עם 312 אלקטורים וסיכוי לרוב בשני בתי הקונגרס, טראמפ חוזר לשלטון. המשמעויות הפוליטיות והשלכות הניצחון על ישראל
זהו שחר של דון חדש. שמונה שנים אחרי שניצח, כנגד כל הסיכויים, את הילארי קלינטון, דונלד טראמפ עשה זאת שוב ובגדול, הפעם מול קמלה האריס. פעם נוספת טראמפ ניצח בשם היורמים, הדחויים, הבזויים והמושתקים, אל מול מועמדת ממסדית שניסתה להעמיד פני מועמדת שינוי. האריס יכולה להעמיד פנים כמה שתרצה שהיא מייצגת שינוי בהיותה אישה שחורה (ולא רק אישה כמו הילארי קלינטון), אך היא המייצגת הבוטה ביותר של הממסדיות הדמוקרטית בצורתה הכעורה ביותר, לאחר שמונתה במהירות בעקבות שנים של הכחשות על מצבו הקוגניטיבי של ביידן.
מערכת הבחירות נפתחה רשמית בעימות מול ביידן, שכמעט וסיים אותן על המקום כשכל העולם ראה בדיוק מה מצבו של הנשיא. בעקבות זאת הגיעה הכתרתה המהירה של האריס, יחד עם הבחירה בטים וולץ כמועמד לסגן. טראמפ מצדו בחר לסגנו את ג'יי די ואנס, סנאטור צעיר מאוהיו, שמוצאו ממה שמכונה "זבל לבן" – שם גנאי ללבנים ממעמד נמוך בעיקר בדרום ובמערב התיכון. למרות האופן שבו מונתה האריס ולמרות ניסיון ההתנקשות הכושל בטראמפ, הבחירות הוצגו כצמודות לאורך רוב הקמפיין, שעכשיו מתברר כמוצלח ביותר של טראמפ אי פעם.
התוצאות הסופיות טרם התקבלו, אך על פי המדגמים, טראמפ לא רק שחזר את הסחף הרפובליקני שהוביל לפני שמונה שנים, אלא אף התעלה עליו: במדינות המפתח טראמפ ניצח בענק בחבר האלקטורים עם הובלה במישיגן, ג'ורג'יה, פנסילבניה, והיפוך של נבאדה, שמשנת 2008 הצביעה דמוקרטית. גם באריזונה המתנדנדת על 11 האלקטורים שלה טראמפ צפוי לנצח, ובסך הכל צפוי לזכות ב-312 אלקטורים, שישה אלקטורים יותר ממה שהיו לו לפני שמונה שנים.
אבל טראמפ לא מנצח רק באלקטורים, אלא מוביל סחף גם בסנאט ובבית הנבחרים: בסנאט הרפובליקנים צפויים להשיג רוב שאבד להם מאז 2018, עם כמה התמודדויות מרתקות. במישיגן מנצח מייק רוג'רס, חבר קונגרס לשעבר שמתמודד על המושב של הסנאטורית הפורשת דבי סטאבנו, אותה החליף בבית הנבחרים כנציג המחוז השמיני של המדינה בשנת 2000. במערב וירג'יניה המושל ג'ים ג'אסטיס התמודד על המושב שפינה הסנאטור ג'ו מנצ'ין, שהפך לעצמאי בטרם פרש מהפוליטיקה אחרי שורת מהלכים שהקשו על ממשל ביידן. בנבאדה הודחה הסנאטורית ג'קי רוזן על ידי סם בראון, יוצא מלחמת אפגניסטן שנכווה קשות בכל גופו ממטען חבלה בזמן שירותו הצבאי.
ביתר המרוצים לסנאט בהם זכו הרפובליקנים, הדמוקרטים המכהנים הובסו בידי אנשי עסקים: בפנסילבניה ג'ון פטרמן הופך אחרי שנתיים בלבד לסנאטור הבכיר של המדינה, אחרי שבוב קייסי הודח על ידי יריבו הרפובליקני, איש העסקים דייב מקורמיק. במונטנה איש העסקים והצבא לשעבר טים שיהי מדיח את הסנאטור ג'ון טסטר, ובאוהיו הסנאטור שרוד בראון הדמוקרטי הודח על ידי איש העסקים ברני מורנו. מושב אחד עם זאת לא נפל בידי הרפובליקנים – מושב הסנאט של אריזונה, שעליו התמודדה אשת התקשורת קרי לייק.
בגזרת המושלים אין למעשה שינוי. על אף מספר מושלים שפרשו או שהיו מנועים מלהתמודד – כמו כריס סונונו בניו המפשייר, ג'ים ג'אסטיס במערב וירג'יניה, מייק פירסון במיזורי, ודאג בורגאם בדקוטה הצפונית – הרפובליקנים הצליחו לשמור על כל המדינות שבהן החזיקו. בבית הנבחרים, נכון לכתיבת שורות אלו, הרפובליקנים בהובלת מייק ג'ונסון מובילים בפער של עשרים מושבים על הדמוקרטים, וככל הנראה ינצחו ברוב גדול יותר מהרוב המצומק שהיה להם בשנתיים האחרונות, שבעטיו הודח מנהיג הסיעה קווין מקארת'י מתפקיד יושב ראש בית הנבחרים.
המשמעות של כל הניצחונות הללו ברורה: אם התחזיות נכונות, לרפובליקנים צפויות שנתיים של מים נוחים לנווט בהם מבחינה פוליטית. רוב בסנאט משמעותו מינויים קלים לבית המשפט העליון, שבו הרוב השמרני שהבטיח טראמפ בקדנציה הראשונה יישמר, מינוי האנשים שירצה לקבינט, ורוב נוח להסכמים וצעדים שונים שדורשים את אישור הקונגרס כמו הורדת מיסים. עבור ישראל, רוב רפובליקני יחד עם בית לבן רפובליקני מסמנים שנתיים לפחות של פריחה ביחסים אחרי שנתיים של יחסים מתוחים מול ממשל ביידן, וכן שינוי מדיניות ברור של וושינגטון ביחס לאיראן והחמאס.
מה שקורה בארה״ב הוא שיחזור של מה שקורה בישראל.
הימין מצא לעצמו מנהיג כריזמטי ומבוגר שמצליח להביא תוצאות מרשימות(ביבי/טראמפ), השמאל המפוחד מנסה להשתמש במערכת התקשורת ומערכת המשפט כנגדו עם הצלחה קטנה.
בינתיים, חלק מהפוליטיקאים המתונים יותר של מפלגת הדגל של הימין נותנים לקנאה ו/או לטהרנות שלהם להשפיע עליהם ולמעשה פועלים כנגד המפלגה של עצמם והגוש בראשו היא עומדת.
ואז שילוב בין מנהיג כאילו ימני וציוני(בנט/ביידן) ומנהיג פופוליסטי אך חסר יכולת להצדיק את דרכו או לבחור צד בשאלות מהותיות(לפיד/האריס) המתעקשים להעלים עין מהקצנה מסוכנת בקצוות השמאליים של המפה הפוליטית(אך דורשים מהימין לטפל בקיצוניו תוך הרחבת המושג הזה) מצליחים להקים ממשלה חילופית ושמאלנית-קיצונית.
אבל זה דווקא התפוצץ להם בפרצוף והזכיר להמונים למה הם רוצים ממשלת ימין והוביל לבחירות בהן המנהיג הכריזמטי הביא הישגים חסרי תקדים לגוש הימין(בישראל קואליציית ימין על מלא ובארה״ב שליטה בכל ארבעת מוקדי השלטון, הרפובליקאים מעולם לא הגיעו אפילו לשלושה) ועל הדרך זה הוביל לנפילת המנהיג הפסאודו-שמרן.
אבל כאן צריך להזהיר את טראמפ שיצפה שגורמים מתוך המחנה שלו יפריעו לו לתרגם את ההישג לשינוי בשטח ושבהמשך עלול לקרות אסון שינוצל להכתים את שמו.
נקווה שבארה״ב הימין יהיה חכם וחזק יותר.