מהלכי האליטה בישראל דומים מאוד לאלו של האליטה האמריקנית, וזה לא במקרה
התגובה הראשונית היא צחוק. גלי בהרב-מיארה תשמור על החוק בשבילנו. היא תעמיד לדין מחבלי נוח'בה שיושבים (ואוכלים) בכלא, תרדוף מבריחי נשק ופשע מאורגן, תפתח בחקירות נגד פושעים בתפקידים ביטחוניים רמים המדליפים סודות מדינה במטרה לקדם אג'נדה ארגונית, תתנגד להעברת שטח ריבוני של המדינה לאויב ללא משאל עם. אני מחזיק את הנשימה.
עכשיו ברצינות. קבוצת פלוטוקרטים עלומי שם (בעצם כולם מכירים במי מדובר, אך כדי להימנע מתביעת השתקה נעשה את עצמנו כאילו איננו יודעים) מוציאים הון כדי להפוך פקידה אפורה לאייקון ציבורי. אינם עושים זאת בגלל שהם הפכו פתאום ל-Swifties של בהרב-מיארה. לא קשה לעמוד על האג'נדה האמיתית שלהם.
מה שמעניין את מממני המודעות באמת – אינו מעניין 90% מהציבור. הם חלק מקבוצה אוליגרכית, צרת היקף וצרת אופקים, של בעלי הון, אנשי תקשורת ממוסדת, ואינטרסנטים מהממסדים הצבאיים, המודיעיניים והמשפטיים המנהלים מלחמת גרילה נגד ממשלה נבחרת בעת מלחמה. התנהלותם שערורייתית, אך כנראה אין מה לעשות בנידון. אין כוונתי לטעון כי הממשלה היא טלית שכולה תכלת, או שהיא צריכה להיות חסינה מביקורת. אדרבה; להערכתי עברנו כבר את שיא ההישגים שממשלה זאת מסוגלת להביא בחזיתות בצפון ובדרום ויש לעבור בהקדם האפשרי לבחירות ולמינוי ועדת חקירה ממלכתית, עם או בלי המשך הלחימה.
אך "המאבק" של החבורה האוליגארכית נגד ממשלה מכהנת בעת מלחמה, תוך כדי שבירת כפיפות המתבקשת של הממסד הצבאי להנהגה הפוליטית, ההתנגדות, לעתים קרובות הקיקיונית, לכל מהלך של הממשלה בשם החוק כביכול – מה לי ולכל זה? איזה אינטרס שלי הדבר משרת? או שלך, קורא יקר? או של כל אזרח רגיל, גם מי שבעיתות שלום חולק על הדעות הפוליטיות שלי, אך בעת מלחמה חובש קסדה ואפוד כמו בניי והחתנים שלי, נשותיהן מתמודדות עם העבודה והילדים ואם הם בצפון גם אין בית ספר, ומה שמעניין אותם הוא בדיוק מה שמעניין אותי, להלחם כמו שצריך, לסיים כמו שצריך, ואם אפשר לשמור משהו מהאחדות לימים הקשים של השלום שיבואו אחר כך. בינינו לבין האוליגרכיה ומלחמת הגרילה שהיא מנהלת אין כלום.
לאוליגארכים הרבה כסף והרבה כוח והם משפיעים על דעת הקהל גם בנושאי ליבה הקשורים למלחמה. אבל זה אינו מה שמעניין אותם באמת. אם נתניהו היה חותר להסכם עם החמאס הם היו מוציאים את הפלנגות שלהם בקפלן כדי להפגין בעד ניצחון מוחלט. אין להם עניין במהות, רק במלחמת הגרילה הפנימית שהם מנהלים מבית.
בהרב-מיארה היא הג'ו ביידן של האוליגרכיה הישראלית. גם בארה"ב, חבורה סגורה של אנשי עסקים, תקשורת ממוסדת ודיפ סטייט ניהלו מאבק נגד מי ששנאו אותו ובעד אג'נדות שעניינו בעיקר את עצמם. גם הם הציגו בפני הציבור אייקון שלטענתם היה בשיא הכישורים – עד שאי אפשר היה להמשיך עוד בתרמית. ורוב הציבור האמריקני החליט כי מה שמעניין את החבורה האוליגארכית ההיא פשוט אינו מעניין אותם. שמו פתק והעיפו אותם מהעיניים.
בהרב-מיארה אינה סנילית. והיא גם, לדאבוננו, אינה עומדת לבחירה. היא בסך הכל משפטנית בינונית התקועה בתפקיד הגדול עליה בכמה מידות, שאין לה כל כך זמן לעסוק בסוגיות המשפטיות החשובות לאזרח כי היא מסורה כולה לגיזרה שלה במלחמת הגרילה נגד הממשלה. באמת אינה חשובה. מה שחשוב הוא להבין שהתפקיד שהאוליגרכיה הישראלית מנסה לשחק בחיינו היא בעיקר הסחת הדעת. מה שמעניין אותנו אינו מעניין אותם ומה שמעניין אותם אינו ממש קשור לסוגיות המטרידות אותנו. כשרואים את המסרים שהם מפיצים, את ההפגנות שהם מארגנים, אפשר להתעלם ולא להתרגש. כשהם מפרסמים את האייקון שלהם בשערי העיתונים, אפשר להפוך דף ולעבור לעמודי הספורט.
בעלי הכיס העמוק שמימנו מודעות אלו מקווים שנשכח שהתפקיד העיקרי שלה היא, כמו צה"ל, לשמור עלינו. מפני מחבלים ושודדים. מפני מבריחי נשק ושוללי המדינה. מפני פושעים בתפקידים ביטחוניים רמים המדליפים סודות מדינה כדי לקדם אג'נדה אישית. כל זה קודם לשמירה על מושג מופשט והנתון לפרשנות – לפעמים פרשנות עקומה ומגמתית – שהולכת אצלנו תחת הרובריקה "חוק." כל הדברים, החיוניים לביטחוננו האישית והקולקטיבית, שבגינם גובים מאיתנו מס כדי לממן מערכת אכיפה אך המערכת אינה עושה.
