה היית עושה, לו היית פוגש אדם כזה היום", כאשר אתה חשוף גם לזווית ראייתם של אנשים כאלה.

      דבריי הם כמובן המלצה והם גם אינם חובה (אני ממש לא מתכוון לחייב מישהו לקרוא/לעשות x או y) וגם אני בטוח שקיימות דרכים אחרות, להתמודד עם אנשים אלה. לדוגמא, אנשים כמו בן שפירו וצ'ארלי קירק, מפגינים מה שנראה ככשרון טבעי, לזהות את הפרצות המדויקות, בתפיסות עולמם של אנשים כמו אלה, המוזכרים בתגובה לה אני מגיב – וגם לדברר בצורה נאותה פרצות אלה, גם ככל הנראה ללא שום קריאה של שום ביוגרפיות. כך שאני בטוח שיש עוד שיטות רבות. לכן זו רק המלצה. כל אחד ושיטותיו.

      הסיבה שאני כותב זאת בכלל, היא כיוון שרובנו, לא ניכונו ככל הנראה, בכשרונם של הדוברים הציבוריים אשר אותם הזכרתי (בן שפירו וצ'ארלי קירק) או שאולי, שיטתם אינה מתאימה לנו – (גם יכול להיות) מטרתם כדוברים ציבוריים, היא בעיקר הקהל שמאזין לויכול האינטלקטואלי בין 2 תפיסות סותרות (בכלל, בכל הדיון הציבורי ותורת ה-debate בפרט, קהל למרבה ה"פלא" הוא משתתף פעיל לכל דבר ועניין) ולפיכך, מטרתם – אינה בהכרח שימור על טיב היחסים עם הצד השני לויכוח.

      מה שתקין ביותר כמובן, במקרה של דיון ציבורי (בכלל, המשפט הידוע ביותר של בן שפירו – facts do not care about your feelings – הוא ההוכחה הניצחת לזה). אך אני יכול לראות בקלות, כיצד היבט זה כן הופך להיות חשוב, כאשר מדובר בבן משפחה.

      לכן, לקחת דמות היסטורית, שעברה תהליך זהה לחלוטין לזה העובר על הסמול הבולשביקי היום בארה"ב (כן, כמו תמיד, הסמול בארה"ב, ממש-ממש-ממש לא המציא שום דבר חדש – שיטותיו הן סחורה משומשת, אשר כל דיקטטור רצחני כבר עשה עליה סיבוב, כבר במאה וקצת שנים אחרונות, לכל הפחות), יכול לפחות ברמת היתכנות – לעזור למי שמתמודד עם השאלה, כיצד יש להתמודד עם הבולשביקים המודרניים.

      אני בטוח שיש עוד שיטות ולא כל המלצה, גם אם היא נכונה, מתאימה לכולם. כל אחד תמיד מוזמן לבחור, מה שמתאים לו/ה ביותר.

  5. חלילה וחס אם היא תיבחר ההרס לא יהיה רק של ארה"ב – זהישפיע על כל העולם ורק לרעה!
    ישמור עלינו האל! נקווה שלא תיבחר

    הגב

  6. יש לעורר את כל הקהילות האונגלסיות וכל הנוצרים אוהדי ישראל הבארה״ב כמו כל הקהילות המורמוניות להצביע עבור טראמפ. ישראל לא צריכה להתבייש מלהתערב במערכת הבחירות שם כפי שהם התעערבו פה אצלינו!!!!

    הגב

  7. אני חושב שהדוגמאות שהוצגו אינן מוכיחות דברעל עמדתה האמיתית. הן מוכיחות.
    1. שאינה אוהבת להתעמת עם אנשים אחרים, ובאמת מי שבעמדה של כח לא חייב להתעמת עם מי שתחתיו.
    2. היא מושפעת *מאוד* מקבוצת יועצים, מלקם אנונימיים, שמקיפים אותה, וברור שאלו אינם בעד ישראל. לדעתי, חלק מיועצים אלו גם דחפו את ביידן לעמדות לא הגיוניות בעליל, כמו ההתערבות הדקדקנית של ארהב בשלבי המלחמה בעזה. מעט נשיאים אמריקניים קודמים התערבו כך, לדעתי, אפילו הנשיא העויין אובמה לא התערב בפרטים כאלו.

    הגב

  8. בראיון עם אלאן דארשוביץ (הדמוקראט) אחרי ועידת המפלגה הדמוקראטית הוא אמר כי הזדעזע מהאנישמיות שהתגלתה בועידה.
    עם זאת, אין לצפות מנשיא אמריקני ליותר מידי. הדמוקראטים היום הם ברובם אנטי-ישראלים. אך נא לא לשכוח את הנשיא הרפובליקני אייזנהאור שהטיל חרם על יצוא נשק לישראל, עד שהנשיא הדמוקראטי ג'והנסון ביטל אותו ומכר לישראל מטוסי פאנטום בתחילת שנות ה-70. בהיותי בנח"ל המוצנח בשנות ה-60 היינו קופצים ממטוסי נורד צרפתיים, שלא לדבר על מטוסי המיראז'. עד שבא דהגול…
    המסקנה – ישראל צריכה ליצר בעצמה כלי נשק חיוניים, כמו טאנק המרכבה ומטוס הלביא. אופס, הלביא בוטל, כתוצאה מלחצם של ידידינו ובעלי בריתנו האמריקנים, כולל זקהם!
    אשר לי, אני הצבעתי למועמד הפחות גרוע טראמפ, למרות שהוא אינו בדיוק כוס התה שלי.

    הגב