האמנות החזותית בישראל נמצאת במשבר עמוק, והקיצוצים בתקציב התרבות הם רק הביטוי האחרון שלה
התרבות החזותית בישראל נמצאת בצומת דרכים היסטורי. מצד אחד, שר האוצר סמוטריץ' מאיים לסגור את משרד התרבות בטענה שהוא 'מיותר', ומצד שני – הציבור הרחב מגיב באדישות מוחלטת לאיום זה. האדישות הזו אינה מקרית: היא תוצאה של שנים ארוכות בהן נשלטת התרבות החזותית בידי קבוצה מצומצמת, המנותקת מרחשי ליבו של הציבור הישראלי. דווקא המשבר הנוכחי מציע הזדמנות: לבנות מחדש את היחסים בין היוצרים לקהל, ולייצר תרבות ישראלית מקורית ומחוברת.
המתאבן של סמוטריץ'
כחלק מההתמודדות עם מחיר המלחמה בחר משרד התרבות והספורט לקצץ 8% מהסכום אותו הוא הקצה לתרבות בישראל, סכום השווה לכ-180 מיליון ש"ח. מאחר ועולם התרבות בצפון הארץ משותק לחלוטין יש גם הגיון בקיצוץ הנ"ל אולם ייתכן ומדובר בצעד מקדים, "מתאבן", למהלך מדיניות רחב הרבה-יותר: לאחרונה העלה שר האוצר בצלאל סמוטריץ לבטל את משרד התרבות כולו כחלק מחוק ההסדרים שכן הוא "מיותר" לדעת השר. צריך לא מעט אומץ להגיד "אני סוגר את התרבות" שכן המחיר התדמיתי גדול אך שר האוצר הסכים לשלם את המחיר. התגובות לא איחרו לבוא ואצולת האומנות והתרבות בישראל – הארטיסטוקרטים – יצאו חוצץ נגד המהלך. קבוצת האינטרס הפריבילגית מבכה על מר גורלה ועל קיצוץ התקציב מכיוון שמדינת ישראל היא הפטרון הכמעט בלעדי של עולם התרבות, אוי לנו ומשרד זה ייסגר.
מן הזווית של סמוטריץ', עולם התרבות הישראלי מתקפל בדבריו של מר גלעד מלצר "השאלה בעיני אינה מדוע אמני הימין ואמנים דתיים אינם מקובלים על ידי הממסד והשיח, אלא מדוע ברובם המכריע הם עושים אמנות גרועה". למען הסר ספק, מר מלצר משמש כיום כיו"ר וועדת אומנות פלסטית של סל תרבות ארצי, בעברו אצר תערוכות רבות ואף ניהל את מוזיאון אגם לאומנות בראשל"צ. מלצר מייצג בדבריו בעמדתו את הבלתי ניתן להכחשה – התרבות החזותית והחומרית בישראל שייכת בטאבו לאליטה מסוימת והיא מגדירה את כל מי שחושב אחרת ממנה כלא לגיטימי ("אמנות גרועה").
אצולת התרבות והמודרים
בעבר האמינו הקומוניסטים שהעולם מתחלק בצורה בינארית בין העשיר ובין העני, בין בעל אמצעי הייצור ובין הפועלים קשי היום. בכל הנוגע לעולם התרבות הישראלי החלוקה הזאת שרירה וקיימת: ישנו איש אומנות מורם מן העם – איש 'שמאל-חילוני-עירוני-פוסט לאומי' השולט על כל אמצעי הייצור התרבותיים: גלריות, מוזיאונים, בתי ספר לאומנות, ועדות תרבות שונות ועוד; מנגד ישנו "לא יוצלח" ו"לא מוכשר" בראייתו של מלצר, איש 'ימין-דתי/מסורתי-מתנחל-פריפריה-ציוני' שמדוכא ומודר בגלל ערכיו. אנו רואים במוזיאונים וגלריות ברחבי הארץ, בסבסוד משלם המיסים, יצירות שעוסקות בעיקר בחיטוט אישי, מין ומיניות וגולת הכותרת בכיבוש או בנכבה. לצערנו, קו המאפיין רבים מן היוצרים בישראל הוא בוז לכל דבר 'יהודי'. אע"פ שהיוצרים גרים כאן הם חולמים עצמם בברלין, ניו-יורק וטוקיו.
ארץ ישראל? רק בהקשר הפלסטיני, עם ישראל? אין עמים רק יחידים; תורת ישראל? בוז מהול בניכור תחת כיסוי של ביקורת שלילית.
האשמה הבלעדית באיומו של שר האוצר לקיצוץ תקציב התרבות היא על אותה אליטה שמאז מרד הסטודנטים בבצלאל מנהלת ומובילה את עולם התרבות. מרבית הציבור הישראלי לא יבכה על מותה של התרבות החזותית והחומרית בישראל שכן הוא לא צורך אותה, הוא לא חש קרבה והזדהות עם תכניה או יוצריה ובעיקר, הוא לא שש לסבסד את מי שנוהג להגחיך, לבקר ולהרגיז אותו בהתנשאות. אם ננתח את התופעה, האדישות הציבורית המופגנת לאפשרות הסגירה של משרד התרבות מעידה על הכישלון הברור של הארטיסטוקרטיה הישראלית לראות מישהו מחוץ לחוגה המצומצם, גם כעבור 50 שנות 'מרד הסטודנטים', שגם הוא חיקוי חיגר של צרפת, אין לתוצריו לגיטימציה ציבורית מינימלית, אין לו סניגורים ואפילו קטגורים כבר אין בנמצא – כל שיש הוא שתיקה מנוכרת ואדישות.
למען הסר ספק, גם יצירות מסוג זה צריכות להתקיים כחלק מהשדה הרחב של התרבות במדינה פלורליסטית. אף נרחיב ונטען שהן זכאיות לתקצוב מסוים ההולם את מעמדן בחברה הישראלית. אולם נדמה שהתהפכו היוצרות והתקצוב רובו מושקע ביצירות שהולכות ומייצגות נתח הולך ומצטמצם של העם, אגב, מלכתחילה היה קטן. צודקים הארטיסטוקרטים כי מתפקידה של האומנות לבקר ולהרגיז את הציבור על מנת לעורר דיון, אולם אין זה תפקידה הבלעדי או הראשוני. תחת כסות זאת מדכאים חברי הקבוצה הנ"ל כל שלא חושב כמוהם.
פתרון בנוסח ג'יין ג'ייקובס
בספרה של ג'יין ג'ייקובס 'מותן וחייהן של ערים אמריקאיות' טוענת ג'ייקובס שתי טענות חשובות להבנת הפתרון האפשרי והרצוי:
- מתכנני ערים צריכים לתכנן 'מלמטה למעלה', התכנון הציבורי צריך להיעשות מתוך הבנה משמעותית של חיי היום-יום של תושבי העיר, וזאת במקום תכנון של 'מלמעלה למטה' שבו קובעים לתושבים את אשר יקרה מבלי להבין את רצונות תושבי העיר.
- ישנו צורך בגיוון עירוני, בתושבים, בעסקים ובמבנים על מנת ליצור עיר תוססת ובריאה – עיר זקוקה למידה של פלורליזם.
אין הבדל בין הבנת מקומה האורגני של האוכלוסייה בתכנון עיר ובין הבנת הערכים, התכנים והצרכים האורגניים של תושבי החברה הישראלית בתקצוב עולם התרבות הישראלי.
הדרך לפתרון הבעיה אליה נקלענו היא להסתכל דרך עדשתה של ג'יין ג'ייקובס, עלינו לגוון ולייצר אלטרנטיבה לשיטת הפעולה שהייתה נהוגה עד כה: עלינו לעמול על חיבור התרבות החזותית והחומרית בישראל לאנשים שחיים בישראל. בניגוד למצב כיום בו היא מחוברת לקבוצה קטנה ומנוכרת שכולאת את עצמה בכלובי הבטון והאספלט של גוש דן יש צורך להכות שורשים במרחב הישראלי ובזמן העברי החדש. כמו שתכנון עיר מוצלחת מחייב גיוון והקשבה לצרכיהם של 'תושבי העיר' כך גם התרבות חייבת לשקף את המגוון הרחב של רחשי הלב של הציבור. עשה זאת ד"ר אלעד ירון בתערוכה 'שטח הפקר' שבחנה מהי אומנות ירושלמית עכשווית והציגה מגוון רחב של יוצרים אשר מגלמים ביצירתם את המגוון העירוני הקיים בירושלים. לצד דימוי של 'נער גבעות' עומדת יצירה המציגה את המחאה כנגד הממשלה בירושלים – זוהי תערוכה שמדברת על 'כאן' ממשי ולא על ניו-יורק. עולם התרבות הישראלי צריך להפסיק לייצר תעתיקים המיישרים קו עם טוקיו, ברלין וניו-יורק ולהעלות על נס את הדגל את ייחודה של התרבות העברית המתחדשת בישראל. אם נצליח להוביל את התחדשות התרבותית יחד עם הציבור הרחב נוכל להבטיח כי המשרד האמון עליה יהיה חיוני ולא 'מיותר'.
המצב הקיים בו יש ניכור בין יוצרי הסמלים – יוצרי התרבות החזותית בישראל – לבין צרכני הסמלים – העם היושב בישראל הינו אבסורד. הנטייה הגלותית של רבים מאותם יוצרים לחקות את אירופה גורמת להם לחוש תסכול וניכור למרחב הארץ-ישראלי ובוז לתרבות העברית המתחדשת – בכך יש עוול מוסרי. במהלך התבטלותם הם מייבאים לכאן את המצב ההולך ומתדרדר של התרבות המערבית ובכלל זה הם מהווים צהר לדקדנס התרבותי המבטל כל עם, תרבות או יסוד לאומי. לא יעלה על הדעת שמשלם המיסים הישראלי – צרכן הסמלים – ישלם על מערכת שלמה שלא מייצגת אותו, שלא יוצרת את תרבותו המתחדשת ולבסוף מהווה את חוד החנית של ביטולו – אם הארטיסטוקרטיה רוצה מכספי המיסים – עליה לתת דבר-מה רצוי בתמורה.
טל קופל הוא איש חינוך, פובליצסט, בעל הבלוג 'כה אמר קופל' וחבר פורום כיוון
מרום קליימן הוא אדריכל בוגר בצלאל, יו"ר תנועת הצבי וסטודנט לתואר שני במדיניות ציבורית.
לא הבנתי את ההצעה, כל עוד בעלי גלריות ושאר מפיקים לא מעוניינים בגיוון הם לא יכניסו אמנות אחרת למקום בו היא תשפיע.
כי בניגוד לדבריו של מר מלצר, הבעיה היא אכן שאמנות הימין פחות טובה אבל זה כי הם לא מתקבלים לממסד שכולל גם בתי ספר לאמנות שיכולים ללמד אותם להשתפר. שלא לדבר על ההשפעות של מוטיבציה נמוכה להיכנס לתחום ולהשקיע שנובעות מחוסר אמונה ביכולת להגיע לגבהים.
לדעתי, הפתרון צריך להיות חוק שיקבע שכל תקציב שנותנים משרדי התרבות והתקשורת(אהם…התאגיד) וכן מה שנותן משרד התחבורה לגופים בעלי הנהלה עצמאית(נתב״ג, נמלים, רכבות וכו׳) יהיה בגדר הלוואה עם ריבית משמעותית וזמן פרעון סביר.
כך כולם ירוויחו: אנשי התעשייה יצטרכו להכניס רווחים ולכן ידאגו יותר מדעתה של הגברת שרה לוי משדרות מאשר מאיזה שופט מעונב בפסטיבל באירופה ויאלצו לפתוח את דלתם למגוון דעות אבל לא ימצאו עצמם לגמרי ללא מקור הכנסה.
ומצד שני, לא רק שהמשרדים הנ״ל יפסיקו לעלות למדינה כסף(כמו שסמוטריץ׳ רוצה לחסוך) אלא אף יכניסו כסף לקופת המדינה.
איזו אומנות טובה? כמה קשקושים על נייר? נייר חלק? האומנות המודרנית היא ברובה כלום מוחלט. מציע לך לקרוא את נקמתו של פיקאסו. אין אחד שמגיע לרמה של רפאל, טיציאן, מונה… דאלי היה אחרון האומנים הדגולים, שאגב, הועף מאגודת הסוריאליסטים כי הוא היה לא מספיק שמאלני לטעמם.
אם ירצו בעלי הגלריות לסנן ימניים, ללא כספי משלם המילים, זכותם המלאה. הם יהיו איכותיים רק בעיני עצמם וחסידים שוטים. כמו כל מני אנשים שחושבים ש"הארץ" איכותי, כאשר זה העיתון היחידי שמעסיק בכתב שמצהיר שאיננו מצליב מקורות, גדעון לוי, ועיתונאי שחשף מקור, אורי בלאו. זה שקול לכך ש"תל השומר" יעסיקו קרדיולוג שלא מסתכל על דופק ולחץ דם, ורופא אחר שמפרסם את שמות החולים שלו ואת תיקיהם הרפואיים.
בואי נהיה מציאותיים, מי קבע שהאמנות של הימין פחות טובה? השמאל המתנשא.
שכחת את האפליה בבימות, בקולנוע ?
ואל תישכחי מי שהוביל את הפירוד ההיתנשאות הזילזול, זה לא אחר מאשר עולם התרבות. מי כתב את נאום הבהמות? מי הוביל את ההשתלחות בימין ובמירי רגב, היתה סופרת , לא זוכרת שמה, נדמה שזו מי שכתבה את דודי ורעי (צמח בר). המולי"ם מיררו לה את החיים, לא איפשרו לה הוצאה לאור. למה היא היתה מתנחלת.
נטלתי לעצמי פסק זמן של כמה ימים להגיב. רמת השנאה העולה מהכתבה ומחלק מהתגובות היא מטרידה מאוד.
שנאת שמאל, שנאת אמנות , שנאת אשכנזים. אבל כל זה כאין וכאפס לעומת הבורות הרבה של הכותבים לגבי מה היא אמנות . מהו מוזיאון. מושגים הזויים כמו "אמנות הימין" או ,לחלופין, "אומנות השמאל",במידה ויהפכו לחלק מהשיח, יהפכו את האמנות לעפר ואפר. חלוקה כזו
תמשיך ב"מדע הימין" ו"ספורט הימין".
ראשית , בואו נבחן את הטענה כי מוזיאונים אינם עוסקים בזהות יהודית , בנושאים עממיים ואינם גורמים הנאה לכל אחד. אני מבקש להתחיל מהטיעון האחרון.האם עקיבא מבני ברק צופה בקולנוע? או באולימפיאדה? אולי נבטל את המדיומים האלה, אשר בשניהם בחורות חסרות בושה מתרוצצות עם לבוש חשוף מדי? כל השנאה למשהו שצריך להעמיק בו ולהתרומם אליו , המכונה אליטיזם בפיכם, תהיה מופנית גם כלפי מדע ? הרי רק מתי מעט מבינים מהי פיסיקה תאורטית, למה שיממנו את זה? למה שילמדו לימודי ספרות , ויתקצבו אותם?
למה שיממנו את ענף הסייף, הרי אין הרבה צופים גם בזה, וגם לא בשני גברים מיוזעים הלפותים זה בזה בהאבקות. למה לממן את זה?
לגבי הטיעון שהאמנות לא עוסקת בעם ישראל או באקטואליה- יש מקרים שבהם מוצגת אמנות פוליטית. ברוב המקרים , בין אם היוצר בא מצד ימין או שמאל, מדובר באמנות רדודה. אשר לנושאים יהודיים, יש ייצוג בולט מאוד לאמנים המביאים נופים ישראליים חוויות ישראליות ונושאים יהודיים. מארק שאגאל הוא דוגמה קטנה שבקטנות , ויש את מאוריצי גוטליב , מונק , ועוד ועוד.רק לאחרונה הרים מוזיאון תל אביב תערוכה אימפרסיוניסטית אשר היתה נגישה לכל אחד. תערוכה יפהפיה? האם מונה או פיסארו פסולים כי הם לא יהודים? האם בלימודי ספרות לומדים רק סופרים יהודים?איזה שטויות , הבלותא רצופה.היה כאן קורא שהתלונן על כך שמוזיאונים אינם מכניסים כסף , ושתקצובם צריך להיות הלוואה עם ריבית. האם תציע שגם ישיבות יחזירו את ההשקעה בהן? או להבדיל , בתי ספר?
בתוך המוזיאונים יש אמנות טובה , ויש גם פחות, לדעתי. יש בתחום גם הרבה פוליטיקה, אבל לא מהסוג אותו מציעים המחברים. ישנם אמנים אשר כניסתם למוזיאון קלה יותר , ולא בגלל דעותיהם הפוליטיות. הם מחוברים , מקושרים יותר , חלקם גם ממש טובים.
גלריות, אגב, הם גופים עסקיים. ימכרו , טוב. לא ימכרו, ייסגרו. במוזיאון תל אביב הכרטיס היקר , ללא כל הנחה והוזלה (שתמיד יש) עולה חמישים שקל. ילדים עד גיל 18 נכנסים בחינם. מה יותר עממי ופחות אליטיסטי מזה ? למה לשקר סתם?
האם אמנות לא אמורה לעסוק בשאלות קיומיות של אדם, בינו לבינו, כולל גם במיניות? עד לאן תגיעו עם לשנוא ולנפץ כל דבר? אתם שואפים להדמות לטורקיה או איראן?
יש ירידה מטורפת ברמה של האמנות החזותית ורואים את זה בכל המוזיאונים והגלריות שמציגים אמנות מודרנית. זה קורה כאשר כשאוצרים מתעסקים בפוליטיקה במקום באמנות.
כן
הרי הם הם שאמרו בפירוש, שבאמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה. לי זה אומר שכל דבר שאתה עושה, משקיע ויש לך רעיון, זו אמנות. אבל כשזה נגע לימנים זה משהו אחר, וימנים שהתקבלו נאלצו ליישר קו פוליטי עם האמנים
" האשכנזים הכישרוניים", המורמים מעם. כן ככה הם התנהגו.
בכל מיקר התמונה הניראת לנו מניתוח הנושא התרבות יש להשליך כניראה על כלל משרדי הממשלה הזקוקים לאותו שינוי כדי להכליל בו את רצון הרוב ולא את רצון המיעוט וכמובן עם התחשבות סבירה בערכים של אותו מיעוט
שלום
אכן יש בעולם האמנות הישראלי חלוקה ברורה וכואבת . אם אתה לא מזוהה עם האליטה כביכול אזאתה לא אמן ולא נחשב כאמן .גלריה בן משה הוקמה בעקבות ההדרה הזו שעושה עוול להרבה אמנים ואמניות .
די עם הגזענות הזו
תודה
הפרוגרס ה0מאלני והמחבלים מנצלים כל אפשרות להפוך את הטרור ללגיטימי. בקרוב נעיף את כולכם מפה. מחבלים ותומכיהם. אוהבי מחבלים הם לא יהודים. נקודה.
דני קרוון
בשקט בשקט.
נהנים מפסליו, מבלי לדעת אפילו. כל המגזרים והעדות, המינים והגילאים.
בגנים, בבית החולים, פינות שהן משוב ומזור לנפש
צאו וראו לדוגמא, במסלול תרפיה באמנות, במכללת דוד ילין בירושלים, מה אחוז הערביות המתקבלות, לעומת אחוז הדתיות והחרדיות שנרשמות למסלול.
וזו רק דוגמא.
יש אפליה מתקנת לערביות והן מתקבלות בהמוניהן גם על חשבון דתיות וחרדיות.
אין אומנות בימין,
כי כל האומנות היא בועה של שקר,
כי הכל עניין סוביקטיבי ושום דבר שם לא מדיד בעין בלתי משוחדת,
כי מחשיבים איכות לפי מה ש״הולך״ בעיני הקליקה,
כי לאנשים יצרניים אין זמן לבזבז על ההבל הזה,
וכי ממשלה רצינית אמורה לממן דברים רציניים, ערכיים ויצרניים יותר,
אין שום סיבה בעולם שמוצר יקר שאף אזרח לא מוכן לממן לעצמו את העלויות האסטרונומיות שלו,
יקודם ע״ח משלם המיסים למרות שאין בו שום תועלת, רק בגלל שיצרניו המפורסמים צריכים פרנסה…
צריך לסגור את משרד התרבות כי יש כבר את משרד הרוחה!!!
האומנות היא ראי הנפש של אומן
אם הוא גאון אז בוודאי שיצירתו תהיה גאונית
אם הוא מלנכולי אז גם יצירתו תהיה כזו
שרוצים לבחון את האומנות הישראלית
צריך להסתכל על הישראלים עצמם
באופן כללי היהודים לא האמינו לאורך ההיסטוריה
באומנות חזותית יש גם איסורים מפורשים בתורה
לא תעשה לך פסל ומסיכה
היהודים תמיד האמינו ברעיונות מעשיים יותר
אז מה הסיפור של האומנות הישראלית
כמו שאמרנו קודם בואן נחזור לעם הישראלי
ברובו העם היושב בציון לא מתעניין באומנות
במוסיקה כן בכול השאר פחות
הסיבה העיקרית לכך היא המצב ההישרדותי בו הוא
חי אומנות זקוקה לאיזה סןג של נינוחות כללית כדיי לפרוח וההיסטוריה מעידה על כך
רוב האומנים הם באמת חילונים שמאלנים אשכנזים מהמרכז וזה בגלל הסיבה הפשוטה שיש להם מצב סןציואוקונומי מאפשר יותר
השאלה שנשאלת האם האומנים הישראלים פונים לכלל העם
התשובה החד משמעית היא לא
הם ממש לא הקהל שלהם
אין כאן ביקורת כמובן
הקהל של האומן הישראלי הם אנשים כמותו בדמותו
בארץ ובחול בהחלט מדובר בקבוצה סגורה שעושה אומנות לעצמה
אין בזה שום דבר רע
טבע האדם תמיד נמשך לאנשים דומים לו וזה נכון בכול תחום גם באומנות
האם האומנות בישראל רדודה
לא היא דווקא דיי טובה
האם היא חיקוי זול של התרבות המערבית
בחלק גדול כן ובחלק קטן לא
האם היא צריכה לקבל תקצוב ממשלתי
כן תרבות זה דבר חשוב גם פייטנים צריכים לקבל תקצוב ממשלתי כול מה שמתבלן קצת את החיים
האם האומנות בישראל היא פוליטית
לא אבל רוב האומנים שייכים למחנה מסוים
ואין בזה שום דבר רע