למרות ההישגים בשטח, ההסכם החדש מעניק לחיזבאללה את כל התנאים להתאוששות מהירה ולהמשך האיום על הצפון
המתקפה בצפון בחודשים האחרונים השיגה הישגים טקטיים מרשימים מאוד, אין ספק, אך כדי להביא לשינוי המצב באופן יסודי יש צורך בגיבוש הסדר מדיני הולם שישקף את ההישגים האלו. כדי להבין עד כמה המצב כעת גרוע, ננסה לנתח את מצב הסיום המועדף על כל אחד מהצדדים, ולהבין מי יצא וידו על העליונה.
תנאי כניעה מול תנאי ניצחון
מטרתה של ישראל היא להסיר את האיום של ארגון החיזבאללה. זהו היעד הלאומי העיקרי שלנו בחזית הזאת, ושאלת החזרת התושבים לבתיהם אמורה להיות ביטוי של הצלחת היעד הזה. בהיעדר איום, מדוע שלא יחזרו?
הסכם מדיני רלוונטי למטרה הזו חייב לכלול מספר אלמנטים:
א. חיץ פיזי ברור ומוסכם מעבר לקו הגבול ברוחב מספר קילומטרים, שבתוכו אסור שתהיה תנועה אזרחית מכל סוג שהוא. שטח מפורז, שישלול את איום החדירה וירחיק גם את איום הירי קצר הטווח.
ב. אכיפת ההסכם מסורה בידי ישראל עם חופש פעולה מוחלט לפעול נגד התעצמות חיזבאללה, בגיבוי מלא של ארצות הברית והמערב.
ג. התחייבות למאבק בלתי מתפשר של המעצמות נגד חיזבאללה ואיראן, כולל הזרועות האזרחיות והפוליטיות של חיזבאללה בלבנון. דה-חיזבאליזציה של לבנון.
מרכיבים אלו משקפים את ההישגים המבצעיים בשטח, ומבטיחים לישראל כי האיום הצפוני יוסר. הוא מהווה את המשך המלחמה של ישראל באמצעים אחרים.
מצידו של חיזבאללה, מטרתו העיקרית לאחר המתקפה היא שרידותו הארגונית ושיקום היכולות שלו, לצד הוצאת צה״ל מלבנון, והמשך האיום על יישובי הצפון.
הסכם מדיני מיטבי מבחינתו כולל את האלמנטים הללו:
א. צה״ל נסוג מכל השטח שנכבש במבצע.
ב. אכיפת ההסכם מסורה בידי גורם שאינו ישראל, בעדיפות לצבא לבנון שמושפע על ידי החיזבאללה. כך חופש הפעולה של ישראל מוגבל, והחיזבאללה יכול להשתקם.
ג. התחייבויות של המעצמות לשיקום לבנון, בניית תשתיות וכדומה, מה שיוצר השקעות ואינטרסים שלהם במדינה כך שכביכול ״יש להם מה להפסיד״ מהסלמה צבאית.
תחת תנאים אלו, חיזבאללה יכול להשתקם בידיעה שתגובתה של ישראל תהיה מרוסנת ומוגבלת. כל הפרה מצידו תעלה לדיון פוליטי בפורומים שונים, והוא יוכל לשקם את תשתיותיו, להצטייד ולהיות מוכן לסבב הבא.
כך נכנענו לתכתיב של חיזבאללה
כפי שנראה בבירור, תנאי הסכם הפסקת האש מוטים באופן חד משמעי לטובת האינטרסים של חיזבאללה. הוא לא כולל אזור חיץ, חופש הפעולה של ישראל מוגבל והמעצמות מעורבות עד צוואר. אנחנו כבר שומעים בשעות האחרונות על חזרתם לכפרים, שחיקת ההרתעה מול טנקים ולוחמים של צה״ל, הסתובבות צמוד לגבול של ישראל ועוד. עוד לא חלפה יממה מחתימת ההסכם וכבר מדווח על כך שהוראות הפתיחה באש של לוחמינו מוגבלות למקרים של הסרת איום מיידי, ולא לאכיפתו של פרימטר והפרדת כוחות.
הפסקת האש מטילה על ישראל מגבלות רבות, ותגובה רצינית שלה תהפוך במהירות לתקרית בינלאומית, בזמן שהפעולות של חיזבאללה בשטח יכרסמו במהירות בהישג הטקטי הישראלי. זו המשך המלחמה של חיזבאללה בישראל באמצעים אחרים.
חיזבאללה הוא אלוף העולם בהליכה על הסף, שחיקה שקטה ושיטתית של הרתעה, פרימטר ונורמות באזור הגבול, והמצב הנוכחי מתאים לו כמו כפפה ליד. כל ה״יתרונות״ כביכול של ישראל בהסכם הם הבטחות והתחייבויות על דף נייר, שאין להן שום משמעות או תוקף לטווח ארוך.
נכונה הטענה שצה״ל שחוק ושהמבצע בצפון הגיע למיצוי, גם מבחינת מזג האוויר וגם בשל משבר חימושים. הפסקת אש היא לא דבר פסול כשלעצמו, אבל השאלה היא מה תנאיו ופרטיו. והפרטים של ההסכם הזה גרועים ומסוכנים.
ייתכן שהיה עדיף לצאת מלבנון גם בלי הסכם. הפשיטות המוצלחות של צה״ל הסירו את איום הפשיטה ופגעו ביכולת הרקטית של חיזבאללה, וככל פשיטה, היא מסתיימת בנסיגה. במצב של נסיגה בלי הסכם, צה״ל היה יכול להמשיך את מלחמתו בדרכים אחרות. הפצצות, פשיטות מזדמנות נוספות ועוד. הייתרון היחיד של ההסכם – אפשרות להחזרת התושבים – ממילא לא רלוונטי כשהאויב נשאר על הגדרות. ובמצב כזה, עדיף להמשיך להילחם ואולי להגיע להסכם בתנאים טובים יותר תחת ממשל טראמפ, שגם יספק מענה למאבק מול איראן.
ההסכם הזה הוא סיום גרוע למערכה מוצלחת. אחרי מלחמת לבנון השניה ציפי לבני הצהירה ש״ניצחנו בנקודות״ בניסיון לשכנע את הציבור הישראלי שהמלחמה הזו הייתה מוצלחת. הפעם גם את זה קשה לומר. כל ההישגים המדיניים כביכול כבר נכללים באותו ״ניצחון״ של 2006, בהחלטה 1701 של האו״ם. אם אחרי כל מה שעברנו אנחנו חוזרים לנקודת המוצא, אפילו בנקודות כבר אי אפשר לדבר על הצלחה.
זה לא הפסד בנקודות, או הפסד 'סתם'.
זה חלק מתהליך הכניעה של מדינת ישראל, המונהגת ע"י בנימין נתניהו, להשתלטות האמריקאית על מדינת היהודים. לא סתם על מדינת ישראל, אלא על מדינת היהודים. להשתלטות האמריקאית יש סיבה דתית.
מי שחושב שטראמפ יציל אותנו, יכול באותה המידה לטעון שישו יציל אותנו. למעט העובדה שישו היה יהודי וטראמפ נוצרי, אין הבדל בין שני אלו עם הרצון שלהם "להציל את היהודים".
טראמפ ואנשיו גילו הזדמנות יוצאת דופן להשתלט על מדינת היהודים ועל היהודים בכלל, בכסות של מלחמה בטרור האיסלאמי. זוהי מלחמה שבה הנוצרים מובילים את היהודים (שלא מסוגלים להגן על עצמם, ולפעמים אפילו מפריעים לנסיונות להתגונן, כמו למשל בפרסום דבריו של סבסטיאן גורקה https://x.com/i/status/1860803732134367546) לניצחון על הטרור האיסלאמי. כלומר הנוצרים משתמשים במלחמה בין היהודים למוסלמים כדי להפוך את היהודים לגרורים של הנוצרים, ומאוחר יותר לנצר אותם. בדרך אגב הנוצרים ינצחו במלחמה נגד המוסלמים על התואר "הדת השלטת בעולם".
האמריקאים לא צריכים מרכז בקרה במדינת ישראל. הטכנולוגיות שלהם מאפשרות להם מעקב מוושינגטון, וכל מה שהם צריכים זה קו טלפון ישיר לירושלים ולביירות. אני בטוח שבנימין נתניהו לא היה זה שדרש נוכחות פיזית של האמריקאים לצורך בקרה על הפסקת האש, אלא האמריקאים עצמם דרשו זאת.
היהודים במדינת ישראל נמצאים כבר במרכז המערבולת שמטביעה אותם, ובמקום לנסות לצאת ממנה חלקם הגדול שוחה לעומק המערבולת במחשבה ששם נמצאת הישועה.
כשהרומאים הגיעו לממלכת ישראל, כל המטרה המוצהרת והרשמית שלהם היתה להפסיק את המלחמות שהיו פה. כולנו יודעים כיצד זה נגמר.
בניגוד לזמני עבר, לרומאים החדשים לא יקח עשרות שנים להחריב את המסגרת הפוליטית של היהודים (אז ממלכה, היום מדינה). הם יחריבו את מדינת היהודים בשנים הקרובות. הם אמנם ימשיכו לקרוא לה מדינת ישראל, אולם לא יהיה קשר משמעותי בין "מדינת ישראל" לבין מדינת היהודים או היהדות. המדינה גם תמשיך, כביכול, להיות עצמאית – צבא, מערכת חינוך, מטבע, אפילו פרלמנט. אבל זה רק כביכול. ההבדל בין השליטה האמריקאית היום לשליטה האמריקאית בעתיד, יהיה רק בכמות היהודים שעדיין יסרבו לראות את המציאות ולהכיר בה, כמות שתלך ותפחת עם הזמן.
1) לצערנו ישראל עכשיו הוא ואסל של ארה״ב ולא מדינה בעלת מדיניות חוץ עצמאית .
2) סבסטיאן גורקה יכול להגיד הרבה דברים אז הוא חזר ולפי התנהלות הקודמת של טראמפ יתכן ועוד כמה חודשים הוא יועזב ואם לא אין הוא המחליט אלא טראמפ שיש לו עוד יועצים ואינטרסים אחרים
מערכת הביטחון פועלת לפי דוקטרינה אחת ויחידה שתכליתה לנהל דו שיח של אש עד שהצד השני נכנע ומסכים לתנאים של ישראל. אין ניסיון לנצח אין ניצחון להכריע רק ניסיון להפעיל מה שהם מכנים "לחץ צבאי", להפיל בניינים בלב ביירות בשעה שרוב הפעילות הצבאית של חיזבאללה נמצאת בתת קרקע. אין שום תוכנית אפורטיבית צבאית כיצד להכריע רק מתקפה חסרת היגיון שמטרתה "לכתוש". אחרי חודשיים כשחיזבאללה לא זז מעמדתו ובנק המטרות נגמר מערכת הביטחון חוזרת על הקונץ פטנט הקבוע: נמציא הסכם כזה עם הישגים ותנאים נוחים לישראל בשעה שהאוייב מכיר הסכם אחר לגמרי. זו המצאה קלאסית של הישראבלוף הישראלי. נספר לציבור הישראלי על הישגים שלא קיימים על כך שניצחנו והדמשנו 80% מהיכולות (שום דבר מזה לא אמיתי) ואז נספר שאותם "הישגים" הביאו להישגים מדיניים שגם אותם המצאנו. כל בכיר במערכת הביטחון שתעיר אותו ב-2 בלילה ידע לחזור את הסיסמאות: נדע להתמודד עם כל הפרה, נחזור להילחם אם נצטרך, המבחן באכיפה. זה עובד להם כבר 20 שנה. אלא שלפני חצי שנה נתניהו לא אכל את הלוקשים האלו והבייס שלו בערוץ 14 אפילו לעג להם וכעת פתאום "תסמכו עליו", "הוא שחקן שח". בעבור מטרה רחוקה כמו איראן שוב מערכת הביטחון ונתניהו וויתרו על עימות מול אוייב קרוב ומסוכן הרבה יותר. מבחינתי יש כאן סגירת מעגל. משך שנה מכרו לנו את האשלייה שהם התפכחו, הוא במיוחד, אחרי שנה הכל חוזר ובגדול, כל הסיסמאות וכל השקרים.
הסכם גרוע ומיותר, מסוכן ללוחמינו ולאזרחינו.
לאחר התארגנות ובהנחה שחיזבאללה יפר את הסיכומים צריך להגדיר מחדש את המטרות:
1. יצירת אזור חיץ רחב, שיורכב משני קטעים: עד הליטני צה"ל, מהליטני עד האוואלי אזור נקי מתושבים עם שליטה באש.
2. הגעה למצב בו חיזבאללה איננו מהווה יותר איום משמעותי על מדינת ישראל, שומט את האחיזה הצבאית והפוליטית בלבנון. זה כולל מלחמת אזרחים בלבנון בה אנחנו והמערב תומך בכל אויבי חיזבאללה (נוצרים, סונים, דרוזים וגם שיעים). זה כולל חניקת כל הסיוע לחיזבאללה והפיננסים שלו.
3. איראן – פעילות אינטנסיבית למיטוט המשטר. סיוע לכל יריבי איראן באזור. הגעה למצב בו אין להם יכולת לדאוג לשום פרוקסי.
לא מוצא חידוש גדול בדברים. את כל הביקורת הזו השמיעו האולפנים, משמאל וגם מימין, בימים שלפני ואחרי.
הסיבה המרכזית לחתירה להסכם אינה שלל הנימוקים שהוצגו, אלא אותה אמירה עמומה של נתניהו: "ולא הכל אפשר לפרט…". כיום יודע כל בר דעת שהעניין היה מתקפת המורדים בסוריה.
מתקפת המורדים, שהצליחה בשלושה ימים להפוך את הקערה על פיה ולהחזיר את הסטטוס של מלחמת האזרחים עשר שנים אחורה, היא שינוי טקטוני של מפת הכוחות במזרח התיכון. יש כאן מצב אסטרטגי חדש בכל מה שקשור לציר השיעי (איראן, חיזבאללה, אסד), וממילא כל מה שהיה לפני כן לחלוטין לא רלוונטי.
תוך כמה שבועות יוצאו להורג מאות (ואולי אלפי) לוחמי חיזבאללה שהוצבו בסוריה בערים עליהם השתלט הארגון באמצעות טיהור אתני (כמו קוסייר) והפכו למוצב קדמי של איראן. התוצאה היא שחיזבאללה בשנת 2025, כארגון טרור, לא יהיה דומה למה שהיה בשנת 2023. הוא יהפוך למשהו בסדר גודל של אמל וחמאס בלבנון.
הציפיה בישראל היא שעם הזמן יגברו הכוחות האזרחיים בלבנון – נוצרים, סונים, דרוזים ואפילו שיעים שמאסו במלחמות – ויגרמו לדחיקת רגלי החיזבאללה ממוקדי הכוח, ולהשתלטות של כוחות הבטחון הממשלתיים על הנשק והמוצבים שלו.
ראש הממשלה סבור (ולדעתי בצדק) שהישארות ישראל, כצד לוחם במלחמה, בתוך הקלחת המבעבעת הפנימית הזו אין בה יתרונות ויש בה רק סיכונים. במקום זה, אנחנו נשארים בתפקיד ה"שוטר המעופף" שמדי כמה ימים מפציץ מחסן, גשר, משאית או דירה בקומה השלישית, ואין פוצה פה ומצפצף.
זו בדיוק הפוזיציה שישראל ממלאת בעשור האחרון בהקשר של מלחמת האזרחים הסורית, במה שמכונה ה'מב"מ', ואפשרה לנו חופש פעולה מלא בחיסול איומים על אינטרסים ישראלים. ללא מחיר בנפגעים.
משהתגבשה ההבנה בישראל שזה הכיוון אליו הולכת המערכה בסוריה (ומבלי להיכנס להיקף הסיוע המודיעיני שמקבלים המורדים מכל מיני מקורות…), ותוך תיאום תאריכים 'מפתיע' עם מתקפת המורדים, הוחלט שכדאי לנו לקחת את המושבים ביציע ולאפשר לחבר'ה שם להקיז דם הדדית ללא הפרעות.
ולמי שחושב שזו תיאוריה קונספירטיבית, אני ממליץ להתבונן על פעילות צה"ל בלבנון בימים האחרונים: חיסולים, הפצצות, חישוף מצבורי אמל"ח, השמדת תשתיות ועוד ועוד. הכל בדיוק כמו לפני 'הפסקת האש', בשינוי אחד קטן: אפס תגובות מצד החיזבאללה. מוזר? מפתיע? ממש לא. הארגון כבר לא באירוע, הוא נלחם על חייו בסוריה. אנחנו פועלים בלבנון במתכונת מב"מ וללא הפרעות.
וואו!!! ענית לי על עשר סימני שאלה בתגובה אחת
שאפו! חזית שבוע מראש את הנפילה של סוריה עם היחלשות חיזבאלה והציר השיעי.
אני לא בטוח שגם ביבי הבין את זה ותזמן לפי זה את הפסקת האש, אבל אם כן אז מגעים גם לו מחיאות כפיים.
מה שבטוח שאתה צודק זה בעניין הפעילות של הצבא בצפון, כי מפציצים ומחסלים שם על ימין ועל שמאל ואפילו לא מזכירים את זה בחדשות, זה נהיה משהו שגרתי.
אם כך זה ימשיך אז ברור שההפסקת אש היא דבר מצוין, ובטח שלא נכון לומר ש"הפסדנו בנקודות".