מאה עמודים של שבחים לחיל האוויר, לסייבר ולחלל – אבל צבא היבשה, שנושא בעיקר נטל הלחימה מאז 7 באוקטובר, כמעט ולא מוזכר
התאריך שבו פורסם דוח ועדת נגל, שנועד לבחון את ״תקציב הביטחון ובניין הכוח״ היה ה6 בינואר 2025. אבל מבחינת התוכן שבו, הוא היה יכול גם להתפרסם ב-6 באוקטובר 2023. זהו דוח שכולו שיר הלל לקונספציה, שבחים לסייבר, לחיל האוויר ודיבורים על הצורך של צה״ל להתפתח בחלל, אבל נעדר ממנו אולי המרכיב הכי קריטי שהתברר בשנה האחרונה: היבשה.
ואני מתכוון לזה במובן המילולי ממש. המילה ״יבשה״ מופיעה בלמעלה מ-100 עמודי הדוח 5 פעמים בלבד, כאשר 4 מתוכם נוגעים ל״חימושי יבשה״ והאזכור החמישי עוסק בתיאור כללי של אופן קבלת ההחלטות לגבי מבנה הכוח. אף אחת ממסקנות הדוח ומהפרקים שבו לא עוסקים בבניין הכוח ביבשה. היקפי הכוחות, גודלם, הרכבם, הרכש הנדרש עבורם. כלום.
מטוסים, טילים, מחשבים, לוויינים? הדוח מלא בזה. טנקים, נגמשים, תותחים, לוחמים? את זה תחפשו במקום אחר. אולי בשטחי האימונים של צאלים, שם מתגייסת כעת אחת מחטיבות החי״ר לסבב של עוד 60-70 יום בעזה. האנשים השקופים של דו״ח נגל.
במובן הזה, דו״ח נגל חוטא לתפקידו העיקרי. זהו לא דוח ביקורתי על בניין הכוח של צה״ל בשנים האחרונות והמלצות על שינוי, אלא חותמת גומי על צורת החשיבה, דרכי הניתוח והפרוצדורה הביורוקרטית שהובילה אותנו עד לכאן.
נקודת המוצא בדוח, הוא תרחיש הייחוס, כלומר – האיום הרלוונטי לביטחון המדינה שמולו יש להיערך. זו הנקודה הקריטית ביותר בבניין הכוח, שכן התיאור המדויק שלו משפיע על שאר הדברים. מחברי הדוח משתמשים במלל רב בניסיון להציג שינוי והפקת לקחים בעקבות ה-7.10 (לעבור מ״הכלה להתקפה״ וכדומה) אבל בכל הפסקאות המעשיות, שמהן הם גוזרים המלצות מעשיות לבניין הכוח, הכשל התפיסתי בולט מאוד, כך למשל מוצגת מסקנתם העיקרית מהמלחמה:
״המציאות האסטרטגית ההולכת ומתהווה בחלוף יותר משנה של מלחמה משנה את המאזן בין מעגלי האיום הצבאי על מדינת ישראל. הפגיעה העמוקה בחמאס ובחיזבאללה והתמוטטות סוריה, יצרו מציאות בה האיום הצבאי הסדור ברצועת עזה לא קיים בצורה בה היה לפני המלחמה. שינוי זה, לצד ההצלחה המשמעותית בחזית לבנון, הפגיעה העמוקה בחיזבאללה והתמוטטות המשטר בסוריה, מצמצמות, לפחות זמנית, את רמת האיום הצבאי על ישראל במעגל הראשון״.
אם הטיעונים האלה נשמעים לכם מוכרים זה לא מקרה. שנים שמענו שהחיזבאללה מוחלש כי הוא עסוק במלחמה בסוריה, ושהחמאס מורתע ומה לא. כל פעם ההצדקה אחרת, אבל המסקנה דומה: לא צריך צבא יבשה. שימו לב. לדעת מחברי הדו״ח, האתגר העיקרי שצה״ל צריך להתכונן ולבנות את כוחו למולו הוא מה שנקרא ״המעגל השני והשלישי״: עיראק, איראן ותימן. והמשמעות ברורה:
״אמירה זו מצריכה בחינה של מבנה וארגון צה״ל בכל מה שקשור להתמודדות עם המעגל השני ועם המעגל השלישי, בדגש על תחומי המודיעין והיכולת ההתקפית״.
המסקנה של הדו״ח, למי שלא הבין עדיין, היא הפוכה מכל מה שהייתם מצפים. לא רק שלא צריך להשקיע עוד בבניין הכוח ביבשה וחיזוקו, אלא להיפך, נדמה שלדעתם מחברי הדו״ח בצה״ל השקיעו בזה אפילו יותר מדי (!) זה לא יאומן, אבל זה מה שכתוב, שחור על גבי וועדה:
״נדרשת אם כן אבחנה טובה יותר בין תמהיל הכוח שייעודו לחימה בחזיתות הקרובות, קרי צבא היבשה המתמרן, לבין תמהיל הכוח שיוקדש ברובו למערכה במעגלים הרחוקים בעיקר מול איראן״.
כן, כן. קראתם נכון: תמהיל הכוח יוקדש ברובו ל״מעגלים הרחוקים״. ואם זה לא ברור לכם, הנה עוד:
״צה״ל עומד בפתחו של אתגר בקנה מידה היסטורי, הוא נדרש להשתנות. מצבא שהשמיד צבאות טרור על גבולותינו, לצד פעילויות מב״מ וסיכול במעגלים רחוקים, הוא נדרש לבנות כח הממוקד בעיקר בבלימת מעצמה אזורית ואגרסיבית בדמותה של איראן, המצויה במרחק 1500 ק״מ ויותר מישראל, ואיומים נוספים״.
במילים אחרות, לא רק שלא צריך לחזק את צבא היבשה, שבשנה האחרונה נעשה ברור כמה חמור היה מצבו, גודלו והמוכנות שלו, אלא להיפך: צריך לשנות את המוקד עוד יותר ולחזק אפילו עוד את הזרועות האחרות:
״נדרשת תפיסה שלמה המעצבת מחדש הנחות יסוד לביטחון הלאומי וארגונו מחדש של צה״ל. כל זאת, על מנת לאפשר למודיעין ולחיל האוויר, יחד עם כוחות מיוחדים, מרכיבי הג״נא, תקשוב וסייבר, להעביר את מרכז הכובד למעגלים רחוקים״.
זה כמעט לא נתפס שמילים כאלה נכתבות בכלל, ועוד על ידי וועדה שאמורה להיות מקצועית ורצינית. השנה האחרונה לימדה אותנו שזה בדיוק היה הכשל שלאורו בנו את כוחו של צה״ל במשך שני עשורים לפחות: צמצום צבא היבשה הוביל לכך שצה״ל הגדול לא היה יכול להתמודד אפילו במלחמה בשתי חזיתות מול ארגוני טרור, שלא לדבר על מוכנות להדוף איומים חמורים יותר. אבל נגל ואנשיו רוצים ״להעביר את מרכז הכובד״ למעגלים הרחוקים, כאילו מרכז הכובד של צה״ל לא נמצא במעגלים האלו כבר יותר מ-20 שנה.
מר נגל, לא נשאר כבר מה להעביר למעגלים הרחוקים האלה. הכל הלך מזמן. איזה ״מרכז כובד״ יש בצה״ל שהוא לא במטוסים וקיברנטיקה? התומ״תים המתפוררים הם ״מרכז כובד״? טנקים בלי חלפים זה ״מרכז כובד״? לוחמים שעשו 300 ימי מילואים זה ״מרכז כובד״? מה עוד אתם רוצים לקחת מהם כדי להעביר לטייסות ולחמ״לים?
הכשל הזה חוזר על עצמו לכל ארכו ורחבו של הדו״ח, ברמה בלתי נתפסת כמעט. הדו״ח מלא במלל תקפני על מעבר ל״תודעת התקפה״ ואימוץ תפיסות של ״עומק קדומני״ בשטח האויב ורטוריקה לוחמנית מסוגים שונים, אבל בכל ההמלצות המעשיות הוא המשך הקונספציה באמצעים אחרים. הנה למשל ההתייחסות היחידה בדוח לאוגדה המתמרנת:
״במרכז התמרון הקרקעי, שברוב המקרים אין לו תחליף לשם השמדת יכולות האויב, עומדת האוגדה המתמרנת ויש לחזק אותה״ זה משפט יפה לכל הדעות. אבל איך לחזק אותה? בטנקים? בסד״כ חי״ר? הייתם מתים: ״הוספת יכולות אינטגרליות של מודיעין, אש אוטונומית, הנדסה, רחפנים ועוד״.
באזכור נוסף מוזכרת ״האוגדה הרב מימדית כעוצבת היסוד בכוח המתמרן של צה״ל״ אבל גם שם מה שמוגדש הוא לא הלוחמים ואמצעי הלחימה היבשתיים של האוגדה, אלא ״הקישוריות הגבוהה לגורמי האש והמודיעין בזמן אמת״.
כלומר עד שהיא כבר מוזכרת, האוגדה המתמרנת תזכה לתגבור של האמצעים הטכנולוגיים והאוויריים שמשרתים אותה, ולא במבנה הבסיסי ובאמצעי הלחימה שלה.
בפרק שמוגדר כעוסק ב״שינויים ארגוניים מומלצים במבנה צה״ל״ אין שום דיון על מבנה כוחות היבשה, מספר האוגדות והחטיבות הנדרשים לצה״ל, תפיסת ההפעלה של צבא היבשה וכל דבר אחר שנוגע למי שבסופו של דבר עומדים במרכזן של מלחמות: האנשים, בשר ודם, שמפעילים מכונות מלחמה בשטח האויב עצמו. זה הכל מובן מאליו שאין צורך לדון בו, לבחון אותו, להתייחס אליו ובוודאי שלא להשקיע בו משאבים. במקום זאת, הפרק מלא בהתבוססות בקונספציה.
אלו השינויים הנדרשים, ותתאפקו לא לצחוק:
״התאמת מבנה צה״ל למערכה בסייבר (הגנתית והתקפית)״.
״התאמת מבנה צה״ל לפעולה בחלל״.
״הסדרת המבנה הארגוני למיצוי הרציפות התפקודית והתשתיות בתת קרקע״.
״בניית מערך תהליך ניהול סיכונים מקצועי ועצמאי כקו שני״.
זה הכל. אלו השינויים ה״מבניים״ בצבא. גם כשמדובר על סדרי כוחות, האזכור היחיד בדו״ח הוא ל״הרחבת הסד״כ האווירי – המלצה לרכש מטוסי קרב ומסוקי סער״, כאילו היה צריך להקים וועדה ולהדפיס ניירות בשביל להמליץ לצה״ל לעשות דברים כאלה.
באופן כללי זהו דו״ח בירוקרטי, מערכתי ומתיש. הוא עוסק עד בלי סוף במיני ״תהליכים״ ודן בהקמתן ״מנהלות״, ״מערכים״ ו״דירקטיבות״ – אבל הרבה מהות אין. זה לא הדיון הציבורי שישראל זקוקה לו לאחר המלחמה הזו, ובוודאי שאלו לא המסקנות המצופות.
דו״ח של המערכת, למערכת
כשבוחנים את עבודת הועדה והרכבה, זה לא מפתיע. כדי לגבש את מסקנותיה הוועדה פגשה אנשים רבים, בתהליך שאנשים רגילים יקראו לו ״מחקר״ אבל הם קוראים לו ״טעינת ידע״. ונחשו את מי הם פגשו? את אנשי המערכת, רובם שימשו בתפקידם עוד לפני ה-7.10 ואחראים במידה רבה על כשלי המלחמה. הדוח מפרט את שורת המפגשים הללו.
סגן הרמטכ״ל אמיר ברעם נתן להם ״תמונת מצב אסטרטגית ומודיעינית ראשונית״. יחד עם ראש אגף תכנון אייל הראל, הוא הציג את ״תרחיש הייחוס הכללי״ ואת ״תמונת המצב של היערכות צה״ל למול תרחיש הייחוס״, ויחד עם ראש אגף המבצעים עודד בסיוק הוא הציג את ״תפיסת ההפעלה של צה״ל, מוכנות וכשירות צה״ל – תכניות המלחמה״
ראש אג״ת אייל הראל הציג בפניהם גם את תכנית העבודה של צה״ל ואת התכנית הרב שנתית. הם שמעו גם את מפקדי הזרועות: מפקד חיל הים, חיל האוויר, ראש אמ״ן, מפקד זרוע היבשה ועוד; ונפגשו עם שלושת מפקדי האוגדות הסדירות במלחמה: דן גולדפוס, איציק כהן ודדו בר כליפא, ושמעו את ״סקירת הרמטכ״ל״ מפי הרצי הלוי.
הם פגשו עוד בכירים בתעשיות הביטחוניות ובגופי האוצר, אבל זהו בסיס ״טעינת הידע״ של הוועדה בכל מה שקשור לעניינים האסטרטגיים העיקריים. מהפגישות הללו, ומעט פגישות עם גופים אזרחיים, הוועדה גזרה את המסקנות שלה. אלו כולם אנשי מערכת בכירים, רבים מהם שימשו בתפקידים הללו או מקבילים להם לפני פרוץ המלחמה, והם נושאים באחריות על יצירתה ותחזוקה של הקונספציה.
וזו האמת המרה: הוועדה שנועדה לבחון באופן ביקורתי את בניין הכוח של צה״ל, לא טרחה לדבר עם איש מלבד מי שאחראי על העניין הזה בעצמו ונושא באחריות לכשלונו. הם לא תיחקרו באופן עצמאי קצינים אחרים במערכים הללו, כמו ראשי ענפים וכדומה שעשויה להיות להם עמדה עצמאית; הם לא שוחחו עם קצינים לשעבר בעלי חוש ביקורת, ביקשו לקבל סקירות חלופיות או חומרים אחרים.
אבל חמור מכל, הוועדה לא נפגשה עם השדרה הרחבה של אנשי מילואים בכירים ומנוסים שמכירים את המערכים הללו היטב במשך שנים ארוכות. מדובר באנשים רציניים ומקצועיים שיש להם פרספקטיבה והבנה מעמיקה של צה״ל והמערכת הבטחונית, ואין להם אינטרס אישי בשימור תפיסותיה.
אני יודע זאת כי נפגשתי בעצמי עם לא מעט מהם במהלך הכנת סדרת התחקירים שפרסמתי באתר ׳מידה׳. אבל הוועדה של נגל לא חשבה שכדי לספק מבט ביקורתי על עבודת המערכת חשוב להסתכל גם מחוץ למערכת. הם נותנים לבכירי המערכת להציג, להצדיק ולחפות על עצמם. שערורייה שאין כדוגמתה.
הם כמעט מודים בזה במפורש. מטרת המפגשים הללו הייתה ״על מנת להבטיח הבנה מעמיקה של הסיטואציה ושל הקונטקסט הרחב שבו פועלים אנשי המקצוע״. הם לא מגיעים על מנת לבחון את תפקודם של אנשי המקצוע, לבקר את החלטותיהם או לבחון חלופות לקונספציות של המערכת. לא ולא. את זה תצטרכו לחפש במקומות אחרים. הם הגיעו ״להבטיח הבנה מעמיקה״ של אנשי המקצוע. פעם היו קוראים לזה כסת״ח.
העבודה של וועדת נגל משולה לכך שבמשפט פלילי יגיע רק צוות ההגנה ויעידו רק עדי ההגנה. לתביעה, לביקורת, לטענות הנגד, לחשיפת הכשלים – לכל אלו אין ביטוי. אתם יודעים מה? במקרה הזה אפילו אין שופטים. נתנו להגנה לכתוב גם את פסק הדין.
איך מחברי הדו"ח שכחו שצה"ל צריך להחלחם בהתחממות הגלובלית?!
מה שצריך טראמפ לעשות לאור כל התגובות של הערבים ושל הפרסים זה העברה טוטאלית ללא יוצא מהכלל של כל ה" בלתי מעורבים "כאילו כזה כאילו,אל מחוץ לכל שטח הרצועה,להקים בסיס בכל שטח הרצועה לחיל האוויר לחיל הים לחיל היבשה לנחתים וליצור בכך מערך כוח אמריקאי שנמצא ברצועה בקטאר ובשאר המקומות בהן נמצא הצבא האמריקי במזרח התיכון.הגדלת הנוכחות האמריקאית במזרח התיכון ובעיקר בעזה במקום החאמאס וה " בלתי מעורבים " כאילו כזה כאילו,תאלץ את תורכיה פרס סוריה לבנון ירדן סעודיה תימן מצרים לוב אלג'יריה להרגע ולהרגיע
את עצמן.הבילסטיזים באיו"ש יירגעו מאוד לאור העברת " הבלתי מעורבים " כאילו כזה כאילו לאוסטרליה לדרום אפריקה ולשאר מדינות שיסכימו ליישבן בהן.ארה"ב עשתה כל זאת אחרי מלחמת העולם בגואם באוקינוואה באיי הבתולה האמריקאית בקריביים בפוארטו ריקו ובעוד מקומות באוקיינוס השקט וכולם חיים בשלום ובבטחון בעיקר כשסין ובריה"מ( = רוסיה )לוטשות עיניים לכל מקום על הגלובוס.מקווה שמישהוא לוחש לטראמפ את הרעיון הזה כדי להבטיח שארץ ישראל תעבור למוד שלווה(לא תרדמה כמו ערב הטבח)לשנים הרבה.
אני חושד שהייתה לכאורה בגידה בשביעי לאוקטובר, ולבכירי חמס יש הוכחות. הם הודיעו לשב״כ שניסיון לשחרר את החטופים יוביל לפרסום ההוכחות.
לא חוקרים מי "בישל" את הסרטון. המחבל בכלל לא היה במעצר בזמן שנטען. מדוע לא חוקרים דובר הפרקליטות, לכאורה, שטען שראה את המקור. אין מקור הסרטון מזויף. מדוע עצרו באלימות קשה את חיילי כוח מאה. למה גיבור מעונה קשות במרתפי השב"כ והמרגל מקבל יחס מעודף. למה לא חוקרים את היועצת שמנעה הגדרת מלחמה ובכך מנעה מחיל אויר להגיב את שאחרוני האזרחים נחטפו ונשרפו ונאנסו. ניסו לרצוח את ראש הממשלה עם פצצות זרחן, ונעשה מעט מאד. מאיימים על החייל שחיסל את משתף, הפעולה, לכאורה, סינאוור, וראש השב"כ לא עושה כלום. מנדלבליט וגלנט מזהירים מנפילת השב"כ. נפילה ממי ולמי. ממחאת קפלן וביידן לעם ישראל, כפי שמשוקף בבחירות בכנסת.
יש להניח שההסתרה מנתניהו הייתה מתוך הזדהות עם הסרבנים שהצהירו ברבים שגם בעת חירום ימשיכו לסרב. והרי כך היה למשך כ-8 שעות ויותר לאחר הפריצה כשצהל לא פעל להגן על יישובי עוטף עזה, על חוגגי הנובה, ולא ניסה למנוע את החטיפות
אני חושב שחבל אין שום לקחים ממלחמת רוסיה אוקראינה, ומההפלה של שלטון אסד.
החשיבות של המזלטים והחימוש המשוטט בלוחמה הקרקעית והכלים האוטונומיים, ביחס לירידה בחשיבות של חיל האוויר.
מציאת פתרונות לגילוי מנהרות והשמדתם.
מה יקרה אם המורדים האיסלמיסטים מסוריה יתקפו את ישראל באמצעות טויוטות ומזלטי תקיפה מתוצרת טורקית? לא בטוח שלצהל יש פתרון טוב לכך.
צהל ממשיך להוציא הון על מטוסים חמקנים, כשברור שיש כבר פתרון טכנולוגי שמבטל את החמקנות. לא ברור למה לא להסתפק במטוסים זולים יותר למטרת נשיאת פצצות כבדות וחודרות בונקרים, במקום להפציץ בנינים בעזרת מטוסים יקרים.
כל פעם מחדש אני נדהם מכמה האנשים הכביכול הכי רציניים במערכת הם בעצם כל כך רדודים וכמה האג׳נדה שלהם בורחת החוצה בכל מה שהם כותבים.
הם בעצמם יודעים שזה גיבוב חסר תוכלת.
מדהים. כמה זמן עוד עוד ימשיכו להתייחס אלינו כאל בבונים חסרי דעת ? למי יש הערכה אמיתית איך יוצאים מהמצב הבלתי נתפס הזה שבו קבוצות בחברה הישראלית פשוט לא מחשבנות לשום דבר ורק לוקחות ולוקחות ולוקחות ומצפות שכולם ישתקו ויגידו אמן?
אני לא מבין איך הגיון בסיסי כבר לא מצליח לעשות את העבודה. ולא משנה מה נגיד אנחנו תמיד הפיתה בסוף.
בעיה.
תקרא את תגובה 7 להלן שמסבירה את שורש הבעיה באופן מוצלח (גם אם מרוח) ביותר.
גילוי נאות: אני לא כתבתי את תגובה 7 ולא מכיר את מי שכתב אותה.
שלום עקיבא. חסר ניתוח פוליטי של הקמת הוועדה ואיך יתכן שהממשלה הקימה וועדה שבסופו של דבר מחזקת את הקונספציה הקיימת
שילוב של לחץ ציבורי והעובדה שעדיין רוב הציבור מאמין שהמערכת צריכה להיבדק על ידי מי שעברו את הסינונים ושטיפות המח שלה.
בעידן הרחפנים כל כח קרקעי יהיה בשר רחפנים תוך שניות.
ולכן כל כח אפילו פלוגה צריך להיות מיקרו-צבא עם חיל אויר לתצפית וסיוע ארטילרי, נמ, ארטילריה, לוגיסטיקה, ל"א
למה בדמוקרטיה יש בחירות חוזרות?
ואיך זה בדיוק קשור לנושא המאמר? אז כל דבר בתורו. קודם על השאלה הראשונה: למה באמת, יש לחזור על הבחירות מדי פעם? או ליתר דיוק, מה היתרון בכך? מה בדיוק זה נותן, בעצם?
אז קודם כל, התשובה הנפוצה תהיה – הבחירות נחוצות ע"מ לבחור מבין המועמדים, את נבחרי הציבור. אך זאת לא בדיוק השאלה. השאלה היית, למה הבחירות חייבות להיות *חוזרות* (מדי פרק זמן כלשהו)?
ועל מנת לחדד שאלה זו, נגיד כמה מילים על החלופות. השאלה היא בעצם, מדוע תפקיד נבחר ציבור, צריך/חייב להיות מוגבל בזמן. אז מה החלופות, בעצם? בגדול, זו חלופה אחת – מרגע הבחירה, עד (נניח) יציאה לגמלאות, את/ה נבחר ציבור.
מה? אם נבחרת בבחירות דמוקרטיות, אחרי נניח 15 שנים, אתה כבר לא נבחר ציבור? רק עד 4?
אם בבחירות ניתן לבחור, רק למקומות שהתפנו, זה כבר לא בחירות?
מה שאני מנסה לומר, זה שתפקיד נבחר ציבור, מעצם הגדרתו – מדבר על הדרך בה קיבלת את התפקיד. זה מגולם אפילו בשם התפקיד! כלומר, כן – אם נבחרת בבחירות דמוקרטיות, אתה נבחר ציבור, גם אם אתה מכהן 40 שנים בתפקיד.
אז למה בעצם, יש בחירות חוזרות במשטר דמוקרטי? (ואיך זה קשור לעניינינו? אם כי, אני משער שאתם כבר מתחילים לנחש מה הסיבה)
אז הממהרים לענות, ימהרו כנראה לטעון – ככה זה התקבע. רענון שורות וכל זה.
אך זו רמה, שאינה מספיקה לדיוניינו. מדוע? קל להמחיש זאת, אפילו באמצעות שאלה פשוטה – נניח וקיים משטר, בו נבחרי ציבור אכן מתמודדים בהליך בחירה דמוקרטי, אך מרגע בחירתם/ן – מתמנים לתפקיד זה, לכל חייהם (עד היציאה לגמלאות, בעצם). האם שיטת המשטר במקרה זה, הנה דמוקרטיה?
אז התשובה היא – לא!
ומדוע זה כך, זו סיבה שהתשובה לשאלה הזו, קשורה לנושא המאמר שלפנינו.
אז קודם כל, למה לא? הרי, יכולות להיות אינספור סיבות, מדוע זה כך. אולי אפילו, זה קרה במקרה. לא לכל דבר הרי, יש סיבה עמוקה, מהסוג שניתן לכתוב עליה הררים של ניירת. אך כפי שאתם כנראה מבינים, יש דווקא סיבה עמוקה מאוד, אשר מאוד קשורה לעניינינו!
קודם כל נציין, שאכן יש במדעי מדינה דברים, שסיבתם היסטורית. ככה עשו את זה במשך שנים וזה לא משהו שחשוב לפענח. אך יש גם דברים, אשר גם את היו תחילה היסטוריים – הקדישו אנשים חכמים רבים, זמן רב ליקור אותם והגיעו למסקנה שחשיבותם עילאית. לפיכך, אף פעלו להשריש נורמות אלה, לשפרן ולהצביע על חשיבותן!
אז על מה אנחנו מדברים, בעצם?
על מנת להבין זאת, הדוגמא הטובה ביותר יהיה ארגון גדול והירארכי, אשר 99.999% מהמינויים בו, נעשים ע"י בכירים יותר מהתפקיד שהתפנה (גם בפירמה עסקית, הדירקטוריון ממנה תפקידים בודדים). מישהו אמר צבא? אם כי, זו מנת חלקו של *כל* ארגון גדול
הצבא אגב, זו עדיין דוגמא מצוינת, כי להבדיל מחברה אזרחית – גם המועמדים לתפקידים בכירים (המקבילה למינויים בידי דירקטוריון לעיל), בעצם באים גם הם בהגדרה, מתוך הארגון עצמו. (הממשלה יכולה למנות מוחמד מהרחוב לרמטכ"ל?) למה זה חשוב? כי זה אומר שבאמצעות שליטה על מינויי הקצונה הזוטרה, קןבעים לבסוף – מי יוכל ביום מן הימים, להתמודד לתםקידי אלוף ומעלה (בחברה אזרחית, לפחות המנכ"ל יכול בתיאוריה, להגיע מחוץ לארגון)
אך למה זה חשוב לעניינינו? על איזה דבר בדיוק, בהתנהלותם של ארגונים הירארכיים גדולים, אני רוצה להצביע?
אז התשובה פשוטה מאוד: עצם ההירארכייה קובעת, שמי שיקודם ובמיוחד יגיע לראש/קרוב לראש הפירמידה, יהיה בהכרח מועמד, אשר אינו קורא תיגר על המערכת!
תניחו שאתם מנכ"ל ואתם צריכים לבחור מי המועמד, שיאייש את תפקיד הסמנכ"ל לצידכם/ן. מה הסיכוי שתבחרו מישהו, אשר בכל הזדמנות טוען שאתם טועים בהכל?
באמת צריך מחקר אקדמי של מאות שנים, כדי לבסס את הנקודה לעיל?
אך מה הקשר לבחירות חוזרות?
אלמנטרי: נניח שכל השדרה הניהולית של ארגונכם, מאמינה שהחמאס מורתע. אך אתם נגדת, אשר מאמינה, שהחמאס עומד לתקוף איפשהו סביב נובמבר. מה האפשרויות שלכם?
כאשר אתם נגדת בחיל, אשר מנהלו הבכיר ביותר חוזר לישון מבלי לעדכן את הדרג המדיני בליל ה-6.10.23, כנראה שלא רבות.
אך נניח שאתם פעילי פוליטי צעיר וכריזמטי, אשר בשנות ה-90 של המאה הקודמת, אינו מאמין שרצחנות ערבית היא שלום. שנרצחים, אינם/ן "קורבנות השלום" (יהי זכרם/ן ברוך) ונאום יוהנסבורג של ערפאת, אינו נועד לאוזניו של חמאס בלבד. מה האפשרויות שלכם אז?
אז התשובה אלמנטרית: אתם מתחילים לדבר, לנסות לשכנע אנשים וככל שאתם מתקדמים, יותר ויותר אנשים אומרים לעצמם "רגע, הבחור הזה צודק." וכפי שאתם כבר וודאי מבינים, הצבעתם תסלק את כנופיית אוסלו מהשלטון.
בעצם, מה שאני רוצה לומר – זה שקיבעון מחשבתי, בלתי נמנע בארגון גדול והירארכי! זו אינה "הפתעה" וגם אם יש פה ושם "אופוזיציה", היא תצוף רק אחרי מחדל 73 או מחדל 23!
לפני זה, "מי את שתיקבעי שחמאס עומד לתקוף אם, אני ראש מחלקת המחקר, זה שאליו זורמות כל הידיעות – קובע אחרת? כולה נגדת". לא באלה מילים כמובן, את הרעיון ברור.
קיבעון מחשבתי או אחדות דעים או קראו לזה, איך שאתם רוצים, בארגונים המנוהלים לא ע"י מלאכים אחא אנשים – זה לא bug, זה feature.
מצער, בלתי רצוי, אך בכל זאת – לא באג, פיצ'ר.
אז למה זה חשוב לעניינו – מכיוון שלא נדרש תואר 5 בניהול ארגונים, כדי להסיק לבד את מה שכתבתי. הבחירות כפי שאתם כבר מבינים, היו רק דוגמא. דוגמא מצוינת (לא כי אני כתבתי אותה אלא מהסיבה הפשוטה, שאנחנו משווים רשות שלטונית אחת לאחרת).
מה שבעצם חשוב אם כך, לעניינינו – זה שבהנחה שעקיבא ביגמן צודק (ואין לי סיבה לחשוד שלא, בזכות הרקורד שלו כאן באתר – פשוט לא בדקתי את הנושא עצמאית) ואנשי הועדה אכן "טענו ידע" מאנשי המערכת בעבר ובהווה בלבד – להגיד שזהו "דו״ח של המערכת, למערכת" זהו עוד נוסח מהעדינים ביותר שניתן למצוא.
לסיכום, כל הנימוקים שלי ברורים כשמש. אחדות מחשבה בארגון הירארכי, בו קידומך נקבע ע"י העומדים (ניהולית) מעליך – זו עובדה ידועה וברורה כשמש. במצב זה, לא לפגוש לפחות מספר זהה של "מקורות ידע" מחוץ למערכת הבטחון, למספר אלה ששירתו בה – זו אכן טעות קולוסאלית אשר למרבה הפלא (או שלא) מצביעה גם היא לבדה, על הקיבעון.
בשלב הבא ממליץ לאנשי הועדה, לבחון האם הימורים חוקיים בישראל, פוגעים או משפרים את מצב השכבות החלשות באוכלוסיה בישראל – ולראיין לשם כך, רק את נציגי מפעל הפיס.
(הערה: אין באמור לעיל לקבוע שמפעל הפיס פוגע במי בישראל. המטרה היא אנלוגיה בלבד, למי ש"לא הבין").
הבנתי שיש גם נושא תקציב. האם עקיבא בדק כמה אחוז מהתקציב השנתי מיועד לצבא היבשה ?
נגל התראיין היום – 9 בינואר 2025 – אצל יעקב ברדוגו בערוץ 14. הוא אמר שם דברים אחרים ממה שנאמר כאן. כמו למשל, בעניין צבא היבשה. כך אני התרשמתי. כדאי לשמוע את הניתוח שלו.
למה התקרים המעולים הללו לא מוצגים בערוץ 14
כמו שעושים ערוצים אחרים, עובדה ושות?
מה קורה לכם בתחום המדיה של הטלויזיה?
חשוב מאוד להעביר את זה למדיה הזו
קצת אפקטים )משהו שיקרא מהתחקיר בפאטוס, סאונד מרשים,
עריכה טובה, ואין מי שלא יצפה בזה
כל כך הרבה כוח ואפקט יהיה לזה.
חבל
חבל חבל
אף ערוץ לא ישדר את זה.
במשך עשרות שנים צה״ל קיבע בתודעה הציבורית תפיסה מעותת שאומרת שביקורת על מערכת הבטחון חייבת לבא רק מאנשים שעברו את הסינון של המערכת עצמה.
כך נמנעים מאנשים שחושבים לגמרי אחרת.
רואים את זה במערכת הפוליטית שאובססיבית לשרי בטחון מתוך המערכת(השוו למשרד האוצר למשל) וגם בתקשורת, בה רק בתחום הבטחוני מביאים את ותיקי המערכת(השוו למשל לתחום המשפטי בו כל אדם שעבר את מבחני הלשכה וחי כמה עשרות שנים הוא פרשן לגיטימי).
וכמובן שכשאין ביקורת אמיתית, הריקבון חוגג.
לא צריך להסביר איך ההגיון ההזוי הזה הוביל לשיטת העבודה של הועדה המתוארת במאמר.
אפילו לערוץ 14 אין את הביצים לערער על ההנחה הזו וחבל.