בעוד ישראל משיגה הצלחות מרשימות באוויר, הלחימה הקרקעית בצפון ובדרום מתנהלת באופן שעלול להחזיר אותנו לנקודת ההתחלה
ישראל בדרך לתבוסה מפוארת
הקונצנזוס הוא שבאמצע חודש ספטמבר, עם מבצע הביפרים והמבצע האווירי שהשמיד את רוב טילי חיזבאללה, מלחמתה של ישראל עברה תפנית. לצערי, הערכה זאת אינה נכונה. הישגי ישראל היו מפוארים, אך מה שיכריע את המלחמה הוא תוצאות הלחימה הקרקעית, אותה ישראל ממשיכה לנהל באופן אשר, אם תתמיד בו, מוביל לתבוסה.
לא מדובר בתבוסה מהסוג שחמאס וחיזבאללה ביקשו להמיט על ישראל: אלפי הרוגים, רבבות בני ערובה, סכנה ברורה ומיידית להשמדת המדינה. תסריט אימים זה כבר אינו מציאותי. אך מדובר בכישלון בהשגת מטרות המלחמה שישראל קבעה: הסרת איומי חמאס וחיזבאללה לצמיתות והחזרת תושבי גבול הצפון העקורים בבטחה לבתיהם. בדרך שבה המערכות הקרקעיות מצפון ומדרום מנוהלות כיום, לא ברור כיצד מטרות אלו יושגו אי-פעם. הממשל האמריקני העומד לצאת כבר הניח טיוטת הסכם נסיגה שתאפשר לחמאס ולחיזבאללה להחזיר את המצב לקדמותו ביום 06.10.2023, תוך בזבוז כל הדם היקר שנשפך באותו יום ובחודשים שאחריו.
הזירה הצפונית: כשלי התמרון המוגבל
המבצע בלבנון מכונה על ידי צה"ל "תמרון קרקעי". הוא מוגבל מבחינת שטח לקילומטרים בודדים מהגבול הבינלאומי, על אף שכמעט כל העוצמה הצבאית שנותרה לחיזבאללה נמצא צפונה יותר וצה"ל טרם החל להתנגש עמו. המתקנים ואמצעי הלחימה שחיזבאללה הכין לכיבוש הגליל נתפסים או מושמדים, וזו כמובן התפתחות רצויה. איך אין בידי "תמרון" כזה כדי להסיר את האיום שחיזבאללה משקף לצפון; טילי הנ"ט והכטב"מים ימשיכו להיות משוגרים לעבר ערי ויישובי ישראל.
הבעיה היא כפולה. צה"ל אינו באמת מתכוון להביס את חיזבאללה. ואם היה רוצה, ככל הנראה הפיקוד העליון הנוכחי אינו יודע כיצד.
מבחינת צה"ל מטרת הלחימה אינה השמדת חיזבאללה או את הכוח שהאחרון ממשיך לפרוס צפונה מהגבול, וצפונה מהאזור בו צה"ל פועל כעת. המטרה היא לשכנע אותו, או לגרום לממשלת לבנון לשכנע אותו, או למאן דהו אחר לשכנע אותו, שכדאי לו לנטוש את השטח מדרום לנהר הליטאני, למסור את נשקו למי שישמור אותו במשמרת, ולאפשר יישום החלטת מועצת הביטחון 1701. הרעיון שחיזבאללה יסכים לכל זה וגם יבצע אותו מרצונו – מגוחך. חיזבאללה, או ממשלת לבנון, יכולים לחתום על כל מסמך, אך אין דרך לאכוף אותו כפי שלא נאכף החלטת מועצת הביטחון הנזכרת לאחר מלחמת לבנון השנייה ב-2006. חיזבאללה אמנם נפגע בחודש האחרון, אך הוא מעולם לא הפסיק לשלוט בממשלת לבנון ובצבא לבנון. האסטרטגיה הנוכחית של צה"ל, המותירה בשליטת חיזבאללה את מרבית כוחותיו ומרבית השטח ממנו הוא תוקף את ישראל, מובילה אותנו בחזרה ל-06 באוקטובר 2023.
הדרך לגרום לחיזבאללה להפסיק לירות על ישראל היא לתפוס את השטח ממנו חיזבאללה יורה – הרוב המכריע הם טילים לטווח של עד כ-60 קילומטר – ולהשמיד פיזית את עיקר כוחות חיזבאללה בשטח, קרי, לקחת בשבי את אלה המוכנים להיכנע ולהרוג את השאר. כוחות אלו פרוסים לא רק מדרום לליטאני אלא גם מצפון לו. להמשיך לחסל את ההנהגה של הארגון, הפוליטית והצבאית, בכל לבנון. להשמיד את יתר התחמושת שנותר לחיזבאללה בכל לבנון, באמצעות מודיעין מדויק, תקיפות חיל האוויר, או פשיטות לעומק לבנון ולא רק קרוב לגבול.
צה"ל לא רק נמנע עד כה להגדיר אלו כמטרות הלחימה; אינו ערוך להשיג את המטרות הקרקעיות שציינו. כעת צה"ל כובש את עמדות חיזבאללה מנהרה מנהרה, בית בית. הוא מפגין עליונות טקטית בשדה הקרב, אך משלם מחיר דמים גבוה. מובן שאינו רוצה לשחזר חוויה זאת בכל המרחב בין הגבול לבין הליטני. התקדמות איטית והדרגתית מהגבול ועד הליטני, כאשר האויב צופה בך מהרכסים ועוקב אחרי כל תנועה, היא דרך לחימה אווילית. צה"ל מכנה את פעולותיו בלבנון "תמרון קרקעי", אך שיטתו אינה עולה לכדי תמרון במובן המקורי, האסטרטגי של המונח.
תמרון אסטרטגי משמעותו אינו לעקוף ולתקוף עמדת אויב בודדת אלא לערער מהשורש את כל מערך האויב ולגרום לקריסתו. בשבועות האחרונים צה"ל הזהיר את אזרחי לבנון בדרום להתפנות צפונה מנהר האוואלי, הנמצא כ-30 ק"מ צפונה מהליטני וכ-60 ק"מ צפונה מהגבול. צה"ל צריך לחתור להגיע לקו המרחב של האוואלי, לכתר את כוחות חיזבאללה בין האוואלי לגבול, ולחסל אותם בתווך. יש כמה דרכים שצה"ל יכול להגיע לשם, ולא כאן המקום להרחיב. לרוקן את השטח מכוחות אויב דורש לרוקן אותו מהאוכלוסייה השיעית האזרחית, העוינת את ישראל ומתוכה צומחים כוחות חיזבאללה.
בעוד הלחימה בצפון מתאפיינת בהססנות ובתמרון מוגבל, גם בדרום ניכרים כשלים דומים בניהול המערכה הקרקעית. השיטה חוזרת על עצמה בשתי הזירות – התקדמות איטית ומוגבלת, ללא יכולת להכריע את האויב.
הזירה הדרומית: חזרה על אותן טעויות
גם בעזה צה"ל אינו מפגין שיטת לחימה יעילה. לקח חודשים עד שצה"ל אזר אומץ לכבוש את ציר פילדלפי ואת ציר נצרים. כיבוש פילדלפי היה אמור לנתק את חמאס מאספקה. אך כידוע הסיוע ההומניטרי מגיע לכל מקום בעזה ומהווה עבור חמאס צינור חמצן. הצעד הנחוץ הוא להפריד בין האוכלוסייה האזרחית לבין החמאס; לסגור את הראשונים בתוך שטח תחום בשליטת צה"ל ולהתייחס לכל יתר הרצועה כזירת לחימה שבה אין אספקה והורסים כל בניין, כל תשתית וכל מנהרה. שליטת צה"ל בשטח צריכה להיות מלאה; לא תתאפשר חזרה של אוכלוסייה אזרחית או מחבלי חמאס לשטח לאחר שטוהר. חוסר הנכונות של צה"ל לרוקן את כל האזורים הבנויים בעזה מאוכלוסייתה גורם לחיילים לכבוש את אותם מבנים, אותן שכונות שוב ושוב ושוב ולשפוך דם על כל כיבוש.
הדרך לניצחון: שינוי תפיסתי נדרש
הכשלים בשתי הזירות מצביעים על בעיה מערכתית עמוקה בתפיסת הלחימה של צה"ל. נדרש שינוי יסודי בשלושה מישורים מרכזיים כדי להביא לניצחון במערכה:
- לכבוש את השטח ממנו האויב פועל נגד ישראל.
- לרוקן אותו שטח מהנוכחות הצבאית והאזרחית של האויב.
- לשנות את דפוסי הלחימה שלו באופן שיאפשר לו לממש מטרות אלו.
השינויים ביעדים האסטרטגיים של המלחמה תלויים גם בדרג המדיני. אך עיצוב מטרות הלחימה תלויה ביכולות של צה"ל ובאופציות שהוא ערוך לממש. מרשימים ככל שההישגים של ישראל בחודש האחרון היו, ישראל אינה יכולה לנצח את האיום המשתקף מכוחות הקרקע הפועלים על גבולותיה, מצפון ומדרום, ללא צבא יבשה היודע להילחם ולהשמיד את האויב. בשנה האחרונה חיילי צה"ל בשטח, מפקדי ההפלוגות, הגדודים, החטיבות והאוגדות הוכיחו יכולות לחימה ותנועה מעולות. הבעיה היא בראש. אם את צמרת צה"ל היה צורך להחליף בשבוע הראשון של המלחמה, מטעמים עקרוניים, עכשיו ברור שהשינוי בצמרת חיונית כדי שישראל לא תפסיד במלחמה.
כבר כעת נשמעים קולות הטוענים כי הסיבה להארכת המלחמה בצפון היא פוליטית. אלה אותן קולות שביקשו לחולל תבוסה מהירה בדרום. צה"ל טרם יצר, והנהגתו הנוכחית אינה מוכנה לייצר, את התנאים שיאפשרו לישראל לסיים את המלחמה בהצלחה.
המפתח לסיום המלחמה בניצחון הוא שינוי הפיקוד העליון ושיטות הלחימה של צה"ל. זאת ההחלטה הפוליטית האמיתי שעומדת לפתח הצמרת המדינית, ואם אינה מוכנה לנקוט בה – הגיע הזמן להחליף אף אותה.
ד"ר יצחק קליין הוא עמית בכיר בפורום קהלת. הדעות במאמר הן של הכותב ואינן משקפות בהכרח את עמדות פורום קהלת.
בניתוח הצבאי שבמאמר המחבר נעזר מעבודתם של עמיתים במכון משגב לביטחון לאומי, במיוחד פרופ' גבי סיבוני וד"ר חנן שי, מעבודתו של ד"ר יאיר אנסבכר, ומספרו של תא"ל (במיל') גיא חזות, "צבא ההיי-טק וצבא הפרשים". השימוש שעשה הכותב בתובנותיהם, וטעויותיו אם יש, הם באחריותו הבלעדית.
יש לציין שאופי הלחימה מושפע קשות מקשירת הידיים שהאמריקקים קושרים אותנו.
בצפ הרצועה סוףסוף מרוקנים מאוכלוסיה, נקווה שיתרחב.
נקווה שעם בחירת טראמפ, ישוחררו עוד רסנים, כולל ניתוק צינור החמצן מאיראן.
הרצי וגלנט חייבים ללכת הביתה.
אני חושב שרב הנסתר מהגלוי, ישנם כל מיני איומים ואולטימטומים אמריקאים, הם אלו שעכבו את הכניסה לרפיח בחצי שנה, והפסקת התקיפות בבירות.
לגבי הרמטכל הכושל ואלופיו הכושלים, לא ניתן לסלקם בלי לסלק את שר הבטחון קודם. לדעתי, המחליפים כבר מוכנים.
לגבי צהל, הכותב מרמז על הצורך באיגופים של חיזבאללה לעומק לבנון, בן אם דרך האוויר ודרך הים. ישנם רמזים עבים שכוחות קומנדו ישראלים רבים פעחו ופועלים בעומק לבנון. צריך לציין שחיזבאללה הכין לעצמו הרבה מקומות מיסתור בצורה של מנהרות חבויות בסלע, כך שצהל מתקשה לחסל אותם מהאוויר
בעיית צמרת המדינה בכללולתה
———————————-
א) הבעיה היא הרבה מעבר לכך, כמה ימים לפני הבחירות, לשר הבטחון גנץ מאוד דחוף למנות רמטכ"ל תחת התירוץ של "אירוע בטחוני דחוף". הבג"ץ והיועמ"ש שמנהלים את המדינה נותנים אישור לצעד כה לא דמוקרטי. כי אם יש דחיפות רבה בשל אירוע בטחוני מה יותר סביר מלבקש מהרמטכ"ל שנמצא בתפקיד להמשיך עוד חודש או עוד חודשיים הרי הוא כבר לאחר קדנציה מלאה.
ב) לכולם ברור, שגנץ, רצה למנות אדם שלו ברשות המערכת הצבאית לכמה שנים. אם הממשלה לא שולטת במינויים היא לא מושלת היא רק נושאת באחריות כמו "קוף של משפחת פשע".
ג) רמטכ"ל אחר, בשמחת תורה שביעי באוקטובר, יכל לקבל החלטה אחרת, רמטכ"ל אחר שב- 02:00 בלילה היו מודיעים לו שמשהו קורה בעזה והוא יודע שהשמיכה הקצרה אילצה אותו להמר על עזה והרצון להוציא חיילים לחג, יכול היה לבצע פעולות כמו הקמת גדודי גולני לעמדות. הזזת הטנקים מהחזית אחורה ולגרום להם לשנות מיקום מדי כמה שעות על מנת שיוכלו להגיע לחזית לכשתפרוץ המלחמה באם תפרוץ. כמו בפסח שקדם לו, סביר כי החמא"ס היה דוחה את המתקפה. רמטכ"ל אחר, יכול היה לקבל החלטה אחרת. אבל הרמטכ"ל הספציפי שבחר לנו בני גנץ הביא לשואה של כמה שעות על אזרחי ישראל.
ד) אפרופו שמיכה קצרה, למה היה לנו שמיכה קצרה? כי הרמטכ"לים: בני גנץ וגדי איזנקוט וגם כוכבי הקטינו את צבא היבשה. 15 שנים לאחר מכן, שנה שלמה מדינת ישראל לא מסוגלת להלחם בשתי זירות קטנות, מאוד מקובצות גאוגרפית. מאוד קרובות לגבול. ללא חיל אוויר. ללא נ"מ יעיל. ללא צי ימי. ללא חיל שיריון. הצבא המאוד קטן שיש לישראל מחייב גיוס של כל המילואים הקיימים 250-300 ימים בשנה.
ה) מה המסקנה עד כה: בני גנץ, גדי איזנקוט וכוכבי, סיכנו את ישראל עם צבא קטן ולא חכם כלל. עוד עובדה: בג"ץ שאילץ ממשלה נבחרת לקבל פקיד של הממשלה הקודמת כמו הרמטכ"ל לכמה שנים שהיא לא רוצה בו. אותה ממשלה גם קיבלה יועמ"שית של השלטון הקודם שלפרשנותי תוקעת מקלות בכל עשייה ממשלתית. דוגמא אחרונה: מפכ"ל המשטרה מבקש להזיז קצין מתפקיד א לתפקיד ב בתוך המשטרה. מה הסמכות של היועמ"שית להתערב בהחלטותיו? האם היא מפקד המשטרה? האם היא נושאת באחריות?
ו) בנימין נתניהו מינה את שר הבטחון גלנט. אף אחד לא חייב את נתניהו למנות את גלנט. זו היתה בחירה שלו.
ז) ההתרשמות שלי, שכל הפעולות של צה"ל בשנה האחרונה הן תוצאה של לחץ אמריקאי שהאינטרס שלו שישראל לא תנצח.
ח) כבר במלחמת העצמאות לחץ אמריקאי גרר את ישראל לסגת מהליטאני וצפונה לו ומקרקעות שאיבדו חקלאי מטולה קילומטרים צפונה. אותו הלחץ ניסה לגרום לצה"ל לסגת מבאר שבע.
ט) הלחץ האמריקאי, רק לפני כשנתיים בשלהי כהונת רוה"מ לפיד, לקח נתח ימי מישראל והעבירו לידי חיזבאללה. שדות הגז והמים הכלכליים של ישראל בניגוד לחוק יסוד באישור היועמ"שית ובג"ץ עברו בממשלת מעבר לידי לבנון.
י) הגיע הזמן שנפנים, להבנתי, מדינת ישראל בעיני האמריקאים היא חתיכת בשר שמשמשת להאכלת הכלב הערבי מזה 50 שנים. בכל פעם שהכלב הערבי הגדול מתנהג יפה לוקחים עוד נתח ממדינת ישראל וזורקים לכלב.
יא) האם העברת שדות הגז והמים הכלכליים שרוה"מ מעבר לפיד נתן לחיזבאללה מנעו את המלחמה? לפיד בחר בחרפה על פני המלחמה אבל ישראל קיבלו גם את החרפה וגם את המלחמה רק שנה לאחר מכן.
יב) ע"פ דוברים שונים בערוץ טוב, בשנים האחרונות, השב"כ העביר את רב המשאבים שיש לו למיגור "טרור יהודי", לדברי אותם דוברים, ראש השב"כ הנוכחי וזה שלפניו לא מסוגלים לקרוא עיתון בערבית. לא מבינים שיחה בערבית. ולא מבינים את הקונטקסט המזרח תיכוני של מה נאמר ומה לא נאמר בשידור חדשות פשוט.
יג) אם הטענה נכונה, ברור שהסכנה הגדולה לישראל היא שני נערים בני 14 שצבעו כתובת על תחנת אוטובוס ולא 60,000 מחבלים בעזה שמארגנים פשיטה מאורגנת על ישראל. גם כשראש השב"כ הבין שמשהו קורה בעזה רגע לפני שמחת תורה לא נעשו הפעולות ההכרחיות להציל את ישראל משואה.
יד) בעבר היו לישראל מפעלים ליצור תחמושת לטנקים, תותחים, מקלעים, רובי סער – איך מצאנו את עצמינו עם כזו תלות באמריקאים? האם זה באג? אם הייתי צריך להמר זה פיצ'ר שהאמריקאים שתלו דרך הבכירים בישראל. והאליטה הישראלית שממנה את ממשיכיה.
ט"ו) מסיבות דמוגרפיות, המיעוט האליטיסטי איבד את השלטון. כבר לפני הבחירות דובר (דרך "מכוני מחקר") על להקים ממשלה עם הערבים בעזרת 61 מנדטים אבל כמה שבועות לאחר מכן, הערבים יתפטרו והממשלה תמשול עם 40 מנדטים. למה ההמצאה הלא דמוקרטית הזאת? כי ברור למיעוט הפריבילגי שבמקרה הטוב זה מה שיש לו. ובהמשך יהיה לו פחות ולו מסיבות דמוגרפיות של אנשים שכבר נולדו ובקרוב יחצו את גיל 18 אל מול מצביעי ה"אבודה" שמתים ברבבותיהם בכל שנה בדרך הטבע. מאוד דמוקרטי למשול עם 40 מנדטים אבל כל ממשלה חדשה תזדקק ל- 70 או יותר ח"כ על מנת להפיל את ממשלת המיעוט.
י"ז) בשנה שלפני המלחמה המיעוט הפריבלגי, זה עם הפנסיות התקצביות והגדלות הרמטכ"ל שרף צמיגים על האיילון וחסם כבישים כמו האיילון – ללא כל ענישה של מערכת המשפט בזמן שבזמן הטיהור האתני בחבל עזה נערות בנות 14 הושמו במעצר עד תום ההליכים לחודשים כי ירדו עם שלט לכביש שנוסעות בו 20 מכוניות ביום עם שלט נגד הגירוש מגוש קטיף.
י"ח) שנה שלמה, ספרו לנו ש"בספטמבר לביבי לא יהיה חיל אוויר", ושטייסים לא יגיעו למילואים, אנשי המ"מ ו- 8200. מה עשה הצבא עם המרד הזה כנגד הממשלה? להבנתי, שום דבר. הרמטכ"ל שבג"ץ כפה על הממשלה רגע לפני הממשלה מתחלפת איפשר את זה.
י"ט) רק היום פורסם כי "קרויזר נלחם בלבנון בחודש האחרון, אך בעקבות פרסום תמונת הגרפיטי עם הכתובת "לשכת ח"כ קרויזר" בבית בדרום לבנון – הוא קיבל הודעה מצה"ל על סיום השירות"
כ) אם לצבא יש עודף חיילים קרביים למה היחידות הלוחמות משרתות 250-300 ימי מילואים בשנה, איך הצבא בזמן מלחמה מוותר על חייל קרבי על גרפיטי בבית של האויב? האם זה שוב כמו המקרה בתקופת הגירוש מגוש קטיף בו ילדות בנות 14 הושמו במעצר לחודשים ארוכים אל מול חסימה סיטונית של האיילון? לפרשנותי, בהחלט.
כ"א) ולכן, המסקנה המתבקשת, היא שעם הפקידות הקיימת, מדינת ישראל לא יכולה לנצח בשום מלחמה בשום מקום. לא בלבנון, לא בעזה, ולא בתוך ישראל הקטנה. נדרשת החלפה של כל הפקידות המשפטית והמנהלית הבכירה שהביאנו עד הלום. נדרש הדחת שופטי בג"ץ כולם בגין האחריות לכל מה שקרה לנו בשנה האחרונה. נדרשת החלפה של היועמ"שית שאישרה העברת מיים כלכליים ושדות גז בפוטנציה ללבנון. נדרשת החלפה של המטכ"ל כולו. הייתי מחליף גם את כל צמרת השב"כ לאור הפניית המשאבים הרבים לעצירת שני נערים עם טושים ביו"ש ולא להבין ששואה באה עלינו מהערבים בעזה.
כ"ב) ללא קשר לזהות השרים והממשלה, בלי החלפה של הפקידות הבכירה, ישראל לא תוכל להצליח בשום משימה. לא בתמרון מוגבל ולא בתמרון אחר. הציבור הרחב, יתן או לא יתן לממשלה אמון באמצעות הכנסת לאחר בחירות. רצון הציבור ולא החלטה של שופטי בג"ץ או וועדת חקירה בראשות שופט.
כ"ג) מזה 45 שנים מאז 1979 ישראל הולכת ומתכווצת, בכל כמה שנים נתח אחר של ישראל נפרס ע"י האמריקאים וניתן לערבים בגין התנהגות טובה. זה התחיל עם המשא ומתן של קיסינגר עם יסמעיל טרם מלחמת יומה"כ. שטח בשליטת ישראל ענק (סיני) עבר למצרים על מנת שהמצרים יחליפו צד במלחמה הקרה. שטח ריק וענק (הגולן) כמעט ונמסר בשנות ה90 לאסד. יו"ש נמסרה לשלטון ערבי והצבא האמריקאי אימן את הצבא האש"פי בטכניקות של לוחמה מתקדמת וכוחות אלו מצויים 5ק"מ של נסיעה מכפ"ס ופתח תקווה. שטחי עזה נמסר לאש"פ ובהמשך לחמא"ס. את המחיר של העברת השטח הזה שילמנו בריבית דריבית בשנה האחרונה.
כ"ד) ע"פ תת אלוף אביבי, "תנו לי להיות הרמטכ"ל של צבא ערבי ביו"ש" ואני כובש את כל ערי המרכז. צבא חלש יחסית שיצא בשמחת תורה מעזה הגיע ל- 20 ק"מ. כח צבאי שיצא מקלקיליה או טול כארם יגיע לים בתוך כמה דקות של נסיעה. ישראל לא יכולה להשלים עם שלטון אחר במרפסת של המדינה. כל מי שהיה מספיק טיפש לקבל את אוסלו לא הבין או לא רצה להבין שלא יהיו נחיתות של מטוסים בנתב"ג ורמת גן והרצליה תהינה תחת התקפות של מרגמות פשוטות.
כ"ה) האם האמריקאים לא הבינו? ברור שהבינו, אבל, מה אכפת להם לקחת עוד חתיכה מישראל ולזרוק לערבים? הרי המטרה של ישראל היא להיות נתח בשר שבכל פעם חותכים ממנו חתיכה ומשליכים לכלב – אם הערבי מתנהג יפה. בסוף הנתח יגמר ולפנינו עוד 2000 שנות גלות.
כ"ו) לסיכום, הבעיה הרבה יותר חמורה מתמרון חוזר אל אותם המקומות שוב ושוב שעולה לנו שוב ושוב בדם. הרבה דם. הבעיה היא בעיית הפקידות בכל מוסדות המדינה. הממשלה לא מושלת והפקידות עושה מה שהיא רואה לנכון. מדינת ישראל להבנתי היא דמוקרטית כשם שאירן דמוקרטית. יש בחירות, יש פרלמנט אבל בכל החלטה בכל רגע, האייטולות בגלימות השחורות שממנים את עצמם יכולים לקחת את ההחלטה מידי נציג הצבור ולהחליט בעצמם. באירן אלו האייתולות שפועלים על פי החוקה האיראנית, בישראל אלו שופטי בג"ץ אפילו גלימות שחורות יש להם ושליחם היועמ"ש בקרבי הממשלה . בניגוד לאירן שכל הפעולות נעשות ע"פ סמכויות בחוקה, בישראל אין חוקה וטוב שכך.
הבעיה פשוטה יותר, מאזן אימה בן המערכת המשפטית לבין הפוליטיקאים, שלאחר שראו מה עשו לנתניהו, הם חוששים.
-גנץ חושש מפרשת המימד החמישי
-לפיד חושש שקשריו עם טייקונים יסבכו אותו כפי שקרה לנתניהו בפרשת המתנות
-ליברמן חושש שהתיקים שעינו אותו במשך שנים, כולל טענת הסרק שהיכה נער שהתנכל לבנו, יפתחו מחדש
-דרעי חושש מעירובו בעניני נדלן
-גם כמעט נגד כל הפוליטיקאים מהדרג השני והשלישי יש עננות שוחד, והפרת אמונים
-אחד מהמפכלים הקודמים הודה שהם אוספים חומר על כל הפוליטיקאים, ובוחנים אותו מחדש בכל מקרה של קידום