מאמצי איטליה לבלום הגירה בלתי חוקית נתקלים בהתנגדות משפטית. האם זו תחילתו של עימות בין הרשות המבצעת לשופטת באירופה?
בשבוע שעבר, נחנכו באלבניה בקול תרועה רמה שני מרכזים לקליטה ומיון של מבקשי מקלט, שעושים את דרכם לאיטליה. מדובר בפרויקט-דגל של ממשלת הימין האיטלקית בראשות ג'יורג'יה מלוני, שהתחייבה לצמצם באופן ניכר את ממדי ההגירה הבלתי-חוקית ההמונית למדינה. איטליה הפכה ליעד ראשי למהגרים לא-חוקיים מרחבי העולם, שמנצלים את קרבתה הגיאוגרפית של "מדינת המגף" לצפון אפריקה כשער הגעה לאירופה.
התחנה המועדפת על אוניות המהגרים הלא חוקיים מאפריקה הוא "אי הפליטים" למפדוזה, הנמצא כמה עשרות קילומטרים בלבד מחופי תוניסיה. מהרגע שבו דורכים המהגרים הבלתי חוקיים על אדמת האי, או כל קרקע איטלקית אחרת, הופכים הסיכויים להחזיר את המהגרים הלא חוקיים למקום ממנו באו לכמעט אפסיים. לפי נהלי הענקת המקלט הנהוגים באיחוד האירופי, המדינה חברת האיחוד האירופי הראשונה, שאליה הגיע מבקש מקלט כלשהו, היא המחויבת לקלוט אותו ולטפל בו. גם אם הצליח להגיע לאחר מכן למדינת איחוד אירופי אחרת. מהרגע שהגיע מבקש מקלט לאותה מדינה מתגייסים ארגונים הומניטריים למנוע את הוצאתו מאירופה. מכאן נולד הצורך ההכרחי הראשוני לעצור את המהגרים הלא חוקיים בטרם נכנסו לשטחה הריבוני, גם הימי, של איטליה.
The invasion of Lampedusa in the last few days spells catastrophe for the EU and for us.
I warned them all in 2015 but no-one listened.
These young men must be sent back or millions more will come.
— Nigel Farage MP (@Nigel_Farage) September 18, 2023
כדי לבדוק אם מבקשי המקלט אכן זכאים למקלט באיטליה ובאיחוד האירופי כמתחייב מעקרונות היסוד של האיחוד האירופי או שמא יש לגרשם, היה צריך למצוא מקום מחוץ לשטח האיחוד האירופי בו ניתן יהיה לבצע את הבירור המשפטי הזה ובמידת הצורך לגרש את אלה שאינם זכאים לקבלת מעמד של מבקש מקלט. בנובמבר אשתקד, לאחר סדרה של פגישות בילטרליות ברמות ממשלתיות שונות, הגיעה מלוני עם עמיתה האלבני, אדי ראמה, להסכם על פתיחתם של מרכזי קליטה ומיון למבקשי מקלט בשטחה של המדינה הבלקנית, בעלת הקשרים ההדוקים לאיטליה ושאינה חברה, עדיין, באיחוד האירופי. לפי ההסכם, שני המרכזים יקלטו גברים בלבד, ואלה יעברו בהם הליך מזורז של בחינת הזכות לקבלת מקלט באיטליה. במקביל, כדי להקל על גירושם מאלבניה של משוללי מעמד מבקש מקלט, הרחיבה ממשלת איטליה את רשימת "מדינות המוצא הבטוחות" ל-22 מדינות, אליהן ניתן לגרש מהגרים לא חוקיים. הרשימה המורחבת כללה גם את מצרים, מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, בנגלדש וסרי לנקה.
ההסכם בין איטליה ואלבניה וכן פתיחת מרכזי הקליטה והמיון עוררו ביקורת חריפה ביותר מצדם של כל הגופים הפוליטיים והאזרחיים המעודדים את המשך ההגירה ההמונית לאירופה. המחנות באלבניה זכו כבר לכינוי "גואנטנמו של האיחוד האירופי". נזכיר, שבגואנטנמו נכלאו על ידי ארה"ב חשודים ומעורבים בפעילות טרור איסלאמיסטית. כך יוצא, שדווקא פעילי השמאל ונציגי ה"הומאניות" מטעם עצמם יוצרים סטיגמטיזציה של טרוריסטים לכל המהגרים הלא חוקיים ומבקשי המקלט.
מערכת המשפט האירופאית מתגייסת להצלת ההגירה ההמונית
השמחה בממשלת מלוני על פתיחת מרכזי המיון באלבניה לא ארכה זמן רב: ביום רביעי שעבר הגיעו לעיר הנמל האלבנית שנג'ין, שבה ממוקם מרכז הקליטה הראשוני, 16 מהגרים לא חוקיים ראשונים, ממצרים ומבנגלדש, שנלכדו על ידי משמר החופים האיטלקי במימי הים התיכון. ארבעה מהם אובחנו מיד עם הגיעם כבעלי "מצב לא יציב" והועברו לטיפול באיטליה. ביום שישי פסק בית המשפט להגירה ברומא, שיש להעביר גם את 12 הגברים הנוספים באופן מיידי לאיטליה, מאחר שאין לראות במצרים ובבנגלדש "מדינות מוצא בטוחות". ההעברה לאיטליה בוצעה ביום שבת.
פסיקת צוות השופטים האיטלקי התבססה על קביעה של בית המשפט האירופי לצדק (ECJ) מתחילת החודש, לפיה מדינות האיחוד האירופי אינן יכולות להכריז על מדינת מוצא של מבקשי מקלט כעל מדינה בטוחה, אם לא ניתן להוכיח שבכל שטחי אותה מדינה מבקשי המקלט לא יהיו נתונים לרדיפות, עינויים או שימוש באלימות מצדן של הרשויות. השופטים האיטלקיים הגיעו למסקנה שעל בסיס קביעה זו לא ניתן לראות במצרים ובבנגלדש "מדינות מוצא בטוחות", ולכן אין להעביר גברים המגיעים מהן למחנות הקליטה והמיון באלבניה, אלא ישירות לאיטליה.
נשיאת הרשות השיפוטית העוסקת בענייני הגירה והענקת מקלט, לוצ'יאנה סאנג'יובאני, הבהירה כי בהתאם לחוק האירופי המתבסס על קביעות בית המשפט האירופי לצדק, "המדינה בכללותה צריכה להיחשב כבטוחה, לא רק שטחים מסוימים בה". ההחלטה הזו, שכאמור מתבססת על קביעה של בית המשפט האירופי לצדק, מאיימת לחסל באיבה את "תוכנית אלבניה" של ממשלת איטליה, שממשלות אחרות באירופה המתנגדות להגירה ההמונית קיוו ללכת בעקבותיה ולפתוח מרכזים קליטה ומיון נוספים במדינות מחוץ לאיחוד האירופי. ג'יורג'יה מלוני הגיבה בקצרה להחלטת השופטים: "האיטלקים ביקשו ממני להפסיק את ההגירה הבלתי חוקית ואני אעשה את כל שביכולתי כדי לעמוד במילתי".
שר הפנים האיטלקי, מתאו פיאנטדוסי, הנחשב למקורב למפלגת "ליגה" של מתאו סלביני, הביע את ביטחונו כי הממשלה תצליח לבטל את החלטת בית המשפט באמצעות הגדרה חדשה של המונח "מדינות מוצא בטוחות" והביע נכונות לערער על החלטת השופטים בפני בית הדין הגבוה, הערכאה המשפטית העליונה במדינה. ראוי לציין, שלפי הקביעה התקדימית של בית המשפט האיטלקי 114 מיליון אזרחי מצרים ו-174 מיליון תושבי סרילנקה (כ-300 מיליון איש יחדיו) זכאים לקבלת מקלט באיטליה ובאירופה.
לאיחוד האירופי אין עד היום מדיניות אחידה ביחס לרשימה של "מדינות מקור בטוחות", אליהן ניתן להשיב מהגרים לא חוקיים ואשר תחייב את כל 27 מדינות האיחוד. ישנה רשימה חלקית, המקובלת על 20 ממדינות האיחוד ובה נכללות כיום 9 מדינות: גאנה, סנגל, סרביה, צפון מקדוניה, בוסניה והרצגובינה, אלבניה, קוסובו, מונטנגרו וגאורגיה. ארבע מהמדינות הללו – סרביה, צפון מקדוניה, אלבניה ומונטנגרו – כבר נמצאות בהליך מו"מ להצטרפות לאיחוד האירופי. בוסניה והרצגובינה, קוסובו וגאורגיה הגישו מועמדות לחברות באיחוד האירופי.
המשמעות היא שכל המדינות האירופאיות ברשימה צפויות להפוך במוקדם או במאוחר לחברות באיחוד האירופי ואזרחיהן יוכלו לנוע בחופשיות באירופה ללא בקשת מעמד של מהגרים או מבקשי מקלט. למרות עובדה זו, בשנת 2023 הוגשו 26,782 בקשות מקלט באיחוד האירופי מצדם של אזרחי "מדינות המקור הבטוחות" הללו. ישנן מדינות מבין 20 המדינות, שמקבלות רשימה זו, שהרחיבו את הרשימה על דעת עצמן, כך שהיא תכלול מדינות נוספות בצפון אפריקה, באפריקה הדרומית לסהרה, באסיה ובאמריקה הלטינית מהן מגיע זרם בלתי נפסק של מהגרים בלתי חוקיים תחת כסות של "מבקשי מקלט". בין המדינות הללו איטליה ויוון, הקולטות את מספר המהגרים הבלתי חוקיים הגדול ביותר.
ביום שבו הגיעו ראשוני המהגרים הלא חוקיים למרכז הקליטה והמיון בנמל שנג'ין האלבני, נפגשו מנהיגי המדינות החברות באיחוד האירופי לפסגה בבריסל, שעסקה, בין היתר, בסוגיית ההגירה הבלתי חוקית המאסיבית לאיחוד. הנשיאה התורנית של האיחוד, הונגריה, לא הייתה צריכה ללחוץ יותר מדי, כדי להביא את מנהיגי האיחוד להחליט על "פעולה נחושה בכל הרמות כדי להקל, להגביר ולזרז החזרה (של מהגרים לא חוקיים או לא רצויים)" למדינות המוצא ובחינת "דרכים חדשות למנוע ולהתמודד עם הגירה בלתי מסודרת". ביום שינוי הממשלה הוציאה מרשימת מדינות המוצא הבטוחות את קמרון, קולומביה וניגריה, כתגובה לפסיקת בית המשפט. עם זאת, המהלך הזה רחוק מלאפשר לממשלה האיטלקית לעקוף את החלטת בית המשפט.
כיום, ברוב מדינות האיחוד האירופי ברור לממשלות הצורך הדחוף בעצירת ההגירה ההמונית ובטיפול בשורש בבעיות הרבות שיצרה הגירה זו עד כה. גם ממשלות מרכז-שמאל כאלו של דנמרק, גרמניה ופולין הבינו את הסכנה הטמונה בהגירה לא נשלטת ולא נקלטת. עם זאת, מערכת המשפט האירופאית – ובראשה בית המשפט האירופי לצדק – נותרה מכשול מרכזי בפני גיבוש מדיניות יעילה לחסימת ההגירה ההמונית ולהנעת החזרה שיטתית והמונית למדינות המוצא. כל עוד תמשיך המערכת המשפטית הזו להציב חסמים בפני המערכת הפוליטית למימוש מדיניות שליטה ומניעה בסוגיית ההגירה ההמונית, תחמיר בעיה זו ותצא עוד יותר משליטה. נכון להיום, מערכת המשפט האירופאית קוברת את אירופה.
הטרלול הפרוגרסיבי המתאבד, אין לו סוף
חשוב לציין שברשימת 9 המדינות הבטוחות שבמאמר אין ולו מדינה מוסלמית אחת.
תוסיפו את המאמצים למצוא מדינה בכל מקום חוץ מהעולם המוסלמי ותבינו שדווקא בשם ההגנה על זכויות מוסלמים האיחוד האירופי למעשה מודה שהאיסלם היא דת מסוכנת ורצחנית.
אוי האירוניה.
לוגיקה משובחת שקיימת, לצערי, רק בימין.
ההבדל העיקרי בין ההגירה האיסלאמית, ובייחוד הערבו-איסלאמית להגירה של קבוצות אחרות לארצות האיחוד האירופי הוא באינטגרציה של המהגרים בארצות הקולטות אותם. בעוד שמהגרים ממדינות לא-איסלאמיות נוטים להשתלב בארצות קליטתם תוך קבלת הנורמות המקובלות בהן, המהגרים האיסלאמיים ובייחוד הערבו-איסלאמים מתבדלים ויוצרים תת-תרבויות סגורות בחברה הקולטת אותם, מסגרות שבהן שולטים חוקי השריעה האיסלאמית והמהוות כר נוח לפשיעה ולפעילות פוליטית חתרנית ואלימה תחת הסדר החברתי והחיים הנורמטיביים במדינות האלה. לחלק גדול מה'מהגרים' האלה יש בנוסף למטרות האישיות שלהם גם מטרות פוליטיות, דתיות ואידיאולוגיות אנטי-מערביות, במטרה לקדם את ההשתלטות האיסלאמית בעולם ולייסד 'ח'ליפויות' איסלאמיות על חורבות 'מדינות הכופרים'. זה גם הבסיס לברית בין האיסלאם הקיצוני האלים ובין הסמאל הקיצוני במערב. ההמון האיסלאמי הוא לצד חלקים בציבור הסטודנטים והמרצים באקדמיה הבסיס החברתי העיקרי של הסמאל הקיצוני ה'מהפכני' שאיבד מזמן את הקשר שלו עם מה שהיה פעם הבסיס החברתי שלו בציבור העובדים ש'התברגן' ונע פוליטית ימינה, ונרתע בבעתה מכל מה שמריח מקומוניזם וספיחיו. התערובת הזאת היא חומר הנפץ המאיים על חברת העולם החופשי כפי שאפשר לראות כיום בעיקר במדינות מערב אירופה וצפון אמריקה.