למרות חוסר אמון במערכת הבנקאית רבים לא מצטרפים למטבע הדיגיטלי. החוליה החסרה: חינוך פיננסי
בעיר מגוריי יש לי מתחת לבית דוכן פלאפל וסביח. זהו דוכן ישן מאוד משנות ה-90, עם ריח נעים של חומוס ותפוח אדמה. ברוב הזמן המקום ריק, אך בימי שישי, אנשים צובאים עליו בהמוניהם. זו המנה הכי זולה בעיר—רק 15 שקל, וזה משמעותית זול יותר מאחרים. הבעיה? בעלת הדוכן אינה מוכנה לקבל תשלומים באשראי. היא מתעקשת על מזומן בלבד, וכתבה זאת בגיר על לוח גדול עם שלושה סימני קריאה. למעשה, היא מתרגזת כשמישהו מנסה לשכנע אותה להשתמש באפליקציה לתשלום. אין שום דרך לגרום לה להשתמש באמצעי סליקה כלשהם—רק מזומן.
מדובר באישה מבוגרת עם פנים חמורות סבר, אך חריפה מאוד. היא מזכירה לי את סבתי המנוחה במידה רבה. סבתא שלי הייתה כלכלנית בכירה בממשלת מולדובה הסובייטית, היא נכנסה למערכת כדי ליהנות מהתנאים ולהניח אוכל על השולחן לשני ילדיה, אך תמיד הייתה סקפטית. היא מעולם לא האמינה להמנונים קומוניסטיים או למצגי שווא; עניין אותה רק לעשות את עבודתה.
אני לעולם לא מסתובבת עם מזומן. אין לי אפילו ארנק, כי כבר מזמן לא מסתובבת עם תיק—כל מה שאני צריכה אני משלמת דרך הטלפון הנייד, בין אם זה באשראי במגע או בביטקוין. לאחרונה בישראל היה שיח על ביטול שטר ה-₪200 כצעד הדרגתי לביטול המזומן בכלל.
בעבור בעלת הדוכן, מדובר בחסם רציני. היא מונעת מעצמה לא מעט הכנסות, כי רוב האנשים מתחת לגיל 40 לא אוהבים להשתמש במזומן, למרות שממש בא להם פלאפל. גם כשהיא שולחת אותנו לכספומט, התיאבון יורד בדרך.
לאור הדיון על העלמת המזומן, ניגשתי אליה לשיחה, כדי להבין מדוע היא כה נמנעת ממכשירי סליקה. בתחילה היא נראתה מתחמקת; הגבות שלה התכווצו. היא פשוט המשיכה במנטרה שלה: "לא מוכנה, רק מזומן." שאלתי אותה אם היא מנסה לפשט את הוצאות העסק כדי לשמור על המחיר האטרקטיבי על ידי חיסכון בעלויות התחזוקה והעמלות. זה לא היה העניין. כמובן שעבר לי בראש הנושא של מס הכנסה, אבל הרגשתי שזה לא העניין גם, כי היא משלמת את כל המיסים, כולל מס שילוט וארנונה לעסק.
תוך כדי השיחה, פתאום שמתי לב לצלצול טלפון ישן, רינג רינג כמו של פעם. היא הוציאה מכיסתה מכשיר סלולר עם כפתורים—וואו! שנים לא ראיתי מכשיר כזה. בפעם האחרונה שזה קרה היה בתחילת שנות ה-2000. מכשיר בלי אינטרנט, בלי וואטסאפ, בלי רשתות חברתיות—רק שיחות. אילולא הייתי רואה אותה כל יום, הייתי חושבת שהיא הגיעה מהעבר במכונת זמן.
ואז נפל האסימון, חייכתי אליה ואמרתי, "את לא סומכת על המערכת הפיננסית, נכון? את לא סומכת על הבנקים." היא נשמה עמוק, הביטה לשני הצדדים כאילו היא מוכרת סמים, ואמרה: "אני לא סומכת על אף אחד. לא הממשלה, לא המדינה, לא הבנק, לא חברות הביטוח—כולם גנבים." הטון שלה היה מלא במטען עבר, שחשף צלקות מסיפור מרתק שאפשר רק לדמיין.
בעיר שאני כותבת ממנה, השאלה ששאלתי הייתה נחשבת למתנשאת, אבל ניסיתי בכל זאת: "שמעת על ביטקוין?" היא הביטה בי מבולבלת אך סקפטית, כמו סבתי. "המטבע הדיגיטלי המבוזר בעולם. את עוקפת את הממסד הפיננסי וזה הכי פרטי שיש," הסברתי לה בהתרגשות.
היא הביטה בי בלי לומר מילה, אבל הבעה ברורה הייתה על פניה: " למה את מבלבלת לי את המוח בטכנולוגיה כל כך מסובכת? אני קשישה שנאבקת לגמור את החודש. אני נראית לך כמו מישהי שמסוגלת להבין איך זה עובד?" חייכתי ואמרתי שאני כאן אם היא תרצה לדבר על זה יותר לעומק.
הצורך בחינוך פיננסי נגיש
גם פיננסים מבוזרים (DeFi) וגם בינה מלאכותית (AI) מציעים תשתית גולמית לחירות אישית גדולה יותר על ידי ביזור יצירת העושר, אך ללא חינוך נרחב ופשוט, וחוויית משתמש חלקה, הם נשארים לא נגישים לאוכלוסייה הרחבה. אם הכלים הללו יישארו נחלתם של המיומנים בטכנולוגיה, הם עלולים לחזק את האי שוויון במקום לקדם הכללה פיננסית.
דוגמה לחינוך פיננסי נגיש:
האימוץ של ביטקוין בסלבדור ויוזמות החינוך לאזרחים בתחום המטבעות הדיגיטליים מהוות דוגמה קריטית לאופן שבו ניתן לנצל טכנולוגיה כדי לשפר את החירות, אך רק אם היא מלווה בחינוך נכון. בשנת 2021, סלבדור הפכה למדינה הראשונה שאמצה את הביטקוין כמטבע חוקי, ובכך הפכה לניסוי נועז בעולם ה-DeFi. ממשלת הנשיא נייב בוקלה הכירה בכך שמטבעות דיגיטליים יכולים לעזור לאנשים שאין להם גישה לבנק לגשת לשירותים פיננסיים, להפחית את התלות בהעברות כספים ולספק אוטונומיה כלכלית רבה יותר.
עם זאת, יישום מערכת כזו ללא בסיס של אוריינות דיגיטלית הציב אתגרים. עבור רבים מהסלבדורים, המונח "מטבעות דיגיטליים" היה זר, והניווט בארנקים דיגיטליים או ההבנה של טכנולוגיית בלוקצ'יין היה מאיים. הממשלה הסלבדורית הגיבה על כך על ידי יצירת תוכניות חינוך שנועדו לפשט את השימוש בביטקוין ולהעצים את האזרחים. הצלחת היוזמה הזו תלויה במאמצים החינוכיים, ומדגישה את הצורך בחוויות נוחות למשתמש שעושות את הטכנולוגיה נגישה לכולם.
ללא מאמצי החינוך הללו, הכלים של DeFi—כמה שהם מהפכניים—יישארו לא מנוצלים. הניסוי הסלבדורי מציע לקח רחב יותר: טכנולוגיה לבדה אינה יכולה ליצור חירות אם אנשים לא מכיריםומבינים אותה. במילים אחרות, ההבטחה של מערכות פיננסיות מבוזרות ויצירת עושר מבוסס AI תלויה בדרכי אימוץ פשוטות ונגישות.
הצורך בחוויית משתמש נוחה
כדי ש-DeFi ו-AI יהיו באמת מועילים, הם צריכים להציע יותר מכוח טכנולוגי גולמי—עליהם להיות אינטואיטיביים, קלים לשימוש ואינקלוסיביים. בדיוק כפי שהפוטנציאל האמיתי של האינטרנט שוחרר רק עם הופעת ממשקי משתמש נוחים, כמו דפדפנים ואפליקציות ניידות, DeFi ו-AI יממשו את הבטחותיהם רק כאשר אדם ממוצע יכול לקיים איתם אינטראקציה בקלות.
זה חיוני במיוחד עבור קהילות שהיו היסטורית מנותקות ממערכות פיננסיות וטכנולוגיות. אם עקומת הלמידה גבוהה מדי, הכלים הללו עלולים להפוך לשכבת בידול נוספת. זה לא מספיק לספק את התשתית לחירות; עלינו להבטיח שהמפתחות לחירות הזו יהיו בידיים של כולם.
השיח מהדהד את רעיונותיו של מארי רות'ברד על שווקים מבוזרים שמספקים אלטרנטיבות למערכות הנשלטות על ידי המדינה. כמו החברות המבוזרות והוולונטריות שרות'ברד דמיין, עתיד השיוויון הכלכלי נעוץ בחירות המונעת על ידי טכנולוגיה תלוי ביכולת של אנשים להשתתף במערכות הללו בצורה משמעותית. אם רק מעטים יכולים לנווט במורכבות של פרוטוקולי DeFi או אלגוריתמים של AI, אז היתרונות של המערכות הללו יצטברו עבור אליטה קטנה, מה שמערער את ההבטחה החירותנית של חירות כלכלית נרחבת שמאפשרת שיוויון הזדמנויות.
לעבר תרבות נגד חירותנית ליצירת עושר
בדומה לתרבות הנגד של שנות ה-60, ששאפה לאתגר את הנורמות החברתיות, גם DeFi ו-AI יש פוטנציאל להניע תנועה מודרנית לעבר ביזור כלכלי וחירות אישית. ההיפים של שנות ה-60 חיפשו שחרור מהכבלים של הכוח המדיני והחברתי, בדומה למאמצים של תומכי הפיננסים המבוזרים כיום לשחרר אנשים מהשליטה של המערכות הפיננסיות המרכזיות.
מרכיב מרכזי בבניית תרבות נגד חירותנית בת ימינו הוא יצירת נראטיב שאינו עוסק רק בטכנולוגיה, אלא בהעצמה. בדיוק כפי שההיפים דחו את המערכת הקפיטליסטית התעשייתית למען דרך חיים יותר אישית ומבוזרת, עלינו להדגיש את הפוטנציאל האנושי ש-DeFi ו-AI פותחים. פוטנציאל זה אינו על להפוך למומחה טכנולוגי או שליטה בקוד של בלוקצ'יין; הוא על תביעה של חירות אישית, בניית עושר, ותרומה למערכת שמעריכה אוטונומיה אישית על פני שליטה תאגידית.
דמיינו עתיד שבו כל אחד, ללא קשר לרקע או לידע הטכנולוגי שלו, יכול לגשת לכלים לבניית עושר, להשיג עצמאות כלכלית ולהשתתף בשוק חופשי באמת. דמיינו שכונות אוטונומיות שמשתמשות במטבעות מקומיים מבוססי בלוקצ'יין, אמנים שמממנים את יצירותיהם ישירות דרך פלטפורמות מבוזרות, ובעלי עסקים קטנים המשתמשים ב-AI כדי להתחרות עם תאגידים גדולים. זהו העולם ש-DeFi ו-AI יכולים לעזור לבנות—עולם שבו החירות אינה רק עיקרון אלא מציאות מוחשית לכולם.
בשורה התחתונה, ההבטחה של פיננסים מבוזרים וטכנולוגיות AI טמונה ביכולתם לפרוץ את המחסומים ליצירת עושר ולחירות אישית. אולם, כפי שמראה המקרה של סלבדור, הכוח האמיתי של הכלים הללו יכול להתממש רק באמצעות חינוך לאוריינות ועיצוב נוח למשתמש. אם נצליח להפוך את המערכות הללו לנגישות לכולם, נוכל להניח את היסודות לעתיד שבו הטכנולוגיה משמשת ככוח משחרר, מבזרת כוח ועושר באופן שמחזק את ערכי החירות ושבירת השליטה של האליטה הפיננסית. עתיד של אוטונומיה אישית וחירות כלכלית. המהפכה אינה טמונה בקוד, אלא בידי האנשים שישתמשו בו.
הבעיות עם ביטקוין:
תנודות גדולות בשער,
יחס ספקולנטים למשתמשים מטורף, רוב המטבעות מעולם לא נמכרו.
כמות ההונאות ונסיונות ההונאה
יש גבול עליון לכמות המטבעות ואחרי זה תהיה דפלציה (בכוונה, כדי לעודד אנשים להכנס מוקדם)
אז מטבע דיגיטלי הוא רעין מעניין, אבל בשום אופן לא זה
במאמר יש ערבוב של שני מושגים.
1. תשלום בעזרת הטלפון ואי צורך במוזמן, נוח והכי פשוט לשימוש. בכל מקום בארץ או בחו"ל,עם כל מטבע שהוא עם גב מאחור. ש"ח בארץ ,שגם ניתן לחייב איתו בקניות פיזיות בחו"ל. כנ"ל לגבי שימוש במטבעות אחרות כמו יורו ודולר ועוד מטבעות עם גב מאחור.
2. הביטקוין, הוא אלגוריתם מתמטי מתוחכם,שנכתב ע"י תכנת מוכשר, שהפך בעיני חלק מאנשים, למוסכמה שאפשר לשלם איתו.
אין לו גב ומחר מישהו,תכנת מוכשר אחר ,יפרוץ את האלגוריתם והוא יהפוך לחסר ערך. יותר מזכיר הונאת פירמידה.
מסקנה: את הגברת מפלאפל הטעים, צריך לשכנע, שתשים מכשיר לחיוב נורמלי ב ש"ח, פשוט להפעלה על ידה. בלי לבלבל אותה עם ביטקין.
בנושא המזומן, חובה להתנגד למהלכים להפחתת/הגבלת השימוש במזומן!
מעבר למילים היפות והכוונות הטובות – זהו צעד נוסף בצמצום החירות האזרחית והגדלת שליטה של מנגנוני הממשלה באזרחים.
אני מבין שאת נהנית מהיכולת לשלם באמצעות הטלפון.
ובכל זאת, למה לבטל את המזומן?
האם ההנאה שלך מהתשלום הדיגיטלי נפגמת מכך שיש אנשים שמשלמים במזומן?
זה לא רק מוכרת פלאפל קשישה. גם אנשים אחרים. אני ןמשל משלם לעיתים קרובות בכרטיס או בטלפון. אבל מה יעשה הילד שלי שרוצה לקנות מסטיק בארבע שקלים שהוא מקבל כדמי כיס? או אם אשלח את הילד להביא משהו מהחנות או לקנות לעצמו פלאפל אצל מוכרת קשישה יותר או פחות?
מזומן חשוב לחרות הפרט וגם עצמאות של מדינה. מי שמנסה לצמצם מזומן רוצה שליטה על אזרחים.
משטרה חייבת לתפוס עבריינים, לא אנשים נורמטיביים. מיסים על עצמאים חסרי היגיון. אם ספר טןב
או רופא שיניים טוב ישלמו כל המיסים עדיף להם לעבור מקצוע או מדינה. אני משתמש במזומן איפה שרק אפשר. חירות חשובה לי מנוחות. בארצות הברית מצביעים בדואר. נוחות חשובה להם מחירות.
בסוף לא יהיה להם לא זה ולא זה
מילים כמו חול ואין מה לאכול. אחת ולתמיד. הבטיקוין ודומיו אינם שווים מאומה. תתארכינלך מישהו שהמציא את הדוג'קוין בתור בדיחה ועכשיו הוא ששווה בבר סה"כ כ 8 מיליארד דולר. עצ מה ולמה ? מדוע שאעביר את כספי למי שהמציא איזה מטבע וירטואלי והוא יתעשר ויהיה מיליארד עקב כך. מה קבלתי בתמורה ? איזו הבטחה מוצפנת שמסר יסור חינה בעיני המשקיעים והיא צהיה צפויה להתרסק. הרי כולם מודים בערך המטבעות משתנה רק לפי מצב הרוח של המשקיעים
דווקא בדוגמה של המרשתת (אינטרנט) יש אזהרה חמורה: הדפדפנים הנוחים הפכו ליישומונים (אפליקציות) עוד יותר נוחים, והמרשתת גוססת לטובת הגנים הנעולים של הרשות החברתיות. בכך איבדנו את החופש לטובת הצנזורה של בעלי הרשתותת החברתיות, ואיבדנו גם את הזיכרון – כי בניגוד לאתרי מרשתת קלאסים כמעט כל מה שנכתב ברשתות החברתיות הוא בעל תוקף זמני לפני שהם "נקבר" תחת דיונים חדשים. אותו דבר יכול בקלות לקרות במטבעות קריפטו שיוחלפו בכאלה "נוחים" שמנוהלים ע"י ממשלות או גופי ענק פיננסים, שלא לדבר על אינטליגנציה מלאכותית שכבר היום מתוכנתת לענות בגוון פוליטי מאוד מסוים לשאילתות שלה.
את בטוחה ש:
"… גם פיננסים מבוזרים (DeFi) וגם בינה מלאכותית (AI) מציעים תשתית גולמית לחירות אישית גדולה יותר על ידי ביזור יצירת העושר"?
אסביר את כוונתי: כסף אינו יוצר ערך (במובן הכלכלי, כבר אסביר). זאת דווקא אי הבנה נפוצה.
למה הכוונה? ראשית, אנו חייבים להבהיר את המושג, אולי היסודי ביותר בכלכלה – ערך. בכלכלה, המושג מוגדר (נפשט את ההסבר כמובן) כמשהו שהיית רוצה שיהיה לך.
(ההגדרה המדויקת, מדברת על תועלת שאתה מפיק – אבל זה מסבך שלא לצורך את ההסבר הבא, כך שהלכתי "ישר לסוף" – לביטוי במציאות של הערך. כי למעשה לרצון שלך לקבל משהו – קשר מכריע למה שעוד כמה שורות, יהיה הכי מכריע לדיון שלנו – סחר).
דוגמאות אשר תפגשו בספרים (מושג הערך, מוגדר בד"כ בספרי המיקרו אך אנו עוסקים כאן בעולם הסחר ולפיכך, כסף – בספרי האקרו, לכן בעצם אני הולך לאחד בין 2 המקצועות) מדברות לרוב על כל ערך אפשרי: החל מאוכל שאתם רוצים אך לא מייצרים בעצמכם ועד לחומרי גלם, שלא ניתן להפיק במדינתכם. בקיצור, ערך לעניינינו – כל דבר שתרצו לקבל (בד"כ לקבל = לקנות, אבל עוד מעט נגיע לזה).
מה שחשוב להדגיש בשלב זה, שכסף בכל צורה שהוא לא יבוא – אינו מייצר ערך. כסף, זהו אמצעי חליפין! משהו שאוכל לתת לכל אדם שאפגוש, תמורת כל דבר שאני ארצה – והוא יסכים לקבל את זה, כי הוא יודע שהוא יוכל לקחת אותו לעסקה הבאה וכך הלאה.
במילים אחרות, חקלאי מייצר ערך, מפעל מייצר ערך, אפילו שוטפי מכוניות מייצרים ערך, אבל כסף בכל צורה שהוא לא מקבל – אינו מייצר ערך.
אבל איך זה יכול להיות? חוץ מהדיון האקדמי, על ערכים ואמצעי חליפין, אני רוצה להכחיש שכל אחד היה חולם שיהיה לו יותר כסף? אני הייתי רוצה להכחיש שאם מחר יופיעו בחשבון הבנק שלי, אפילו עוד כמה אלפי שקלים, לא אהיה מרוצה? האם אני רוצה לטעון, שיותר כסף – הופך אדם לעשיר יותר, זאת אשליה?
אז, כמובן שלא ולמעשה, התשובה לאי הבנה זו (זו אכן אי הבנה – כבר אראה כיצד), נמצאת למעשה, בפסקה הקודמת.
אז כיצד זה יכול להיות? התשובה פשוטה ביותר: לקבל עוד כסף, הופך אותך לעשיר יותר *רק* במקרה של אדם בודד! (או בית עסק, לצורך העניין).
כאשר כמות הכסף גדלה *בכל המדינה*, זו דווקא האינפלציה, שכולנו שומעים עליה.
מדוע (או כיצד, ליתר דיוק)?
קודם כל, אתחיל מהמקרה הקל – של אדם פרטי (או עסק). התשובה הקצרה תהיה – מכיוון שברגע נתון, כמות הכסף במשק היא *סופית* ואם התווספו לחשבונך, אי אלו תוספות – אכן, הגדלת את *חלקך* מעוגה זו.
אך, מדוע זה לא נכון במקרה של משק כולו/מדינה? לכאורה, ב-2 המקרים אנו מדברים על אותה תופעה בדיוק – רק בדוגמא הראשונה, גדל חשבון בנק של גורם בודד ובמקרה השני, גדל חשבון הבנק אצל כולם (חשוב להבין שגדל בנפרד אצל כולם, עוד רגע נזדקק לתובנה זו).
וכאן, אנו מגיעים למה שבד"כ קוראים לו – שוק הכסף. נתעלם לרגע מהיבטים חשובים כמו, מנגנוני יצירת הכסף
(והם ממש לא בית דפוס כלשהו, המדפיס שטרות – למעשה, מב"צ הוא חלק קטן מאוד מכסף בכל משק. חשבו על זה כך: כאשר נניח, אתם רוכשים דירה – אתם נוסעים לקבלן עם מזוודות של כסף, כמו בסרטים? בכל משק מודרני, רוב הכסף "מחליף ידיים" בכלל ע"ג מסכי מחשב בלבד.
רק עוד מילה אחת לגבי החשיבות – תנסו לחשוב, כיצר באמת *מתווסף* כסף למשק וכאשר תדעו [או שאתם כבר יודעים], תקבלו שיעור אחד או שניים, בהגינות (בייחוד, בכל הנוגע לדיני גבייה). אוכל להרחיב על כך בהמשך, אם נצטרך)
אז ההיבט הרלוונטי לנו בשוק הכסף, הנו: סך כל הערך הקיים במשק = סך כמות הכסף הקיימת במשק.
כלומר, אם פשוט נגדיל את כמות הכסף (נניח, באמת פשוט נדפיס שטרות), כל המחירים במשק פשוט יגדלו. מדוע? נהוג להגיד, כי עתה כמות גדולה יותר של כסף, "רודפת" אחרי אותו היצע של מוצרים (אני יודע שכתבתי קודם "ערך", אבל הגיע הזמן להחליף מושג אקדמי זה, בצורה שהוא מקבל בחיים האמיתיים – מוצרים).
למעשה, עכשיו קל לראות כיצד נוצר עושר באמת: מישהו לוקח סיליקון (בגדול: חול) ויוצר את הטלפון החדש שאתם קונים. מישהו בכלל ממציא, שניתן להפוך חול למעבד מחשב. מישהו קוטף כמה עלים, מייבש אותם וככה אתם מקבלים תה, לימי החורף הקרים. מישהו כותב תוכנה, שמאפשרת לכם לשוחח עם כל מי שיש לו סמארטפון מסביב לעולם.
ועתה, קל לראות כיצד עושר *גדל*: כאשר מישהו יוצר ערך, ש"לא היה שם קודם". סטיב ג'ובס יצר ערך, עם יצירת סמארטפון להמונים (אפילו שהוא המציא את הרעיון כולו, לגמרי בעצמו). אפילו בר חדש, שנפתח בשכונה – יוצר ערך. גם אם בגדול, הוא כמעט לא יוצר מוצרים חדשים – רק מעלה זמינות של מוצרים קיימים. אם עתה, אתם יכולים לפגוש חברים, בלי לנסוע, לחפש חנייה ולסתכן בדו"חות בדרך – גם זה ערך בפני עצמו. פשוט רציתי להראות, שהגדלת הערך – ובעצם, עושר – אינה שמורה לגאונים בלבד, המקדמים את האנושות במדע, הנדסה או רפואה. גם דוכן פלאפל טוב, כאשר אתם רעבים – נותן ערך מצוין. גם (ולמעשה ללא קשר), אם הוא מקדם את הבנתנו בתורת היחסות דל איינשטיין, או לא.
כסף לעומת זאת, זהו רק אמצעי חליפין. ללא אמצעי חליפין, אם ארצה לקנות פלאפל – אצטרך לחפש דוכן, שהמוכר בו יהיה מעוניין לשמוע לדוגמא משהו, במאקרו-קלקלה. כפי שאתם ודאי יודעים, לאורך ההיסטוריה האנושית, היו אינספור אמצעי חליפין – מבלוקצ'יינים עד בלוקים של תה לחוץ.
אבל זהו רק אמצעי חליפין. חשוב ככל שיהיה (אפילו אדם סמית אמר שהתמחות, עובדה יסודית במיקרו-קלקלה – לפי אדם יכול לעסוק במה שהוא *טוב בו* ולא/במקום לגדל את האוכל לעצמו – לא יכולה להתקיים, ללא סחר חליפין יעיל), הוא אינו יוצר עושר בעצמו.
לכאורה, זו הבדלה אקדמית מאוד ומיותרת. את מי זה בדיוק מעניין, שאי אפשר לאכול את השטרות בארנקינו או את הביטים, בארנק הדיגיטלי שלנו? פלאפל אכן, הרבה יותר טעים משניהם. אבל זו בדיוק ההבדלה שרציתי לחדד – הערך הוא בפיתה, שאתם מקבלים, לא באופן שאתם משלמים עבורה.
אכן, הדיון סביב אמצעי התשלום הדיגטליים, כמעט לא מתקיים. גם אם עתה אתם מבינים (כנראה), את החידוד שביקשתי להוסיף לדברי כותבת המאמר – אני דווקא מסכים מאוד, להנחת היסוד בדבריה – יש לשפר מאוד את החינוך הפיננסי הקיים היום. כן, גם בנושאי DeFi אך כמובן, לא רק. אך יש לעשות זאת לצד רכישת ידע תיאורטי נחוץ, ע"מ לקיים שיח זה. ולא, אינני רוצה להשמע אקדמי ומרוחק. ממש ממש לא. הנה, הצלחתי להכניס כמה תובנות חשובות, כבר בתגובה לא ארוכה.
רק לדעתי, באמת נחוץ להבין שכסף מזן חדש, אינו מוביל לעושר. כל עוד ניתן, לרכוש בכסף זה, כל מה שנרצה – לכל פחות, לאחר המרת מטבעות – למעשה, גם המטבע ה"חדש" "מוגבל" בדיוק ע"י אותה כמות העושר, שכבר יש במשק – כל הוצרים שאתם יכולים לקנות. וחישוב של כמה hash-ים חדשים, לא תרחיב כמות זו.
ברור שהיחס בין כסף לערך, מורכב יותר ממה שכתבתי (לא בהרבה אגב, את הדברים הבסיסיים ציינתי). יש גבול, כמה ניתן להכניס בתגובה למאמר. אך הכלל היסודי נשאר תקף – אם השגתם לעצמכם, חלק גדול יותר, מהעוגה הכללית – אכן התעשרתם. אבל, אם פשוט באורח כלשהו (נעזוב לרגע את המנגנון) כמות הכסף פשוט גדלה …
ללא ספק, המנגנונים החדשים, יכולים להנמיך חסמים. לא בטוח שאני מבין כיצד, לגבי חסמים מול תאגידים (אם מדובר בחסמים חוקיים ו/או תקינה – אני באמת לא רואה כיצד אמצעי חליפין חדש משנה זאת, אולי זה רק אני – אגב, זה נכון גם אם מניחים שחסמים מוצדקים וגם אם לא). אך, ככל שמדובר בחסמים טכנולוגיים – ברור לי כיצד והייתי גם מוסיף "ועוד איך".
למשל, אני מניח שבוגרים בינינו אולי אפילו זוכרים, שהיה ניתן לקנות באינטרנט רק באמצעות כרטיסי אשראי וכמה זה היה מסורבל ומסוכן (לפני עידן חברות כמו פייפאל, שילוח בינלאומי מוסדר וביטוחים למיניהם). ללא ספק, בהיבט הטכנולוגי – זו יכולה להיות בשורה גדולה מאוד. גם בהקשר הפוליטי של אתר זה (איך אפשר בלי?)
כך לדוגמא, כולנו זוכרים היטב (אני מקווה) את הסירוב הפתאומי של מפעילי אתר GoFundMe, להתיר איסוף תרומות למימון הגנתו המשפטית של קייל ריטנהאוס.
הם עשו זאת בטענה, שהסכם המשתמש שלהם אינו מתיר איסוף תרומות בידי מי שנחשד, בפשע אלים. אני אפילו לא מדבר על העובדה, שהמפעילים כנראה לא שמעו על כלל יסודי ביותר במשפט פלילי – חזקת החפות (במקרה ושכחתם, כיצד נוכלים אלה מגדירים "חוק" ו"צדק") אלא על מקרים אחרים, בהם "לפתע" (תראו מופתעים, כמו פזננסקי-כץ אשר כבר שבה לשפוט – מקור: https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3758917,00.html – אחרי שהאלים בעליון, לא מצאו פגם המונע ממנה לשפוט. אז מה שהיא תיאמה עמדות עם תביעה, מאחורי גבה של ההגנה??? מי אתם, פשוטי העם שתגידו, מה מותר ומה אסור לשופט/ת?) כללים אלו, לא חלו. פתאים, ממש פתאום. כמובן, שבמקרים ההם, מדובר היה על לוחמי החופש של BLM (לדוגמא, כאן: https://thefederalist.com/2021/11/19/gofundme-denied-rittenhouse-fundraising-while-crowdsourcing-funds-for-blm-rioters/).
אז במציאות, בה פועלים פוליטיים השתלטו/מנסים להשתלט/ לכל הפחות מאיימים (שיסירו את האישור שהם "נתנו" שאתם דמוקרטיים/השלימו כל ערך נעלה שבא לכם), טכנולוגיות DeFi בהחלט יכולות להוות את משקל הנגד. אך צריך להיות מאוד זהירים ואכן לקיים שיח מקצועי וערכי, אודות האמצעים החדשים (כולל חינוך – כאן, אני כאמור מסכים לחלוטין, עם הכותבת). כיוון שהמטבעות הנוכחיים, אכן מאפשרים טכנולוגית, חופש מלא. אך הסוגייה היא שאנרכיה (לא כשיטת ממשל), לא בהכרח מובילה לתוצאות, הרצויות לכולנו כחברה.
אתה די מדוייק, אבל לא מספיק. ביטקויין מושווה לזהב. זהב צריך לכרות במכרות פיסיים שצורכים הון להקמה, וכימיקלים וכח אדם לתפעול.
לזהב מעט שימושים תעשייתים או ריגשיים כתכשיטים. מרבית הזהב שנכרה משמש כאמצעי לשמירת הון.
ביטקויין כורים על כרטיסי מחשב יקרים ביותר שצורכים חשמל יקר. גם הוא כרגע משמש בעיקר כאמצעי לאגירת הון, אם כי הוצעו לו מספר שימושים אחרים, כמו הצמדתו לחוזים מסחריים לצורך אימות מקורו.
המשך,
הביטקויין הוא מעין תעודת ביטוח, שאם הממשלה תתנכל לך, ותחרים לך את כל הרכוש, כולל הבית, התכשיטים והמניות וחשבונות הבנק, עדיין ישאר לך הון שהממשלה לא תוכל להחרים לך בצורת ביטקויין.
כפי שאנשים מוכנים לשלם על ביטוח לרעידות אדמה וארועים נדירים אחרים, כך הם מוכנים להשקיע חלק מהונם בביטקויין כביטוח.
הרס העולם מעשה ידיי אדם.
הקידמה חייבת להעצר.
היא מובילה להתנוונות .
מה קשור AI? סתם לזרוק מושג טרנדי?
אין קשר בין מטבעות קריפטוגרפיים על הבלוקצ'יין וגבינה מלאכותית.
אכן אין קשר לגבינה מלאכותית 😉
למה מטבעות קריפטוגרפים אף פעם לא יהוו נכס מפלט או 'חוף מבטחים'
כל שיא חדש במחיר הביטקוין מביא עימו עוד ועוד טענות שהוא מיועד להפוך להשקעת המפלט הבטוחה הבולטת של העידן המודרני — זהב חדש.
אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שביטקוין הוא, למעשה, השקעה ספקולטיבית בטכנולוגיה חדשה, במיוחד הבלוקצ'יין. תחשבו על הבלוקצ'יין, בצורה הבסיסית ביותר, כעל שכבות של אבטחה אלקטרונית עצמאית, שמכילות מטבע קריפטו ומקפיאות אותו בזמן ובמרחב — כמו שכבות של ענבר סביב זבוב. זה מה שהופך את המטבע קריפטו ל"קריפטו".
לא מדובר בכך שביטקוין לא יכול להגיע לשיאים נוספים (ועוד ועוד…). אחרי הכל, זה מה שעושות בועות ספקולטיביות (עד שהן לא).
ביטקוין וכל הנפקת מטבע ראשונית (ICO) חדשה צריכות להיחשב ככלים לחדשנות בתשתיות תוכנה, ולא כמטבעות מתחרים. זהו הענבר שמכתיב את ערכם, לא הזבובים. מטבעות קריפטו הם חדשנות טכנולוגית בעלת ערך מוסף משמעותי, אשר מערערת ישירות את המונופול של המדינה על הכסף. ההתקוממות הזו כנגד הכסף המנוהל על ידי ממשלות תתעצם ככל שמטבעות קריפטו יתפשטו כאמצעי תשלום פידוציארי; ואז, מי צריך את הכסף של הממשלה? הבלוקצ'יין, אם כי עדיין בשלביו הראשונים, הוא אכן דבר חשוב.
למרות שממשלות אינן יכולות לשלוט ישירות על מטבעות קריפטו, מדוע שלא נצפה שמטבעות קריפטו יתמודדו עם אותו גורל שקרה לחשבונות בנק שוויצריים עם מספרים (שהסודיות שלהם נאכפת על ידי החוק השוויצרי)? כל מה שצריך היה לעשות הוא לחוקק חוק שאוסר להסתיר, ובכך להכריח אזרחים שמכבדים את החוק להפוך לפושעים אם לא יחשפו את החשבונות הללו. עלינו לצפות לאותן דרישות של אכיפת הלבנת הון ומיסוי במטבעות קריפטו. ככל שכמות שכבות האבטחה האלקטרונית שמאפיינות את הערך הנתפס של מטבעות קריפטו תהיה רבה יותר, כך המחיר שלו יהיה חשוף יותר להוראות כאלו בעתיד.
ביטקוין צריך להיחשב כנכס, או יותר נכון כמניה, ולא כמטבע. כל אחד מהם הוא כמו תוכנית עסקית קטנה — כל אחת נתפס כמיועד לייצור ערך עתידי. הוא אינו אמצעי לאחסון ערך, אלא ציפיות תנודתיות להצלחתן העתידית של תוכניות עסקיות אלו. אבל רוב ה-ICOs כנראה אינם בעלי תוכניות עסקיות ברות קיימא; הם למעשה טירות בשמיים, תלויות אך ורק על אפקטים של מומנטום בקרב עדר המגייסים של משקיעי הקריפטו. (הרשות לניירות ערך צודקת כאשר היא מתייחסת אליהם כמניות). לכן, עלינו לצפות שערכם הנוכחי ינבע מאותו פרמית סיכון של מניות וציפיות צמיחה בועתיות שאנו רואים בכל השווקים כיום. ועלינו לצפות שערכם יסבול את אותו הגורל שמתרחש בסוף כל בועה ספקולטיבית.
אם הייתם רוצים להקים מדינה פרטית משלה עם מטבע משלה, לא משנה עד כמה הייתם בטוחים מפני פולשים חיצוניים, היה חכם מצדכם להתחיל עם אמצעי אחסון ערך קיים, כגון מטבע חוץ, זהב או קרקע. אחרת, מדוע שמישהו ייסחור במטבע החדש שלכם? להעניק באופן שרירותי רכיב של אמצעי אחסון ערך למטבע קריפטו, לא משנה עד כמה הוא מאובטח, זה לנסות לעשות את אותו הדבר (רק הרבה יותר קל מאשר להקים מדינה חדשה). באופן כלשהו, זה עבד.
יתר על כן, ככל שנוצרים מטבעות קריפטו מתחרים, בין אם לשימושים ספציפיים (כגון אוטומציה של חוזים, למשל), נראה שה-ICOs הללו משפיעים על עליית מחירי כל מטבעות הקריפטו. ברור שיש פוטנציאל לכך שמטבעות קריפטו נוספים יחזקו את ערך העסקאות זה של זה — אולי אפילו יתרמו לפונגלות של כל מטבעות הקריפטו. אך כאשר מטבעות קריפטו שונים מתחילים להתחרות זה בזה, הם לא ייצרו ערך מצטבר. הטכנולוגיה, כמו כל חידוש, יכולה לייצר ערך מאוויר דק. אך לא כך רכיב אמצעי אחסון הערך במטבע קריפטו. כאשר מטבע קריפטו חדש מקבל יחידות של אמצעי אחסון ערך, היחידות הללו בהכרח ימשכו מאמצעי אחסון ערך אחרים, בין אם זהב או מטבע קריפטו אחר. מקומות אחסון חדשים של ערך חייבים לשאוב את הערך ממקומות אחסון קיימים. בסקאלה עולמית, מדובר במשחק סכום אפס.
או, כפי שנוכל לומר, אפשר לשפר את שכבות הענבר, אבל אי אפשר ליצור עוד זבובים.
המתחרים, הן בטכנולוגיה והן ברכיב אמצעי אחסון הערך, חייבים בהגדרה לצמצם את עליית המחיר של כל מטבע קריפטו ספציפי. בקצרה, למטבעות קריפטו יש בעיית מחסור עצומה. המגבלות על אספקת מטבעות קריפטו הן שיפור עצום לאומת היעדר כל מגבלה על מדינות כשמדובר בהדפסת כסף. עם זאת, בניגוד לנכסים פיזיים כמו זהב וכסף שיש להם תכונות פיזיות ייחודיות שמעניקות להם חשיבות מוניטרית במשך אלפי שנים, הבעיה היא שאין שום מחסום כניסה למטבעות קריפטו אחרים; כל מטבע קריפטו חדש שמצליח, מדלל או גורם לאינפלציה ביקום של המטבעות האחרים.
רכיב אמצעי אחסון הערך במטבעות קריפטו — שהוא, לפחות במינימום, דרישה בסיסית למעמד של מפלט בטוח — הוא רק חלק זעיר מערכם והערכתם. אחרי הכל, אמצעי אחסון ערך הם בדיוק מה שהם: מקומות יציבים ואמינים לאחסון ערך. הם לא יוצרים ערך חדש, אלא הם מוגבלים באספקה ומיועדים לשמור ערך שכבר נוצר באמצעות חיסכון והשקעה פרודוקטיבית. לפספס את הנקודה הזו זה להנציח את אותה טעות שמבצעים בנקים מרכזיים ברחבי העולם כיום. פשוט אי אפשר לייצר כסף, או הון, מאוויר דק (לא משנה אם זה אשראי או מטבע קריפטו מגניב חדש). במקום זאת, מדובר במשאבים שנוצרו ונחסכו לצורך צריכה עתידית. אין פשוט דרך לעקוף את האמת הבסיסית הזו.
להתייחס למטבעות קריפטו כבעלי מעמד של "חוף מבטחים" פותח בפני המשקיעים בו סיכון נוסף בתיקי ההשקעות שלהם. החזקת ביטקוין ומטבעות קריפטו אחרים ככל הנראה מהווה הימור גדול יותר על אותה בועה המנוהלת על ידי הבנקים המרכזיים, אשר יש מי שמקווה להימנע ממנה. האירוניה הגדולה היא שגם תומכי מטבעות הקריפטו הליברטריאנים וגם תומכי הכסף המנוהל על ידי הבנקים המרכזיים נופלים באותה טעות עצמה.
מטבעות קריפטו הם התפתחות חשובה מאוד, וצעד עצום בכיוון של ביזור הכוח המוניטרי. יש להם פוטנציאל חיובי אדיר. אבל צריך להיזהר — לחשוב שאנחנו מייצרים אמצעי אחסון ערך חדשים ובכך מפלט בטוח או חוף מבטחים חדש הוא טעות מרה.