הבחירות לנשיאות בגאורגיה וברומניה מסמנות נקודת מפנה במאבק בין מוסקבה למערב על ההשפעה באזור
רומניה וגאורגיה אמורות לבחור בשבוע נשיא או נשיאה חדשים. לכאורה, מדובר בצירוף מקרים, המחבר בין שני אירועים פוליטיים שונים בשתי מדינות שלא מעוררות בדרך כלל תשומת לב בינלאומית רבה וגם לא נחשבות כבעלות יציבות פוליטית רבה. בדיעבד, תוצאות הבחירות הללו לנשיאות ברומניה ובגאורגיה עשויות להעיד על התרחבות "טבעת האש הרוסית" באירופה – הגדלת מרחב ההשפעה הפוליטי של מוסקבה על מדינות שבעבר השתייכו לגוש הסובייטי בהנהגת בריה"מ. רומניה אמנם חברה כיום באיחוד האירופי. ממשלת גאורגיה הקפיאה מצדה בימים האחרונים את הליכי המו"מ להצטרפות עתידית לשורות האיחוד האירופי. אך, למרות מעמדן השונה של שתי המדינות הללו ביחס לאיחוד האירופי, שתיהן עשויות למצוא את עצמן בשבוע הבא עם נשיא הנחשב כמקורב לפוטין ולרוסיה.
המשבר בגאורגיה: בין מוסקבה לבריסל
המהומות האלימות שפרצו ברחובות בירת גאורגיה, טביליסי, סביב ההחלטה של הממשלה בהנהגת מפלגת "החלום הגאורגי" – הנחשבת כמקורבת לרוסיה – להקפיא את תחילת המו"מ על הצטרפות לאיחוד האירופי עד שנת 2028 ולהימנע מקבלת כל סיוע כספי מצדו של האיחוד עד אז, קשורות קשר הדוק לבחירות הקרובות לנשיאות המדינה. הבחירות הללו, שאמורות להיערך ב-14 בחודש, יתקיימו לראשונה בהתאם לשינוי בחוקה, שעבר ב-2017: הנשיא לא ייבחר עוד ישירות ע"י העם, אלא ע"י מועצה בוחרת בת 300 חברים. המועצה הזו מורכבת מ-150 חברי הפרלמנט, 109 אלקטורים המייצגים גופים אזוריים – בהתאם לתוצאות הבחירות המקומיות ו-41 נציגי המועצה האוטונומית הגולה של חבל אבחזיה, שנכבש ב-2008 ע"י כוחות בדלנים נתמכי רוסיה והכריז על עצמאות מגאורגיה, והמועצה האוטונומית של חבל אדג'ארה.
הבחירות בגאורגיה: מועמד פרו-רוסי בדרך לניצחון?
כדי להיבחר כנשיאה החדש של גאורגיה על אחד המועמדים להשיג בסיבוב ההצבעה הראשון יותר מ-200 קולות. אם לא הושגה תוצאה זו, שני המועמדים המובילים עולים לסיבוב הצבעה שני, שבו זוכה המועמד שקיבל את מירב הקולות. המנצח הכמעט ודאי של הבחירות הקרובות לנשיאות, אם אלה אכן ייערכו במועדן וכסדרן, הוא המועמד מטעם מפלגת השלטון "החלום הגאורגי", הכדורגלן לשעבר מיכאל קבלשוילי – בעבר חבר הנבחרת הלאומית של גאורגיה ושחקן במועדון מנצ'סטר האנגלי. בהרכבה הנוכחי יש ל"חלום הגאורגי" את הרוב הנדרש להביא לבחירתו כנשיא. קבלשוילי הקים לפני כשנתיים את מפלגת "כוח העם" יחד עם פוליטיקאים, שפרשו משורות "החלום הגאורגי". הרקע לפרישה היה חילוקי דעות "טקטיים" בנוגע ליחס ההולם להתערבות המערב בענייניה הפנימיים של גאורגיה. הפורשים סברו ש"החלום הגאורגי" אינה תקיפה מספיק בטיפולה בסוגיה זו. עם זאת, שתי המפלגות משתפות פעולה ומתפקדות כגוש פוליטי אחד. "כוח העם" הייתה המפלגה, שהעלתה אשתקד בפרלמנט בטביליסי את הצעת "חוק הסוכנים הזרים", שדרשה מארגונים לא ממשלתיים וכלי תקשורת, שמעל ל-20% ממקורות המימון שלהם באים מתמיכה כספית של גופים זרים, לחשוף את מקורות המימון שלהם ולהיכלל ברשימה של "סוכנים זרים", כפי שנהוג בארה"ב. הצעת החוק הזו נמשכה בעקבות מחאות המוניות שנערכו בבירת גאורגיה ולאחר שהנשיאה המכהנת, סלומה זורבישוילי, הכריזה שתטיל עליה וטו, אם תועבר בפרלמנט.
הנשיאה זורבישוילי ממלאת תפקיד מרכזי במשבר הפוליטי הנוכחי סביב הקפאת הליכי ההצטרפות לאיחוד האירופי. זורבישוילי מערערת על חוקיותן של הבחירות לפרלמנט הגאורגי, שנערכו בסוף אוקטובר ובהם ניצחה מפלגת "החלום הגאורגי" בפעם הרביעית ברציפות לאחר שהשיגה כ-54% מקולות הבוחרים. הנשיאה ילידת צרפת, התומכת בהצטרפות ארצה לאיחוד האירופי, תומכת בטענת האופוזיציה שתוצאות הבחירות לפרלמנט זויפו בהתערבותה של רוסיה, ולכן הפרלמנט החדש לגרסתה אינו חוקי. הנשיאה דורשת לקיים בחירות חדשות לפרלמנט והודיעה שלא תחדל לכהן כנשיאה עד שייערכו בחירות חדשות. הנשיאה ומפלגות האופוזיציה מחרימות לחלוטין את הפרלמנט החדש. בינתיים בית המשפט החוקתי של גאורגיה דחה תביעות של הנשיאה והאופוזיציה לבטל את הבחירות האחרונות לפרלמנט. האיחוד האירופי הטיל גם הוא ספק בכשרות תוצאות ההצבעה לפרלמנט, עמדה שגררה בעקבותיה את הכרזת ממשלת גאורגיה על הקפאת הליכי ההצטרפות לאיחוד. קריאתה של זורבישוילי למדינות המערב להתערב בנעשה בגאורגיה עלולה דווקא לעורר את מוסקבה להתערב.
רומניה: מפנה פרו-רוסי בקלפי
בעוד רחובות טביליסי בוערים, החליט בית המשפט החוקתי של רומניה לאשר את תוצאות סיבוב ההצבעה הראשון לנשיאות רומניה, שנערך ב-28 בנובמבר ובו זכה באופן מפתיע מועמד עצמאי לאומני, פרו-רוסי ואנטי-מערבי, קאלין ג'ורג'סקו, שנחשב עד כה כפוליטיקאי שולי וחסר חשיבות. ג'ורג'סקו יתמודד בסיבוב ההצבעה השני והמכריע מול מועמדת מפלגת המרכז "האיחוד להצלת רומניה", אלנה לסקוני, עיתונאית לשעבר. לפי רוב הסקרים, שנערכו מאז סיבוב ההצבעה הראשון, ג'ורג'סקו צפוי להיבחר כנשיאה הבא של רומניה. ג'ורג'סקו, אקדמאי בן 62 שבעברו כיהן גם כדווח מיוחד של הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם, היה עד לפני שנתיים חבר במפלגת הימין הלאומנית החדשה יחסית AUR, "הברית לאיחוד הרומנים" או "זהב" בקיצור שמה ברומנית – שהפכה בבחירות הכלליות שנערכו השבוע למפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט הרומני, אחרי מפלגת השלטון הסוציאל-דמוקרטית, שספגה ירידה משמעותית בכוחה.
ג'ורג'סקו פרש מ-AUR על רקע חילוקי דעות עם כמה מראשיה, התמודד על הנשיאות בין היתר מול מנהיגה הצעיר והכריזמטי של AUR, ג'ורג'ה סימיון, וניצח. ג'ורג'סקו כינה את פוטין "אחד המנהיגים האמיתיים היחידים בעולם", הביע ביקורת על הצבת מערכות הגנה של נאט"ו נגד טילים בליסטיים על אדמת ארצו, מאמין שנאט"ו לא תבוא לעזרת רומניה אם זו תותקף בידי רוסיה, וגם הביע אהדה לכוחות הפשיסטיים ששלטו ברומניה בעת מלה"ע השנייה ושיתפו פעולה עם הגרמנים גם ברדיפת והשמדת יהודים. נצחונו של ג'ורג'סקו בסיבוב ההצבעב הראשון התאפשר באמצעות קמפיין בחירות מאורגן היטב ברשתות החברתיות – בעיקר ב"טיקטוק". התמיכה שקיבל מחשבונות אנונימיים העלתה באופן מיידי חשדות להתערבות רוסית בקמפיין לטובתו של ג'ורג'סקו. לכך, נוספו גם האשמות מצד המפלגות האחרות בדבר אי סדרים וזיופים בספירת הקולות. לאחר שבועיים של אי ודאות אישר בית המשפט החוקתי את תוצאות ההצבעה. ניצחון לג'ורג'סקו בסיבוב ההצבעה השני עלול לייצר לרומניה לא מעט בעיות עם שותפותיה המערביות בנאט"ו ובאיחוד האירופי, גם אם בעידן טראמפ השני גישת וושינגטון לפוטין ולרוסיה צפויה להשתנות.
טבעת ההשפעה הרוסית מתרחבת
בבולגריה, החברה גם היא באיחוד האירופי, כבר מכהן נשיא הנחשב מקורב לרוסיה. בהונגריה, לראש הממשלה ויקטור אורבן יש מערכת יחסים הדוקה עם פוטין, והוא מיהר לבקר אצלו מיד עם תחילת כהונתה של הונגריה כנשיאה תורנית של האיחוד האירופי בקיץ האחרון. גם רמ"מ סלובקיה, רוברט פיצו נחשב כפרו-רוסי. במולדובה, שכנתה של רומניה, אמנם ניצחה בבחירות לנשיאות בנובמבר מועמדת שתומכת בהצטרפות ארצה לאיחוד האירופי, ובארמניה מכהנת ממשלה ביקורתית כלפי מוסקבה. אך, בקישינב ובירוואן – כמו גם במוסדות האיחוד האירופי בבריסל – עוקבים בחרדה גוברת מהתחזקות "טבעת האש הרוסית" סביבם. רוסיה, מסתבר, אינה כה בודדה, כפי שטענו ממשל ביידן המשטר הפקידות של בריסל.
המערב – להוציא הנשיא הנבחר של ארה"ב טראמפ – נעדר הנהגה לחלוטין. מערב אירופה מתפוררת: גרמניה, צרפת, בריטניה, ספרד, ארצות בנלוקס וכד' מונהגות ע"י ממשלות סמאלניות מסמורטטות וקורסות של 'פרוגרס' מטורלל, כאשר ההגירה הערבו-איסלאמית מערערת את יציבותן ואוכלת אותן מבפנים. הכל רקוב שם ומושחת, וודאי שהם לא מסוגלים להתמודד עם האיום הרוסי. לא פלא, אם כן, שמעמדו של פוטין מתחזק.
חברה ששיעור הילודה שלה נמוך מ-2 ילדים לאישה, מאותתת שאין לה רצון לשרוד. כמעט לכל החברות הלבנות בעולם כיום יש שיעורי ילודה נמוכים משמעותית מ-2.
עד כמה שידוע לי, האוכלוסייה היהודית בישראל היא אחת החברות ה"לבנות" היחידות עם שיעור ילודה מעל (ובאופן משמעותי למדי) 2.0, אך יתכן ששיעור ילודה גבוה הוא בגלל היהודים הספרדים ולדעתי, לאשכנזים אכן יש להם פחות ילדים מאשר לספרדים, אם כי כנראה לא מתחת ל-2.0.
מצד שני, לאשכנזים הדתיים (במיוחד לאורתודוקסים) יש באופן מוזר יותר ילדים מאשר לדתיים ספרדים, ולשניהם יש משמעותית מעל 2.0.
בקיצור, אם השמאל האובדני לא ינענע את סירת המפעל הציוני לתהום, כמו שהם עושים במרץ, ונוכל לשרוד עוד דור-שניים, השמאלנים פשוט ייכחדו, חלקית בגלל שהם לא רוצים ילדים כדי לא לפגוע בכדור הארץ הקדוש וחלקית כי הם שונאים את עצמם (White guilt) כל כך שלא על כיבוש "עם" אחר, הם לא רוצים לשפל עוד "כובשים ומדכאים". רק עוד 50 שנה!
רק שיש סיכוי סביר שנפילת השמאל לא תוביל לעליית הימין הפרו-ישראלי אלא לעליית תנועות פרו-רוסיות.
כשלון הסכם אוסלו החליש את העבודה ומרץ והוביל לעליית המרכז ובראשו יש-עתיד, כשלון הממשלה הקודמת העביר את הכח לפסאודו-ימנים(כחול לבן וישראל ביתנו) אבל הימין לא הרוויח מהחלשות תנועות שמאל אלא רק ממגמות דמגורפיות ומהצלחה בהיכנסות חזירות ההסברה(תקשורת, אקדמיה וכו׳) וגם זה באופן מוגבל.
לא הייתי מתרגש כמו שאתה מציג את הדברים.
ימני
אהבתי את המונח שלך "פסאודו-ימנים" לגבי "כחול-לבן" ו"ליברמן". לדעתי, "כחול-לבן" לא "פסאודו-ימנים" אלא "פייק-ימנים". ליברמן אכן "פסאודו-ימני" וללא ספק, ממומן על ידי פוטין ומשמש לו פה כדי לשבש עזרה לאוקראינה. אבל רוסיה היא אפילו לא שחקן משנה במזרח התיכון וגם היא על סף התמוטטות פנימית. כשנשיא רוסיה יהיה מוסלמי – קדירוב, או אז תהיה בעיה בגלל שהכפתור האדום יהיה בידי האיסלם הקיצוני, וזה נראה בהחלט אפשרי – פוטין רועד מקדירוב והמוסלימים הקווקזים.