כניסתו הצפויה של טראמפ לבית הלבן עשויה להציב את איראן בפני דילמה קשה: לוותר על חלום ההגמוניה האזורית או להסתכן בעימות עם ארה"ב
דונלד טראמפ הצליח להטיל אימה, לפחות דריכות, ברחבי העולם. מסתמן צל, אולי אלומת אור, לשידוד מערכות מדיני. תקיף וממוקד, כנשיא טראמפ צפוי לפעול עד פירוק תעשיית הגרעין של איראן, ולסיים פעילות צבאית של לווייני איראן הטרוריסטים בעירק, סוריה, לבנון, עזה ותימן. המטרה היא לבטל את הקואליציה השיעית בהנהגת איראן, ולשרטט מפה של יציבות ושלום במזרח-התיכון.
השאלה שעומדת על הפרק עכשיו, האם ההסכם להפסקת אש מה-27 לנובמבר ישמש תחנה בתהליך לקץ המלחמה בין ישראל וחיזבאללה, או יסמן מכשלה שתמנע הסכם הרבה יותר רחב וקבוע? הסעיף של נסיגה של צה"ל משטח דרום לבנון לא מבשר אופטימיות לטווח ארוך, והסתמכות על צבא לבנון ויוניפי"ל להבטיח בטחון ישראל כהישענות על קנה רצוץ.
לפיכך, כמו ששלום הוא לפעמים רק הפסקה זמנית בין מלחמות, תהיה ההסדרה הנוכחית כהפוגה חולפת בין פרקי לחימה רצופים.
מה שהושג בעסקה הקטנה איננו הישג מדיני כלשהו, אלא הסדר מעורפל, ואין בו הורדת המתיחות ובוודאי לא התקרבות בין הניצים. זו עסקה קטנה, ללא מעוף, ממש בזויה בין מדינה וארגון טרור, טכני, מצומצם ושביר. עסקה פרי ידי אמריקה כי בלעדיה לא היה סיכוי לעסקה בכלל.
המבחן האמריקאי
בפחות מחודשיים ייכנס טראמפ לחדר הסגלגל. עוצמת אישיותו ועוצמת מדינתו מסוגלות להעמיד את המשטר האסלאמי באיראן מול דילמה כואבת וקשוחה: או שאיראן תעדיף התנגשות צבאית עם ארה"ב (וישראל), אולי מול ישראל בלי ארה"ב; או תחת מנופי לחץ חריפים תיטוש איראן את תכנית הגרעין וגם תנתק הקשר עם בעלי המעגל השיעי במרחב.
כדי שאיראן תלך בנתיב שייתר התנגשות מול הכוח האימתני של ארה"ב, טראמפ יהיה חייב לא רק להחמיר בעיצומים כלכליים, אלא להפגין במעשים ובדיבורים נכונות אמתית להנחית מכת מוות על איראן. וושינגטון לא תסתפק רק בקו של הרתעה (deterrence), אלא תפעיל אתראה מוחשית ברוח מדיניות של כפייה (compellence). וושינגטון תתנה את קיום השלטון באיראן בכניעה מוחלטת.
עדיף יהיה לאיראנים להציל את המדינה שלהם על חשבון המשך הפעלת צינור החמצן לחיזבאללה בלבנון (וחמאס והג'יהאד האסלמי בעזה). נכון להיום המנהיג ח'אמנאי כבר הצהיר על המשך המדיניות להעצים את חיזבאללה באמל"ח ומימון ולשקמו. זו תגובה נמהרת שרק תבטיח שלבנון לא תשקוט בתקופה הקרובה.
כוחה של ישראל
הוכח שאיראן חשופה להתקפות של ישראל באתרים אסטרטגיים וגם לחיסולים של בכירי המשטר. ידה של ישראל משיגה את האויב השיעי בכל מקום, לא רק באיראן. יחד עם זה טראמפ יבהיר לכל הצדדים שכללי המשחק השתנו לחלוטין. לא בא בחשבון שאיראן תחזיק או תפתח יכולת גרעינית. אם המשטר השיעי יסרב לרדת מהתכנית, שהיא עלולה להאיץ הפצת נשק גרעיני באזור לעוד מדינות, זו תהיה צעידה מסוכנת אל עברי פי פחת. תסריט לפיו מתקני גרעין פעילים בידי משטר דתי שאפתני ואלים שמדמיין מציאות ולא כפופה לה, לא בא בחשבון. בתרחיש כזה איראן תפגוש שלא לטובתה את הנחישות הבלתי מתפשרת של הנשיא טראמפ. עמודי המשטר ירעדו, העם יתקומם, ושנים רבות של דיכוי וטרור פנימי באיראן יגיעו לסופם. ימי ביידן ואובמה הרכרוכיים יהיו זיכרון עמום מן העבר.
קריסת הציר השיעי
הברית האיראנית – ערבית בשלבי גסיסה מתקדמים. איראן תיאלץ להיכנס לממדיה הגאו-אסטרטגיים הטבעיים. מנהיגי איראן על מצנפותיהם וגלימותיהם יעדיפו שימור המדינה שלהם על פני סיכון האימפריה שלהם. חלום האימפריה של פרס ייגנז סופית או ירוסק בשדות קטל אכזריים.
התרחיש האסטרטגי הולך ומתעצב. מטוסי קרב ישראלים הנחיתו מהלומות על אתרים אסטרטגיים ב-26 באוקטובר, וקולות של מיליוני אמריקאים ב-5 לנובמבר הוסיפו נדבך לארסנל המלחמה של אמריקה. סביר למדי שהמשטר בטהרן יסתפק בקיום מדיני וייטוש דרך של מהפכה וכיבוש מרבי. בין כניעה והשמדה ייקבע גורלה של איראן. איראן רחוקה מלהיות חסינה ממהלומות צבאיות של ישראל ואמריקה בהמשך ההתפתחויות.
בעקבות הקרסת איראן, העסקה הגדולה של טראמפ תביא לסיום מלחמת ישראל – חיזבאללה, רגיעה בלבנון ושיקום פוליטי בביירות על בסיס חיזוק הנוצרים, הסונים והדרוזים על חשבון השיעים המרוסקים משהו. כעת מחזיק חיזבאללה בכלי נשק רבים, למגינת לבם של רוב הלבנונים, אבל זו אשליה להניח שזו תהיה תמונת המצב לתמיד ושהיא תקבע את העתיד. חמאס טוען שחיזבאללה נטש אותו בתחילת המלחמה, וחיזבאללה תטען שאיראן נטשה אותו בסופה.
אכן טראמפ ישחרר את ישראל מאיומי כליה מרחוק וממציאות בלתי נפסקת של טרור מקרוב. מימוש העסקה, ככל שתהיה, יחסוך מלחמה ועוד הרס, וימחיש שאפשר לפעמים לנצח במלחמה מבלי לנהל אותה עם אש חיה. זו כבר אסטרטגיה חכמה שיוביל איש עסקים ממולח לקראת "העסקה הגדולה".
עתידה של לבנון
ראוי לחזור ולהדגיש את עניין לבנון. מולדת של עם עתיק, של ציבור נוצרי גאה ורב-פעלים, מדינה רבת עדות וברוכת כישרונות – שסבל רב מנת חלקה משך מאות רבות של שנים. במיוחד הסורים, הפלשתינים והאיראנים, פגעו בכבוד לבנון, חרותה וריבונותה, למעלה משישים שנה. כאשר באה ישראל ונלחמה בחיזבאללה, הומחשה חפיפת האינטרסים בין ישראל ולבנון. כשתכבה האש וייכון (סוג של) שלום, ניווכח כמה גדולות ונצורות ששתי המדינות הקטנות תוכלנה לעשות טוב ביחד במרחב סביבנו ומעבר לו.
הכותב שוגה לחשוב שיש עדיין עדה נוצרית משמעותית בלבנון. כרגע נראה שזה לא המצב, ממקורות גלויים נראה שלמעלה מחמישית מהאוכלוסיה המקורית של לבנון עזב בשנים האחרונות את המקום.
בכל אופן, תהיה זו טעות נוראית מצד ישראל "לעזור" ללבנון בדם בניה. בגין כבר שגה באשליות הללו פעם. אין לישראל אינטרסים בלבנון של שיקום העדה הנוצרית או הנדסה חברתית מכל סוג שהוא. הדבר היחיד שיש לשקול בכובד ראש הוא כיבוש וסיפוח שטחים מתוך מדינה עויינת הנקראת לבנון שפתחה נגדנו במלחמה.
על ישראל מוטלת החובה לשמור על ביטחון אזרחיה ובכלל זאת לוודא שלא יישנה מצב בו עיר בישראל כגון מטולה חיה תחת איום של כל זב חותם בלבנון המחזיק נשק במרתף.
הגזמת.
נכון שטראמפ ללא ספק חבר של ישראל ואויב מוצהר של אירן וכוונותיה ושהוא יפעל ככל יכולתו בכיוון הזה.
אבל צריך להסתכל במשקפיים מאוד ורודות כדי להאמין שהוא גם ישיג כל כך הרבה. בל נשכח שכבר ראינו אותו בבית הלבן פעם אחת ואנחנו כמה הוא באמת מסוגל להשיג בארבע שנים. אני לא מאשים אותו, זו פשוט מסגרת זמן מוגבלת.
אלא אם הרפובליקאים חושבים שהם יוכלו לנצל אתהנצחון הגורף בבחירות כדי לבטל את התיקון לחוקה שמונע ממנו קדנציה נוספת. ואני מתקשה להאמין שיש להם הכח הפוליטי לזה.
ההסכם רע, על זה אין וויכוח פה. אבל:
1. הוא לא בין ישראל וחזבאללה, ואפילו לא בין ישראל ולבנון. הוא בין ישראל וארה״ב. זה הסכם שארה״ב כפתה עלינו, כנראה בגלל הרצון של ביידן, האריס ופקידיהם ולהביא הישג אחד קטנטן אחרי ארבע שנים של מדיניות חוץ-ביטחון כושלת לחלוטין. מדיניות שהובילה את העולם כולו למצב שבו היא נמצאת.
2. ההסכם, רע ככל שיהיה, לא יביא לסיום המלחמה. זו רק הפוגה זמנית, שלעניות דעתי, תקרוס מהר יותר ממה שאנחנו חושבים.
על החלק לגבי איראן אני מסכים.