ממשל האריס עלול להפוך את הסיוע האמריקני למנוף לחץ על ישראל, וגם ממשל טראמפ ידרוש עצמאות ישראלית. הגיע הזמן להיפרד מהתלות המסוכנת
ישראל עומדת בפני צומת דרכים היסטורית. הבחירות הקרובות בארה"ב הן קריטיות לעתיד המדינה, כאשר שתי המפלגות מציגות תפיסות מנוגדות לחלוטין ביחס לישראל. המפלגה הדמוקרטית מעוניינת בישראל תלותית, שאינה מסוגלת לפעול בהחלטיות בהגנתה העצמית. תלות זו מובילה לכפיפות מתמדת ללחץ אמריקאי בנושאי הפלסטינים, עזה ואיראן. לעומתה, המפלגה הרפובליקנית מעריכה ישראל חזקה ועצמאית, המסוגלת לשאת את משקלה כבת ברית אמיתית.
בכל תסריט, ישראל תידרש לפתח עצמאות בתחומי ייצור הנשק, מוכנות הצבא ותחזוקת המלאי. הדבר נכון במיוחד במקרה של ניצחון דמוקרטי.
ממשל האריס עלול להפוך את התלות לאיום קיומי. צוות הממשל הזה, שמורכב בחלקו מאנשים המביעים התנגדות לעצם קיומה של מדינת ישראל, עשוי להציב שורת תנאים מגבילים על הסיוע. תנאים אלה – כמו דרישות לשינויים מדיניים מרחיקי לכת והגבלות על פעילות צה"ל – יחשפו את ביטחון ישראל לסיכונים משמעותיים. קיים חשש ממשי להחרפת הסנקציות על צה"ל ועל בכירים ישראלים, תוך התניית כל סיוע בוויתורים מדיניים.
התפיסה של תמיכה דו-מפלגתית בישראל שייכת לעבר. מי שמאמין שהדו-מפלגתיות נמשכת רק משום ש-75% מחברי הקונגרס מצביעים למימון כיפת ברזל או להמשך הסיוע חי באשליות. זוהי תפיסה המשקפת אי-הבנה יסודית של מנגנוני הפעולה בקונגרס ובממשל האמריקאי. התמיכה בישראל הפכה לתמיכה מותנית, כאשר דמוקרטים רבים דורשים פיקוח והגבלות על הסיוע. רק מעטים מבין הדמוקרטים בקונגרס תומכים בישראל בצורה עקבית כיום, במיוחד בעיתות לחימה. האם תוכלו למנות שלושה סנאטורים דמוקרטיים התומכים בישראל ב-100% במלחמה הזו?
ממשל האריס אינו מעוניין בישראל המסוגלת להכריע צבאית; הוא חותר לישראל כבולה בכבלי התלות, נתונה למנופי לחץ אמריקאיים. הצוות שלו צפוי לכלול תומכים בעמדה האיראנית, פעילים פרו-פלסטינים ובכירים הרואים בסוגיה הפלסטינית מאבק לצדק חברתי ובישראל כוח קולוניאלי.
מנגד, ממשל טראמפ צפוי להציע תמיכה דיפלומטית איתנה, מכירות נשק מוגברות ושיתוף פעולה הדוק יותר, אך גם דרישה מישראל לשאת באחריות לגורלה. לארה"ב יש את מערכותיה שלה והיא אינה מחפשת לפתור את אתגריה של ישראל. ממשל טראמפ צפוי לכלול אנשים המעריכים ישראל חזקה ועצמאית, ולא מדינת חסות תלותית.
למרבה הצער, גורמים בישראל המעדיפים את התלות באמריקה, משרתים השקפות עולם ואינטרסים כלכליים מסוימים. גישה זו מסוכנת לטווח הארוך. התגובה המיידית של ישראל לאחר ה-7 באוקטובר – פנייה לסיוע אמריקאי – מצביעה על מחלה כרונית שורשית בצמרת הביטחונית והפוליטית. העובדה שישראל מתקשה להחזיק מעמד במלחמה מעבר לשבועות ספורים ללא אספקה אמריקאית מעידה על חוסר אחריות בניהול המערכת הביטחונית.
מודל הסיוע הקיים מתקרב לקיצו. בכל תרחיש ישראל תידרש להתחיל בתהליך הדרגתי של היפרדות מהסיוע האמריקאי או להגדירו מחדש כשותפות שוויונית. בעוד דמוקרטים רבים רואים בסיוע מנוף שליטה בישראל, חלק מהרפובליקנים תופסים אותו כבלתי מוצדק נוכח קריסת ערים אמריקאיות. מצב זה אינו בר-קיימא, וישראל זקוקה למנהיגות אמיצה שתוביל אותה לעצמאות מוגברת.
צריך להשתחרר מאנשי הרכש במשרד הביטחון שהחליטו להפסיק לקנות מתעש פגזים, כדורים, חומרי נפץ וכו, וכך חיסלו את הייצור הישראלי.
מספר רמטכ"לים אחראיים למצב הזה של חוסר עצמאות הביטחונית של מדינת ישראל שהגענו אליו.
הראשון בני גנץ: בפברואר 2012 הוא התחיל בקיצוץ בתקציב הביטחון שלטענת גורמים בכירים בצה"ל יפגע קשות במוכנות צה"ל למלחמה.
בין השאר הזהירו הבכירים מפגיעה באימונים, קיצוץ ברכישת תוצרת ישראלית, ובפרט הקפאת ההצטיידות במערכות כיפת ברזל וטנקי מרכבה. הם הזהירו שהדבר הזה יפגע הן בצה"ל והן בתעשיות הישראליות המספקות מוצרים אלה.
למרות כל האזהרות במהלך כהונת בני גנץ כרמטכ"ל נסגרו מספר יחידות בהם אוגדה וחטיבות שריון במילואים, אגד ארטילרי, טייסות, צומצם מספר ספינות הטילים ופוטרו אלפי אנשי קבע. בעקבות דרישת האוצר להתייעלות ולקיצוץ בתקציב בני גנץ וממשיכו כרמטכ"ל אחריו, גדי אייזנקוט, החליטו שבמקום הקיצוץ בפנסיות תקציביות (70% מתקציב צה"ל) עדיף לקצץ בכוח אדם בוסד"כ.
אייזנקוט, שמונה ב-2015 לרמטכ"ל, המשיך בתוכניות הקיצוץ של גנץ ויצא בתכנית רב שנתית : תר"ש גדעון
ביולי 2015 פרסמו יוסי מלמן ונועם אמיר כתבה במעריב עם הכותרת: "תכנית הרמטכ"ל: 100 אלף אנשי מילואים ישוחררו בשנים הקרובות"
https://www.maariv.co.il/news/military/Article-489700
בכלכליסט פורסמה כתבה של עומרי מילמן שכותרתה: "צה"ל מציג את 'תוכנית גדעון': צמצום של 2,500 אנשי קבע ו-100 אלף מילואימניקים"
בכתבה נמסר כי במסגרת תוכנית התייעלות "מערך המילואים צפוי לעבור שינויים משמעותיים. עפ"י מסקנות ועדה שהוביל אלוף רוני נומה הוחלט לצמצם את כמות משרתי המילואים ב-100 אלף אנשים. כמו כן, ייסגרו מספר חטיבות ארטילריה ונשק סטטיסטי, זאת בהמשך לסגירת שש חטיבות טנקים, שני אגדים ארטילריים וגדודים רבים בפיקוד העורף.
https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3664856,00.html
ביקורת חריפה מאוד על התוכנית השמיע האלוף במיל' יצחק בריק. עיקר טענותיו היו שצה"ל נפגע קשות בתחומים רבים: כוח אדם רב פוטר (נגדים) או עזב (סרנים), והדבר הביא למשבר ארגוני מבצעי, אמצעי לחימה ירדו לטימיון בשל אי תחזוקה, משבר בתחום הלוגיסטיקה, הפרטה אזרחית של מערכים רבים שבשעת חירום ומלחמה לא יוכלו לתת שירות. עוד אמר כי "קיצוץ סדר הכוח של צה"ל לזירה וחצי נובע כתוצאה מקונספציה מוטעית שלא יהיו מלחמות רב-זירתיות"
בקיצור הקונספציה של צבא קטן וחכם הלכה והשתרשה בקרב הצמרת הצה"לית
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001316194
היום הנזקים שנוצרו בעקבות תר"ש גדעון בסד"כ הצה"לי ובכוח המילואים מנוצלים היטב ע"י השמאל הקפלניסטי למטרותיהם הפוליטיות. הם סומכים על הזיכרון הקצר של הציבור בישראל ותולים הכול באשמת אי גיוס החרדים.
במסגרת הקמפיין הפוליטי מצד ראשי האופוזיציה והקפלניסטים בחתירה לפירוק ומיטוט ממשלת הימין הסיסמא היא: "שוויון בנטל"! המופנית כלפי הציבור החרדי. אבל גם אם כל הדרישות לגיוס החרדים ימומשו זה לא ימלא את הבור שיצרו גנץ, אייזנקוט וכוכבי. הדרישה לגיוס החרדים מסתכמת בפחות מעשרת אלפים בעוד שיותר ממאה אלף(!) מילואימניקים נשלחו הביתה במסגרת "תר"ש גדעון".
לא כל כך פשוט להגיע לעמצאות בתחום ייצור הנשק, מפני שצריך לחשוב על כל שרשרת האספקה. לדוגמא: אנחנו הרי מייבאים ברזל, ככה שגם עליו אפשר להטיל אמברגו.
צריך להתחיל בקמפיין "עצמאות 100", כך שביום ההולדת ה 100 של המדינה אנחנו מזמן בלי סיוע אמריקאי