למרות שנה של פעילות עוינת נגד ישראל, מקרון ניצל את הפסקת האש להשיב לצרפת את השפעתה בלבנון
לפני כמה ימים, הסכם הפסקת האש בחזית הצפונית נכנס לתוקף. כמו רבים התנגדתי אליו. רבים וטובים, ואני ביניהם, כתבו נגדו. במאמר קודם, כתבתי נגד הרעיון של "הסדרה" וכל הפסקה של הלחימה עד שישראל לא תשיג אחת משני המטרות האלו: ישיבה על הליטני, הגבול הגיאוגרפי של הגליל, מכשול טבעי צפוני אשר יאפשר לנו ליצור רצועת ביטחון ריקה מתושבים או נסיגה משם תמורת הסכם שלום ונורמליזציה עם לבנון הכולל חיסול תנועת חיזבאללה אחרי שצה"ל כבר היכה אותה שוק על ירך.
ההסכם הקיים, אם יחזיק מעמד, הוא קודם כל ולפני הכל סיפתח לעוד סבבים בחזית הצפונית בדומה למה שחווינו בדרום מחטיפת גלעד שליט ב-25 ביוני 2006 ומבצע גשמי קיץ בעקבותיה ועד כיבוש חלקים גדולים של הרצועה בעקבות הפלישה והטבח ב-7 באוקטובר 2023. כמובן בתקווה שישראל תמשיך לסרב לכל עסקה הכוללות נסיגת כוחותיה מרצועת עזה.
אך להסכם זה שראש הממשלה בנימין נתניהו הביא לציבור לאחר מעשה, בעוד אפילו ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (המוכר בציבור כ-"קבינט ביטחוני-מדיני") שימשה רק כחותמת גומי לאחר מעשה, קיים עוד מימד, אולי פחות קריטי ופחות חשוב אבל עדיין מאוד בעייתי. הסכם זה הוא גם הכנעתה של ישראל בעימות הדיפלומטי שלה עם הרפובליקה הצרפתית ובמיוחד עם נשיא הרפובליקה עמנואל מקרון.
הרקע: מקרון והזירה הפנימית
בצרפת מקובל, מאז שהגנרל דה גול כינן את הרפובליקה החמישית ב-1958, שיחסי חוץ הינם "הגזרה" של הנשיא. לנשיא מקרון הדבר הזה עוד יותר חשוב לאור בעיותיו בבית. רק לפני כמה חודשים, בעקבות איחוד השמאל שכלל גם את המפלגה האנטישמית "צרפת לא נכנעת", המחנה שלו הפסיד בבחירות לאספה הלאומית, הבית התחתון והחשוב של הפרלמנט הצרפתי. בחירות אלו התקיימו, לאחר שמקרון החליט לפזרו לאור ניצחון בבחירות לפרלמנט האירופי של המפלגה הימנית קיצונית של מרין לה פן, ביתו של האנטישמי הידוע ג'אן-מרי לה פן, מה שהגדיל את מימדי ההפסד.
מקרון, שלא יוכל להתמודד שוב לנשיאות ב-2027 בעקבות איסור הדבר בחוקה הצרפתית, מחזיק באחוז דעת קהל חיובי נמוך ביותר. רק 21% מהצרפתים סומכים עליו. 73% מהנשאלים לא סומכים עליו ומחציתם לא סומכים עליו "בכלל". הממשלה שהוא הקים לא סרה למרותו. השבוע ממש, הצבעת אי אמון בפרלמנט יכולה להכניס את צרפת לסחרור פוליטי עוד יותר גדול ולפגוע בו אולי עד צורך בהתפטרות. ממשלתו הקודמת, זאת שכן סרה למרותו, הוציאה 50 מיליארד אירו מעבר לתחזיות, דבר שהתווסף על החוב הלאומי האסטרונומי של צרפת של 3228 מיליארד אירו, עם יחס חוב תוצר של 112%. (לשם השוואה החוב של ישראל הינו של 1120 מיליארד שקל השווים 290 מיליארד אירו, ובעקבות המלחמה עלה ל-69% מהתוצר). מקרון גם מתמודד חדשות לבקרים עם מחאות שונות של הצרפתים, האחרונה של החקלאים המתנגדים להסכמי סחר חופשי בין האיחוד האירופי לשוק המשותף של דרום אמריקה, המרקסור.
אבל מקרון רוצה להשאיר חותם בהיסטוריה הצרפתית ולא להיזכר כנשיא המנותק ומאוד לא פופולרי שבתקופתו צרפת שקעה בחובות, רחובתיה געשו ממחאות, המפלגות הקיצוניות משמאל ומימין הגדילו מאוד את כוחם ועוד. מקרון רוצה להיזכר כאיש העולם הגדול אשר שם את צרפת על קדמת הבמה הבינלאומית כיאה, לפי התפיסה הצרפתית המסורתית, למעמדה הבכיר בעולם. וזאת המסגרת שבה צריך להבין את העוינות שלו כלפי ישראל של החודשים האחרונים.
מעבר לכך, צרפת מחזיקה את עצמה כמגן וסנדק של מדינת לבנון. צרפת היא זאת שיצרה את לבנון ב-1920, וביצירה זאת של "לבנון הגדולה" המורכבת ממיעוטים רבים ומגוונים גרמה לכאוס המתמיד השורר שם. לכן העוינות הזאת התעצמה מיד עם תחילת התמרון של צה"ל בדרום לבנון בתחילת אוקטובר 2024.
ב-7 בפברואר 2024, ארבע חודשים אחרי אירועי ה-7 באוקטובר, צרפת תחת שרביטו של מקרון ארגנה טקס זיכרון לאומי רשמי ועוצמתי בחצר Les Invalides שבפריז, מקום בעל משמעות סימבולית ענקית לצרפתים. הטקס, ששודר בשידור ישיר בערוצים המרכזיים, יתרכז ב-42 נרצחים בעלי אזרחות צרפתית, אשר צרפת רואה בהם כבני הלאום הצרפתי. בטקס מקרון דיבר על הטבח האנטישמי הגדול של המאה. צרפת הייתה המדינה היחידה אשר ניהלה כזה טקס.
מסע התקיפות נגד ישראל
והנה, ב-5 באוקטובר, שמונה חודשים פחות יומיים לאחר מכן, מקרון מדבר על "להפסיק את אספקת נשק לישראל". (ראיון זה הוקלט בראשון באוקטובר, ממש עם תחילת התמרון בדרום לבנון). ב-16 באוקטובר, מקרון קובע בישיבת ממשלה ש-"אסור לנתניהו לשכוח שמדינתו נוצרה על ידי החלטה של האו"ם". ב-24 באוקטובר, מקרון מארגן בפריז את "הכנס הבינלאומי לתמיכה בעם הלבנוני ובריבונות הלבנונית". מוזמנים לכנס, מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, אישיות לא רצויה בישראל, ראש ממשלת לבנון מיקאתי, ועוד שבעים מדינות, כולל מדינות השוללות עצם קיום של מדינת ישראל כגון אלג'יריה או דרום אפריקה אשר באותו הזמן מנהלת נגד ישראל הליך משפטי באשמת שווא של רצח עם ברצועה. ישראל לא הוזמנה, מה שלא מנע ממקרון לדבר עליה ולהאשים אותה בברבריות: "אני לא בטוח שאפשר להגן על הציוויליזציה על ידי שימוש בברבריות" קבע מקרון בתשובה לטענות של נתניהו בתקשורת הצרפתית על כך שישראל נלחמת גם בשביל צרפת ועל מנת להגן על הציוויליזציה.
אל לנו לשכוח גם הפרובוקציה של שר החוץ הצרפתי ז'אן-נואל ברו, איש אמונו של מקרון, שלמרות צעירותו הפוליטית היחסית, נבחר לתפקיד הרם בזכות נאמנותו לנשיא. בביקורו בירושלים, ברו סירב להיכנס לאתר פטר נוסטר בהר הזיתים, בעקבות כניסת משטרת ישראל שבא לאבטח אותו ביקור. בניגוד לדין הבינלאומי, צרפת טוענת לחסינות דיפלומטית למתחמיה בירושלים. כבר בעבר, הנשיאים שיראק ומקרון גרמו לתקרית ולצעקות בביקורם במתחם סנט אן בעיר העתיקה. הפעם, השר לא הסתפק בהבעת עמדתו. שוטרים צרפתים התעמתו פיזית עם השוטרים הישראלים. עניין המתחמים הצרפתים בירושלים ותפקיד הקונסוליה הצרפתית בירושלים הינם גם נקודות מחלוקת בין שני המדינות.
מול כל הכרזות של מקרון, ראש ממשלת ישראל לא נשאר חייב וענה לכולם מיידית. הוא אפילו התראיין לכלי תקשורת מרכזים בצרפת על מנת לשטח את משנתו. כך לדוגמא ב-16 באוקטובר בעיתון לה פיגרו. בישראל, במיוחד ברשתות, גם הזכירו את ההסכם בין צרפת לחיזבאללה ב-2020. חברה צרפתית תשקם את נמל ביירות תמורת סגירת עיניים של הצרפתים לעניין הנשק של חיזבאללה.
ואולי גם זה הנושא. העמדה של מקרון מאוד מושפעת מהצרכים של הכלכלה הצרפתית המקרטעת. ככה גם מבין איתי סליאר, בעל הערוץ הטלגרם המרכזי בענייני צרפת את הכנס לתמיכה בלבנון: מקרון רוצה שחברות צרפתיות יבנו מחדש את לבנון. גם בענייני האיסור על ידי צרפת של השתתפות החברות הישראליות בתערוכות נשק החשובות ביותר בעולם המתקיימות בצרפת, קיים מימד כלכלי. אחרי שלא הצליח למנוע השתתפות הישראלים בתערוכה "אירונבל" מקרון מנסה עכשיו למנוע מישראל השתתפות בסלון האווירי החשוב בעולם בשדה התעופה לה בורז'ה ביוני 2025. לפי מנכ"ל אלביט, מדובר בצעד כלכלי על מנת למנוע תחרות לחברות צרפתיות. כך מקרון רואה בעוינות לישראל לא רק צעד מוסרי, אלא גם צעד מדיני וכלכלי נכון למדינתו.
הניצחון הצרפתי בהסכם
את הסכם הפסקת אש העכשווי, צרפת רואה כפרי עמלה בצורה שווה עם ארה"ב. בעוד הישראלים ראו רק את הוכשטיין, השליח האמריקאי, לא כך רואים זאת מצרפת. בעיני הצרפתים, מדובר ביוזמה משותפת שלהם עם ארה"ב. כך מקרון הכריז על הפסקת האש באותה צורה שבה ביידן הכריז וכך ביידן הודה למקרון בהכרזתו. מבחינת צרפת, היא המעצמה האחראית על לבנון ולא יכול להיות יוזמה מדינית הקשורה ללבנון ללא צרפת.
דובר רבות בעת המשא ומתן על וטו ישראלי על השתתפות צרפת הן במשא ומתן עצמו והן בקבוצת המדינית אשר תהיינה אחראית על קיום הפסקת האש. הוטו הישראלי הגיע בעקבות אותה עוינות צרפתית שתיארתי לעיל. ישראל טענה שצרפת אינה גורם לא תלוי אלא גורם אנטי-ישראלי. צרפת מצידה המשיכה עם העוינות שלה ורק הבטיחה מאחורי הקלעים שיפור יחסים אם וכאשר ישראל תוותר על הווטו שלה. תוך כדי, הוכרזה בהאג צווי מעצר נגד נתניהו ונגד גלנט וצרפת התחייבה לכבד אותם.
והנה, הוכרזה הפסקת אש וצרפת שם עם ארה"ב ובמעמד שווה. צרפת תיקח חלק בקבוצה של המשקיפות (עם ישראל, לבנון, האו"ם וארה"ב). אפשר להניח שההסכמה הישראלית נבעה מצווי המעצר. אכן זה מה שקיבלנו מהצרפתים: כמה שעות אחרי תחילת הפסקת אש הצרפתים התחילו לדבר על חסינות לנתניהו. לא מדובר על התחייבות ממשית לא לעצור אלא על כך "שענייני חסינות צריכים להילקח בחשבון". העניין הוא שבהיעדר הסכם אי-הסדרה בין שתי המדינות, חסינות כזאת פשוט לא קיימת. דרך אגב, מדובר רק על נתניהו עצמו בעת תפקידו ולא על גלנט או אחרים אשר צווי הסגרתם לא פורסמו.
חשוב להדגיש שמדובר בכישלון של ממשלת ישראל ושל ראש ממשלת ישראל. מדובר ברכבת שראינו דוהרת לכיווננו מזמן. חוקת רומא אשר ייסדה את בית הדין הפלילי הבינלאומי נכנס לתוקף ב-2002. הרשות הפלסטינית הוכרה כמדינה משקיפה באו"ם ב-2012. היא הוכרה כמדינת חברה בבית הדין ב-2015. וביוזמת הרשות, כבר כמעט שנה שהחקירה נגד ישראל התחילה והתחלנו לשמוע על צווי מעצר. בכל הזמן הזה, מדינת ישראל לא פעלה על מנת להצר את הלוחמה הדיפלומטית והמשפטית של הרשות נגדה. יתר על כך, בזמן שארה"ב חתמה על עשרות הסכמי אי-הסגרה, ישראל חתמה על אחד, עם ארה"ב וביוזמת ארה"ב. והנה היום, מדינה אשר הכריזה על אמברגו נגדנו, אשר מצרה כל צעד ישראלי לביטחונה, ואשר בעצמה נמצאת בניגוד עניינים שלא לטובת ישראל, היא זו שתחליט אם נוכל להתגונן מול החברים לעסקים שלה.
אתה מתבלבל. הכניסה של צרפת למנגנון ״הפיקוח״, גם היא, כמו עצם ההסכם, פרי אניסתה של ארה״ב את ישראל להסכים לכך. הדבר הטוב היחיד שקיבלנו כאן זה שצרפת לא תציית לצו המעצר של בית הדין הפלילי בהאג נגד נתניהו וגלנט. האם זה הופך את הכנסתם למנגנון היא טובה? לא. האם לא כניעה לצרפת? לא. שוב, ארה״ב אנסה אותנו להסכים לסעיף הזה, כי כמו לארה״ב, גם לצרפת יש אינטרסים בלבנון, וממשל ביידן רצה לשמור על היכולת של מקרון לממש את האינטרסים הללו.
אני חושב שיש בעיה פה בישראל בגישה לגבי ההסכם הזה, כשנראה שמאוד נוח לתקוף את הממשלה במקום את האשמים האמיתיים בהסכם הזה – ממשל ביידן היוצא, שכמו קודמו, ממשל אובמה, קידם מהלכים אנטישמיים נגד ישראל בסוף הקדנציה. שוב אגיד – ההסכם הזה רע. אני מתנגד לו. אבל הממשלה והעומד בראשה לא היו הולכים להסכם הזה אלמלא ארה״ב של ממשל ביידן היוצא לא הייתה מצמידה לנו אקדח לרקה עם איומים אסטרטגיים למדינת ישראל, ובראשם אי הטלת וטו על החלטה להקמת מדינת טרור פלסטינית. בכל מקרה, אם נאמר את האמת, למנגנון הפיקוח הזה לא באמת תהיה השפעה על הפיקוח על ״הפסקת האש״. כמו שאנחנו רואים כבר עכשיו, ישראל אוכפת על הפרה של ההסכם בעצמה, וכך זה ימשיך להיות. כי מכיוון שההסכם הזה לא שווה את הנייר ואת הדיו שמרוחה עליו מול ״מדינת לבנון״ ומול חזבאללה, אז הוא גם לא שווה את אותו הנייר ואת אותו הדין מול ארה״ב וצרפת.
We Israelis have two major problems:
1. we are running our lifes and we make decisions according to "what the Goim are going to say."
2. we are refusing to realize that Israel, no matter how tiny it is, it became to be a world power, and world powers don't make concessions to a terror organization that has no intention to give up the destruction of Israel.