האמת על ההצהרה של ואנס על איראן

גלעד צוויק |   

מעבר לכותרות המבהילות והציוצים ההיסטריים, מסתתרת בהצהרת ואנס על איראן גישה חדשה שעשויה להעניק לישראל את החופש המדיני והצבאי שהיא זקוקה לו

דונלד טראמפ וג'יי.די ואנס בטקס הזיכרון לאסון התאומים 2024 בניו יורק. צילום: נחלת הכלל

סגן הנשיא המיועד של טראמפ, ג'יי.די ואנס, התבטא השבוע כי ממשל טראמפ יתמוך בישראל, אך האינטרסים של שתי המדינות לא תמיד חופפים וכי "האינטרס שלנו הוא לא להיכנס למלחמה עם איראן". ההתבטאות הזו של ואנס לא מצלצלת טוב לאוזניים ישראליות, בייחוד לא רגע לפני בחירות, אך עם זאת חשוב להבין את ההקשר בו היא נאמרה ואת ההזדמנויות החבויות מאחורי גישה זו של ואנס.

הגישה של טראמפ

אחת הגאוות של טראמפ היא היותו "מונע המלחמות". טראמפ, שובר הפרדיגמות האולטימטיבי, מונע את המלחמות בגישה 'ימנית' – במקום ויתורים תמורת שלום של השמאל, טראמפ מציע שלום מתוך עוצמה: "אצלי ישראל לא היתה מותקפת, אצלי פוטין לא פלש לאף מקום", הוא שב ואומר. הגישה היא כזו: אני ארה"ב ואם אני רוצה אני יכול להסב לך נזק אדיר, ואם תכריח אותי גם אשתמש בכוח העצום שיש בידי. לכן טראמפ שם דגש משמעותי על שיקום וחיזוק הצבא האמריקני בכהונתו הראשונה. מנגד, אם היריב של טראמפ לא ינסה לפגוע בארה"ב או בבעלות בריתה, טראמפ לא יילחם בו ולא ינסה להביא אליו את 'בשורת הדמוקרטיה' בסגנון בוש הבן. זו הסיבה מבחינתו שלא היו פלישות באירופה, המזה"ת היה יחסית שקט והטליבאן לא פגע בחייל אמריקני בשנה וחצי האחרונות של טראמפ.

כעת טראמפ רוצה להעתיק את המודל גם מול איראן. אז האם זה אומר שטראמפ 'ימכור' אותנו לאיראנים? בהחלט לא. מי שהאזין לראיונות האחרונים של טראמפ, גם אצל ג'ו רוגן, שמע ממנו אמירה מאד ברורה שבתקופתו הסינים לא רכשו נפט מאיראן. זה לא מדויק ב-100%, אבל כן ב-80%. הסינים עקפו את הסנקציות של טראמפ – אך בשיעור זעום לעומת מיליארדי החביות שהסינים רוכשים כיום מהאיראנים. כסף הדמים הזה, 100-150 מיליארד דולר מאז כניסת ביידן לבית הלבן, מימן במידה רבה את ה-7 באוקטובר של חמאס ואת צבא חיזבאללה עמו נלחם כעת צה"ל.

מה טראמפ בעצם אומר לנו? אני יכול לרסק את איראן מבלי לירות לכיוונה כדור אחד, כי היא תתמוטט כלכלית. זה לא גובה חיים של אמריקני בודד ואפקטיבי לא פחות מכל פצצה או טיל.

אז טראמפ יסייע רק עם הסנקציות? ממש לא. במישור הדיפלומטי – ארה"ב של טראמפ תסיר הרבה מכשולים והצקות שעומדים בפנינו היום, בראשם האג. טראמפ מתעב מוסדות גלובליים, בייחוד כאלו שעוינים את אמריקה, ולכן הטיל סנקציות על בית הדין בהאג בקדנציה הראשונה – סנקציות שביידן הסיר בחודשיו הראשונים בבית הלבן. מובן שכל הצעה באו"ם נגד ישראל תסתיים בווטו אמריקני, בניגוד למצב היום כשממשל ביידן נמנע לעתים מלהטיל וטו זה. גם מדינות אירופה, כמו בריטניה וצרפת, יתקשו לעשות שרירים נגד ישראל אם זה אומר שיסתבכו עם אמריקה.

המשמעויות לישראל

ומה לגבי לחץ צבאי? ואנס וטראמפ פעם אחר פעם מבקרים את ביידן על כך שהוא מונע מישראל לנצח בגלל הלחץ האדיר שהוא מפעיל עליה ואמברגו הנשק החלקי שהטיל בחודשים האחרונים. ואנס וטראמפ מדגישים בכל הופעותיהם שיעניקו לישראל את כל הכלים לנצח את הגרורות האיראניות – חמאס וחיזבאללה – כמה שיותר מהר, וכי ישראל היא היחידה שצריכה להחליט איך להגיב להתקפות נגדה. כלומר, נהיה משוחררים מלחץ אמריקני תחת טראמפ, אך מנגד טראמפ יצפה מאיתנו לסיים מהר את המלחמה – לתשומת לב הרמטכ"ל והקצונה הבכירה של צה"ל.

ואנס גם עמד מאחורי מילתו, כסנטור תמך וקידם סיוע בלעדי ומוגדל לישראל אחרי ה-7 באוקטובר ותקף את ביידן שמחזיק את ישראל כ"בת ערובה" כשכרך את הסיוע לישראל עם סיוע לאוקראינה המצוי במחלוקת עזה בין רפובליקנים לדמוקרטים. מרגע ששני הפרוקסי המרכזיים של טהראן ייחלשו דרמטית, בשילוב הסנקציות החונקות שטראמפ יטיל על האיראנים – משטר האייתולות ייחלש דרמטית ובאופן טבעי יהיה פגיע יותר (שלא לדבר על ערעור הסדר הפנימי בתוך איראן).

לנו, בניגוד לארה"ב, אין את הפריבילגיה לקחת צ'אנסים – אך בדיוק בגלל זה טראמפ אמר רק לאחרונה שמתקני הגרעין באיראן צריכים להיות יעד התקיפה של ישראל, זאת בניגוד לאמירה המפורשת של ביידן שישראל "בשום ואופן לא" צריכה להתקיף את הגרעין האיראני. משמעות דברי טראמפ היא 'אתם תעשו מה שאתם צריכים ואנחנו נעזור לכם במה שצריך'.

אז אין בכלל מה לחשוש ממגמת הבדלנות בסביבת טראמפ? קודם כל, תמיד טוב לפתח חשדנות בריאה. שנית, בהחלט יש סיבה לפקוח עין. טראמפ אוהב לראות עצמו כאנטי-תזה לממסד הרפובליקני של פעם, מהזן של ג'ורג' בוש הבן, זה שיצא ל"מלחמות בלתי נגמרות". בבחירות האלה ההתנגשות הזו מקבלת נופך יצרי ואישי במיוחד, כשסגנו של בוש ואדריכל הפלישה לעיראק, דיק צ'ייני, ובתו חברת הקונגרס לשעבר ליז צ'ייני – תומכים בהאריס. גם גנרלים ואישים רפובליקנים ניציים שמתעבים את טראמפ החליטו לתמוך בדמוקרטים. לכן, טראמפ מושקע מאד בהבטחה למנוע מלחמות, כדי לחדד את ההבדלים בינו לבין "מחרחרי המלחמה" לדבריו. זה לא צריך להדאיג את ישראל יתר על המידה, כי זו הגישה שהובילה בין היתר להסכמי אברהם ואולי תוביל להרחבתם עם כניסת טראמפ לבית הלבן.

האתגרים וההזדמנויות

ומה לגבי טאקר קרלסון? זו בהחלט סיבה לדאגה. קרלסון, אדם מוכשר בחסד עליון ובעל תובנות עמוקות ומרתקות על שלל נושאים, ממנף לצערנו את הכישרון הנדיר שלו לנרמול של אנטישמיות ושנאת ישראל בימין האמריקני. רק לאחרונה אירח טאקר 'היסטוריון' שצייר את צ'רצ'יל כנבל של מלחמת העולם השניה ואת היטלר כשוחר שלום שהתאכזב מהמערב הלוחמני. קודם לכן טאקר נתן פתחון פה לשקרים של פוטין, מבלי לסתור אותו ולו פעם אחת. בתווך הוא ראיין כומר מבית לחם שהסביר כיצד ישראל מתנכלת כביכול לנוצרים ולקינוח, טאקר מסורתית לא רואה באיראן אויב של אמריקה כי לדבריו הם לא הרגו ישירות אמריקנים. לצערנו, טאקר הוא כוכב ענק אצל הרפובליקנים, נאם בעצרת של טראמפ במדיסון סקוואר גארדן ונחשב לבעל השפעה מסוימת עליו. ככל שקרלסון יצבור תאוצה בימין האמריקני – כך הסנטימנט הפרו-ישראלי יישחק.

עד כמה צריך לחשוש מ'טאקריזציה' של טראמפ? עם כל הכבוד לקרלסון, רוב מוחלט מהמעגל הראשון והשני של טראמפ מורכב מאוהבי ישראל. שנית, אפילו הטאקרים במפלגה הרפובליקנית לא שונאים את עצם הרעיון של מדינה יהודית (מלבד קומץ קיצוניים ששייכים לאגפים הפשיסטיים-נאציים), ולא בכדי ראיתם אינספור דגלי ישראל בעצרת של טראמפ במדיסון סקוור גארדן – לעומת דגלי אש"ף וחיזבאללה בהפגנות של השמאל הקיצוני בקמפוסים ומחוץ לועידה הדמוקרטית. האריס בימים אלו ממש מתחנפת ומתחננת לאותם תומכי חמאס שיצביעו עבורה. במילים אחרות, אין בכלל ספק איזו מפלגה אוהבת את ישראל ואיזו עוינת אותנו – וטראמפ לא הולך להפנות גב למדינה שזוכה לאהדה כה רחבה במפלגתו.

אז מה ישראל צריכה לעשות? מה שטראמפ וואנס בעצם כבר אומרים לנו – מה שטוב לנו. ואנס מבהיר שישראל צריכה לעשות מה שטוב לה, גם אם זה לא האינטרס המובהק של ארה"ב, ולהיפך, כלומר מצפה מאיתנו לפתח עצמאות ואי-תלות מאמריקה. עם העצמאות באה גם האחריות, אבל איך יוצאים לעצמאות כמעט מוחלטת? כפי שמציע ד"ר רפאל בן-לוי ממכון משגב, מנצלים את סיומו הקרב של הסכם הסיוע האמריקני כדי להחליש אט-אט את התלות הישירה בארה"ב: מתנתקים באופן הדרגתי מעטיני הסיוע הכלכלי (שחוזר בחלקו הגדול לארה"ב בעסקה סיבובית דרך השקעה במפעלי הייצור האמריקנים); ובמקביל מפתחים מחדש את עצמאות החימושים, כמובן בגבולות האפשרי.

נכון, אנחנו נשלם מחירים, בעיקר בשנים הראשונות, ואין ספק שמערכת הביטחון שלנו יחד עם דובריה באולפנים יעקמו את האף וישתוללו מעצבים על ההתנתקות מהמחלבה האמריקנית, שגם תחליש את מנוף הלחץ המדיני מוושיגנטון – למגינת לבם של רבים בשמאל ובפקידות הבכירה הישראלית.

אבל חופש אמיתי לא נקנה בזול והערך שלו לא יסולא בפז, בעיקר כשישראל תמשיך להיות תחת איום קיומי תמידי לפחות בעשורים הקרובים. ברבות הזמן, התשואה על העצמאות הכלכלית, הצבאית והמדינית תעלה על ההפסד הזמני – וזו הזדמנות שאנחנו צריכים לקחת בשתי ידיים.

מאמרים נוספים

הפרס למקרון על העוינות לישראל: שליטה בגבול הצפון
הרמטכ"ל ממהר למנות בכירים: מה הוא מנסה למנוע?
״בפיקוד הבכיר לא חשבו שצריך לנצח״: תחקיר חרבות ברזל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *