כדי להשיג הסדר מדיני משמעותי בלבנון יש להגשים את המטרה הצבאית הראשונית: השמדת החיזבאללה וחיסולו
רקע היסטורי: תפיסת ההסרה וההסדרה
"הסדרה" בסיומה של מלחמה היא המרה (שמבצע הדרג המדיני) של ההישגים הצבאיים בהישג מדיני שמקדם את מימוש המטרה המדינית של המלחמה. מלבד השבת שבויים, ההישגים המדיניים שאליהם שאפה ישראל בכל המלחמות היו שניים ראשיים: מניעה באמצעים מדיניים של התעצמות האויב המובס כדי לדחות ככל האפשר את סבב הלחימה הבא, ויצירת תנאי פתיחה מבצעיים טובים בסבב הלחימה הבא.
במלחמות המאה הקודמת, דיוני "ההסדרה" נערכו בסיום המלחמה אחרי "ההסרה" של האיומים שבגללם המלחמה פרצה – כמלחמת-מנע, ביוזמת ישראל, או כמלחמת-נגד, בתגובה לתקיפת ישראל.
ההסרה של האיומים הייתה ככלל תוצאה של:
- הכרעת האויב ומיטוט מערכת הלחימה שלו במהלכי תמרון אופרטיביים תחבולניים מהירים לעומק שטחי האויב.
- השמדה מאסיבית של כוחות האויב או כאלטרנטיבה, כיתורם ויצירת איום בר מימוש מידי להשמדתם.
- השתלטות על נכסים קרקעיים אופרטיביים ואסטרטגיים של האויב בעומק שטחיו קרוב ככל האפשר לבירה.
"ההסדרה" שהושגה אחרי של"ג (1982) ניקתה את לבנון לחלוטין ממחבלי אש"ף ומצבא סורי ומנעה ירי קטיושות לעבר הצפון, למעלה מעשרים שנה.
הישג זה התאפשר הודות לטנא מלא הישגים צבאיים (ולא מעט מחדלים) שצה"ל הגיש לדרג המדיני: כיבוש דרום לבנון וטיהורה ממחבלים, ההשתלטות על כביש ביירות-דמשק שניתקה את סוריה מלבנון, שליטה בביירות, והפשטתה של סוריה ביום הרביעי למלחמה (מבצע ערצב 19) מיכולות ההגנה האווירית שלה.
המצב כיום: המעבר מהכרעה להרתעה
הסבתו של צה"ל בתחילת מאה זו מצבא מכריע למרתיע-מתיש, שמתיש את אויביו בעיקר באש מנגד, שללה ממנו את היכולת למלא את ייעודו שכנגזר ממדיניות ההגנה הלאומית הוא הסרה מהירה של איומים במלחמת מנע מקדימה, או למצער, במתקפת נגד מאוחרת.
כצבא מרתיע-מתיש, שנותר חסר יכולת להכריע, צה"ל כפה על ישראל במאה זו מלחמות התשה ארוכות שבהן היא לא שולטת במשך המלחמה, בהיקפה ובעצימותה.
מאחר ומלחמת התשה היא מטבעה עקרה מהישגים צבאיים שכופים על האויב חוסר אונים מבצעי שניתן לתרגמו לקלף מיקוח חזק ב"הסדרה" מדינית, ישראל איבדה בשלוש המלחמות האחרונות:
- את השליטה בהכתבת עיתוי סיומה של המלחמה
- את היכולת להשיג הסדרים מדיניים חזקים שימנעו את התעצמות האויב
- את היכולת להקנות לצה"ל עליונות מבצעית בסבב הלחימה הבא
- את היכולת למנוע את צמיחת המפלצות הצבאיות שהמיטו עליה את אסון ה-7 באוקטובר והפכו את חיי אזרחי הצפון לגיהינום
"ההסדרה" המדינית העקרה שהושגה בסיומן של מלחמת לבנון השנייה (2006) וצוק איתן (2014) כמו "ההסדרה" שהושגה בסיומה של מלחמת ההתשה בתעלה (1970) שהייתה עקרה ולכן אפשרה למצרים לקדם את הטילים לתעלה, דקות אחדות לאחר כניסתה של הפסקת האש לתוקף, היו צריכים לשמש באוקטובר 23 תמרורי אזהרה מסכנת היקלעות למלחמת התשה שלישית במאה זו;
מדברי הרמטכ"ל על כך ש"חיזבאללה יקבל עוד מכה ועוד מכה – עד שיבין" ברור שהלקח לא נלמד וצה"ל שהוסב בתחילת מאה זו לצבא מרתיע – מתיש נשאר כזה גם אחרי מלחמה שכבר כיום היא ארוכה יותר ממלחמת העצמאות; בניגוד ל-48 היא מרובת "מכות כואבות" ו"סמלי ניצחון" אך עניה להחריד בהישגים אופרטיביים ואסטרטגיים מכריעים, למעט הישג ניתוקה (המאוחר מאד) של הרצועה ממצרים וחשיפת מערומי ההגנה האווירית של איראן.
קרבות התמרון (למעשה שרשרת של קרבות הבקעה פלנקסית) שצה"ל מנהל בכפרים הלבנונים הסמוכים לגבול אינם נגזרים מרעיון תחבולני אופרטיבי להסרת האיום הלבנוני; לפיכך, תרומתם להבאת חיזבאללה למצב של חוסר אונים מבצעי שיקנה לישראל יתרון במשא ומתן להסדרת הפסקת אש, שלא לדבר על הישגים אחרים, היא נמוכה מאד.
ישראל לא יכולה "לעשות מעשה כזמרי ולצפות לשכר כפנחס", כלומר, אין לצפות מצבא שנהפך ממכריע למרתיע–מתיש, שבלי הסרה צבאית של האיום יאפשר לדרג המדיני השגת "הסדרה" מדינית בעלת ערך לקדום המטרה המדינית של המלחמה.
דרכי פעולה אפשריות לעתיד
לאור הניסיון ההיסטורי והמצב הנוכחי, בפני ישראל עומדות שלוש דרכי פעולה אפשריות:
האפשרות הראשונה היא במקום כל המכות המתוכננות להרתעת חיזבאללה "עד שיבין", לאגדם במכה אחת גדולה שעשויה לגרום להכרעתו ועקב כך להסכמתו להפסקת לחימתו בתנאיה של ישראל.
האפשרות השנייה היא לנצל את הסד"כ המתמרן הגדול שרוכז בפיקוד הצפון ואת יכולותיו המרהיבות של חיל האוויר, לשם השתלטות מהירה ככל האפשר על מרחב הליטני כולו, במהלך אופרטיבי תחבולני מהפך (קכבבנ"ה) נמוך שחיקה ככל האפשר. בסיום המהלך יושלם טיהורו השיטתי של המרחב ו"גילוחו" מישובים שיעיים שכל אחד מהם הוא מתחם לחימה צבאי.
האפשרות השלישית היא ניצול ההישג האסטרטגי ואפילו הגאו-אסטרטגי של הפשטת איראן מיכולות ההגנה האוויריות שלה כדי לשכנע אותה לפעול להשגת "הסדרה" מהירה בלבנון. אם היא לא תשוכנע, הפעלת מאמץ צבאי מרוכז לקידום מיטוטה הצבאי והכלכלי המהיר, כשם שמבצע ערצב 19 קידם את מיטוטם של ברה"מ והקומוניזם.
ימים אלה שהם "זמן בין שמשות" שלטוני (אינטררגנום) קלאסי הם הזדמנות לחריגה (אחראית) מהשגרה ולישראל אסור להחמיצה.
המאמר התפרסם לראשונה בבלוג של ד"ר חנן שי והועלה כאן באישורו
אתה לא באמת מבין את הסיטואציה המדינית בלבנון. יש ריבוי עדות , ולכל עדה(נוצרים, שיעים, דרוזים) ישנם מליציות חמושות. צבא לבנון הוא בדיחה עצובה. אף אחד לא יכול לחיות ללא צבא פרטי, כי אז יבואו השכנים שלו ויבצעו טבח. (כמו שקרה בישראל אחרי משחק כדורגל בין כפר יאסיף לג'וליס). החיזבאללה הוא הצבא של העדה השיעית. ובשביל להפטר מחיזבאלה חייבים להיפטר מכל התושבים המוסלמים שיעים הם לא יסכימו לחיות ללא מליציה חמושה. (בעבר היה להם את עמאל, וישראל עודדה את הקמת חיזבאללה בכדי להפטר מעמאל)
הבעיה ברורה, אך הפתרון לא.
אני מציע להתחיל בהחלפת כל הקצונה הבכירה בצהל, מהרמטכל ועד תתי האלופים, ואולי גם מתחת לכך. כיום יש מספיק קצינים עם נסיון מבצעי שיכוחים להחליף אותם.
לגבי הכרעת חיזבאללה, הפתרון המוצע אינו טוב כי חיזבאללה עם טיליו ורחפניו נמצא גם צפונה לליטאני, ויקבל במהרה אספקה חדשה מאיראן. הדרך להכריע את חיזבאללה היא בעזרת טיפול באוכלוסייה השיעית בלבנון.
וגם במאה הקודמת הסדרות לא עבדו.
כפי ששמעתי פעם מעזרא ׳אלנקם׳ יכין:
מלחה״ע ה-1 נגמרה בהסכם ורסאי וזה הוביל למלחמה קשה יותר 20 שנה מאוחר יותר.
מלחה״ע ה-2 נגמרה בחיסול השלטון הנאצי ודה-נאציפיקציה של גרמניה והתוצאה היא שקט במערב ומרכז אירופה שנמשך עד היום.
וכן במזרח:
מלחמת קוריאה נגמרה בהסכם והתוצאה היא גבול מתוח להחריד ועוינות צבאית בין שני הצדדים.
מלחמת ויטנאם נגמרה בהשתלטות סוביטית מוחלטת והתוצאה היא שעד היום יש שקט בקצה הדרום-מזרחי של אסיה(מה שנקרא באנגלית Indochina).
הסדרה יכולה לעבוד רק אחרי נצחון מוחלט.
הדרך להכריע את חיזבאללה עובר רק דרך אירן , כשהם ירדו על הברכיים או יוחלף השלטון תיגמר כל הסאגה הזאת .
אתה מטפל בתסמין לא בשורש המחלה.
תטפל בשורש ממילא התסמינים יעלמו.
אין הסדרה בלי הכרעה.אנו לא ניתן שהקורבנות הגיבורים שנפלו בקרבות יהיו לשווא.יש,להילחם עד חורמה בטרור בעזה,ולגרש את כל העזתים למצריים,שם היה מקומם עד מלחמת ששת הימים.מש לישב את עזה ביהודים כך שכל אומה שתתחיל עם ישראל תדע שהיא תפסיד את השטח שלה ויחוסלו כל הטרוריסטים.גם בלבנון,יש לכבוש את דרום לבנון עד הליטאני,ולהשאיר את החייץ מהגבול ועד לליטאני.במקביל לרסק את ארגון החיזבאלה ולהסהיר את ממשלת לבנון,כי כל טי או פעולת טרור מארצם תביא להחרבתה של לבנון. ריך להמשיך ולמגר את ראש הנחש איראן.להפציץ את שדות הנפט,והכור הגרעיני,בלי למצמץ,ובלי להתחשב,באף מדינה בעולם.עם ישראל הוא עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.עשינו את פשע אוסלו,ואחר כך את פשע ההתנתקות,חלומות באספמיה.מה קיבלנו במקום זה?טרור,ולכן המסקנה היא מלחמת חורמה עד הניצחון