בעוד שעות יידרש הקבינט להכריע על הסכם שיאפשר את שיקום חיזבאללה ויסכן את ביטחון הצפון. האם ממשלת הימין תחזור על טעויות העבר?
היום לפנות ערב יתכנסו חברי הקבינט לדיון מכריע ויתבקשו לאשר את הסכם הפסקת האש בין ישראל ולבנון. בהסכם הזה, כך לפי הפרסומים, אין אזור חיץ, יש פתח למשא ומתן על תיקוני גבול וישראל מפקידה את חופש הפעולה המבצעי שלה, הלכה למעשה, בידי שורת מתווכים בעייתיים, כאשר מנגנוני האכיפה הכושלים מהעבר – צבא לבנון ויוניפ״ל, יקבלו חיזוק. הדבר יבטיח את שרידותו של חיזבאללה כארגון צבאי וישות פוליטית, ויאפשר את שיקומו מחדש ככוח צבאי מאיים על ישראל. לחזרה על משגי העבר שוב ושוב יש כידוע שם לא מחמיא ותוצאה ידועה מראש: זו איוולת שתיגמר בכישלון אחד יותר מידי.
סביר להניח שיש אמת בתדרוכים היוצאים מכיוון לשכת ראש הממשלה בדבר האיומים הקשים של ממשל ביידן אם ישראל לא תיעתר להסכם – מאמברגו נשק ועד להחלטה שסנקציות בצידה במועצת הביטחון, אולי גם הכרה במדינה פלסטינית. ידענו ששלהי תקופת ביידן תהיה מסוכנת – לממשל ביידן נותרו עוד 55 ימי כהונה והוא ינסה לקבע הישגים ולהותיר חותם כשהוא משוחרר משיקולים אלקטוראליים.
יש רגעים בחיי אומה שניתן לזהות אינטרסים חיוניים בבהירות. ברגעים הללו, עמידה על האינטרסים האלו גוברת על שיקולים אחרים. ישראל חוותה רגעים כאלו למכביר מאז ה-7 באוקטובר 2023. עם ישראל על מרבית מרכיביו התעלה לגודל השעה, וממשיך להתעלות, חרף מחירים כבדים. לאורך השנה ידעו יחסי ישראל-ארה״ב עליות ומורדות – מהתמיכה הנחרצת בשעתה הקשה של ישראל ב-7 באוקטובר ועד לאמברגו נשק אפור ולחצים קשים לסיים את המלחמה ולכל הפחות למנוע את התרחבותה. למדנו שבכוחנו להתנגד גם לדרישות מפורשות מבעלת הברית הגדולה שלנו, הוכחנו גם שלא נירתע מהחלטות שערורייתיות של בית הדין הפלילי בהאג. אם יש רגע לעשות זאת שוב וביתר שאת – זה הרגע.
זה ניצחון וזה שכרו?
ידעו חברי הקבינט – אלו המשמעויות של אישור ההסכם העומד על הפרק:
- ההסכם מיטיב עם חיזבאללה וכובל את ישראל. חיזבאללה יקבל אותו באנחת רווחה גדולה שכן הוא עוצר את הדימום ומאפשר לו שיקום בלי סיכון שיפורק. ישראל מצידה תכבול את עצמה פעם נוספת למנגנונים כושלים: יוניפי״ל, צבא לבנון, ועדות פיקוח מולטילטרליות. ישראל תגלה פעם נוספת שהחלטות מועצת הביטחון מחייבות רק אותה.
- בהיעדר חיץ מינימלי מצפון לגבול, חלק ניכר מתושבי הצפון יסרבו לשוב לבתיהם ואף גרוע מכך: חלק מאלו שישובו ינטשו בשנית. לישראל אין יכולת להבטיח את מניעת התבססותו של חיזבאללה שוב על קו המגע בהיעדר חיץ. זה הלקח מהשביעי באוקטובר וכוחו יפה כל עוד חיזבאללה מהווה כוח צבאי. השבת השיעים לכפרי הדרום, בפרט לכפרי קו המגע, היא המנגנון שבאמצעותו ישיב חיזבאללה את כוחו הצבאי המאיים לקו המגע. ארגוני החזית ה״אזרחיים״ של חיזבאללה ילבשו כסות חדשה – ״ירוק ללא גבולות״ ו״ג'יהאד אל בינא״ יפורקו ובמקומם יוקמו ארגונים חדשים, אותם ייקח שנים למפות ולסמן כארגוני טרור. תחת ארגונים אלו ישוקם הדרום בכסף איראני, ישוקמו השטחים שחושפו על ידי צה״ל, קו החיץ ההרוס יהפוך לתווך אזרחי שוקק חיים כשכסף איראני ומערבי משמשים בו בערבוביה. שיקומו הצבאי של חיזבאללה יקרה טיפין טיפין, בחסות השיקום האזרחי, בלי שלישראל תהיה אפשרות להגיב. על המוטיבציה לפתוח במלחמה יזומה במעלה המסע של חיזבאללה בחזרה אין צורך להכביר מילים – זה לא יקרה.
- ישראל לא תוכל לשמור על חופש פעולה מבצעי בלבנון לאחר ההסכם. הלכה למעשה, צעדיה יוגבלו להסרת איום מידי בלבד. ההתמודדות עם התעצמות צבאית, שיקום מאחזים ובניית תשתיות שיתבצעו כולם בתחבולות, בתחכום תחת מגן אנושי אזרחי, תתבצע רובה ככולה מול מנגנונים כושלים, מוטים, שהוכיחו את אזלת ידם בעבר.
- ישראל, הצד המנצח בעימות הצבאי, תיכנס למחול שדים חדש-ישן של איומים ודילוגי תיווך דיפלומטיים בדבר תביעות לתיקוני גבול. המשא ומתן יבוצע להלכה מול מדינת לבנון, ולמעשה מול חיזבאללה. זה ניצחון וזה שכרו?
חרפה או תקומה
חברי הקבינט צריכים לבחור אם הם ייזכרו כקבינט החרפה או כקבינט התקומה. קבינט של ממשלת ימין שיאשר הסכם כזה ישים עצמו באותה הסירה עם ממשלתו של לפיד שחתמה על הסכם החרפה לדורות עם לבנון בתיווכו של אותו עמוס הוכשטיין. אישור הסכם כזה לאחר שנה של לחימה, לאחר השביעי באוקטובר ולאחר הכאת חיזבאללה שוק על ירך בשדות הקרב בלבנון יעמידו את האיוולת הזו בליגה משל עצמה: לימין יהיה סוף-סוף אוסלו משלו.
בשנה האחרונה עמדה ישראל בחזית המלחמה בטרור וברוע העולמי. חזית נוספת, בהירה פחות, היא החזית בה ישראל נלחמת מול כוחות המבקשים להעניק סמכויות כמו-מדינתיות לארגונים וישויות בינלאומיות – בית המשפט הפלילי בהאג, עצרת האומות המאוחדות ומועצת הביטחון. מה שווה חברותנו בארגונים הללו אם בסופו של דבר לממשלת לבנון הקורסת ולארגון החיזבאללה המוכה יש יותר עוצמה בזירה זו שכן הוא הפר ויפר בלי למצמץ החלטות מועצת ביטחון בעוד שאנו נצמדים לכל פסיק ותו הכתובים בה? מה הועילה 1559 הקוראת לפירוק חיזבאללה? מה הועילה 1701 הקוראת להסגתו המיידית מצפון לליטאני ומצטטת את החלטה 1559 וקוראת ליישומה. מה תועיל ההחלטה הבאה, נקרא לה החלטה 2600, לישראל אם חיזבאללה יפעל מהיום הראשון להפיכתה לאות מתה?
אם ממשל ביידן מאיים – יש להתעמת איתו, אם אמברגו על הפרק – יש להחזיק מעמד בדיוק עוד 55 ימים. אם האיום הוא העברת החלטה ברוח מה שעבר בימי אובמה האחרונים – החלטה 2334 – לו יהי. אם כלו כל הקיצין וארה״ב מאיימת בהעברת החלטה ובגיוס השיניים הנושכות של פרק 7 במגילת האו״ם המאפשר הפעלת סנקציות או כוח צבאי – זה הרגע לא למצמץ ולשחק צ׳יקן עד הסוף, אגב גיוס הממשל הנכנס והקונגרס האוהד הנוכחי להצהרה חותכת שכל מדינה שתשתף עם החרפה הזו פעולה תחשוף עצמה לסנקציות. בארה״ב נפל דבר – טראמפ ניצח, הקונגרס רפובליקני, תומכי ישראל מובהקים ימונו בקרוב לעמדות מפתח. אם ישראל תתנגד ותעמוד על שלה – היא תצליח. ישראל חייבת להבהיר שמה שהיה לא יהיה. אם קבינט ימין לאחר שנה של ״מלחמת תקומה״ לא מסוגל להתנהל כך – מה ערכו?
כיצד תתקבע מלחמה שהחלה באסון ה-7 באוקטובר בדרום, בנס הטבח שלא קרה בצפון ותסתיים בהסכם מדיני שאין בכוחו אפילו להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם ״בביטחון״? כיצד נשקול את הקורבן הכללי והפרטי, את ההתעלות הקולקטיבית לגודל השעה של רוב מוחץ בעם מול חוסר יכולתה של הממשלה לעמוד איתן בלחצים הבינלאומיים גם כאשר מדובר בקווים אדומים ממש שעליהם אין מתפשרים? לוחצים עליכם? מאיימים עלינו? אחרי שנה כזו ובעיצומה של המלחמה בשתי החזיתות, כשאנחנו עומדים על מפתן ההכרעה, אנחנו מסרבים להתרגש ודורשים מכם להידבק בגבורת העם. זו משמעותה המעשית של נטישת הלך המחשבה הכושל של ערב השביעי באוקטובר. העם מבין את זה, הציבור מבין את זה, הבייס מבין את זה – עכשיו תורכם.
1 ו-3: ישראל לא כובלת את עצמה ותאכוף את ההסכם בעצמה בסופו של דבר, שהרי יוניפי״ל, צבא לבנון ואותה ועדת פיקוח לא יעשו את העבודה בשבילנו. זו סתם פסאדה, ואתם יודעים את זה.
2. לתושבי לבנון אין בכלל לאן לחזור. כל הכפרים שלהם הרוסים לגמרי, ואין להם יכולת אמיתית לשקם את
כפריהם ואת בתיהם. למדינת לבנון אין גרוש על הנשמה ואין יכול לשקם את הכפרים בעצמה.
4. על מי אתם עובדים, איזה תיקוני גבול אפשר להשיג בפחות מחודשיים? לא לכאן ולא לשם.
בנוסף לאלה, המלחמה לא נגמרה, כי היא נמשכת במידה ותמשיך שם עוד זמן רב.
מאיפה לעזאזל הבאתם את ההשוואה לאוסלו? נפלתם על השכל? אוסלו נתן לגיטימציה לארגון טרור, שבכלל לא פעל בארץ באותן שנים, לחזור לגבולותינו, להפוך לגוף שלטוני ונתנו לו אוטונומיה ונשק. איפה זה דומה לעזאזל לאסון אוסלו?
אמנם אני תומך לחלוטין בעימות מול ממשל ביידן העוין, אבל אולי – רק אולי – אני ואנחנו לא יודעים את הדברים עד הסוף. במיוחד בכל הנוגע לאפשרות של אמברגו נשק רשמי. מי יודע אם נוכל באמת לעמוד בו, כשאנחנו צריכים לנהל מלחמה בשתי חזיתות.
ודבר אחרון – מי קבע שזה סוף פסוק? כי לפי דיווח אמין ופרשנות עליו שאני שמעתי, יש תכנון אמיתי בישראל מול ממשל טראמפ לתקוף את מתקני הגרעין באיראן. אם זה אכן המצב, מי אמר שלא נחזור להילחם אחרי כניסת טראמפ לבית הלבן והסרת כל המגבלות שהטיל עלינו ממשל ביידן העוין? על סמך מה הקביעות האלה? במיוחד אחרי השבעה באוקטובר. דווקא עכשיו, אחרי שאנחנו יודעים מה היה יכול לקרות בגבול הצפון, שאין סיכוי שבאמת מוותרים פה על הביטחון בצפון.
ההסכם הזה לא טוב, זה ברור לכולם. רוב הציבור גם מתנגד לו, במיוחד מקרב תומכי הקואליציה והממשלה. כולל אני. אבל כמו שתקפו החלטות כאלה ואחרות של הממשלה ושל נתניהו במהלך השנה וקצת האחרונה ואחר כך קרה בדיוק ההפך, כך גם יקרה פה – נכנסו לח׳אן יונס ואחר כך לרפיח ונכנסו ללבנון, למרות כל הקשקושים שזה לא יקרה. אז איזו סיבה יש לקבוע בכזאת נחרצות שלא נחזור להילחם בלבנון עוד חודשיים? ואיזו סיבה יש לקבוע בכזאת נחרצות שלא אנחנו – ואנחנו בלבד – נאכוף את ההסכם? אפשר לכתוב מאמרים על גבי מאמרים מתוך אימפולסיביות, ואפשר לנתח את המצב בצורה שקולה. לא! המצב לא דומה בכלל לעבר. למה? בגלל השבעה באוקטובר. הכל השתנה אז והשינוי הזה, גם בקרב מי שידע קודם ובמיוחד בקרב מי שהשתנה בעקבות השבעה באוקטובר, לא הולך לשום מקום.
אוי לנו אם יאושר "הסכם" כפוי שעיקרו תבוסה לישראל על קו הסיום אחרי שהובילה בהפרש ניכר!
היה נדמה שהבנו משהו מארועי 7.10 אבל מסתבר שלא.
אם זה "ימין", עם ישראל בצרות (עד הגיע המשיח).
אפשר לטעון שתשתיות החיזבאללה מרוסקות ברמה שיהיה קשה לו לחזור אבל צריך לזכור שהוא לא ארגון הטרור היחיד בלבנון.
ההסכם אוסר על החיזבאללה לחזור לדרום לבנון ואפילו אם בנס זה יאכף, אין שום דבר שימנע מאמל להשתלט במקומו על השטח. תוסיפו את העובדה שההסכם יאפשר ליו״ר אמל להציג עצמו כמגן לבנון ולזכות בפופולריות במדינתו ותבינו שאם יחתם ההסכם אז כל מה שהשגנו זו החלפת ארגון טרור אחד באחר.
נתפלל שהקב״ה ישמור עלינו מעצמנו.
חרפה חדלון וזלזול בדם הלוחמים החללים
לא נכון. צמרת הביטחון שבגדה והפקירה חיילים ואזרחים למוות, אונס, עריפת ראשים שריפה לא רצתה להילחם. נתניהו הכריח אותם. כרגע אני סומך על שיקול הדעת של נתניהו והוא צריך לתמרן ולכן הלך להפסקת אש של 60 יום.
אמת, הסכם רע.
הכול תמורת כלום
איזה תושב מטולה יסכים לחזור הבייתה בכלל?
מדוייק להפליא
כל מילה.
אמת. כל מילה בסלע. צריך להוסיף שאנחנו שנה מאז הסכם החטופים הראשון שהיה הטעות הגדולה ביותר במלחמה בעזה; הוא גם עצר את התנופה, גם הנשים את החמאס וממשיך להנשים אותו עד היום, גם הביט למותם של חיילים רבים (כי עוצמת הלחימה ירדה ושוב חזרנו לשטויות של חפים מפשע וסיכון חיילים לריק) וגם חתם את גורלם למוות של לא מעט חטופים. בלבנון אפילו אין את התירוץ של ילדים ונשים חטופים, למה אנחנו לא מסוגלים להכניע את האויבים שלנו? אנחנו בעליונות צבאית מוחלטת ובכל זאת – פעם אחר פעם- אנחנו לא מצלחים להכריע את האויבים ולא מפיקים לקחים מהעבר ומעדיפים שקט ודחיקת הקץ עד שהאויב מתעצם ומכה בנו בתנאיו. הלוואי שמשהו מהמנהיגים שלנו היה נזכר ששקט הוא רפש – הפקר דם ונפש! השקט המדומה עלה לנו במחיר כל כך כבד, איך אפשר לחזור שוב ושוב על אותה טעות ולקוות לתוצאה שונה? יש לנו עם נפלא עם הנהגה (מדינית וצבאית) רופסת
בדבריו מציין רפאל חיון את אל"מ ג' ראש מחב"ם, "שפנה למשרד התקשורת כדי לפסול לו את רישיון. הפסיקו פעילות חצב (איסוף מידע גלוי מעיתונים וכ"ד). הפסיקו להאזין לטלפונים של האויב מבחוץ והכל הלך על מנת להאזין לראש הממשלה. כל שלושת הבלונים של מודיעין פתאום ברחו. על אחד שלחו מטוס כי הוא נסחף לכיוון עזה. לפי עדויות התצפיתניות הן הושתקו ואף איימו עליהם בכלא באם ידווחו על תרגול האויב. ארבעה פרצות בגדר לא תוקנו. סיירי גולני קבלו פקודה להפסיק את הסיור 40 דקות לפני פרוץ המלחמה.
צוות טקילה של שב"כ, נשלח לדרום לאחר ישיבה לילית והמשטרה לא בטלה אירוע של 4000 ללא ממ"ד. לא הופעל נוהל מחוז משטרה שכן. משטרת המרכז לא קבלה אישור או פקודה לחבור לחבריהם בדרום. על המחבלים נמצאו מפות אם מקומות אסטרטגיים. הפעלת צוות טקילה מחייב הגנה של כוחות מיוחדים למקומות אלו. גם בזה באופן מפתיע נכשל או לא נכשל, אם מסתכלים ממבט המחאה בקפלן. חוזק השרשרת נקבע על פי החולייה החלשה. אם נקרעו שתיים זה לא סביר. אם נקרעה כל השרשרת זה מראה שיש פה יותר מרשלנות.
התנכלו ללוחמים שהגיעו בהתנדבות לחזית בשעות הראשונות לטבח. מיקום גופות צוות טקילה ומה שעליהם הוא מידע חיוני בהבנת הכשל. העלילו עלילות קשות על כוח 100 מחשש ששמעו ממחבלי הנוחבה על שיתוף פעולה לכאורה מסוכני השב"כ. מענים עינויי תופת את הנגד ועוזר ראש הממשלה.
אם יפורסם שולחי ומפעילי המרגל, שמקבל תנאי 5 כוכבים כמו הנוחבה, נבין למה הרמטכ"ל הלך לישון ולמה הוא וראש השב"כ הסתירו את המידע מראש הממשלה. מה צריך להיות עונשו למי שידע ב22:00, לא עדכן את מפקדו, ראש הממשלה, והלך לישון. בזמן שהוא ישן נשחטו חיילים, לחלקם ערפו את הראש, נאנסו נשים כשאר לעיניהם שורפים את ילדיהם: בבקשה, אני מתחננת. הורגים אותי: התחקיר וסיפורי הגבורה מהטבח ברעים
עדינה משה שחזרה מהשבי: אני טוענת שהייתה בגידה, איזה קודקוד או איזה איש מחובר מאוד לצבא, החליט שהוא עושה מעשה, אולי תמורת תשלום?
ואולי זה לא הממשל שלוחץ? אולי אין את מי להאשים חוץ מאת עצמנו?
ואולי זה לא ממשל ביידן שלוחץ? אולי אין לנו את מי להאשים חוץ מאת עצמנו?
אולי הממשלה לא מספיק חזקה ונחושה פשוט לעשות מה שצריך?
או אולי, יש שיקולים שאנחנו לא מכירים ובגללם נכון לעשות עכשיו הסכם?
בכל מקרה, מה שחשוב הוא מה יקרה מחר ולא על מה חותמים.