מאמר נבואי משנות ה-80 תיאר כיצד ישתלטו המשפטנים והקצינים על המדינה. התנהלות היועמ"שית והמערכת המשפטית כיום מוכיחה שהוא צדק
התייצבותו של ראש הממשלה על דוכן העדים בעיצומם של אירועים דרמטיים במזרח התיכון, שהתרחשו תחת הנהגתו, היא מופע הפדנטוקרטיה הישראלית במלוא כיעורו. הגדרת המושג פדנטוקרטיה, שאותו טבע האנרכיסט הרוסי מהמאה ה-19 מיכאל בקונין, מי שהיה בין האבות הרוחניים של המהפכה הבולשביקית, ומופיעה בספרו של רוברט קונקווסט "הרהורים על מאה רבת מכאוב", היא: ליצור "משטר שבו אינטליגנציה פוליטית, שבנסיבות רגילות הייתה נותרת חסרת תעסוקה, נוטלת לידיה את עמדות הכוח".
מערכת המשפט והאופוזיציה: האליטה הפוליטית החדשה
האופוזיציה בישראל כיום זוכה לשיתוף פעולה עם המערכת המשפטית על גרורותיה. שתי קבוצות אלה יוצרות, ככל שהדבר מופרך ותלוש מהמציאות לנוכח הנפשות הפועלות, את "האינטליגנציה הפוליטית חסרת התעסוקה" של ישראל. ואף שהן פועלות יחדיו כנגד רוב הציבור תוך פגיעה בביטחון המדינה, אין להן כל עכבות בבואן לטעון שנתניהו חייב להעיד עכשיו, כי "התחלת פרשת ההגנה במועד שנקבע מחויבת למען שמירה על האינטרסים הציבוריים".
אל מול מופע הפדנטוקרטיה הישראלי, אפשר לראות במאמרו של עיתונאי "דבר" חגי אשד, "שלטון של קצינים ומשפטנים", נבואת זעם שהגשימה את עצמה. מופע זה כולל כמובן את ההתנהלות הלעומתית של היועמ"שית נגד הממשלה בכלל ונגד בנימין נתניהו בפרט, ובייחוד בהתעקשותה על הגעתו של נתניהו לבית המשפט כשמסביב יהום הסער. המערכות שחברו כנגד ממשלת ישראל מלמדות כי הסיוט שממנו חשש אשד התממש, באופן חלקי לכל הפחות.
נבואת הזעם של חגי אשד – מדמיון למציאות
"יכול להיות", כתב אשד במאמרו משנת 87', המופיע בספרו "זה לא רק החום המלוח", "שעל הממשלה ועל הכנסת יגזרו שיתוק והמתנה פאסיבית לפסק הדין של שופטי כל הארץ. יהיה זה ביטוי נוסף להתמוטטות שני אדני המשטר הדמוקרטי בישראל – 'הממשלה הנבחרת' חסרת האונים ו'הכנסת הנבחרת' חסרת הסמכויות. לאחר שייחשף סופית פרצופם הנבוב והחלשלוש של שני המוסדות הדמוקרטיים הללו שפשטו את הרגל – תתפנה סוף-סוף הזירה הפוליטית והציבורית למאבק רציני בין שני גורמי הכוח והסמכות האמיתיים של המשטר בארצנו – האם יהיה זה משטר של 'שלטון קצינים', או של 'שלטון המשפטנים' בישראל".
וכאשר בית המשפט העליון מחייב את שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, על אף שמדובר בסמכות הנתונה לשר, מתבהרים דבריו אלה של אשד:
"מובן מאליו שגם אלה וגם אלה יזדקקו לעלה תאנה דמוקרטי, שהוא אביזר נחוץ ומועיל – אפילו במשטרים הקומוניסטיים. הממשלה והכנסת לא יתבטלו חס וחלילה. הן ימשיכו להתקיים ולהתכנס ולקבל החלטות… למה לא? אף אחד לא יתייחס ממילא ברצינות אל כל הפסאדה הרעועה הזאת. ההחלטות האמיתיות יתקבלו בשתי 'החונטות' השלטוניות שבידיהן מצויות הסמכויות הממשיות".
ואם יתהה מאן דהוא מניין שואבים המשפטנים אומץ להתעמת בפומבי עם הדרג המדיני, הרי שגם את זאת צפה אשד: "בכל אחת משתי 'החונטות' יכהנו גם עיתונאים, שיסבירו לדעת הקהל בעם ובעולם שבלעדי כל אחת מהן ובלעדי העיתונאים מהן – אי אפשר".
אשד ציין בראשית מאמרו, שנכתב סביב פרשת פולארד בתקופת ממשלת האחדות הראשונה, כי "יש בתיאור לעיל לא מעט סממנים של רומן בדיוני על העתיד הצפוי ל'ישראל 1987', אבל יש בו הרבה יותר סממנים עובדתיים של אמת ומציאות, מן העבר ומן ההווה של ימים אלה".
המאמר מסתיים בקריאת אזהרה של אשד, שאותה יש לקרוא על רקע פנייתם של חברי הקבינט לגלי בהרב מיארה בדרישה לדחות את עדות נתניהו: "מי שרוצה לחזק את הדמוקרטיה בישראל צריך לחזק את הממשלה ואת הכנסת ולא לבזות אותן בעיני הבריות. המשפטנים והעיתונאים שלנו צריכים לתמוך בחיזוק סמכויות הממשלה והכנסת. אחרת כל מה שיישאר לנו הוא התיאור 'המעין בדיוני' של שלטון הקצינים והמשפטנים בארצנו".
בדיון שנערך בכנסת בשנות השישים פנה ראש האופוזיציה דאז, מנחם בגין, לגדעון האוזנר היועץ המשפטי לממשלה, בדברים הבאים: "שום חבר כנסת מאה עשרים ואחד מדומה אינו יכול להזכיר לחבר כנסת פלוני מה שאמר בימים עברו חבר כנסת לא כל כך אלמוני. איך יכול היה היועץ המשפטי לממשלה להידבק ביצר פולמוסי, לא משפטי אלא פוליטי, תכסיסי שכזה?"
מסקנות לימינו: הצורך בהחזרת האיזון
שאלתו הלקונית של בגין ליועמ"ש, "איך הוא מעז", מהדהדת בהתנהלותה של גלי בהרב מיארה. היא יכולה, כי מאפשרים לה. ועל מנת ששלטון קצינים ומשפטנים יישאר בדיוני, ראוי שהממשלה תנקוט בצעדים הנדרשים להחזרת האיזון בין שלוש הרשויות. בנוסף, התערבות דובר צה"ל בתהליכי חקיקה בכנסת מחייבת הדחתו לאלתר ואין מקום להסתפק בנזיפה. יש לקוות שהעברתו מתפקידו של תא"ל הגרי תעביר את המסר לבכירי צה"ל האחרים ובראשם הרמטכ"ל, אשר כשלו ב-6 באוקטובר ומעלו בתפקידם, כאשר לא העבירו לממונים עליהם את המידע על המתקפה הצפויה בבוקר שמחת תורה.
ד"ר יהודה שלם הוא סגן יו"ר "חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי", חבר מערכת רבעון "האומה" ומחבר הספר "עוז לתמורה- עמוס עוז מכשף השבט".
מקום בו הפקיד בעל שררה ללא מורא שם שוכן הָרֶשע
https://x.com/shaiElk/status/1686589197644087296
.
"כשאתה שומר לו מקום, סטלין יגיע"
עליונים על סבירות – סטלין בהתהוות
#רקמראה 🪞
חשוב להסביר מדוע המובא במאמר, מהווה בעיה.
(לא כל הקוראים יודעים לנסח זאת באופן לוגי. כלומר, יש המבינים באופן אינטואיטיבי שיש פסול בעליונות פקיד על נבחר ציבור, אך לא תמיד יודעים להתמודד עם הנדסת התודעה של כת העלוואים)
מדינה בהגדרתה במדעי המדינה, היא אחת הדרכים לארגון והסדר בין אנשים, לטובת שמירה וקידום של אינטרסים שלהם. אין דרך אחת לבצע זאת, אך לעניינו חשוב להבין, שככל שמבנה החברה הופך מורכב יותר – כך נוצרים גופי השלטון.
מהי ההגדרה המדויקת של "מבנה חברה מורכב"? אינטואיטיבית, רובנו מבינים זאת – אך למרבה ההפתעה, נדרשת דווקא הגדרה מדויקת (ממש עוד רגע תראו מדוע): לחברה מורכבת לעניינו (יש לכך עוד היבטים שאינם רלוונטיים לעניינו) היא חברה אשר חבריה מתחילים להתמחות.
דהיינו, האדם הקדמון בנה את אוהליו בעצמו. מצא את האוכל שלו בעצמו והגן על כל אלה (הן משכניו והן מפגעי הטבע), בעצמו. התאגדות בשבטים הקדמונים היית מכפיל כוח ותו לא. גם אם היית חלוקת עבודה, היא היית מינימלית ו"בגדול", כל חבר שבט יכל לבצע הכל בעצמו. זו לא רמת ההתמחות שאנו מדברים עליה (גם התמחות היא ציר).
מצד שני, במרוצת ההיסטוריה, הבינו האנשים שקיימים הבדלים המובילים לכישורים שונים ולפיכך, להבדלים בתוצאה. למעשה, גם אם נתעלם (כדרכם של הקומוניסטים, גם הנוכחיים) מהבדלים אלה – גם אם נניח שאין הבדלים בינאישיים אלא פשוט נחלק תפקידים בחברה באופן דנדומלי: גם עצם העיסוק הקבוע בתפקיד מסוים, מאפשר פיתוח מיומניות נדרשות לביצוע תפקיד זה ולכן, לעלייה בתוצר בהשוואה לרוב האחרים.
דהיינו, אי שם לפני ימי הביניים, התחילה להיווצר חלוקת תפקידים ואנו מגיעים לימי הביניים כאשר, אם אתה נניח נפח (blacksmith): אתה לא מגדל את האוכל שלך בעצמך, לא בונה את ביתך בעצמך וגם לא מגן על עצמיך משודדים בחשכת הלילה. אך לחלופין, כל התפקידים שהזכרתי – כל אחד מהם, משתמש בכלים שהנפח (אתה) יצר וללא כלים אלה, עבודתם תהיה במקרה הטוב מאוד – מאוד מאוד בעייתית (תנסו להיות נגר ללא כלים מברזל).
מה שחשוב לעניינו: אדם לא יוצר הכל בעצמו ויש יחסי תם וקח בין הפרטים בחברה, אשר מתחילים להיות מורכבים מאוד (יחסים אלה, מובילים גם ליצירת הכסף אך זהו נושא אחר שלא נעסוק בו בעת הזו).
אך עם כל הכבוד לשיעור ההיסטורי, מה בינו ובין מצבנו? אלמנטרי: בין שאר המקצועות הנוצרים *כתוצאה* מהתמחות, נוצרים כאן תפקידי השלטון (מה שאנו קוראים להם *היום*, תפקידי השלטון). דהיינו: אם כפר x החליט להתאגד ולהקים כוח שמירה על רכושו ועל חיי תושבים, אזי (א) נדרש למנות מפקד לכוח זה וזה יהיה תפקידו העיקרי ו(ב) נדרש לאסוף כסף ע"מ לשלם משכורות ולרכוש ציוד לכוח זה.
שני תפקידים אלה (משטרה, בשפה של היום ואיסוף מיסים), נוצרים מכוח ההתמחות של תושבי הכפר והעובדה שתפקידם העיקרי אינו איסוף מיסים או אומנויות לחימה ולא, כיוון שקיים חוק פיסיקלי שיש לגבות מיסים. ניתן לראות זאת גם כך: תושבי הכפר יכולים להתאגד ולהקים "משמר לאומי" בו כל אחד מאנשי הכפר ישרת תקופה מסוימת וישא בהוצאות לבדו, אך קל לראות לוגית מדוע הקמת כוח מומחה תטיב עם כולם (גם בהיבט הכלכלי)
דהיינו, כל אמצעי השלטון נובעים בראש ובראשונה, מרצונם של האנשים בלבד!
כלומר, אף זרוע של השלטון אינה "אוסף מומחים", שקיימת חובה פיסיקלית לקבל את מרותם אלא תוצאה ישירה של רצון העם ובצורה זו, עתה, קל מאוד לראות: שבשיטת משטר, אשר אנו נולדים לתוכה במדינת ישראל, הזרוע העליונה מבין זרועות השלטון – היא הרשות הנבחרת.
כיצד באה *לידי ביטוי* עליונות זו? כיצד *נגדיר אותה*, אם נהייה חייבים לנסח זאת בצורה מילולית? מה זה בדיוק אומר פרקטית? אלמנטרי: עליונות בהקשר זה, הינה הזכות להכריע – דהיינו, הזכות לומר את "המילה האחרונה" – בכל דיון ציבורי.
זכות זו, אינה ניתנת לערעור, כיוון שהנוכל הסמולי השקרן, מינה עצמו לחלק ציונים על "דמוקרטיה" והוא מאיים שהוא לא ישמור על בטחונכם, אם תמירו את פיו. גם לא, אם פרופסור רנדומלית תכריז, שהיא לא תתן לכם ציון בכלל ב"דמוקרטיה" או כל סלוגן נעלה אחר, אשר היא בטוחה ששייך רק לה.
2 זרועות השלטון הנותרות, בהחלט יכולות לשלוט בפועל במדינה ולעקוף הלכה למעשה, את הרשות הנבחרת. אלמנטרי ביותר להראות זאת. אראה זאת זאת רק לגבי הרשות השופטת: מספיק לצטט את "הכל שפיט" של אהרון ברק.
אבל, בית המשפט שופט אך ורק עפ"י חוק, אותו קבעה הרשות הנבחרת – יאמרו כת רוצחי הישראלים, עבור פרסים מאוסלו. קל מאוד להתמודד עם שקר זה, אף ללא דוגמאות היסטוריות (אשר להן החסרון של דוגמאות פרטיקולריות ולא אמרה כללית): נקח לשם דוגמא כל חוק, למשל את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו:
קיימת נוסחא מתמטית, אשר באמצעותה נוכל לחשב את "כבוד האדם"? אם קיימת, ניתן להחליף את השופטים בתוכנת מחשב, אשר אנו נזין לתוכה את המשתנים והיא תחשב את פסק הדין?
ל-2 השאלות לעיל (בעצם, זו שאלה 1) יאלץ הנוכל הסמולני השקרן, שלא – הפסיקה אינה מתמטיקה ולא ניתן להחליף את השופטים בתוכנה, אשר *תחשב* במובן המתמטי, את פסק הדין. בעצם, יאשר בכך הנוכל הסמולני, שאין כל בעיה, לשלוט על המדינה מכס השיפוט (של העליון כמובן, לא מביהמ"ש השלום) – כיוון שכל פסיקה, היא דעתו הפרטית של שופט ולדעה הפרטית כל שופט, אין כל עליונות (לא לוגית ובוודאי שלא מוסרית), שככל שהדיון עוסק בשאלות אודות העתיד, כדרכו של *כל* דיון ציבורי (אם כבר, אזרחי ישראל הוכיחו אמפירית, שדעתם נכונה יותר ב-99.999% מהמקרים, מאשר כת מר"צ).
אבל אבל אבל, ינסה הנוכל הסמולני השקרן את מזלו פעם אחרונה: גם אם כל פסיקה, זו פרשנותם האישית של השופטים (מר"צ במדינת ישראל), ביהמ"ש פוסק רק לאחר הגשת עתירה ואין לו "לא ארנק ולא חרב" (כציטוט הידוע על מערכת המשפט).
חלוקת עבודה בין החונטה בגלימות לבין תובעים מקצועיים, לא מעניינת את אזרחי מדינת ישראל (אשר רואים במו עיניהם שהיא קיימת) ולגבי ארנקים וחרבות: ספרו לי עוד, נוכלים סמולנים, מי סגר אפילו בתי חולים, בנקים, מרכזי קניות ואפילו הכריז על שביתות כיוון שבטוח שקנה את הדמוקרטיה?
ולגבי חרבות – לאיזו מדינה, לא היה צבא באוקטובר? (הצבא לא שייך לנתניהו, גב' ברסלר, גם אם תגידי שהקוסמוס כולו שייך לו) ומי אפילו עכשיו, באמצע מלחמה, מתנה את שירותו הבטחוני אם לא נקבל (אזרחי ישראל) שהנוכל קנה את הדמוקרטיה (או כל ערך נעלה אחר) ועכשיו כולנו חייבם לקבל ציונים בדמוקרטיה, רק ממנו?
בשולי הדברים נזכיר, שהסכנה המומצאת, שהדיקטטורים שהשתלטו על המקרופון – מנסים למכור לכם אודות מתן השליטה על מדינת ישראל, בידי נבחרי ציבור – כמוהה תחילתה של דיקטטורה היא שקרית מט*מטמת עד כדי כך, שבאמת השכלתך צריכה להיות "גלי חיזבאללה" ע"מ להאמין בזה. מדוע? מכיוון שנניח ויש ממשלה מכהנת, אשר באמת נעה בכיוון דיקטטורה. המט*מטמים באמת מנסים למכור לנו, שנייר מאפיפיור ברק – זה מה שיעצור אותם? איך שדיקטטור (נניח שיש כזה), יראה את חתמית ידו של העציץ (כך הוא קרא לעצמו) הוד רוממותו אביר הדמוקרטיה נסיך הפלורליזם מלך הקוסמוס השופט עמית – מיד יחזור בו ויבלה את שארית חייו בהגשת דמוקרטיה לשתייה או פלטרליזם למאכל, לאפיפיור ברק?
דמוקרטיה היא state of mind. באף מדינה, מועצת מומחים כלשהי, לא עצרה הדרדרות לדיקטטורה. ברייך של ה*טלר (ימח שמו) לא היית מערכת משפט? ברוסיה של פוטלר אין שופטים? אשר דנים (שקוף) מתנגדים פוליטיים? ברגע שחברה נוטה לדיקטטורה, *כל* זרועות השלטון נעים בכיוון זה.
להיפך, האמונה הנרקיסיסטית של כת רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו, שהם יעצרו את הדיקטטורה – רק מוכיחה, את מה שהם תמיד מנסים להכחיש: שהם בעצם מאמינים שהם קנו את הדמוקרטיה ולכן (א) רק להם שמורה הזכות, לחלק לאחרים ציונים על דמוקרטיה (או על כל ערך נעלה אחר) ו(ב) כל גחמה שלהם, היא בוודאות דמוקרטית (ראיתם פעם דיקטטור שלא אומר שהעם רוצה בו ולכן, שלטונו הוא בעצם דמוקרטיה?).
אלה היו 30 שניות על מה שפגום ומסוכן למדינת ישראל, בשלטון הפקידים. גם אם הפקידים וספיחיהם בטוחים, שקנו את הדמוקרטיה.
וואו, חגי אשד קלע בול- ממרחק של 35 שנה ויותר.
מי זה האיש בחולצה הכחולה שנראה בסרטון ביום פרוץ המלחמה. בשעה 22:00 בליל 6 באוקטובר נדלקו בשב"כ נורות האזהרה הראשונות, ככל שנקפו השעות התווספו עוד ועוד סימנים מחשידים. ראש השב"כ, לכאורה, תכנן לתת לאויב ניצחון קטן, לכאורה, על מנת לערער אחת ולתמיד את שלטון נתניהו. השב"כ לכן שלח צוות מצומצם, צוות טקילה, שנרצח. צוות טקילה נשלח אחרי ישיבה לילית. מדוע לא עודכן הדרג המדיני, לכאורה, מרידה. צוות טקילה היה קטן בגודלו ובא לחלץ מספר קטן של אנשים, מן הסתם בעלי החולצה הכחולה. הלוחמים שהגיעו ראשונים, מצאו את גופות צוות טקילה, יכולים לשפוך אור על מטרת משימתם, לכן היה צורך לחקור אותם באזהרה ולאיים עליהם. כוח 100 שמע עדויות בנושא, אני מניח, והיה צורך גם להפליל ולאיים עליהם. עכשיו הנגד ואלי פלדשטיין מעונים בצורה קשה ואכזרית במרתפי השב"כ. הרמטכ"ל החליט לחסום את ראש הממשלה למידע חיוני. מדוע הוא הלך לישון, ללא להודיע לחייליו שנשחטו, ראשיהם נערפו. נשים נאנסו, לא לפני שבניהם נשרפו לעיניהם. המידע שהגיע לאנשי 8200 בשעות שלפני המתקפה, מה סוכם בישיבות הליליות של הרמטכ"ל ואלופי המטכ"ל.
לכוחות הבטחון אין מומחיות שניתן להחליף בצורה דמוקרטית, אבל למערכת המשפטית דווקא יש תחליפים דמוקרטיים, כדוגמת שיטת המושבעים, שעדיין קיימת בחלק מהמדינות.
למעט בעינינים סופר מקצועיים, כמו דיני מיסים ונדלן. ברוב המשפטים האחרים הפלילים או האזרחיים, כמעט כל אדם עם שכל ישר והשכלה בסיסית יכול לשפוט. אפשר לבנות מנגנון שיגריל שופטים מתוך רשימה של אנשים ראויים לכך, והם אף יקבלו תגמול מסויים על הזמן שיקדישו לדיונים. אם לא יהיו שופטים מקצועיים, לא יהיה מי שיצבור כוח מתפקידו.