רקוויאם לעיתון

בבוקר יום רביעי בשבוע שעבר, קבוצה המכנה את עצמה 'ארגון העיתונאים', ביחד עם ועד עיתונאי 'הארץ', הגישו עתירה לבג"ץ בדרישה לבטל את החלטת הממשלה להפסקת ההתקשרות הכלכלית עם העיתון. בין היתר נכתב בעתירה כי ההחלטה על ביטול מינויים של עובדי המדינה והפסקת פרסומים ממשלתיים בעיתון "מביאה לפגיעה קשה ובלתי מידתית בחופש העיתונות, ובתוך כך ביסודותיה של הדמוקרטיה".

אותה החלטת ממשלה מוצדקת, יש להזכיר, התקבלה בעקבות דברים שנשא מו"ל 'הארץ' עמוס שוקן בוועידה בלונדון שם הגדיר את מחבלי חמאס "לוחמי חירות", לצד דוברים אחרים שקראו להטלת סנקציות נגד ישראל בשל פעולותיה בעזה. לאחר הסערה שהתעוררה, משרדי ממשלה וגופים שונים החלו לנתק קשר עם 'הארץ' ושוקן עצמו הבין כנראה את פוטנציאל הנזק כאשר הזדרז לשחרר הסבר רפה לדבריו, לפני שהגיעה החלטת ממשלה רשמית בעניין.

כעת כאמור פונים בעיתון למפלט האחרון בבית המשפט, בניסיון מוזר מעט לחייב את הרוב להמשיך ולמממן דיעות מיעוט הזויות, בטענה ההזויה לא פחות לפיה עיתון במימון המדינה הוא עיתון "חופשי". כך זה כנראה בעולמו ההפוך של שוקן – מחבלים הם לוחמי חופש ומימון ממשלתי הוא חופש עיתונות, והמדינה אותה הוא קורא להחרים ואותה הוא מאשים בפשעים נדרשת להמשיך ולממן את הקריאות ואת ההאשמות האלו, בשם "הדמוקרטיה" כמובן.

הקו הקיצוני הזה הוא בדיוק מה שהוביל את 'הארץ' למצבו הנוכחי, רק שבמקום לשנות כיוון ואולי להתמתן קצת הוא בוחר להמשיך ולהקצין. אחרי שבחר להיפרד מכל שריד של דעה או מחשבה אחרת והפך עיתון משגשג לתיבת תהודה כיתתית ומשעממת, ואחרי שבחר בתהליך ארוך ומטריד להוציא את עצמו מן הקונצנזוס הישראלי, כעת אביר "חופש העיתונות" שוקן מחפש מימון, לא בלונדון ולא בעזה, אלא מכספי האזרחים אותם הוא מתעב.

וגם הנקודה הזו שווה חידוד, כי מה שבעיתון 'הארץ' עושים מזמן כבר לא יכול להיחשב כ"עיתונות". דווקא בתקופת משבר ומלחמה, שבה נזקקת יותר מכל עיתונות שיכולה למלא את יעודה כמסייעת לקורא להבין את העולם או לנסות לתקן אותו, ובוודאי עיתונות מאחדת בשעת צרה לאומית, 'הארץ' לא רק מגביר את עיוות המציאות אלא גם מעמיד עצמו בשמחה ומרצון כשופר בשירות האויב.

כל זה מתרחש בזמן שבעולם כולו התקשורת הממסדית הישנה הופכת במהירות למאובן פרה-היסטורי, כאשר הציבור מאבד אמון ונוטש בהמוניו את תעשיית השקרים לטובת תקשורת עצמאית ואמיתית יותר. זה קורה במיוחד בתחום העיתונות הפוליטית, שמזמן סגרה את עצמה בתוך בועת שמאל מנותקת מן המציאות ומנוכרת לקוראיה, ומחופרת עמוק בפוזיציה חד-גונית ומתנשאת. גם שם כמו כאן, ככל שגוף התקשורת הולך ומקצין כך הוא מאבד ומקהלו, וככל שהוא מאבד מקהלו כך הוא הולך ומקצין.

אבא וסבא ודאי היו מתהפכים בקברם אם היו חוזים במפעל חייהם הציוני קורס כך לתהומות הטרלול, אבל לא נראה שלעמוס שוקן כל זה משנה או מפריע במיוחד; מן הסתם הוא גם משוכנע שימצא שותף נאמן לדרך בבית המשפט הישראלי והמידתי, ובכל מקרה ברור שימשיך ביד אחת להסית וביד השנייה להתלונן על "השתקה" כל הדרך לבית העלמין לעיתונים לשעבר. על המצבה מן הסתם יחקק – "כאן נטמן אחד מיסודות הדמוקרטיה (ב-4.90 בלבד לחודש)".