תם עידן הנדסת התודעה

ריקוד המכונה: טראמפ וההמון מול המכונה

ישנו חוט מקשר ברור העובר בין שלושת מערכות הבחירות בהן התמודד טראמפ: הממסד התנגד לו בכל כוחו. למעשה, בחירתו של טראמפ תוארה שוב ושוב לאורך 8 השנים האחרונות על ידי רבים כל כך כלא פחות מסיכון לביטחון הלאומי של ארה״ב וכסיכון לשלום העולם. מה לא נאמר עליו? הוא בלתי צפוי, הוא נאצי, הוא בובה של פוטין, הוא גס רוח, הוא אנטישמי, הוא דיקטטור, הוא לא יכבד את תוצאות הבחירות. ואם זה המצב, אז יש צידוק מלא לקבור את כל הסיפורים הבעייתיים על המתמודדים שעמדו מולו, רק כדי למנוע מהסיכון הביטחוני להיכנס לבית הלבן – מהמיילים של קלינטון על השרת הלא-מאובטח ועד ללפטופ מהגיהינום של האנטר ביידן, ממצבו הרפואי האמיתי של ביידן ועד לחולשתה הנוראית של האריס כמועמדת. והנה חדשה מסעירה: אינכם חייבים לאהוב מועמד מסוים כדי לתמוך בבחירות חופשיות, הוגנות וחשאיות. הדמוקרטיה אינה מעוניינת בדעתכם, היא רק מבקשת שתודעתכם תישמע, תיספר ותילקח בחשבון בהתאם לכללים ברורים. וזה תמיד היה הסיפור עם טראמפ: מעשים שלא ייעשו נעשו כדבר שבשגרה כדי למנוע ממנו להיבחר, כדי לקצר את כהונתו, כדי להבטיח שהיא תהיה הראשונה והאחרונה.

קשה למצוא דוגמא זועקת יותר לשמיים לעיוורון המכוון שאחז בקרב קהלים גדולים כל כך ביחס למציאות פשוטה: הבחירות בארה״ב מחוררות, מפגרות באמינותן ביחס למה שהיה ראוי וביחס למדינות רבות בעולם המערבי – ישראל וטאיוואן למשל. קריאה עיוורת של שורת הפרצות, בלי לדעת שהן מתרחשות בארה״ב, עלולה להוביל אתכם למסקנה שמדובר ברפובליקת בננות ושקיים חשש כבד לטוהר הבחירות. ומהן בחירות אמינות והוגנות? הנה, בפשטות: חובת הגעה לקלפי, תיחום הזמן המותר להצבעה – יום בחירות הוא יום אחד – לא שלושה שבועות, חובת הזדהות עם תעודה תקנית, אפשרות להצביע רק במקום אחד, הצבעה בפתק אל תוך תיבה הננעלת בשעה קבועה, נספרת בנוכחות ועדת קלפי ונשמרת בשבע עיניים. זהו. מערכת הבחירות בארה״ב כפופה לחוקי מדינה ספציפיים, היא נסמכת על מכונות הצבעה, מאפשרת הצבעה בדואר, בהיעדר המצביע, בחלק מהמדינות אין חובת הזדהות, פתקים מתקבלים במקרים רבים לאחר ששעת נעילת הבחירות עברה. העובדה שאלו החוקים אינה פוגמת בחוד הטיעון: בשיטה כזו, קשה מאד לשמור על טוהר בחירות. השנה היא 2024, אפשר כבר לטעון שהפגמים הללו קיימים ולא הגיעו במקרה לספרי החוקים של מדינות רבות כל כך בלי להישמע קונספירטיבי?

הפקת לקחים

לבחירות הקודמות הגיעו טראמפ ומטהו לא מוכנים. שורת חוקים שעברה לכבוד הקורונה הפכה את הלא סביר לסביר ואף חוקי ופרצה לכל רוח את עקרונות היסוד של בחירות נורמליות במדינה דמוקרטית מתפקדת. מול אלו עמד טראמפ חמוש בעורכי הדין סידני פאוול ורודי ג׳וליאני. אנחנו הולכים לשחרר את הקראקן אמרה פאוול מול המצלמות ושלחה את כולם לבדוק מה זה לעזאזל קראקן ואגב כך קברה את הסיכוי לדיון ענייני-משפטי. הצוות של טראמפ נתפס לא מוכן וה-6 בינואר סתם את הגולל וסייע להדביק לטראמפ תווית של מי שמנסה לגנוב בחירות, המתקשה לקבל הפסד. באקלים ששרר אז, כל מי שהעלה טענות על עצם השיטה תויג מיד כחובב קונספירציות הזוי. לצד טענות לא מבוססות על שרתים עלומים באירופה שנפרצו, טבעו בהמולה הכללית הטענות המהותיות נגד הפגמים המובנים בשיטה. בהחלט ייתכן שביידן ניצח כדין אלא שאמון הבוחרים במערכת ירד לשפל המדרגה. אם בחירות חופשיות בדמוקרטיה הן שורת פרוצדורות שנועדו בין השאר להגביר את אמון הבוחרים והמתמודדים בשיטה ולאפשר את יסוד היסודות – העברת השלטון בדרכי שלום – האמון הזה נרמס וירד לשפל המדרגה, בשל סיבות טובות. הדמוקרטיה האמריקאית נראתה כמי שנכבשה על ידי מכונה מיצורו של קלאוס שוואב אביר הגלובליזציה הפקידותית שיודעת מה טוב בשבילך. אין מה לראות כאן, ממשיכים לעוד ארבע שנים, אמריקה ניצלה, העולם ניצל. בינתיים. ניצחון רע להפקת הלקחים כשם שהפסד צורב מעורר אותם. לבחירות האלו הגיע טראמפ מוכן יותר, הדמוקרטים פשוט שלפו את אותם קלפים ובנו את המגדל סביב מועמדת חלשה שהחליפה נשיא בלתי כשיר. טראמפ ומטהו היו מוכנים הרבה יותר טוב לתרחיש שהביס אותם ב-2020. הם פרסו צוותים משפטיים ומשקיפים בשטח, הגיבו לכל הפרה, עודדו את הרפובליקנים להצביע מוקדם בניגוד לבחירות הקודמות והיו הרבה יותר אפקטיביים מול החורים בשיטה.

כולם ידעו שהאריס לא מתאימה, כולם חששו שתפסיד

בשני מקומות לפחות ידעו את האמת: בתקשורת המסורתית ובקרב מרבית הסוקרים, המקום השלישי להערכתי היה בסביבתה של קמלה עצמה: היא התגלתה כשילוב קטלני בין בוסית נוראית מחד וכמי שאין לה את הכישורים הדרושים לנשיאות מאידך. זה בסדר להיות בוס גרוע אם אתה סטיב ג׳ובס. אלא שקמלה הפגינה חולשה בלתי ניתנת לגישור בשורה של מיומנויות תקשורת בסיסיות הנדרשות ממתמודד בנשיאות: החל מחוסר יכולת להחזיק שטף דיבור נורמלי מול קהל בלי טלפרומפטר, עבור בחוסר יכולתה לענות לשאלות קשות, להציג מדיניות סדורה, ידע עולם נרחב ועד כרטיס העבודה המחורר שלה מקדנציה שלמה בדגש על אחריותה הישירה למשבר ההגירה. קשה לומר שזו הייתה הפתעה – הביצועים העלובים היו בהלימה מלאה לפריימריז הכושלים שלה לראשות המפלגה בבחירות הקודמות. טולסי גברד, דמוקרטית שעברה לצד הרפובליקני קרעה אותה לגזרים בעימות. האריס נותרה נאלמת כשגברד חבטה בה בין היתר: התגאית שהכנסת 1,500 איש לכלא על עישון מריחואנה בזמן שצחקקת והודית בכך שעישנת כשנשאלת על הנושא (דקה 4:17) (בפודקאסט מצולם). האריס עמדה בפני שוקת שבורה בתנאים קשים יותר ממה שהתמודדה בזמנו מועמדת אחרת, מבריקה ומקושרת הרבה יותר – הילארי קלינטון.

המיינסטרים מדיה

הדמוקרטים נתפסו בשקר באורך קדנציה באשר למצבו הרפואי של הנשיא ביידן ובאשר לכשירותו להחזיק במשרה התובענית. להאריס ששימשה כסגניתו היה תפקיד מכריע בהסתרה, ותשובות לא משכנעות להציג כשנשאלה בנושא. התקשורת המסורתית, זו שקברה יחד עם חברות הביג-טק את סיפור הלפטופ של האנטר ביידן בישורת האחרונה לפני בחירות 2020 נתפסה כחתול מול פנסי הרכב: אם תחבק את האריס באותו האופן היא עלולה להתבזות ביום שאחרי, אם תחשוף את חולשתה וקלונה – תיתפס כמי שנועצת את המסמר האחרון בסיכוייה להיבחר. הדילמה הזו הניבה רגעים טלוויזיוניים בלתי שגרתיים בהם קמלה מתקשה לענות לשאלות פשוטות במגרש ביתי כ-CNN. בינם לבין עצמם – הם ידעו.

הסוקרים – משיקוף מציאות להשפעה על המציאות

קבוצה נוספת שנשאה את צער העולם על כתפיה ואת השקר בבטנה היא הסוקרים. מכוני הסקרים שוכנים לרוב בחממות דמוקרטיות עם הטיה ברורה לשמאל, רבים מהם פעולים כמכוני מחקר מתוך אוניברסיטאות. חקרתי וסיקרתי את שתי מערכות הבחירות הקודמות של טראמפ, על זו הסתכלתי מרחוק בשל שירות המילואים הלא-נגמר. בכל שלושת מערכות הבחירות הסוקרים טעו – כולל ב-2020 בה נתנו מרבית הסוקרים יתרון משמעותי לביידן במדינות הנדנדה. ביידן אמנם ניצח אך הסוקרים טעו במרבית המדינות וגם באלו שביידן ניצח בהן בסופו של דבר – הפער היה קטן משמעותית. ב-2016 הטעות הייתה קשה אף יותר, היטב זכורים הניו יורק טיימס, האפ-פוסט ואחרים שנתנו לקלינטון סיכויים הנושקים לוודאות באשר לזכייה בבחירות. החשד בבחירות ב-2016 גובש להיפותזה ב-2020 שכעת ניתן להביאו כתיאוריה המזמינה דיון וקריאות תגר: הסוקרים מתקשים באופן סדרתי לכתוב באופן פומבי את מה שהם מבינים מהמספרים. המקום הפוליטי בו הם מונחים גורם לכך שכתיבת האמת עולה להם בבריאות. הבטן מסרבת לאפשר ליד לפרסם את מה שהראש קולט. הנטייה הכוללת בבחירות האלו לתיקו הייתה ברירת מחדל שאפשרה למרבית הסוקרים לחמוק מאש צולבת ביום שאחרי.

למען הביטחון הלאומי מותר וחובה לשקר

למראה הסקר שפרסמה ״הנביאה מאיווה״ לפיו הובלה של טראמפ במדינה ב- 18% נמחקה והפכה להובלה של האריס להובלה של 3% התנפצה הבוקר לקרקע המציאות ולניצחון של טראמפ בפער של קרוב ל-14% לאחר ספירה של למעלה מ-94% מהקולות. אחרי הכל, גם נביא שקר הוא נביא. עד שיוכח אחרת, הסוקרים הפכו מכלי לשיקוף מציאות לכלי לעיצוב והשפעה על המציאות.

ממש כמו יתר הכלים שנזרקו לזירה בשנים האחרונות. מדוע? משום שאם יש שקר שמותר לשקר, כזה שנמצא בקונצנזוס, הרי זה שקר הביטחון הלאומי. ואם טראמפ הוא איום על הביטחון הלאומי – שום מחיר ושום שבירת כללים אינה מוגזמת. הכל כשר בדרך לעצור את העולם מהידרדרות אל סיפה של מלחמה עולמית. הבעיה הייתה שארבע שנות כהונה של ביידן שימשו בעיני אנשים שהצליחו לתפוס את טיבה של המציאות כמעבדה חיה שהניבה מסקנות חותכות: העולם אכן הידרדר לסיפה של מלחמה עולמית, מעמדה העולמי של ארה״ב בירידה, הכלכלה מקרטעת, משבר המהגרים הפך למשבר יזום כשהאריס משמשת כאחראית על ״פתרונו״, שקרים מסוגה של ״רוסיהגייט״ החלו להיצרב בזה אחר זה מאור השמש המחטא. ביידן הלך ודעך אגב הכחשות נמרצות מגורמים רשמיים כמו דוברת הבית הלבן והאריס עצמה – ואז פשוט הודח מהמרוץ באחת. האריס התבררה ככלי ריק בכל ראיון, בכל נאום, פרטים מביכים מעברה החלו לצוץ. היא אמנם קיבלה ניקוד גבוה בסולם הזהויות וטרחה להזכיר שוב ושוב את מוצאה השחור (מה שהפך בארה״ב כצפוי לדיון אודות שורשיה כאילו הם משפיעים במשהו על יכולותיה), אבל התברר באופן לא מפתיע שכישורים ושורשים אינם מקיימים הלימת יחס ישר. היא הזכירה שוב ושוב את העובדה שלמדה באוניברסיטת הווארד (האוניברסיטה המזוהה עם הקהילה האפרו-אמריקאית וממוקמת בוושינגטון די סי) ושהייתה ראשונה בתפקידים שונים כאישה שחורה. האריס החליפה את ביידן לאחר שזה התרסק לחלוטין בעימות, ונחשפה כמועמדת חלשה מידי, עם אג׳נדות רדיקליות בתחומי הכלכלה (״כולנו צריכים לסיים באותו המקום״), והחברה (״אנחנו צריכים להישאר ווק, אפשר לדבר על אם להיות יותר ווק או הכי ווק אבל כולנו צריכים להיות ווק״).

על רגעי המבוכה הבלתי נגמרים שלה הגיבה בצחקוקים. זה אמנם הניב אינספור חומרי גלם לצחוקים באינטרנט אבל זה לא הספיק. השקר שהיה מרוח על הקמפיין הלבין עוד כמה שערות וחרץ עוד כמה קמטים בפניו של הכהן הגדול. הדאגה הנואשת ניכרה היטב בנאומיו המאומצים לא לפי טבעו של האיש שמעולם לא עזב את וושינגטון מאז שסיים שמונה שנות כהונה – ברק אובמה.

Obama called black men sexist last week for not voting for Kamala…

Now he's whining about division like he isn't the person who causes it:

"I don't understand how we got so toxic and just so divided and so bitter." pic.twitter.com/psS6jjJArC

— Tim Young (@TimRunsHisMouth) October 22, 2024

עזה רעה, ישראל טובה, רע בעזה, ישראל רעה

בזירת המזרח התיכון, נקלעה האריס למלכוד והתקשתה לבחור בין הקול הערבי במישיגן ובין הקול היהודי בפנסליבניה. כמו שזה נראה כעת טראמפ זכה בפנסילבניה וצפוי לזכות גם במישיגן.

הדואליות הזו תורגמה להחלטה אסונית בקמפיין, שבה נחתכו קטעים מנאומיה כדי להתאים למסר – תמיכה בלתי מסויגת בישראל לקול מחיאות כפיים עבור הפרסומות בפילדלפיה אל מול קריאות נחרצות להפסקת הסבל והמלחמה בעזה לפרסומות במחוזות הרלוונטיים במישיגן. ריקוד על שתי חתונות הוא כמעט תמיד החלטה שגויה בקמפיינים כאלו, במיוחד בסביבה בה מידע זורם במהירות מצד לצד.

מאסק, אילון מאסק

כאמור, חלק מהמכונה שאפשרה את נצחונו של ביידן ב-2020 היה ההטייה הברורה בזירות התקשורתיות השונות. במהלך ארבע השנים שעברו התברר כבר שהלפטופ של האנטר ביידן אמיתי, והחומרים עליו אותנטיים – זה לא היה ״מבצע דיסאינפורמציה רוסי״ כפי שנחפזו בזמנו 51 בכירים לשעבר במערכות המודיעין השונות להצהיר במכתב גלוי, זה לא הצדיק את דיכוי הסיפור ברשתות החברתיות ובמדיה המסורתית, בוודאי לא נעילה ברוטאלית של חשבון הטוויטר של דוברות הבית הלבן כדי למנוע את הפצת הגרסה של טראמפ לסיפור . לא היה דבר שהזיק למוניטין המוצדק שיצא לאינטרנט כמדיום ולפלטפורמות המדיה החברתית לסוגיהן, כמו ההתנהלות של פייסבוק, טוויטר וגוגל בבחירות 2020. מאז יצא חומר רב שהראה במפורש כיצד שיתפו חברות אלו פעולה עם הממשל ולמעשה שלטו במסר בשירות הדמוקרטים, בזמן קריטי כל כך במערכת הבחירות.

אילון מאסק כבר רגיל שמהמרים נגדו – זה קרה עם טסלה, עם ספייס אקס, עם טוויטר (שהפכה תחתיו ל-X) ועם טראמפ. אלא שמאסק אינו מתנהל כמו ההימורים נגדו. אתם נוסעים בטסלה היום, מחר אולי תסעו למאדים עם חללית של ספייס אקס – הדור הבא של זו שחרכה את הרשת בנחיתה המדהימה והמדויקת שלה היישר אל הכן, גם אתם עברתם מפייסבוק המזדקנת לאקס הבועטת. מאסק פיטר עובדים בערימות, שינה את הממשק באופן תכוף, תבע מהעובדים לבצע את השינויים בחלקיק הזמן וחלקיק המשאבים. צריך פרספקטיבה של שנה מחוץ לרשתות במילואים כדי להבין מה השתנה כאן: פייסבוק נראית כמו מוטק׳ה – הרשת החברתית לקשישים יותר מאשר הסטרטאפ הבועט שעזר בזמנו לסטודנטים בקולג׳ להתחיל עם בחורות, אקס היא המקום בו הכל קורה, בוטה, בועט, מאנטישמיות נוסח ח׳מנאי ועד לציידי מוזרויות בקצה הווקי מבית המדרש של Libs on Tiktok- הכל גועש. מאסק רכש, פיטר, שיפר, ייעל, פתח מחדש לטראמפ את החשבון, הדהד מחשבונו את הגילויים המדהימים על שיתוף הפעולה בין טוויטר ובין הממשל בתקופת הבחירות ב-2020 והפך בהדרגה לאדבוקט הגדול והמשמעותי ביותר של בחירתו של טראמפ מחדש לבית הלבן. כשמאסק מצייץ, 300 אלף איש עושים לייק, מיליונים צופים, עשרות אלפים משתפים. לפעמים כל מספר שנכתב כאן קופץ בסדר גודל.

מאסק, עם המוניטין המוכח והיכולת האגדית שלו להתעלם לחלוטין מרעשי רקע נוסח ״מה יגידו״ הביא לטראמפ כמה תרומות בסדר גודל ששווה ניצחון בבחירות: ראשית, הוא נתן לטראמפ במה שקולה בעוצמתה ליתר המדיות החברתיות ולמיינסטרים מדיה. כשלצידו מספר אתרים ופלטפורמות נוספות (כמו Rumble למשל) הוא אפשר לקולות משפיעים לפעול בחופשיות בלי לחשוש מצנזורה ואפשר להן להגיע לעשרות מיליוני אמריקאים תוך עקיפת המדיה המסורתית. כשטראמפ התארח אצל ג׳ו רוגן לשלוש שעות של שיחה חופשית – הפרק המצולם זכה לעשרות מיליוני צפיות.

Since there's an issue with searching for this episode on YouTube here is the full podcast with Trump pic.twitter.com/sl2GTUaWdE

— Joe Rogan (@joerogan) October 29, 2024

מאסק נרמל את השיח בדבר הפגמים המובנים במערכת הבחירות בארה״ב תוך שהוא מתעלם לחלוטין מטענות על כך שהוא מהדהד קונספירציות. מאסק הפך את התמיכה בטראמפ ללגיטימית שוב. ביל אקמן הודיע על תמיכה בטראמפ, רוברט קנדי וטולסי גברד – דמוקרטים במקור, הפכו את תמיכתם והצטרפו אליו. "וונדר וומן הצטרפה זה עתה לכוחותינו״ צייץ קנדי כשגברד, קצינה בדימוס, הודיעה על הצטרפותה. מאסק נגע בעצבים החשופים העוברים ביסודותיה של אמריקה: חופש הביטוי, החופש לשאת נשק, משבר המהגרים – הוא, החלום האמריקאי בהתגלמותו, היטיב להבין את האיום על הערכים הבסיסיים ביותר עליהם נבנתה ארה״ב, איום שניכר מדבריה של האריס, אגב מלמול אקראי של מילים כמו ״הזדמנויות״ או ״חופש״ כמס שפתיים כמעט בכל תחום בו התבטאה. מי שעוקב אחר מאסק יודע שהוא מרחיק ראות הרבה מעבר לאדם המצוי. ככזה, צעדים רבים שלו נראים בתחילה כתלושים מהמציאות, כתמהוניים. אלא שמאסק הבין כאן משהו שאנשים שהורגלו לשקר לעצמם התקשו לראות. כמה חשובה עבור מאסק הייתה מערכת הבחירות? הוא טען באחד הפודקאסטים להם התראיין שאם הדמוקרטים ינצחו זו תהיה מערכת הבחירות החופשית האחרונה, כי הם יהפכו את כל המדינות המתנדנדות לכחולות (דמוקרטיות) על ידי אזרוח של כל המהגרים הבלתי חוקיים וכל ארה״ב תיראה כמו קליפורניה – כחולה לנצח. זה בדיוק מסוג האמירות שהוציאו למאסק מוניטין של חובב קונספירציות בקרב דמוקרטים רבים, אלא שמאסק בסך הכל עשה שוב את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – לזהות סוס מנצח לפני כולם ולהביאו לקו הסיום. זאת בזמן שמתנגדיו שהיו שרויים בבור של שקר עצמי שמנע מהם להבין שהם מגיעים לקרב האקדחים עם מועמדת חמושה בסכין מטבח להתבוסס במערכת השקרים ולהמשיך להתעלם מהאותות הנובעים מן המציאות עצמה.

ארבע השנים שלו, ארבע השנים שלה

 האריס התקשתה לתת הסברים למצב הכלכלה במשמרת שלה ושל ביידן, ועוד יותר מכך – כשלה לחלוטין בהצגת חזון קוהרנטי, או משפט קוהרנטי בנושא. המצביע שחרד לכלכלה עוד יכול היה לסלוח לעובדה שלא הצליחה להסביר מה קורה באוקראינה אבל לא יכול לעבור לסדר היום לעובדה שהיא בורה גמורה בנושאים שדורשים יותר מסיסמאות של פוליטיקת זהויות. האריס זגזגה בנושאים כמו הפקת אנרגיה (Fracking – פצלי גז טבעי – למשל, הוא עניין גדול בפנסילבניה, ולהאריס היו אמירות סותרות בנושא) והפיקה אמירות מבהילות ממש בנושאים כמו חופש כלכלי ומעורבות ממשלתית כבדה, מדיניות מיסוי ומדיניות רווחה מפליגה כלפי מהגרים בלתי-חוקיים, חופש הביטוי והזכות לשאת נשק. האריס הצדיקה את המוניטין שיצא לה כסנטורית הליברלית ביותר בשעתו, על סמך רקורד ההצבעות שלה.

שובה של אמריקה – עדיין אומה גדולה

ברמה השלטונית ביזור הכוח עשה את שלו, מה שסיפק הרבה אור שמש מחטא על פרשיות עבר והרבה רגעי נחת בקונגרס. הלילה ראינו דמוקרטיה במיטבה, בשעתה הגדולה – ניצחון ההמון על המכונה. האריס גייסה יותר כסף, אבל כמו קלינטון ב-2016, ההמון ניצח. הפופולריות של טראמפ הייתה מוחצת בכל פרמטר מדיד – צפיות, לייקים, השתתפות בעצרות ועוד, הפופולריות הזו תורגמה לאלקטורים, לניצחון גם בסכימת הקולות הכללית (בניגוד ל-2016). אמריקה חזרה, בזכות הביזור בעוצמה השלטונית, בזכות היכולת לפעול בנחרצות באמצעות הקונגרס נגד עוולות הרשות המבצעת וזרועותיה, בזכות היוזמה החופשית וחופש הביטוי שאפשרו לאנשי עסקים כמו אילון מאסק וביל אקמן לרתום את הונם וכשרונם כדי להגן על השיטה שהביאה אותם לגדולה. לא פחות משזה ניצחון לטראמפ, זהו ניצחון האמת ויום הבוחר של האזרח באשר הוא אזרח על תרבות של שקר המנהלת על אזרחיה באמצעות מנגנונים שונים מבצעי השפעה לכל דבר ועניין. לא חייבים לתמוך בטראמפ או להתעלם מחולשותיו הרבות כדי להפנים מה היה על הכף. בכהונתו הראשונה, טראמפ השתיק את הסעודים שנלחמו בחות׳ים, נפגש עם קים ג׳ונג און ושלח את מזכיר המדינה שלו מייק פומפיאו לעשות סדר בלבנון באמצעים המוכרים – חיזוק הממשלה וצבאה. הוא רחוק משלמות אבל בבחירה בין האריס אליו הוא בבחינת נח בדורו.

על תחזיות וחשבונות נפש

במערכות הבחירות האחרונות בארצות הברית פרסמתי תחזיות מנומקות פה באתר, צדקתי בתחזית שלי על שנת 2016, וטעיתי ב-2020. בפעם הזאת לא הספקתי לפרסם מאמר מסודר, בשל שירות המילואים, אך בפורום סגור כתבתי את ההערכה שלי שטראמפ צפוי לנצח. בהתמודדות הראשונה שלו, הסיפור היה הליכה נגד הזרם – הפרש הבודד מול נציגת הממסד; ההתמודדות השניה, בשנת 2020, נעשתה תחת ערפל הקורונה, והקושי בהבנת ההשפעה של הפגמים בשיטה על התוצאות, אך לאחר ניתוח מעמיק בכל זאת חשבתי שטראמפ ינצח, וטעיתי.

האם יהיה חשבון נפש? להערכתי באופן חלקי בלבד. חברות הטכנולוגיה, האקדמיה, התקשורת, הסוקרים – כל אלו חייבים לגלות יושר אינטלקטואלי וצניעות בבואם לבחון את הכשלים שהובילו לכך שתחזית הפכה לכלי לעיצוב תודעה במירוץ אל הבית הלבן. הסיכוי לכך לא גבוה: זה יהיה קשה עד בלתי אפשרי לבצע זאת כשבבית הלבן יושב נמסיס שצמח לממדים מיתולוגיים ושקבע כעת תקדים היסטורי לאחר חזר מפח הזבל של ההיסטוריה בתום קדנציה בודדת אל הבית הלבן. זה לא קרה מאז גרובר קליבלנד היה לנשיא ה- 22 ו-24 במאה ה-19. ספק אם יוכלו לכאב הבטן שיתקוף אותם אגב אותו חשבון נפש. סביר להניח שחלקים נרחבים בקונגלומרט הזה – ״המכונה״ – יפנה חלק מהאנרגיה להפקת לקחים שתכליתה שיפור ושכלול המכונה ושיטותיה.

אגב, בסוף לילה שבו המתינו פעילים רבים בקור החודר של ליל נובמבר בוושינגטון די סי לנאומה של האריס באוניברסיטת הווארד עלה מנהל הקמפיין, הודה לפעילים והבטיח לספור כל קול. לא תשמעו מסגנית הנשיא הערב, הודיע ושלח את כולם הביתה. בפרפראזה על הפתגם שאין לומר אותו יותר, קמלה השתמשה, הפסידה וזרקה. השורה ברזומה – בוגרת אוניברסיטת הווארד – לא הספיקה, לא סיפקה את הסחורה, ולכן כבר לא חשובה יותר.

HARRIS HQ TELLS FANS TO GO HOME, SAY SHE WON'T WONT' SPEAK TONIGHT. pic.twitter.com/re3YVCjust

— Litest (@LitestApp) November 6, 2024