הניסוי הגרמני ב"ממשלת שינוי" קרס

כשאולאף שולץ נבחר באוגוסט 2020 כמועמד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית למשרת הקנצלר, נראו סיכוייו להוביל את מפלגתו לניצחון בבחירות הכלליות, שנערכו שנה לאחר מכן, כקלושים ביותר עד אפסיים. איחוד מפלגות השמרנים, הנוצרית-דמוקרטית והנוצרית-סוציאלית, הוביל בסקרים בפער עצום על פני הסוציאל-דמוקרטים, פער שרק הלך והתרחב לטובתם של השמרנים בחודשיה הראשונים של מערכת הבחירות. עזיבתה של הקנצלרית, אנגלה מרקל, את הזירה הפוליטית לאחר 16 שנות כהונה בראשות ממשלת גרמניה, לא זעזעה יתר על המידה את המפה הפוליטית, מה גם שהשמרנים – בהשראתה של מרקל, החליטו להציב בראשם וגם להריץ כמועמד לתפקיד הקנצלר פוליטיקאי לא מאוד כריזמטי שנתפס כממשיך דרכה של מרקל, ארמין לאשט – בעברו ראש ממשלת מדינת המחוז המאוכלסת ביותר בגרמניה, נורדריין-ווסטפליה. מינויו של לאשט, כחצי שנה לפני מועד הבחירות, לא עבר חלק, אלא עורר חילוקי דעות פומביים בין שתי המפלגות האחיות, שגרמו לתחילת תפנית בסיכויי השמרנים להמשיך ולשמור על השלטון. שורה של שערוריות, שנקשרו לשמרנים (וגם למועמדת הפופולרית למשרת הקנצלר מטעם מפלגת "הירוקים", שרת החוץ הנוכחית אנלנה ברבוק) בשבועות שלפני הבחירות, הביאו לשינוי מגמה איטי אך ברור: בניגוד לכל הסיכויים, הסוציאל-דמוקרטים התחזקו ועברו להוביל, עד לניצחונם בבחירות שנערכו ב-26 בספטמבר 2021.

מהפך פוליטי: הדרך לקואליציה המשולשת

הבוחרים הגרמניים חיפשו שינוי בהמשכיות. שולץ סימל היטב את הכיוון הזה: הוא כיהן כסגן קנצלר ושר אוצר בממשלתה האחרונה של מרקל, שהייתה כשתיים משלוש מקודמותיה "ממשלת קואליציה גדולה", כלומר ממשלה של שתי המפלגות הגדולות אז – השמרנים והסוציאל-דמוקרטים. שולץ נחשב לאחד מבכירי הזרם "הימני" במפלגה הסוציאל-דמוקרטית, בניגוד להנהגתה הנוכחית של המפלגה המזוהה עם הזרם השמאלי. הצבתו כמועמד למשרת הקנצלר הייתה מסר ברור של התמרכזות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שנועד להרגיע את חששות הבוחרים מפני הקמתה של ממשלת שמאל קיצונית, שתכלול את הסוציאל-דמוקרטים, "הירוקים" ומפלגת השמאל הרדיקלי – "די לינקה". והמסר הזה עבר היטב ביום הבחירות. עם זאת, הבוחרים לא העניקו לשולץ רוב ברור למשול. אם בעבר הצליחו הסוציאל-דמוקרטים להקים שתי ממשלות רק עם "הירוקים", קריסתה של מפלגה זו בקלפיות חייבה השגת רוב באמצעות חיבור מפלגה שלישית לקואליציה. השמרנים סירבו מיד עם היוודע תבוסתם להצטרף לממשלה בראשות הסוציאל-דמוקרטים. בפני שולץ נותרה רק ברירה אחת: צירוף המפלגה הליברלית, בעלת הקו הכלכלי הימני מאוד. לאחר מו"מ יחסית מהיר של כחודשיים, הגיעו שלוש המפלגות – הסוציאל-דמוקרטים, הירוקים והליברלים – להסכם קואליציוני חסר תקדים בתולדותיה של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית. כל הממשלות הקודמות היו מורכבות רק משתי שותפות, שרצו בנפרד בבחירות (איחוד השמרנים נחשב לגוש אחד). ההבדלים הרעיוניים בין שלושת השותפים היו גדולים, בעיקר בתחום הכלכלה, אך החשש שמא בחירות חדשות יעלו ביוקר בעיקר לשלוש המפלגות הללו אילץ אותן להסכים על שיתוף פעולה, תחת הסיסמא "למען המדינה". בניגוד לכל התחזיות, החיבור בין שלוש המפלגות עבד יחסית טוב, עד שבחודשים הקרובים התברר לכל הצדדים שהחבל שקשר אותם יחדיו התפרק: בבחירות מחוזיות שנערכו בחודשים האחרונים ספגו שלוש מפלגות הקואליציה, בעיקר הליברלים ו"הירוקים" מהלומות קשות ביותר. הבוחרים הגרמנים הפנו את גבם לממשלה המשולשת, בעיקר בשל כשלונה לייצב את הכלכלה הגרמנית, להוריד את יוקר המחיה, להחזיר את הביטחון האישי לחוצות ולעצור את המשך ההגירה ההמונית לגרמניה. השותפים, בעיקר הליברלים, הבינו שכדי לשרוד הם צריכים לפרק את החבילה, שמטביעה אותם. הליברלים מרדו, שולץ הגיב מיד בפיטורי מנהיגם מהממשלה, תוך ימים ספורים הוחלט על עריכת בחירות מוקדמות בפברואר הקרוב, שבעה חודשים לפני מועד הבחירות הרגילות.

צל כבד מהעבר: מורשת מרקל מכבידה על שולץ

במידה רבה שולץ הפך לדמות טראגית: הוא נאלץ להתמודד עם השלכותיהן הקשות של כל הטעויות שקודמתו, מרקל, ביצעה במהלך כהונתה הארוכה. הסוציאל-דמוקרטים אמנם היו שותפים בממשלות, בהן התקבלו רוב ההחלטות הללו, ולכן הם נושאים גם כן באחריות. אך, מרקל הייתה זו שנווטה את גרמניה אל תוך צרותיה העכשוויות: ההחלטה לסגור את כורי הגרעין של גרמניה בעקבות אסון פוקושימה, שהפכה את גרמניה לתלויה באספקת אנרגיה מרוסיה, תלות שהתפוצצה לגרמנים בפנים לאחר חידוש המלחמה באוקראינה בפברואר 2022; ביטול גיוס החובה לצבא, שהקטין את מצבת כוח האדם של הבונדסווהר, וצמצום התקציב הביטחוני דווקא לאחר הפלישה הרוסית הראשונה לאוקראינה ב-2014; מדיניות הגבולות הפתוחים וקבלת ההגירה ההמונית על הוצאות הענק שהיו כרוכות בכך והיעדר טיפול יעיל בבעיות ביטחון הפנים הגוברות שנקשרו לגלי ההגירה האלו; שמירה קפדנית מדי על מסגרת תקציבית שמנעה השקעות הכרחיות וחיוניות בתשתיות. מרקל אולי הצליחה לנהל משברים, אך לא פתרה אותם, וכולם הגיעו לפתחם של שולץ וממשלת הכלאיים האידיאולוגית שלו – בעיקר, אך לא רק, עם תחילתה של המתקפה הרוסית המחודשת על אוקראינה לפני כשלוש שנים – מלחמה שפרצה חודשיים וחצי בלבד לאחר ששולץ הושבע כקנצלר.

בין הצלחות לכישלונות: מאזן ביניים של תקופת שולץ

לזכותו של שולץ ייאמר, כי במסגרת המגבלות הרבות של המציאות הקואליציונית שלו, הוא הצליח לקדם תחומים מסוימים, כמו לדוגמא שינוי מוחלט של מדיניות ההגנה והביטחון הגרמנית וכן המאבק הנחוש של ממשלתו בקיצוניות האסלאמיסטית, האנטישמית והאנטי-ישראלית. שולץ הצטרף, למעשה, לשורה של קנצלרים סוציאל-דמוקרטים שיכלו להרשות לעצמם להעביר מדיניות מיליטריסטית יותר בגרמניה מאחר שהם באו מהמחנה הפוליטי הפציפיסטי: הלמוט שמידט תמך בשנות ה-70 בהצבת טילי הפרשינג בעלי ראשי הנפץ הגרעיניים על אדמת גרמניה; גרהרד שרדר אישר את השתתפות גרמניה במערכות צבאיות מחוץ לשטחה – בקוסובו, באפגניסטן ובעיראק; וכעת, כאמור, שולץ עם ההכרזה של "עידן חדש" של השקעות ענק בצבאה של גרמניה וההחלטות לשלוח מערכות צבאיות לאוקראינה ולהציב כוחות מתוגברים של חיילים גרמניים במדינות נאט"ו שבמזרח אירופה. ההיסטוריה אולי תלמד סנגוריה על שולץ ומקומו בה. אך, הפוליטיקה האכזרית ממהרת לגזור את דינו לחובה: שולץ הוא כיום אחד הפוליטיקאים הפחות פופולריים בגרמניה. במד פופולריות שפורסם השבוע, לאחר ששולץ החליט לפטר את שר האוצר שלו, כריסטיאן לינדנר – מנהיג המפלגה הליברלית, ובכך לשים קת לקיומה של ממשלתו, ניצב שולץ בתחתית הטבלה עם 32.7% פופולריות לעומת 43,4% מהם נהנה מנהיג האופוזיציה השמרנית, פרידריך מרץ. בראש הטבלה, עם 53,1%, ניצב שר ההגנה בממשלת שולץ, בוריס פיסטוריוס, שהגיע לתפקידו בעיצומה של מלחמת אוקראינה ומנהל מאז את תהליך ההתעצמות מחדש של ה"בונדסווהר". פיסטוריוס הצליח לשמור על תדמית חיובית מאוד, הרחק מכשלונותיה הרבים של הממשלה בה הוא חבר. בשורות הסוציאל-דמוקרטים גוברים הקולות שקוראים להריץ את פיסטוריוס כמועמד המפלגה לתפקיד הקנצלר, ובכך לנסות לצמצם את הפער הגובר מול השמרנים בחודשיים וחצי שנותרו עד הבחירות המוקדמות, שייערכו ב-23 בפברואר. הנהגת המפלגה עדיין דבקה במועמדותו של שולץ, אך מצבה העגום ביותר של מפלגת השלטון בסקרים, כ-15% בלבד, עלול להביא להחלפתו הפתאומית של הקנצלר במועמד אהוד יותר. ישראל תזכור לטובה את כהונתו של שולץ. גם פיסטוריוס נחשב לידיד גדול של ישראל.