סוף סוף בלינקן חושף את האמת

מזכיר המדינה האמריקאי, אנתוני בלינקן, העניק ראיון פרידה ל-New York Times ובו "נזכר" לפתע לומר דברים שראוי היה לומר זמן רב לפני כן או לפחות להסכים עם אלה שהצביעו עליהם כבר מזמן וביקשו להתריע על מה שיכול היה לשנות את המציאות אליה נקלענו מאז השבעה באוקטובר. המחשבה על כך שהתנהלות אחרת של הממשל האמריקאי יכולה היתה, כפי הנראה, לקרב הרבה יותר את שובם של החטופים או לפחות לא להרחיקם אינה מרפה כאשר שומעים את דבריו. סימני שאלה רבים עולים באשר לנכונותה האמיתית של ארצות הברית לסייע לישראל ואף תהיות לגבי סוגיות נוספות אשר יתכן כי גם לגביהן נהגו האמריקאים באופן דומה.

אחרי רצף שאלות שעסקו בעולם הרחב ובמידת מעורבותה של ארצות הברית בזירות כמו מלחמת רוסיה אוקראינה או ההשפעה ההולכת וגוברת של סין, הגיע גם חלקה של ישראל. אולי נכון יותר לומר כי הגיע חלקה של עזה משום שניכר היה כי המראיינת, לולו גרסיה נבארו, בשאלותיה המגמתיות, לעיתים החוזרות ונשנות, ובנימתה שלא ניסתה אפילו להיות אובייקטיבית, מוטרדת הרבה יותר משלומם של העזתים מאשר משלומם של הישראלים.

ניכר כי בלינקן חדור אמונה (לא מבוססת בהכרח) שהציבור האמריקאי כולו מעוניין לראות את ארצות הברית מעורבת בנעשה בכל מקום, גם כדי "להציל את העולם" וגם כדי לשמור עליו מפני האחרים שינסו לעשות זאת משום, שלתפיסתו, כאשר יש משברים – אין ואקום. מישהו תמיד נכנס לזירה, ואם כבר, מוטב שתהיה זו ארצות הברית של אמריקה. יש לציין, כי הנשיא המיועד דונלד טראמפ דוגל בתפיסה כמעט הפוכה ואינו מעוניין לקחת חלק בכל סכסוך על פני כדור הארץ, למשל, בסוריה. התפיסה המעט מגלומנית של בלינקן, בודאי לאור ה"הצלחות" האמריקאיות בעיראק ובאפגניסטן, היא זו שהביאה אותו לא פעם לסור לשולחן הקבינט הבטחוני הישראלי במהלך המלחמה ולהסביר לנו, שחיים כאן, מה נכון ומה צריך לעשות. גם כאשר מדובר בצעד המגוחך של הקמת הנמל בעזה, גם בהתערבות חמורה ושגויה בסוגיית רפיח, מסדרון נצרים וציר פילדלפי וגם בהצעה לפרוס כח רב לאומי ברצועת עזה. גם בימים אלה ממש בלינקן מדבר על הפסקת אש מול עזה תוך מספר ימים והחזרת החטופים כאשר אין שום עסקה שמונחת על השולחן ואין גם, צריך לומר ביושר, שום אינטרס לחמאס לוותר על האיום היחיד שיש לו כלפי ישראל.

המראיינת היתה חדורת מוטיבציה ברוח בית הדין בהאג לאורך כל החלק הישראלי של הראיון כדי לגרום לבלינקן להסכים שישראל, לכאורה, מבצעת פשעי מלחמה בעזה. היא כמובן לא שכחה לציין את דבריו החמורים של משה יעלון בדבר טיהור אתני, לכאורה, שמבצעים חיילי צה"ל.

בעולם ממשיכים מדי יום לצטט את בוגי יעלון שישראל מבצעת טיהור אתני בעזה ומדינת ישראל ממשיכה להוציא מליונים על פנסיה תקציבית ליעלון (מתוך ראיון של בלינקן בניו יורק טיימס) pic.twitter.com/HvEibVfbYJ

— הרדאר (@haradar10) January 4, 2025

לאחר מכן, פירטה את מה שמתרחש בעזה כתוצאה מפעילות צבאית של צה"ל אך לא טרחה לפרט לרגע אחד את מימדי הטבח שהומט על ישראל בשבעה באוקטובר. בלינקן חזר שוב אל ה"ממתק" בו מנופפת ארצות הברית מול ישראל – הנורמליזציה עם ערב הסעודית והזכיר כי זו היתה המטרה בשישה באוקטובר, הוא אף כרך שוב את כינונה של מדינה פלסטינית בתהליך המוזכר. הוא מציין כמה נורא היה הטבח וחוזר ומבהיר עד כמה חשוב שאסון כזה לא יחזור לעולם אך כאשר הוא מונה את הישגיה של ישראל בלחימה בעזה נראה כי אינו מפנים, שלא בכוונה או מתוך אינטרס ברור לסיים את המלחמה, שאנו רחוקים מהשגת מטרות המלחמה הרבה יותר מכפי שהוא מנסה לצייר בדבריו.

לאכזבתה של המראיינת, בלינקן אינו מוכן להאשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה או רצח עם אך לא שוכח לציין כי ישראל, לכאורה, לא סיפקה בשלבים מסויימים סיוע הומניטרי הולם בעזה. יש לציין כי בלינקן עסק בסוגיית הסיוע ההומניטרי לעזה מאז ימיה הראשונים של המלחמה ולכל אורכה. או אז, הוא מתפאר, שם פעמיו אל הקריה ושם, שש קומות מתחת לאדמה, איים על בנימין נתניהו שאם לא יספק סיוע הומניטרי ראוי לעזתים… יבוא שוטר, כלומר, הנשיא ביידן. בלינקן מדבר על החברה הישראלית כעל כזו שנתונה בטראומה אך גוזר גזרה שווה ומקוממת באומרו כי גם הפלסטינים "הצחים כשלג" סובלים מקשיים נפשיים דומים.

"מדוע ארצות הברית עדיין מספקת לישראל נשק?", ניסתה המראיינת להטיל אמברגו אך נתקלה בהסבר מנומק של בלינקן שהתעקש על מחוייבותה של ארצות הברית לערוב לבטחונה של ישראל ואף הזכיר לה כי ישראל אינה שוכנת במרכזה של אירופה, כי אם מאויימת נוסף על חמאס גם על ידי חיזבאללה, איראן, פרוקסי כמו החות'ים ועוד.

ואז הוטלה הפצצה. הוטלה באיחור משום שלו נאמרה בזמן אמת, כאמור, דברים היו יכולים להתנהל אחרת וההשלכות יכולות היו להיות שונות, בהתאם.

שר החוץ האמריקני בלינקן מודה: כל פעם שהפעלנו לחץ פומבי על ישראל בשלל סוגיות, כולל רפיח – זה פגע במאמצים לגבש עסקת טופים pic.twitter.com/VKAKvGxG5S

— Amichai Stein (@AmichaiStein1) January 5, 2025

"בכל פעם בו הופעל לחץ על ישראל – חמאס נסוג מהפסקת אש ומהחזרת החטופים", אמר בלינקן אמירה כמעט בלתי נתפסת שכן הוא והממשל אליו הוא משתייך, הפעילו לחץ תמידי ולעיתים בלתי סביר. מזה שנה וחצי טוען מחנה הימין בישראל כי כל לחץ שמופנה כלפי ישראל משרת את האינטרסים של סינוואר בזמנו ושל חמאס, מעלה את המחיר אותו הוא מבקש לגבות מאיתנו תמורת החטופים ומקשיח את עמדותיו. בלינקן שב והבהיר כי כאשר חמאס ראה את ישראל נתונה תחת לחץ בינלאומי – הוא נסוג. ברשתות ניכר זעם רב מצד מפגיני קפלן שהואשמו על ידי רבים בכך שעליהם דיבר בלינקן כאשר הזכיר את הפעלת הלחץ על ישראל שגרמה לנסיגת חמאס מביצוע עסקת חטופים. נחזור ונאמר, בלינקן דיבר בראיון אך ורק על לחץ בינלאומי שהופעל, יש להניח כי בעיקר מכיוונו של הממשל בארצות הברית. הלחץ שהפעילו ומפעילים המפגינים שקוראים "עסקה עכשיו!" ו"בכל מחיר!" סביר שמביא לאותה נסיגה של חמאס, אולם, כאמור, לא עליו דובר בראיון.

מתי הבינו בלינקן וממשל ביידן כולו כי האסטרטגיה הזו מרחיקה את החטופים משובם? האם הבינו בזמן אמת ואף על פי כן התנהלו כפי שהתנהלו? האם ציין כי היו פעמים בהם נציגים אמריקאיים אמרו דברים שונים לחלוטין לעמיתיהם הישראליים מאשר אלה שנאמרו בפומבי כדי להקשות על יחסיה הבינלאומיים של ישראל עם מדינות אחרות? האם יש עוד סכינים שמתכוון ממשל ביידן לנעוץ בלבו של עם ישראל בטרם יפנה את מקומו?

בלינקן מודה כי חמאס שאף לראות את הקונפליקט מתרחב אל עבר איראן, חיזבאללה ושחקנים נוספים ומציין כי משום כך, כאמור, ארצות הברית מספקת נשק לישראל אך ציין בנוסף, כי היא דואגת לכך שהקונפליקט לא יתרחב גם באמצעות מסלולים דיפלומטיים.

ואז מוטלת פצצה שניה בדמות האשמה של מזכיר המדינה היוצא כלפי ישראל על כך שלעיתים נהגה באופן שהיקשה על השבת החטופים אך מיד מסייג ואומר כי אי אפשר שלא למצוא הגיון בצעדים שנקטה, על אף שהשפיעו, כמו למשל חיסול סינוואר שהיה הגורם היחיד שקיבל החלטות בחמאס. בהבלחה מפתיעה למדי משתומם בלינקן על שתיקתו של העולם – מדוע אינו מגנה? מדוע אינו פועל להפסקת הסבל? מדוע אינו מפעיל לחץ על חמאס? השאלות הקשות האלה שהיה עליו לזעוק מעל כל במה מאז השבעה באוקטובר נותרות בחלל בו התקיים הראיון ובלינקן מסכם את דבריו בסוגיה האזורית כאשר הוא מזכיר שוב את חשיבותו של תהליך הנורמליזציה עם ערב הסעודית ואת הקמתה של מדינה פלסטינית. מבחינת הממשל הישראלי שנראה כי הוא נושם לרווחה כאשר הוא עומד להפרד ממזכיר המדינה, נראה שהתהליך הראשון שהוזכר – לא קריטי שיקרה, ואילו השני – קריטי שלא יקרה. מתוך כך, יש להניח כי לא יירשמו התקפי געגועים מהותיים או בכלל, לאחר סיום כהונתו.

התקשורת בישראל בחרה כדרכה בלא מעט הזדמנויות ללבות אש ולהרחיב את הקרע בחברה הישראלית כאשר לא התעקשה להזים את ההאשמות שהופנו, כביכול, כלפי המפגינים בעד עסקת חטופים והניחה לוויכוח הציבורי להתלקח. גרוע מכך, היא עטה כמוצאת שלל רב על הביקורת שהופנתה על ידי בלינקן כלפי ראש הממשלה נתניהו. האפשרות לנגח את נתניהו באמצעות הראיון ולהציגו כנזוף וכחלש קסמה לחלק מערוצי התקשורת יותר מאשר מתיחת ביקורת נוקבת והכרחית על בלינקן ועל ממשל ביידן שנהגו בזמן אמת בחוסר אחריות כלפי החטופים בפרט וכלפי ישראל בכלל. היה על העיתונאים ועל הפרשנים בישראל לצאת כנגד ה"וידוי" המאוחר של בלינקן ולדרוש להבין מה עמד מאחורי הדרך בה בחר ממשל ביידן לנהוג ולא פחות מכך, מה עומד עתה מאחורי ההחלטה לומר את הדברים מפורשות.

האם ביקש אנתוני בלינקן להכות על חטא לקראת פרידה או שמא הבין כי בעוד מספר ימים יעלה ממשל טראמפ ויגלה לכולם כיצד התנהלו הדברים באמת בין מדינת ישראל לבין "ידידתה הגדולה בעולם"? מה הביא את מזכיר המדינה היוצא לומר דברים שפוגעים בתדמיתה של ארצות הברית – גם מעצם תוכנם וגם בשל העיתוי בו בחר לומר אותם. יתכן כי לא נדע לעולם מה הניע אותו לדבר בגילוי לב שכזה. אולי בכלל בחר "לשרוף את הכל" ו"אחרינו המבול". הדבר החשוב ביותר שיש ללמוד מהראיון הזה הוא לקח להתנהלות עתידית מול ממשלים דמוקרטיים שיקומו, אם יקומו, בארצות הברית ואולי גם מול הרפובליקנים שעומדים כעת בפתח הדלת.