במקום להתמודד מול ביקורת ולקחת אחריות הרמטכ"ל הרצי הלוי מסתתר מאחורי פקודיו ומתחמק משאלות קשות
הודעת דובר צה״ל אמש על המשך הקפאת שירות המילואים של אל״מ במיל חזי נחמה חושפת את כל מה שרע במערכת הצבאית שלנו היום. בהודעה הזו, שננתח אותה בהמשך, מופיעים כל המרכיבים של מערכת רקובה: הטלת האחריות על פקודים, התחמקות מביקורת, ויצירת סימטריה מזוייפת ונכלולית משיקולים פוליטיים. מורשת הרצי הלוי ב-167 תווים.
הפרטים הבסיסיים מוכרים, בתחילת המלחמה אל״מ נחמה התנדב לשרת כראש מטה חטיבה 261 שפעלה מספר חודשים בצפון הרצועה. במסגרת זו ראה מקרוב את שורת המחדלים שהובילו לדשדוש במלחמה החליט נחמה שלא ניתן לשתוק יותר.
בתחילה נחמה ניסה לפנות בתוך הצינורות המקובלים בצבא על מנת להשפיע על קבלת ההחלטות ולקרוא לחשיבה מחודשת של מטרות המלחמה והתוכניות האסטרטגיות. אלא שהרמטכ״ל לא רצה לשמוע דבר מכל זה. נחמה לא היה יחיד. באותם חודשים, סביב שחרור המילואים הנרחב בינואר וההצהרות בצה״ל על סיום ״השלב העצים״ במלחמה, קצינים רבים במילואים ובקבע חשו שמשהו אינו כשורה ופנו לרמטכ״ל.
׳מכתב המג״דים׳ שנשלח בינואר ופורסם באמצעי התקשורת הוא אחת הדוגמאות המוכרות, ששיקף את דעתם של כ-90 מג״דים וסמח״טים שהבינו שפניו של הצבא אינם לניצחון והכרעה, ודרשו לשנות כיוון.
נחמה, לדבריו, ניסה גם הוא להגיע לפגישה אישית עם הרמטכ״ל בנושא ולהפעיל לחצים לחשוב מחדש על מטרות המלחמה והאמצעים להשגתן, אולם הוא נדחה בקש ולא ניתנה לו ההזדמנות. בעקבות כך פנה נחמה לאפיק ציבורי. הוא עזב את שירות המילואים (בזמן זה הוא שירת כמפקד קורס קציני מילואים) ופתח בקמפיין ציבורי. הוא הקים את פורום המפקדים במילואים, החל להתראיין ותקף בצורה חריפה את האסטרטגיה שמוביל הרמטכ״ל ואת ניהול המלחמה.
אלא שהרמטכ״ל הלוי, בפרקטיקה שאנחנו כבר מכירים, מתקשה לעמוד מול ביקורת והאמצעי המרכזי שיש לו בארגז הכלים במקרים כאלו הוא ההדחה. כפי שהוא הדיח את אל״מ במיל נוחי מנדל, רמ״ט חטיבת הנח״ל בעקבות אירוע התקיפה באפריל שהסתיים במותם של פעילים הומניטריים, כך הוא פעל גם כאן. במקום להתמודד עם הביקורת, לזמן את נחמה – שמשקף הלך רוח רווח מאוד בצבא – לשיחה, לכבד את עמדותיו, לדון בהן ולנסות לפתור את המשבר התדמיתי הזה באמצעים מנהיגותיים ופיקודיים, הלוי לחץ על ההדק – והדיח את נחמה.
אבל הלוי כמו הלוי, לא טרח גם להודיע על כך לנחמה באופן ישיר ואפילו לא עקיף. הוא לא ״הודח״ בצורה ישירה, אלא בצורה בירוקרטית. שמו נרשם במאגר ״לא לזימון״ של קציני מילואים, מה שבלם את זימונו למילואים בהמשך. הדבר התגלה לגמרי במקרה כאשר לאחרונה ביקשו לזמן את נחמה שוב למילואים, ואנשי השלישות שטיפלו בבקשה נתקלו בחסימה במערכת. רק לאחר בירורים ארוכים ומתישים התבררה הסיבה האמיתית. נחמה הפך לפרסונה נון גרטה בצבא.
במקום להתמודד עם הביקורת הציבורית שהושמעה כלפיו הלוי פועל בנקמנות ומדיח קצינים; וחמור יותר – במקום לעמוד מאחורי ההחלטות הללו כפי שמצופה ממפקד ומנהיג הוא מפיל את האחריות על פקודיו, ופועל באמצעות המנגנון.
השיא הגיע אמש. בתחילת השבוע פניתי לדובר צה״ל עם שאלה אחת בסיסית: האם הרמטכ״ל עמד מאחורי ההחלטה הזו, ומה הם נימוקיו. התשובה, שהגיעה רק אתמול בערב, הייתה פתלתלה ומתחמקת. אני מביא אותה כלשונה, היות והיא גם פורסמה בכלי התקשורת ותבינו לבד:
ראש אמ"ן ומפקד זרוע היבשה החליטו על המשך הקפאת שירות המילואים של סא״ל במיל׳ רון שרף ואל״מ במיל׳ חזי נחמה עד לחודש יולי 2025. בחודש יולי יקיימו המפקדים דיון מחודש בנושא.
מה נאמר פה? מפקד זרוע היבשה (האלוף תמיר ידעי) החליט להמשיך את הקפאת השירות של נחמה (ראש אמ״ן נוגע לרון שרף). אוקיי, אז ידעי החליט על המשך הקפאת השירות, אבל מי החליט להקפיא אותו מלכתחילה? על כך אין תשובה.
בדובר צה״ל מתחמקים מתשובה לשאלה הישירה שנשאלה – מה חלקו של הרמטכ״ל הלוי בפרשייה. הלוי, כמו הלוי, הפיל את האחריות על פקודיו ושלח את תמיר ידעי לספוג את האש.
המרכיב השני בהודעה הזו, הדחת רון שרף ממילואים בשל קריאותיו לסרבנות, לא פחות מביש. מעשיו של שרף התרחשו לפני כשנה וחצי ובמשך תקופה ארוכה. הוא מעולם לא זומן לבירור בזמן אמת, לא הוקפא שירותו והוא לא הודח משום דבר. כשהפעולות והמעשים שלו היו רלוונטיים, וכשהקמפיין שהוא הוביל מטעם אחים לנשק גרם לנזקים בלתי נתפסים בשורות הצבא, הרצי הלוי שתק. ולא רק ששתק – אלא גם גיבה בעקיפין, בתדרוכים והודעות לתקשורת על הסכנה שצפויה לצבא בהמשך הרפורמה המשפטית. מדוע שרף מוקפא עכשיו? מה קרה בחודשים האחרונים שמצדיק את הקפאת שירותו של שרף? כלום ושום דבר.
אם לא היה מוצדק לדעת הלוי להקפיא את שרף כשהוא הוביל קמפיין שהרס את מערך המילואים ופגע בהרתעה של צה״ל, מדוע מוצדק לעשות זאת כעת? הסיבה ברורה: זהו ספין פוליטי שנועד להסיט את האש מהדחת נחמה וליצור סימטריה מזויפת לפיה הרמטכ״ל פועל בצורה שווה כלפי ביקורת מימין ומשמאל כאחת.
הביקורת של נחמה התבררה כנכונה לחלוטין. כמה ימים לאחר שהתפוצצה הפרשה נהרגו 5 לוחמים בצפון הרצועה, בקרבות בשטח שדובר צה״ל והרמטכ״ל עצמו כבר הצהירו אין ספור פעמים שהחמאס ״הוכרע״ בו, והם מצטרפים כבר לרשימה ארוכה וטראגית של הרוגים בפעילות האחרונה בג׳באליה ובצפון הרצועה. צה״ל לא ניצח בינואר, והוא לא מנצח עכשיו. הטענות של נחמה ועשרות הקצינים האחרים מוצדקת לחלוטין, וההתעלמות מהן עולה לנו בדם. אבל הלוי במקום לקחת אחריות, מסית ומדיח.
זהו סוג המעשים שאנחנו רגילים לראות בלשכות פוליטיקאים, לא אצל רמטכ״לים מכהנים בזמן מלחמה. אבל הלוי כבר מזמן לא גנרל, אלא פוליטיקאי במדים. ובאמת הגיע הזמן שילך הביתה.
המזימה הייתה לאפשר לחמאס הישג קטן שהתגלגל לקטסטרופה כדי לסלק את נתניהו מן השלטון.
מחתרת שמאלנית בעקר אשכנזית לבנה חילונית אנטי יהודית שבעזרת כסף אנטישמי ממדינות חוץ וקרנות למען הריסת המדינה היהודית חתרה ובגדה וניסתה לתפוס שלטון בכוח.
מלחמות פורצות כאשר אליטה הולכת לאבד שליטה. ביום כפור היה ברור לגולדה שהיא חייבת לסוג מסיני, דרישה מהאמריקאים, אבל אז תפסיד לבגין. הדיקטטורה השיפוטית הלכה להפסיד ולכן ארגנה לנו טבח. ישראל שואפת להקטין את כמות הכוח בגבולות מבחינה כלכלית הקטנת ההוצאות עוזרת למשק. בנוסף בג"ץ בעתירות ליש דין וכ"ד כובל את ידי כוחות הביטחון באופן מתמיד ובכוונת מכוון. מסיבות אלו הצבא הולך על פתרונות טכנולוגיים. במלחמת יום כפור קראו לזה אמצעיים מיוחדים. היה בפסח, כמו לפני מלחמת יום כפור, התראה והצבא התכונן וזה עלה הרבה כסף. מספר ימים לפני שמחת תורה הגיעה התראה נוספת. נתניהו כינס את ראשי הצבא והם אמרו בוודאות גמורה שלא יהיה כלום, כמו ביום כפור. בערב שמחת תורה הגיעה התראה ובהמשך הגיעה התראה חמה מאד. לא נעשה כלום, למעט שליחת צוות מצומצם של השב"כ. להזכיר שראש אמ"ן היה מוטרד רק מהתחממות גלובאלית של כדור הארץ. הם לא עדכנו את הדרג המדיני ואפילו לא העלו כוננות בגבול והתוצאות ידועות. חיילים נשחטו במיטות שלהם ואזרחים נטבחו, נאנסו, נשרפו חיים …. ברקע כישלונות פאסיביים כמו פרצות בגדר שלא תוקנו, אין בלוני תצפית, שמחייב העלאת כוננות, וכמובן כלום לא נעשה וכן קיצוץ מתמשך בצבא כולל הפסקת איסוף מודיעין ע"י סוכנים והפסקת האזנה לאויב בעזה (בריק מייחס את זה לכוכבי). רצף הכישלונות מראה על כוונה ומכוון ולא טעות בודדת ואקראית
תודה על הבאת הדברים.
מתחילה להתבהר הסיבה, מדוע ממששת המנדטים (זו של חסר תעודת הבגרות וגנב קולות הימין, בנט), פעלה למנות ראש מטה כללי לצה"ל, בממששת מעבר.
אתם יודעים – זו שאלילי המשפט ועיתונאי חובב לוחמי רצח מעזה (הוא חושב שניתן למכור לכם שהוא אוהד רק את המניעים שלהם ובאותו רגע ממש, הוא נגד המעשים שלהם), כל היום מטיפים לכם שאסור בה למנות, אפילו חתול רחוב.
מדוע מתחילה להתבהר? וכיצד?
אלמנטרי: ניהולו של הלוי, אכן זהה באופן מוחלט לזה של חסר תעודת הבגרות – הודעות לעיתונות המנצלות כפל לשון, אשר לעולם לא עונות ישירות על השאלה (נדרש תואר 17 בכסילות סמולנית, ע"מ ""לא להבין"" כי קיים הבדל בין החלטה לבין אישור המשך קיומה?) ולפיכך, התעלמות מהתנאי היסודי במשטר דמוקרטי – זכות ולפעמים חובת הציבור לדעת (בוודאי כאשר הדבר נוגע לפקידים בידיהם הכוח להחליט על שאלות של חיים ומוות).
ככל הנראה, ע"ב אותה אמונה בדיוק, אותה השמיע חסר תעודת הבגרות, כאשר נשאל מדוע חוקים החלים על שאר אזרחי ישראל (ואף נאכפו בפועל, בדיוק במתכונת שאתם מכירים על מפגיני הימין – דהיינו, זו ממש לא שאלה משפטית תיאורטית – יש לנו עמדות ציבוריות מפורטות מאוד, אפילו של אפיפיור אהרון ברק) אינם חלים באותו אופן בדיוק – על "מפגינים" ממחנה חסר תעודת הבגרות. כפי שאתם בוודאי זוכרים, תשובתו היית – אלה אנשים אחרים.
אתם יודעים, בדיוק ה"נימוק" שבו נאצים השתמשו "להסביר", מדוע חוקי גרמניה אינם חלים על פלוגות הסער הנאציות.
לא מבין את הכותרת
מנהיגות והרצי הלוי ממש אין קשר
האיש אמנם מונה לראש המטה של צה"ל אבל רחוק מלהיות מנהיג
100%
ראשית כל אפתח בזה שאני מנוי על "מידה" ותורם באמצעי הלא רבים לתקשורת שפויה. האם גם מגיבים אחרים מנויים?
ועכשיו לנושא המאמר. להאשים חייל מקצועי שלא פעם הסתכן ב"פחדנות" זה לא רציני. צריך הסבר אחר לכל ה"תמיהות" וה"אבסורדים" של אנשים במוקדי כוח לא נבחרים במדינה. לא "פחדנות", לא "נאיביות", לא "תבוסתנות" ולא "הרצון לשלוט" (בשביל מה?).
יש להפנים שבמערכות הלא נבחרות במדינה יש מה שאני קורא לו – "בגידה רכה". לא העברת נתונים לאויב ולא חבלה פיזית במטוסים. לא, הבגידה הרכה מתבטאת בחבלה בלתי נראית על ידי מניעת הכרעה וקבלת החלטות, חלופות אסטרטגיות שאינן אופטימליות (למשל, קיצוץ והחלשה של צבא היבשה).
ואיך אפשר בכלל להסביר דבר שכזה? דווקא קל. כסגן הרמטכ"ל מאמין שמדינת ישראל היא נאצית, כשאלופי פיקוד וראשי שב"כ, סגני ראש המוסד, חושבים שישראל מדינת אפרטהייד, כובשת וכו' – למה לא? למה שאדם הגון שחושב שמדינה מסוימת היא נאצית, יפעל בכל לב שמדינה זו תנצח? להיפך, ממצפונו הוא יפעל לחבל במדינה שכזו.
ראינו את זה בבגידה של מאיר דגן, בחבלה של טייסים במלחמת לבנון 2006 (חפשו "עומר דנק הנווט") וזה בכלל לא הזוי – יש הסבר לוגי ויש דוגמאות מפי האנשים עצמם.
אז בואו נהיה אמיצים ונסתכל לאמת בעיניים.
הכל נכון פרט לדבר אחד- צה״ל מנצח. צה״ל = החיילים והמפקדים בשטח. הם מנצחים. נכון שנראה שהמטכ״ל והפצ״רית פועלים כדי למנוע את זה, אבל החיילים והמפקדים הגיבורים שנלחמים בשטח לא מתייאשים וממשיכים להילחם אל עבר הניצחון, תוך השמעת ביקורת מבפנים ומבחוץ נגד הובלת האסטרטגיה על ידי הרמטכ״ל ופקודיו הישירים במטכ״ל. אנחנו מנצחים במאה אחוזים.
יש לי שתי הוראות קבע לאתר מידה, אבל משום מה אני אף פעם לא מצליח להתחבר לאתר.
שליטת הממשלה בפקידות. שליטה במינויים. זה כל הסיפור
————————————————-
א) הרמטכ"ל הרצי הוא לא הסיפור כאן. הסיפור רחב בהרבה. כשמגיעה הממשלה למנות רמטכ"ל אפילו לא רמטכ"ל שהרמטכ"ל לשעבר בני גנץ מינה רגע לפני החלטת הממשלה – אלא מנוי בדרך הטבע, את מי הממשלה יכולה למנות? ברור שהסגן רמטכ"ל הוא מועמד טבעי. ואם לא, משהו מהאלופים. הבעיה היא שכולם נראים ונשמעים אותו הדבר. יהיה זה בני, גדי, אביב או הרצי, הרמטכ"לים כולם נראים ונשמעים כמי שמגיעים מאותו בית גידול. בית הגידול הוא סוציולוגי וכולל הרבה מאוד חברויות לאורך הדרך. מה זה משנה את מי הממשלה תמנה אם כולם נשמעים אותו הדבר והגיעו מאותו בית גידול. מהו אותו בית גידול? להבנתי זו השכבה שמשלה במדינה מראשיתה עד ימים אלו.
ב) בישראל קיים שנוי דמוגרפי. מה שמכונה בישראל מחנה הימין הוא כבר כ- 65 מנדטים כולל החרדים אל מול כ- 35 מנדטים לשמאל. עוד 10 הם עולים חדשים וותיקים מברה"מ ועוד כ- 10 מנדטים לערבים.
ג) אם נשאל את עצמינו מה הסיכוי שאם נשים קלפי במטכ"ל ונציץ מה הם מצביעים היינו מקבלים משהו שהוא לא: 80% הצבעה לבני גנץ, 10% לדמוקרטים, 5% ליאיר לפיד ושאר ה- 5% לכל השאר? האם משהו חושב שהיינו מקבלים תמונה אחרת?
ד) אם נלך לקלפי תאורטית שמוצבת בביהמ"ש העליון וצמרת הפרקליטות, אני מעריך שנקבל 85% הצבעה למר"ץ (דמוקרטים כיום), עוד 10% לחד"ש ועוד 5% לכל השאר. מי שחושב שהיה רואה התפלגות אחרת זכותו.
ה) האם ההתפלגות בצמרת השב"כ והמשטרה טרם המינויים האחרונים של השר בן גביר היתה מניבה משהו אחר?
ו) האם יכול להיות שהצבא עד דרגת הסרן כולל הוא בעיקרו אוכלוסיה יהודית עם דעות ימניות, אבל ככל שעולים במעלה הדרגות הפלא ופלא רק מיעוט דמוגרפי מגיע לעמדות הנהגה? האם זה דומה למשטר אסד בסוריה? הגנרלים, ראשי מערכות מודיעין פנים כולם מגיעים מאותו חתך דמוגרפי שמייצג 10% מהאוכלוסיה?
מה קרה לאותם סרנים עם דעות ימניות? האם סוננו בדרגת הרב סרן? אולי הגיעו לסא"ל?
ז) הדמוגרפיה עם הימין.ראו כתבה מקוננת מהבחירות האחרונות בעיתון של האליטה:
https://www.calcalist.co.il/local_news/article/s1lxz6uvs
ח) ולכן המסקנה המתבקשת היא שהרב שנשלח לשדות הקרב בשנה האחרונה מואס באליטה הישנה. זו שהגישה כתבי אישום עם הדלפות על לכאורה פעולות אינוס כנגד לוחמים ששמרו על מחבלי נוחבה במחנה שדה תימן. אותם הלוחמים היו קשוחים עם מחבלים שהרשו לעצמם לבצע הטרדות מיניות כנגד חיילות צעירות בבסיס. פעולה שהיא בגדר פגיעה קשה בכבוד ובכל מדינה אחרת במרחב לא היו מכים אותם אלא סביר כי יורים בהם במקום.
ט) אותה אליטה משפטית שכ- 100 מחבריה דווח שהגיעו לקריה בת"א והשתלטו על כל הלחימה שנוהלה. שטויות כמו הקש בגג המשיכו לפי אותו הדווח עד 20:10 בערב טבח שמחת תורה.
י) אותה אליטה שידעה שיש אזרחים בקו המגע אבל כפתה דרך דיון בבג"ץ על הצבא להודיע דרך הפרקליטות כי "מפגינים מטעם העזתים" יגיעו לגדר. עד שמצאנו את עצמינו עם 6,300 לוחמי אויב שמגיעים לגדר, חותכים אותה עם מטעני חבלה וציוד מכני הנדסי ומבצעים טבח בישובי עוטף מה שהיה רצועת עזה.
יא) הממשלה שיש לה רב בכנסת ומכוחה מייצגת את הצבור צריכה לשלוט במינויים של הצמרת. זה אומר שליטה במינויים לביהמ"ש העליון שמנהל מדיניות פוליטית דרך פס"ד. שליטה בצמרת הפרקליטות ומוסדות היעוץ המשפטי. מינויים רמטכ"ל לאחר פרישת הרצי שבתורו יבצע שינוי אנושי במטכ"ל אבל גם בפצ"ריה או גל"צ. תארו לכם, שכאתם נוסעים באוטו וגל"צ היה נשמע כמו גלי ישראל ונקלט בכל הארץ. יחידות הטכנולוגיה 8200, 81 ודומותיהן היו מפסיקות קליטה רק מבתי ספר מאוד ספציפיים במדינת ת"א המורחבת.
יב) מנוי של ראש השב"כ שהיה מבין שמה שמסכן את ישראל אלו החמא"ס בעזה ולא 2 נערי גבעות בני 14 שלכאורה קשקשו עם טושים כתובות וגרפיטי על תחנת אוטובוס שכוחת אל או מבנה כלשהו. השב"כ היה מפנה את האיסוף כ- 95% מהמשאבים כנגד ערבים. מי נסע למדינה ערבית ונפגשים עם גורמים של דעא"ש. מי בקשר פוליטי של ארגון התפרעויות לאומניות. מי סוחר בכלי נשק שמזינים את משפחות הפשע. המעקב אחרי יהודים צריך להיות כנגד מי שחלילה יפעל בשם מדינה זרה ופנקס הצקים שלה או מדינת אויב.
אגב, כל מי שמפריע בשם איזו עמותה הממומנת בכסף אירופי לחיילים בתפקיד ביו"ש צריך להעצר ולהחקר – דווקא זה המקום לחקירה של כמה ימים על מנת שבמקום עבודתו יבינו מה מנדהו עושה בשעות הפנאי. אם מדובר באזרחים זרים – ללכוד אותם ושלח אותם דרך נתב"ג ולא להתיר להם להכנס בשנית לישראל. אפשר בצורה יזומה, לגלות היכן הם לנים עוד טרם הפרובוקציה ולשלח אותם מהארץ מבעוד מועד.
יג) מינויים במנהל מקרקעי ישראל כך שקרקע בגליל בישוב יהודי לא תעלה 50,000 ש"ח לערבי ו- 750,000 ש"ח ליהודי. לבטל מגבלת גודל לישובים. אם לא מגבילים ישוביים ערביים שגדלים לעשרות אלפים שום סיבה שישוב יהודי יודבל ל- 400 משפחות. כך, לא נאבד את הרב בגליל ולאן שמגיעה אוכלוסיה צעירה מגיעים גם מקומות העבודה, בתי הספר והגנים, מקומות הבילוי והמסחר.
יד) המשותף לכל מה שכתבתי, הוא שליטה במינויים, שליטה בפקידות בדרגות הביניים. לגבי היועמ"ש הייתי מגדיר בחוק שמדובר כמו באנגליה בשר\ה בממשלה שהוא עו"ד ומייצג את הממשלה מול גורמי המשפט השונים. יכהן רק כל עוד יש אמון של רוה"מ. היועמ"ש ימנה ויפטר בכל פעם שיכנס לתפקידו את הצמרת של משרד המשפטים והפרקליטות. יועמ"ש של משרד ממשלתי הוא משרת אימון של השר\ה. ילך השר ילך היועמ"ש. לגבי ביהמ"ש, הייתי בחוק משנה את הוועדה להדחת ומינוי שופטים כך: חברים: שר המשפטים והיחיד שמוסמך לכנס את הוועדה, יו"ר הכנסת, יו"ר ועדת חוקה ויו"ר האופוזיציה. מנוי של שופט שלום ומקביליו: חקירת עומק בוועדת חוקה ורב בוועדה. שופט מחוזי גם רב במליאת הכנסת. שופט עליון או נשיא ביהמ"ש כלשהו – מחייב רב של 61 ח"כ למנוי. להדחה של שופט מכהן דרושים רב בוועדה והצבעת 61 ח"כ לכל שופט. לכאורה, נשמע נשק יום הדין? אמת, אבל אם לשופטים יש רשות מטעם עצמם לדון בחוק יסוד (נשק יום הדין) או סעיף בחוק יסוד כמו חוק יסוד הלאום לח"כ יש סמכות לשלוח אותם הביתה. כתב שופט\ת על חוק יסוד שיש לו סמכות לדון בחוק יסוד אבל לא הפעם – ח"כ יכולים לשלוח את אותו השופט הביתה עם אמירה: המחוקק לא מאפשר לשום שופט לדון בחוק יסוד או מי מסעיפיו.
לא מבין את הטענות מאמר.
נחמה הביע עמדה שחולקת לדעתו על דרך בה המטכל מנהל את המלחמה. נחמה כאזרח במדינה חופשית פועל להפיץ את עמדתו בגלוי ואף רחד לא מונע זאת ממנו.
מבחינה מהותית ייתכן שנחמה צודק ויתכן שהמטכל צודק. החלטות מהסוג הזה הם מורכבות ויש יתרונות וחסרונות בכל עמדה. קטונתי מלהכריע בסוגיה זו. וגם לעקיבא ביגמן אין את הסמכה להכריע.
צהל החליט להקפיא את שירות המילואים של אלמ נחמה. זה לא גורם לדעתו של נחמה לא להשמע. לכן אין כאן עונש ואין כאן סתימת פיות. קצין ב ילואים שרוצה לנהל מסע ציבורי על דעתו שהמטכל טועה, רשאי לעשות זאת כמובן. מצד שני מערכת צבאית אינה יכולה להתנהל כמו דיון מכוער בכנסת. בקצין נחמה לא יכול ליישם את דעותיו בשרות המילואים אלא חובתו לפעול על פי התוכניות הפיקודיות. אם נחמה צודק בטענותיו עדיף שהיו יהיה כרגע מחוץ לצבא ויפעל במרץ להפצת הביקורת שלו ללא מגבלות. הרצי הלווי אינו פחדן. הרצי הרלווי אינו איש זדון. הרצי הלוי מ היג את צהל באופן שמותר לבקר באופן ציבורי אבל לא בהכרח שעמדתו שגויה.
תודה שהקדשת מזמנך להוכיח,
כיצד צומחת חשיבה אחידה, במטה הכללי בפרט. מה שאנו (אזרחי ישראל), מכנים מאז כשלון שנת 73 – במילה "קונספציה".
ממש, אבל ממש לפי הפתגם: באת לקלל, יצאת מברך.
מדוע? אתה הרי כתבת, לדוגמא: " … אם נחמה צודק בטענותיו עדיף שהיו יהיה כרגע מחוץ לצבא ויפעל במרץ להפצת הביקורת שלו ללא מגבלות.". לכאורה, באמת אין שום מגבלה על יכולתו של xyz להשמיע כל דעה, במרחב הציבורי.
לכאורה, דבריך אכן עומדים בסתירה ישירה לדבריי בתגובה זו ולתוכן המאמר. אך מדוע אני כותב "לכאורה"? כי ה"סתירה" היא רק למראית עין (ולשם ההגינות, אני אניח בשלב זה טעות תמימה מצדך ולא כוונת זדון "לבלבל" בין 2 דברים שונים, ברורים – לוגית, כולל ההפרדה ביניהם – כשמש).
מכיוון שהנקודה בבסיס המאמר (וגם בדבריי), היא ממש לא "מי יכול להשמיע מה ואיפה". זאת הזייה, שלי אישית לא ברור – איך הגעת אליה (ראה הנחה לעיל). הנקודה העקרונית היא בכלל – מי מקבל את ההחלטה ולאיזה מידע הוא חשוף בעת קבלת ההחלטה!
לפי הלוגיקה שלך, אם נתרגמה לרשות נבחרת במשטר דמוקרטי – יש בכלל זהות בין קואליציה לאופוזיציה, כי לשתיהן יכולת זהה להשמיע את עמדתן! אתה רציני? אתה ברצינות רוצה לטעון שזהו ההבדל המהותי בין קואליציה לאופוזיציה??????? באמת? ברצינות?
אתה באמת צריך הסבר, שרמטכ"ל מוקף אומרי "כן" (נניח, לשם בהירות הדוגמא שלי), **מקבל החלטות** ששמות את בטחון מדינת ישראל על הכף וזה כלל לא דומה לקצין שיכול להשמיע את עמדתו בבלוג נידח כלשהו?
ושלא נדבר על העובדה, גם ברורה כשמש, שהתיעצות מבצעית, גם ברמת של מפקד מחלקה זוטר, אך **אחראי על חייהם** של מחלקת לוחמים, כלל לא מתבצעת ב"רשת ב" או אולפן חדשות!
אתה באמת צריך הסבר, שהכוונה אינה רק "להשמיע את דעתו של פלוני" אלא להשמיע אותה בפורום אשר *מקבל החלטות* בנושא? ולהשפיע בשל כך, הן על דרך קבלת ההחלטה והן על ההחלטה עצמה? זה באמת "לא ברור"?
ולסיכום, הנחת היסוד שלך כה שגויה, עד אשר אתה מדמה דיון שבו לא כולם "אומרי כן" של הקצין/מנהל הבכיר ל-"… מצד שני מערכת צבאית אינה יכולה להתנהל כמו דיון מכוער בכנסת". אך מדוע אני, מגיב אלמוני ברשת האינטרנט, מסווג את הנחת היסוד שלך כשגויה ביותר? רק כי זו דעתי? ואיזה רקע יש לי, על מנת לקבוע קביעה קטגורית כזו?
אז יש לי דווקא אילנות גבוהים מאוד, להיתלות בהם. מכיוון שאני ממש לא כותב את דעתי האישית.
אני כותב את דעתה של ועדת אגרנט (כמה לא מפתיע, שיש באפשרותי לבקר את תהליכי עבודה בצה"ל ואת הקבעון המחשבתי, אשר הובילו לכשלון הנורא של 7.10.2023, באותן המילים בדיוק, שנאמרו על תהליכי העבודה של צה"ל ועל הקבעון המחשבתי, ה"קונספציה", אשר הובילו לאסון הנורא של מלחמת יום כיפור 1973) לגבי קצין מסוים: סימן טוב בנימין (מוכר גם כסגן סימן טוב). אולי תרצה לקרוא, מיהו סגן סימן טוב, מהו "נוהל סימן טוב" ומה ועדת אגרנט, כתבה על פועלו.
ומדוע זה חשוב? כיוון שבוודאי "תופתע" לשמוע, שהצורך לשמוע דיעות שונות ובשום פנים ואופן, לא להתקבע על דעתו של "המנהל הגדול", זו פרקטיקה ניהולית נפוצה, מקובלת ונדרשת. להיפך, פעמים רבות סיבות לכשלונו של ארגון, הן קבעון מחשבתי והתעלמות מסימני אזהרה. זה לא שהדירקטוריון הסתובב עם אטמי אוזניים וגירש מהחדר, את מי שהוא לא אהב. אלא שדירקטוריון היה מוקף בעדת מתחנפים ואומרי כן.
כך שזו בעיה ופרקטיקה, ממש לא יחודיים לצה"ל. פשוט, כאשר מדובר במכולת שכונתית, מחיר הכשלון הוא חוב לבנקים וכאשר מדובר בארגון, שתפקידו (א) להבטיח את בטחון אזרחי ישראל (= למנוע מלחמות) ו(ב) אם כבר פרצה מלחמה, להיות מסוגר להכריע את האוייב – מחיר הכשלון, איך נאמר … חוב לבתי קברות.
וזהו דווקא "נוהל סימן טוב", אשר לא מגיב אלמוני באינטרנט אלא אלוף שלמה גזית, שהחליף את אלוף אלי זעירא כראש אמ"ן בעקבות ועדת אגרנט, מיסד מה שכונה "נוהל סימן-טוב" – אשר צריך ללמד אותנו, מה ההבדל בין אמירת דעה שונה בפורום מטכ"ל, לבין אמירה לתקשורת.
ואני אישית, לא משוכנע, שאפשר לפספס הבדל כל כך מהותי, רק מתוך רצון לא להסכים עם עקיבא ביגמן.