נפילת המשטר הסורי: מה ישראל צריכה לעשות עכשיו

בימים האחרונים פסליו של הרודן המנוח חאפט' אל אסד נפלו ברחבי סוריה כמו אבני דומינו ואיתם קרס המשטר הדיקטטורי של בנו בשאר. התמוטטות הבזק של משטר הבעת' בסוריה משקפת את חולשתו של אסד, אך חשוב מכך, היא מעידה כאלף עדים על התפוררותו של הציר האיראני במזרח התיכון. חיזבאללה מלקק את פצעיו בלבנון, ואיראן (שמצבה רע בלאו הכי) עוד שוקלת את צעדיה מול איומי ישראל וארה"ב של טראמפ. גם מוסקבה, המושיעה הגדולה מהסיבוב הקודם, שקורסת בלחמה מול אוקראינה לא יכולה להגיש לאסד את הסיוע הדרוש לו והוא נותר לבד במערכה. אנו ניצבים כעת בבוקרו של שחר חדש במזרח התיכון, ולמרות הנטייה ההיסטורית בישראל לשבת על הגדר כדי להמתין לראות מה יוליד יום, המציאות המתהווה מול עינינו בסוריה דווקא קוראת לנקיטת יוזמה ועמדה. אם נשחק נכונה בקלפים, נוכל לא רק להרוויח מקריסת המשטר הנוכחי, אלא גם לקחת חלק בעיצוב המשטר הבא באופן שישרת את מדינת ישראל.

האויב של האויב עשוי להיות חבר

"ארגון המורדים" שהפיל את משטרו של הרודן הסורי איננו ארגון אחד, אלא התאגדות של מספר ארגונים מרקעים אידיאולוגיים שונים. ואולם, לארגונים אלו יש מכנה משותף חשוב (פרט לרצון להפיל את השלטון בסוריה) — לכולם חוב פתוח עם הציר האיראני. סבב ההתקוממות הקודם שפקד את סוריה לפני יותר מעשור דוכא באכזריות על ידי אסד בתמיכה איראנית ובסיוע של אלפי חיילי חיזבאללה. המורדים הסוניים לא שכחו את שעוללו להם שכניהם השיעים ולכן גם ראינו חגיגות ניצחון בסוריה בעקבות חיסול נסראללה.

אחד האתגרים הגדולים שניצבו עד עתה מול ישראל במסגרת הצורך למנוע התחמשות מחודשת של חיזבאללה היה פיקוח על ציר ההתעצמות היבשתי של הארגון דרך סוריה. לאור האמור לעיל, ניתן להניח שלשלטון החדש שיקום בסוריה יהיה, במקרה הגרוע, אינטרס מובהק למנוע כל העברה של נשק לארגון השיעי, ובמקרה הטוב אינטרס לרופף באופן אקטיבי את אחיזתו של ארגון הטרור במדינת הארזים. בנוסף, פרט לבידודו האפשרי של חיזבאללה, הצלחת המרד בסוריה עשויה להשיב את הרוח למפרשים של הרחוב הלבנוני (אשר הוא נוצרי או סוני ברובו) ולעורר התקוממות אזרחית בלבנון.

כך דרכם של עריצים

שני מקומות נוספים בהם עוקבים בעניין אחר המתרחש בסוריה הם תימן ואיראן. ניתן להניח שהמורדים החות'ים אשר נתמכים בידי איראן ערים לגורלן המר של כל אחת מזרועות התמנון האחרות של משטר האיתוללות. הם גם רואים שידה של איראן קצרה מלהושיע הן את נצראללה שהיה לחמינאי כבן, והן את אסד שהיה עוגן חשוב עבורו במאמץ לחמש את לבנון. גם האזרחים באיראן גופא מבינים זאת. הם גם מבינים שכל מאמץ של שלטונם לקנות אחיזה מחודשת במזרח התיכון יעלה כסף רב שיבוא על חשבון איכות החיים שלהם. סביר להניח שגורמי אופוזיציה באיראן מביטים בעיניים כלות במהירות בה קרסה סוריה אשר נדמתה לעולם כיציבה, ותוהים אם גם הרודן שלהם עשוי לפול באותה הקלות.

זו גם העת להזכיר שבמשך יותר מיובל של שלטון, משפחת אסד טבחה בעשרות אלפי אזרחים סורים וביצעה פשעים של ממש כנגד האנושות. מעבר למסך הציניות והשמחה לאיד, ניתן בהחלט להבין את רצונם של הסורים לסיים את עידן הטרור השלטוני הזה ולייחל שהוא יתן השראה לגורמים הליברליים באיראן.

לא הכל ורוד

ועדיין, מוקדם מדי לשמוח. למרות הצהרותיהם החוזרות של המורדים לפיהן יגנו על כל הקבוצות האתניות והמיעוטים בסוריה, יש לזכור שחלק מהכוחות הלוחמים הינם פלגים איסלאמיים קיצוניים הדוגלים בהחלת החוק השריעי ובמלחמות דת נגד "הכופרים" (כל מי שאינו מוסלמי סוני). כמו כן, בסוריה עדיין קיימים קיני טרור פעילים של ארגוני דאע"ש ואל-קאעדה אשר ישמחו לנצל את הוואקום שנוצר בעקבות קריסת המשטר למטרותיהם.

לאורך שנותיו, אגר אסד כמות נכבדת של אמצעי לחימה מתקדמים ושל נשק כימי וביולוגי. למרות העליונות האווירית המוחלטת ממנה נהנית ישראל בסוריה, נפילת אמצעי לחימה אלו לידיים הלא נכונות היא עדיין איום אשר אסור להקל בו ראש. איום נוסף לישראל טמון בעובדה שחלק מכוחות המורדים נתמכים על ידי טורקיה אשר תומכת באופן גלוי בחמאס ומנסה למצב את עצמה כמגינת הפלסטינים. נוכחות טורקית ברמת הגולן עשויה לייצר לישראל חזית נוספת בה פועלים ארגוני טרור פלסטיניים הנהנים מהעובדה שלישראל יהיה קשה לתקוף בשטח הנמצא בחסות של מדינה החברה בברית נאט"ו.

הזדמנות נדירה לעצב מזרח תיכון אחר

נוכח הארגון השברירי המתהווה כעת בסוריה, על ישראל לגלות יוזמה ואקטיביות. עלינו לנצל את המצב כדי לחזק את הברית עם העדה הדרוזית בדרום סוריה אשר סבלה בשנים האחרונות תחת משטר אסד ואשר לרבים מבניה קרובי משפחה בישראל, ועם הקבוצות הכורדיות בצפון המדינה אשר, כמונו, מעוניינות לדחוק את רגליהם של הטורקים מחוץ לסוריה.

עלינו לתמוך באופן גלוי בגורמים המתונים מארגוני המורדים: לסייע להם בציוד הומניטרי, במודיעין, בריכוך ארטילרי ובשיקומה של סוריה ביום שאחרי. בתמורה, עלינו לדרוש שהישות המדינית אשר תקום בסוריה תכיר במדינת ישראל ובריבונותה על גבולותיה. גם סוריה וגם ישראל תצאנה נשכרות מהסכם בינן: הסורים ירוויחו שותפה אשר הסחר עמה עתיד לחזק את כלכלתם הקורסת, ואשר ביכולתה להוות את השער אל המערב, ולהגן עליה מניסיונות השתלטות מחודשים של איראן. בעוד ישראל, מצדה, תזכה לקחת חלק בעיצוב מחדש של השכנה מצפון, תחזק את בידוד חיזבאללה ותתקע את המסמר האחרון בארון הקבורה של התמנון האיראני.

בשולי הדברים, חשוב גם לזכור כי בסוריה ישנם כ-300 אלף פלסטינים ללא אזרחות סורית הטוענים לזכות שיבה לישראל. כל הסדר שיכלול מתן אזרחות סורית לאותם פליטים יסייע במיטוט רעיון השיבה הפלסטיני, ויפגע בשאיפותיהם של הפלסטינים להכרה לאומית בתמיכת מדינות ערב.