אוסטריה: ממשלה בראשות 'מפלגת החופש' טובה או רעה ליהודים?

ההתפתחויות הפוליטיות הדרמטיות באוסטריה טלטלו את המערכת הפוליטית: קריסת המו"מ להקמת ממשלת ימין-מרכז-שמאל והתפטרותו של הקנצלר הנוכחי, קרל נהאמר. התפטרותו מהנהגת המפלגה השמרנית סללה את הדרך להפקדת מנדט להקמת ממשלה בידי מפלגת הימין הריבוני, "מפלגת החופש" – לראשונה בתולדות הרפובליקה האוסטרית השנייה. מהלך זה עורר מחדש את השאלה הפבלובית: האם זה טוב או רע ליהודים, וכפועל יוצא גם לישראל? עם זאת, השאלה שהיה צריך לשאול היא האם היהודים וישראל הכינו את עצמם לאפשרות שמפלגה שהם מחרימים מזה עשרות שנים תגיע לשלטון באוסטריה והאם לא היה ראוי לעשות הערכה מחודשת של גישת החרם הזו?

שורשים נאציים: הרקע להקמת מפלגת החופש

'מפלגת החופש' האוסטרית היא מפלגה בעלת עבר בעייתי ביותר. היא הוקמה בשנות החמישים של המאה העשרים, עשור לאחר תום מלחמת העולם השנייה, על ידי שלוש קבוצות עיקריות: נאצים לשעבר שלא השתלבו בשורות שתי המפלגות הראשיות – הסוציאל-דמוקרטית ו'מפלגת העם' השמרנית; לאומנים גרמנים שדגלו בסיפוחה של אוסטריה לגרמניה ויצירת 'גרמניה גדולה'; ולאומיים-ליברלים. במדינה שבה שלטו לאחר מלחמת העולם השנייה שתי המפלגות הגדולות, שחילקו ביניהן את סמכויות ומנעמי השלטון, כונתה 'מפלגת החופש' 'המחנה (הפוליטי) השלישי', והייתה בשנותיה הראשונות מפלגת קיצון לאומנית שולית.

קרייסקי והלגיטימציה הראשונה

הראשון שהעניק ל"מפלגת החופש" לגיטימציה פוליטית היה הסוציאליסט היהודי, ברונו קרייסקי, שהפך בתחילת שנות ה-70 לקנצלר הודות לתמיכתה של מפלגה זו בממשלתו הראשונה, שהייתה ממשלת מיעוט. בממשלה זו ישבו אגב שרים בעלי עבר נאצי.

לקרייסקי האנטי-ציוני, שלא הרגיש כל זיקה ליהדותו, הייתה בעיה גדולה יותר עם צייד הנאצים, שמעון ויזנטל, מאשר עם הנאצים שהקיפו אותו. קרייסקי שמר על קשר טוב עם מנהיג "מפלגת החופש" באותה תקופה, פרידריך פטר, ששירת בוואפן ס"ס, הגן עליו מפני התקפותיו של שמעון ויזנטל שחשף את עברו הנאצי של פטר, ורקם איתו את הקמת הקואליציה הראשונה בין המפלגה הוסציאל-דמוקרטית לבין "מפלגת החופש" ב-1983.

עידן היידר: המפנה הימני הקיצוני

היה זה לאחר שקרייסקי פרש באותה שנה מהחיים הפוליטיים לאחר 13 שנות כהונה כראש ממשלה – שיא בתולדותיה של אוסטריה. בראשות "מפלגת החופש" עמד אז נורברט שטגר, שפעל להפוך את המפלגה לבעלת זהות אידיאולוגית ליברלית בתמיכתו של פטר. אך, הניסוי הליברלי הזה היה קצר ימים. בהפיכת חצר בקיץ 1986 הודח שטגר מהנהגת המפלגה ע"י נציג הזרם הימני-לאומני במפלגה, פוליטיקאי צעיר בשם ירג היידר, בן להורים נאציים, שהפך את "מפלגת החופש" לכוח מרכזי ומכריע בפוליטיקה האוסטרית. היידר שמר אמונים ל"דור האבות" הנאצי והפיץ מסרים אנטישמיים. הוא טיפח קשרים עם רודנים ערביים שהיו אויבי ישראל, כמו סדאם חוסיין ומועמר קד'אפי, צדד בפלסטינים, התנגד לאיחוד האירופי, תקף ללא הרף את שתי מפלגות השלטון הגדולות והתריע מפני השלכות הגירה המונית לאוסטריה. דמותו הצבעונית, עמדותיו הקיצוניות ולשונו החדה סייעו להיידר להעצים את כוחה האלקטורלי של "מפלגת החופש", שהפכה מהר למדי למפלגת מחאה המונית.

בבחירות הכלליות ב-1999 הייתה "מפלגת החופש" למפלגת הימין הלאומני הפופוליסטית הראשונה שזכתה במספר הקולות הגבוה ביותר במחנה הימין – 23 שנים לפני "האיחוד הלאומי" של מרין לה פן, "אחי איטליה" של ג'ורג'יה מלוני ו"השבדים הדמוקרטים". למרות מעמד הבכורה של מפלגתו, נעתר היידר להקים ממשלת ימין שהונהגה ע"י "מפלגת העם" השמרנית. בשל המחאה הבייתית והבינלאומית נגד המהלך נאות היידר גם להישאר עצמו מחוץ לשורות הממשלה. עם הקמת הממשלה הזו החזירה ישראל לזמן מה את שגרירה מוינה והאיחוד האירופי הטיל סנקציות זמניות על ממשלת הימין האוסטרית. ניסיונותיו של היידר להתקרב לישראל ולקהילה היהודית באוסטריה נדחו על הסף. צירוף "מפלגת החופש" לממשלה לא הביא להתמתנות של היידר, שהמשיך בהשמצותיו האנטישמיות – למרות ששרי מפלגתו תמכו בהסכם הפיצויים הנדיב ביותר שאוסטריה העניקה אי פעם ליהודים נרדפי הנאצים וצאצאיהם ולקהילה היהודית האוסטרית. חשוב לציין, שגם הסכם זה היה רחוק מאוד מלהחזיר לידיים יהודיים את מלוא הרכוש היהודי העצום שנבזז בתקופת השואה.

ניסיונות ההתקרבות לישראל

ב-2005 פרש היידר משורות "מפלגת החופש" והקים מפלגה משלו, אותה הנהיג עד למותו בתאונת דרכים בסתיו 2008. את מקומו בהנהגת "מפלגת החופש", אותה היידר עזב רשמית אל לא מעשית כבר בשנת 2000, תפס היינץ-כריסטיאן שטראכה, בעל עבר וקשרים נאו-נאציים. בניגוד להיידר, שטראכה התרחק פומבית מהאידיאולוגיה הנאצית, גינה אנטישמיות ופעל להרחיק אנטישמים משורות המפלגה ואימץ גישה מאוד פרו-ישראלית, אותה הביא לידי ביטוי גם במספר ביקורים בישראל. עמדותיו אלו סייעו לצירופה של "מפלגת החופש" לממשלה הימנית, שהוקמה ב-2017 בראשותו של השמרן סבסטיאן קורץ. ישראל נמנעה הפעם מנקיטת צעדי מחאה נגד הממשלה הזו, אם כי המשיכה להחרים את שרי "מפלגת החופש". מאחורי הקלעים בחנה ישראל את התנהלותה של המפלגה, כדי לגשש אפשרות של נורמליזציה עמה. אך, ממשלת קורץ הראשונה התפרקה בטרם הבשילו התנאים לכך. שטראכה אולץ לפרוש מהחיים הפוליטיים בשל תפירת תיק פלילי נגדו. תוך זמן קצר השתלט על המפלגה מנהיגה הנוכחי, הרברט קיקל, ממקורביו של היידר ו"המוח" מאחורי הפיכתה של "מפלגת החופש" למפלגה הגדולה ביותר באוסטריה בבחירות הכלליות האחרונות.

העידן החדש: קיקל והשאלות הפתוחות

דעתו של קיקל – שעשוי להיות הקנצלר הבא של אוסטריה, על ישראל אינה ברורה, אך העובדה שהוא מציג את עצמו כממשיך דרכו של היידר אינה מעודדת. קיקל גם מעוניין לחדש את מסורת הנייטרליות של מדיניות החוץ האוסטרית, שננטשה במידה מסוימת מאז הצטרפותה של אוסטריה לאיחוד האירופי, בדיוק לפני 30 שנה. כשקיקל מדבר על נייטרליות הוא מתייחס בעיקר לצורך לשנות את תמיכתה של אוסטריה באוקראינה במלחמתה מול רוסיה ולייצר איזון מחודש בקשריה של אוסטריה עם רוסיה. אך, חזרה לנייטרליות יכולה לפגוע גם במדיניות האוהדת מאוד לישראל שאוסטריה אימצה מאז כהונתו של קורץ כקנצלר.

ב"מפלגת החופש" יש גורמים פרו-ישראליים, אך החרם הגורף של ישראל על המפלגה הזו, שנמשך גם למרות מאמצי ההתקרבות הגדולים בתקופת הנהגתו של שטראכה, מחלישה את מעמדם של גורמים אלו. קיקל אינו מתעניין מאוד בענייני חוץ והוא עשוי לתת, אם יקים ממשלה, לשר החוץ הבא שלו מרחב תמרון נרחב. אם שר החוץ יבוא משורות המפלגה השמרנית זה יכול למנוע הידרדרות של היחסים עם ישראל. חשוב בהקשר זה לציין שקיקל היה ממייסדי סיעת 'פטריוטים למען אירופה' בפרלמנט האירופי. בשורות הסיעה חברות מפלגות ידידותיות מאוד לישראל, ביניהן 'פידס' ההונגרית, 'המפלגה לחופש' של חרט וילדרס ו'ליגה' האיטלקית של מתאו סלביני. עם זאת, לסיעה אין מדיניות אחידה בענייני ישראל והמזרח התיכון.

המאבק היהודי והדילמה הישראלית

הנהגת הקהילה היהודית באוסטריה ובאירופה הכריזה, למעשה, מלחמה על "מפלגת החופש" מאז זכתה בבחירות האחרונות. עבור נשיא הקונגרס היהודי האירופי, משה מוזיקנט, לשעבר ראש הקהילה היהודית האוסטרית, "מפלגת החופש" היא מפלגה של "נאצים במרתף", שמסתירים את דעותיהם האמיתיות בפומבי, אך נותנים להן ביטוי בחדרי חדרים.

אחד משיאי העימות בין הקהילה היהודית ל"מפלגת החופש" היה ביום השנה לפוגרום "ליל הבדולח" בנובמבר האחרון. יו"ר הפרלמנט האוסטרי החדש, וולטר רוזנקרנץ, איש האגף הלאומני ב"מפלגת החופש" וחבר לשעבר באגודת סטודנטים לאומנית ביקש להניח זר פרחים לזכר קורבנות השואה באנדרטת "הספריה הסגורה" שבכיכר היהודים במרכז וינה. סטודנטים ופעילים יהודיים יצרו סביב האנדרטה שרשרת אנושית שמנעה ממנו לעשות זאת. קשה לדעת עד כמה הלוחמנות הזו נגד מפלגה, שמייצגת כיום שליש מאזרחי אוסטריה ואשר ניצחה בבחירות באורח דמוקרטי, מחזקת רגשות אנטישמיים לטנטיים שקיימים בקרב האוכלוסייה המקומית, כשם שקשה לדעת עד כמה מדיניות החרם הגורפת של ישראל על המפלגה הזו תעודד רגשות ומדיניות אנטי-ישראליות. תגובה פבלובית להתפתחויות הפוליטיות באוסטריה ובאירופה לא בהכרח משרתת את עניינם של היהודים ושל ישראל.

Jewish students in Vienna prevented Austria's far-right parliamentary speaker from laying a wreath in commemoration of the 86th anniversary of the Kristallnacht pogrom at a Holocaust memorial, claiming his presence desecrated the memory of the victimshttps://t.co/7VdOUYZhZu

— Haaretz.com (@haaretzcom) November 13, 2024