אתגר ההסברה הכי קשה הוא לא הערבים

בשנה האחרונה התקיימו באולפני הטלוויזיה הערביים מאות דיונים על המלחמה. האתגר המורכב ביותר הגיע מכיוון בלתי צפוי

נאיל זועבי ברשת RT בערבית. צילום מסך מתוך הסרטון

עברה שנה קשה מאוד על כולנו. מלחמה ארוכה, מאתגרת ותובענית, אשר גבתה מאיתנו מחירים כבדים ויקרים. מתחילת המלחמה נעשיתי אורח קבוע באולפני הרשתות הגדולות בעולם הערבי – בי-בי-סי, סקאי ניוז, אל-חורה, רוסיה היום ועוד.

ערוצים אלה החלו להציג אותי בתור "הערבי המומחה" לענייני ישראל. מיומה הראשון של המלחמה עשיתי כל שביכולתי על מנת לתמרן ולתת מענה נכון על שאלות בנושאים משמעותיים ומאתגרים, תוך כדי דיונים סוערים וטעונים. רגעים קשים ומביכים חווינו כחברה, ואנחנו ממשיכים לחוות אותם עד היום. כל זאת כדי להוכיח לעולם שאין מלחמה מוצדקת יותר מאשר המלחמה הזו מול ארגוני החמאס והחיזבאללה – מלחמה שהתחילה בטבח נוראי, כשחטופים עדיין מוחזקים בתת-תנאים בשבי החמאס.

בכל פאנל שנכחתי בו חשתי שמן הראוי להתמקד במה שקרה בשבעה באוקטובר, לחשוף שוב ולהזכיר את הזוועות שביצע חמאס בנשים, ילדים וזקנים שכל חטאם היה היותם ישראלים. מדינת ישראל, הנלחמת על קיומה ועל החזרת חטופיה, לא היא זו שפתחה את המלחמה בצפון ובדרום.

מדינת ישראל מחויבת להימנע מפגיעה בחפים מפשע, הרעבה, השפלה או רדיפה של אוכלוסיות חפות מפשע. יחד עם זאת, היא פועלת בנחישות נגד גורמי טרור ואויביה, כמו חמאס, חיזבאללה וארגונים ג'יהאדיסטיים, במטרה להגן על ביטחונה בכל עת ובכל מחיר.

התמודדתי מול אורחים מרחבי מדינות ערב ומעזה – אורחים שייצגו ותמכו בחמאס, חיזבאללה, פת"ח והרשות הפלסטינית. אורחים שיודעים אך ורק להאשים את ישראל בכל דבר רע שקורה במזרח התיכון. לעניות דעתי, היינו מוכנים והצלחנו להעמיד דברים על דיוקם. אולם מול אורחים ישראלים, כאלה החיים פה בינינו, ההתמודדות והעימות היו קשים ומתישים יותר, ופגעו במסר הקדוש של הנרצחים והחטופים ובנחיצות רדיפת חמאס והכנעתו. גם לא שכחנו להזכיר את הפיגועים הקשים שיזם חמאס בשנות התשעים – המסר עבר בצורה טובה מאוד.

המראיינים היו מיומנים מאוד ומקצועיים באופן מובהק. הם אף למדו עם הזמן שכדי לרסן ולפגוע במסר שאני מעביר, עדיף לא לעמת אותי מול אורחים ערבים ממדינות ערב, אלא להעמיד מולי אורחים ישראלים אחרים. הרשתות בחרו את האורחים הישראלים בקפידה – הם ידעו במי ואיך לבחור.

תוכניות טלוויזיה, עימותים וויכוחים הם ביסודם דבר קשה ולא פשוט. אבל כאשר הצד האחר היה דוקטור ישראלי, מרצה או איש אקדמיה אחר, הדבר הפך בלתי נסבל. ברצוני להתוודות באופן אישי ולציין שמול אורח ישראלי המעמד היה קשה יותר ואף מביך לעתים. זאת מאחר שהדבר גרם לי לסטות מקו המחשבה שקבעתי לעצמי.

תהיתי לעצמי תמיד מה ההיגיון בלדבר מול קהל ממדינות ערב על מלחמותיה הפנימיות של ישראל ועל הוויכוחים הפוליטיים בתוכה, ובכך לגזול זמן אוויר יקר שהיה יכול להיות מיועד לחשיפת זוועות השבעה באוקטובר ובעיית החטופים. חשוב היה להזכיר לכל העולם ששתי המלחמות הללו, בצפון ובדרום, נכפו על ישראל דרך הזרוע הרחבה של איראן. במקום זאת, האורחים המכובדים בחרו להיגרר ולדוש בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל, וכפועל יוצא פגעו במסרים הקדושים שהמלחמה הזאת כופה עלינו להעביר, ופגעו במוניטין של המלחמה ובמדינת ישראל. אני סבור ובטוח כי בלי כל כוונה, הצהרותיהם של האורחים הישראלים מהצד האחר היוו מכשול ולפעמים משפטי מחץ – במיוחד כשהדברים נגעו להמשך או הפסקת המלחמה, לשאלה מי מכשיל עסקה – חמאס או ישראל.

ענייניה הפוליטיים והפנימיים של מדינת ישראל הם עניינים חשובים שאין להוריד מערכם, והוויכוח הפוליטי היה ויישאר מאבני היסוד של מדינה דמוקרטית וחופשית. אך בזמן מלחמה, חופש הביטוי בתוך המדינה מתפרש באוזניים לא ישראליות כהתפוררותה של החברה הישראלית לקרעים שלא ניתן לאחדם חזרה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *