תבוסת השנאה

גלעד צוויק |   

הכפשת המצביעים והתעלמות ממצוקותיהם הובילו את הדמוקרטים למפלה היסטורית. האם הלקחים יילמדו?

טראמפ במשאית זבל ממותגת. צילום מסך מתוך הסרטון

הניצחון הסוחף ואולי חסר התקדים של טראמפ והרפובליקנים גרר אחריו באופן טבעי צונמי אינסופי של תגובות, ניתוחים ותובנות – אבל דווקא ציוץ קצר של מצביע אלמוני של קמלה האריס מזקק היטב את סיפור הבחירות כולו: "הצבעתי להאריס. אני חושב שטראמפ אדם רע", כתב שון ג'ונסון, מנכ"ל של חברת נתוני שירות קטנה. "‏‎אם אתה מפסיד את הסנאט, בית הנבחרים, ההצבעה האלקטורלית וההצבעה הרובנית, ואתה חושב שהלקח הוא שחצי מדינה היא גזענית, סקסיסטית, הומופובית, טרנספובית וטיפשה… [זהו] לקח שגוי. ואותו דבר כנראה יקרה ב-2028".

לא מופרך לשער כי האליטות בארה"ב יגיבו להצעת הפקת הלקחים של ג'ונסון בדיוק באופן ממנו הוא מזהיר אותן: דחייה, בוז, התנשאות, ירידה לחיים אישיים וכינויי גנאי – כל הדרך להפסד הצורב הבא. ג'ונסון מצליח לעשות מה שרבים בשמאל האמריקני, וגם בתאומו הישראלי, ממאנים להבין: הכפשה, הפחדה וכינויי גנאי כלפי הציבור שאתה אמור לבקש את קולו אינם מתכון להצלחה, אלא לכישלון. טראמפ אמנם אינו אדם שניחן בלשון נקייה וצחה, אך מטר העלבונות שהוא מטיח ממוקד כמעט תמיד ביריביו – לא במצביעיהם. מנגד, קשה לכלול במאמר אחד את שלל ההתבטאויות הפוגעניות של בכירים דמוקרטים – ביידן, האריס ואובמה ומטה – כנגד מי שמעז לשקול לא לבחור בשמאל. האחרונה ברשימת המכפישים בסדר כרונולוגי היתה מושלת ניו יורק קת'י הוקול, שהפכה קרוב ל-3.5 מיליון מתושביה לאנטי-אמריקנים רק כי מצביעים לרפובליקנים. "אם אתה מצביע לרפובליקנים האלה בניו יורק", אמרה הוקול, "אתה מצביע למישהו שתומך בדונלד טראמפ, ואז אתה נגד נשים, אתה נגד הפלות, ובעצם אתה אנטי אמריקאי".

הוקול הצליחה להגיע למקום טוב בתחרות הלא-רשמית 'הכפש את הבוחר' בו פצחו בכירי הממסד הדמוקרטי: הנשיא לשעבר ברק אובמה בחר לבייש את הגברים האפרו-אמריקנים ולהטיף ל"אחים" השחורים כי הסיבה היחידה שהם נמנעים מלתמוך בהאריס היא היותה אישה שחורה. רעייתו, מישל אובמה, האשימה את הגברים השחורים כי "הזעם" שלהם יוביל ל"נזק היקפי" לנשיהם, אמותיהם ואחותם. בתגובה, טראמפ הכפיל את שיעור השחורים שהצביעו לו לעומת 2020 וזכה לנתון חסר תקדים של כרבע מהגברים השחורים. הנשיא המכהן ג'ו ביידן השתמש בכינוי "זבל" כדי לתאר את תומכי טראמפ, שכעת מסתבר מהווים יותר ממחצית האזרחים עליהם הוא מופקד. איש העסקים מארק קיובן, מהקולות הבולטים למען האריס, סיווג את כל הנשים הסובבות את טראמפ כטיפשות, ובתגובה זכה טראמפ ל-46% מקולות הנשים – כשהאריס מנצחת בקרב אוכלוסייה זו בפער קטן מקלינטון וביידן בשתי מערכות הבחירות הקודמות. אם זה לא מספיק, קאמלה האריס וסגנה המיועד טים וולס כינו עצרת תמיכה בטראמפ במדיסון סקוור גארדן – בה השתתפו עשרות אלפי שחורים, יהודים, היספנים, וגייז – בתואר "נאצית", רק כי 85 שנים קודם לכן נערך שם כנס תמיכה של נאצים אמריקנים. גם כעת, אחרי ההפסד הצורב, יועץ לשעבר של אובמה המשמש כפרשן ב-CNN, ואן ג'ונס, האשים את הגברים האמריקנים ב"סקסיזם" ו"גזענות", שאך ורק בגינם האריס הפסידה. מגישה בתכנית אירוח פופולארית האשימה "נשים לבנות לא משכילות וגברים היספנים שטראמפ רוצה לגרש" בהפסד.

ישנן עוד דוגמאות רבות ומגוונות מצד פוליטיקאים ואנשי תקשורת מהשמאל האמריקני, הסוללים את הדרך הבטוחה להפסד נוסף ומתעלמים מעובדה פשוטה: הציבור האמריקני מאד לא אהב את הנשיאות של ביידן והאריס. עד כמה לא אהב? לפי סקר ABC, שנערך ימים ספורים לפני הבחירות, 74% מהאמריקנים חשים כי ארה"ב הולכת בכיוון שגוי, לרבות מחצית מתומכי האריס. מדובר בנתון הנמוך ביותר מזה 16 שנים, אז הסתיים ממשל בוש הבן הרפובליקני ואובמה הדמוקרט קצר את אחד הניצחונות הגדולים בתולדות ארה"ב. מנגד, פחות מ-20% מהאמריקנים חשים כי מצבם השתפר ב-4 השנים האחרונות – הנתון הגרוע ביותר מזה כארבעה עשורים.

הסיבות לאובדן אמון הציבור

נתונים אלו מוסבר בעיקר באינפלציה הגבוהה ביותר שחוותה ארה"ב מזה כ-40 שנים, זינוק מטאורי בפשע בערים הגדולות בגלל מדיניות אכיפה מקלה, הצפת המדינה במסתננים בלתי חוקיים בשיעורים חסרי תקדים, קידום אג'נדות מגדר קיצוניות המתבטאות בכפיית גברים על נשים בתחרויות ספורט, מלתחות ואף בתי כלא. בנוסף, הדמוקרטים גם מקדישים מרצם להשתקת יריביהם הפוליטיים באמצעים כוחניים, בראשם צנזורה אגרסיבית על חופש הביטוי ורדיפה משפטית שהגיעה לשיאה בשלל כתבי האישום המופרכים נגד טראמפ.

באותה נשימה, הדמוקרטים מזהירים כי טראמפ יהיה "דיקטטור" שיכניס יריביו לכלא – אך הציבור כנראה מבין היטב שמדובר במנגנון השלכה קלאסי וכי האליטות מזהירות מפני מה שהן בעצמן עושות, בעוצמות גבוהות הרבה יותר. כך גם הפחדות "סוף הדמוקרטיה" המגיעות ממחנה פוליטי שמינה את המועמדת שלו לנשיאות ללא בחירות, במעין ועדה מסדרת שאינה מתחשבת ברצון מצביעיה. הדמוקרטים מבקשים למעשה ממצביעיהם לעצום עיניים או חמור מכך, לא להאמין למרה עיניהם. הם חיים בתוך בועת התהודה של תקשורת מלטפת ומתקשים להפנים כי האדם הממוצע ברחוב הרבה פחות מאמין לתעמולה בטלוויזיה ולא מעריך את מי שמגמד ואף מבטל את קשיי היום-יום שחווה.

בסוגיות חוץ, ארה"ב של אובמה-ביידן-האריס מתגמלת את אויביה של אמריקה (איראן, החות'ים, ארגוני הטרור, סין) ומנגד באה חשבון עם בעלות בריתה, דוגמת אמברגו הנשק החלקי על ישראל ואי-הגיבוי מול האו"ם ובית הדין בהאג. התוצאה היא שב-4 השנים האחרונות העולם עולה בלהבות, בדגש על מלחמת רוסיה-אוקראינה וכמובן טבח ה-7 באוקטובר שהוביל למלחמה הנוכחית מול חמאס וחיזבאללה.

במצב שכזה, הציבור האמריקני פיתח חסינות בריאה ל'פסטיבל היטלר' השנתי, לכותרות מפוצצות על הרשעות וכתבי אישום מצוצים מן האצבע ולידוענים שמטיפים לו מה ואיך לחשוב; ומנגד השכיל להבין שגם אם הנשיא בעל השיער הכתום אינו בהכרח כוס התה של כל אחד – הוא יהפוך את החיים של האזרח הממוצע לטובים יותר, בטוחים יותר ומשגשגים יותר. לא בכדי טראמפ שב וחזר על האמירה כי הוא רץ על הסיסמא של "הגיון בריא": העדפת האזרח על פני המסתנן, גבר לא נכנס לשירותי אישה, מיסים נמוכים מתמרצים את הכלכלה ואין ספק מי הטובים ומי הרעים בקרב בין ישראל לאויביה.

הלקח שלימדו בוחרי טראמפ את האליטות בארה"ב תקף בהחלט גם לאליטות בישראל – המזדהות ערכית, אידאולוגית ותרבותית עם אחיהם מעבר לים. אליטות שמהללות תפירת תיקים נגד ראש ממשלה, אכיפה בררנית ושימוש בשיטות מאפיוזיות כנגד סביבת ראש הממשלה כדי להפילו. ככל שאנשי התקשורת, האקדמיה, התרבות והמשפט יגדפו וירדפו את 'האספסוף', במקום לנסות לשכנעו שישפרו את חייו, מחנה השמאל הפרוגרסיבי נידון להמשך כישלון צורב.

מבט לעתיד: ההזדמנות הישראלית

בחודשים האחרונים ביקשנו ב'מידה' לאתגר את הסיקור הכמעט-הומוגני של הבחירות בארה"ב ולהטיל ספק גדול בתדמית "לוחמת האושר" שגם עיתונאי ארצנו ניסו להדביק להאריס. כעת, למרות השמחה הטבעית, אנו מבקשים מכם לפזר קורטוב מלח גם על טראמפ וממשלו הצפוי. אין צל של ספק כי טראמפ טוב לישראל לאין שיעור מהאריס, ולא מן הנמנע שהוא יפעיל עלינו לחץ הפוך מהרגיל – לחסל את אויבנו בנחישות ובמהרה – אך הפנייה לקול הערבי במישיגן, הגם שהוא מתון הרבה יותר מהערבים-המוסלמים שבצד הדמוקרטי, צריכה להדליק נורת אזהרה. לצד החשדנות, יש גם להכיר בהזדמנות הנדירה שנפלה לידינו: הקדנציה הראשונה של טראמפ אמנם היתה רוויה הישגים היסטוריים (העברת השגרירות לירושלים, שלילת מימון לאונר"א, הסכמי אברהם ועוד) אך גם התבזבזה במידה רבה על רצפי בחירות בלתי נגמרים. כעת, זכינו לפריבילגיה הנופלת בחיקן של מדינות מעטות – צ'אנס נוסף לעשות היסטוריה: חיסול הבעיה האיראנית, כריתה לצמיתות של טבעת החנק על גבולותינו, ריבונות על חלקים מיהודה ושומרון תוך חיסול רעיון הקמת מדינה פלסטינית וכן, גם רפורמות פנימיות הכרחיות – כאלו שנתקלו בהתנגדות קשה מצד ממשלי ביידן ואובמה.

טראמפ הבטיח לאמריקנים "לעשות את אמריקה גדולה שוב" – ואם נשחק נכון עם הקלפים שהוא מספק לנו, נוכל להפוך את ישראל לגדולה מתמיד, לתמיד.

מאמרים נוספים

הזדמנות לשלום בלבנון
ליטא: האנטישמיות מחזירה את השמאל לשלטון
וובינר מנויים: מה קורה בלבנון? (הקלטת המפגש)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. בישראל השמאל מזמן עבר משיטת השנאה הגלויה לשיטת מלכודות הדבש.
    מפלגות השמאל המתון המכונה ׳מרכז׳ לא נוטות להשתמש הרבה בביטויים מהסוג המתואר בכתבה אבל השנאה עדיין שם.
    זו הסיבה שליברמן וגנץ מסרבים להיכנס לקואליציה במקום החרדים ולאפשר הקלה נחוצה לחיילי המילואים-הם לא רוצים להכשיר את מפלגות הימין.
    זו הסיבה שגם כשגנץ הצטרף(השנה ולפני שנתיים) הוא היווה אופוזיציה מבפנים-הוא פשוט לא מסוגל להראות סובלנות לימין.
    וזו הסיבה שגם ליברמן וגם סער לא מסוגלים לקחת את מספר המנדטים שלהם בפרופורציה או להיכנס לקואליציה עם מחויבות לויתורים למען האחדות-הם נכנסים כדי לכבול את הידיים של מי שהם תופסים כ׳רעים׳ ו׳מסוכנים׳.(כן, אותו ליברמן שהכיר במחיר הבטחוני של קואליציה. עם רע״מ והיה מוכן לספוג אותו בשתיקה).
    אגב, רק מי שחושב שמצביעי מפלגה אחרת הם אזרחים סוג ב׳ יכול לדרוש משרד בכיר ותפקידים נוספים עם 4 מנדטים בלי יסורי מצפון.
    חשוב להיזהר גם מהסוג הזה של פוליטיקאים.

    הגב