הרמטכ"ל ממהר למנות בכירים: מה הוא מנסה למנוע?

רמטכ"ל אחד, 422 יום של לחימה, אפס מודעות עצמית

הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי שסימן שאלה עצום ממדים מתנוסס מעל ראשו כאשר נבחנת סוגיית הלגיטימציה של המשך שירותו הצבאי כרמטכ"ל, שיגר איגרת למפקדי צה"ל.

הלוי מספר על תהליך השיבוצים שהוא מבצע לתפקידי אל"מ ותא"ל מרכזיים. הוא שהחמיץ באורח פלא בבה"ד 1 גם את השיעור שעסק במתן "דוגמא אישית" וגם את השיעור שכותרתו המיתית היתה "אחריי!", ממנה את צמרת הפיקוד של הצבא שתחת ידיו נחלה את אחד הכישלונות האיומים בתולדות מדינת ישראל אם לא האיום ביותר.

הוא כותב על חשיבות המשך דרכם של הנופלים במימוש מטרות המלחמה אך לאורך כל הדרך לא שמענו ממנו על חשיבותו של ניצחון, על הנחלת מפלה לאויב, על מחיצה מוחלטת של אלה שקמו להשמיד אותנו. אמירה אחת ברורה, פשוטה ובלתי מתפשרת לא נאמרה באשר לתפקידו המובהק של הצבא שנמצא תחת פיקודו – חיסול האויבים.

"מינוי קצינים לתפקידים אינו פריווילגיה", כותב הלוי, "כי אם חובה פיקודית ומבצעית". ובכן, מינוי קצינים הוא פריווילגיה כאשר אתה מפקד שאיבד את זכותו הלגיטימית לעצב את צמרת צבאו והוא מנסה לעצב אותה בדמותו, דמותו שכשלה.

הוא מציין שהוא מגיע לשטח במהלך המלחמה ופוגש את הלוחמים. מדוע לא הגיע לשטח בלילה שבין השישה לבין השבעה באוקטובר? מדוע לא הגיע לשטח בשעות הבוקר הקריטיות של שבת שמחת תורה? מדוע הצבא בראשותו הגיע בסופו של דבר אל השטח לאחר מספר שבועות משום שלא היו תכניות באמתחתו?

"צה"ל אינו יכול להרשות לעצמו לקפוא", הוא כותב בעודו "מקפיא" את פרסום התחקירים מאז החלה המלחמה. תחקירים שנוגעים גם לתפקודו שלו וגם לתפקודם של אלה שהוא מבקש למנות.

מדגיש הרמטכ"ל כי חלק מהשיקולים שמנחים אותו בבואו למנות את צמרת הפיקוד הבאה הוא תפקודם של הקצינים במלחמה מתוך שאיפה שיהיו המתאימים ביותר. ובכן, זה המקום לשאול מה היה חלקו בתמרון במלחמה של נדב לוטן שהועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד זרוע היבשה כאשר בתפקידו בשנה האחרונה כיהן כראש חטיבת תוה"ד (תורה, הערכה והדרכה) באגף מבצעים? האם הוא המתאים ביותר? תמוה למדי כי יהיה זה תפקידו הראשון כאלוף ותחתיו יכהנו שלושה אלופים. האם יש קשר לעובדה שלוטן מונה על ידי הלוי לרכז את התחקירים על המלחמה?

ממשיך הרמטכ"ל ואומר כי שיקול נוסף שהנחה אותו הוא חלקם של הקצינים באירועי השבעה באוקטובר. ובכן, האם שלומי בינדר שהועלה לדרגת אלוף ומונה לתפקיד ראש אמ"ן אינו נושא באחריות כבדה באשר לחלקו בשבעה באוקטובר ‎על שום היותו ראש חטיבת המבצעים באגף מבצעים באותה עת?

בחוסר מודעות מוחלט פוסל הרמטכ"ל את מי ש"תפקודו נמצא לקוי או שקיבל החלטה שגויה, הרת גורל". אתה, אתה רב אלוף הרצי הלוי, תפקדת באופן לקוי בלילה ההוא בין השישה לבין השבעה באוקטובר. קיימת שיחות עם מפקדים בכירים משום שהיו איתותים לכך שמשהו אינו כשורה מעבר לגבול עם עזה ואתה, אתה קיבלת החלטה שגויה שלא לעדכן את ראש הממשלה או לפחות את מזכירו הצבאי. החלטה שהפכה להרת גורל.

"בתום התחקירים יהיה עלינו לבחון את ההחלטה שוב", מודה הרצי הלוי. לא היה נכון יותר לסיים את התחקירים, לפרסם אותם ורק אז למנות? מדוע מבקש הרמטכ"ל לקבוע עובדות בשטח, הגם אם זמניות, לפני תום ביצוע התחקירים? האם הוא חושש שכאשר תתפרסמנה המסקנות, יאבד את זכותו למנות?

הרצי הלוי יודע כמה ביקורת נמתחת עליו בקרב הציבור וגם בקרב נבחריו, אפשר היה לציין בהערצה את אומץ לבו לפעול בלי להתייחס לביקורת אולם אין תעוזה גדולה בביצוע מינויים טרם פורסמו התחקירים שנוגעים גם בו.

"אין לי כל כוונה לפסוח על החלטות אישיות", מצהיר הלוי ברומזו כפי הנראה להתפטרותו שראוי היה לעשותה כבר בשבעה באוקטובר. מאחר ודיבר כבר מספר פעמים בשנה האחרונה בשבחה של האחריות, כנראה שאין צורך לעצור את הנשימה אף הפעם. הרצי הלוי לא מסתמן כמי שיעזוב את תפקידו. הוא מוסיף "כשתתחדד ותתבהר בפנינו התמונה". ובכן, בבוקר שבת שמחת תורה בשעה 6:29 לפנות בוקר היא התחדדה ולאורך השעות שהגיעו היא התבהרה. מדינת ישראל הותקפה באופן החמור ביותר בו הותקפה מאז הקמתה. שואה שניה של העם היהודי.

לסיום, כותב הרמטכ"ל באיגרת אותה שיגר למפקדים: "אנו מקבלים את ההחלטות על עתידכם, עתידו של צה"ל". האם מי שכשל כשלון שהביא למחדל כה חמור רשאי לקבוע את ההחלטות על עתידנו? על עתידו של צה"ל?

בבסיסי צה"ל מוצבת בשער מראה תחת הכותרת "חייל, שפר הופעתך". טוב יעשה הרמטכ"ל אם יציץ בה בבואו אל הבסיס הבא שאליו יכנס. יש לו הרבה מאוד דברים לשפר מעבר להופעתו.