בעשורים האחרונים איבד צה"ל את האיזון בין הכוח המתמרן לבין מערכי האש מנגד והמערכים הטכנולוגיים. דו"ח הביניים של ועדת נגל, במקום לתקן את הטעות, מקבע אותה
"ועדת נגל" הייתה אמורה לגבש המלצות לתקציב הביטחון ולבניין הכוח של צה"ל בהתבסס על לקחיה הראשיים של המלחמה. מאחר והרמטכ"ל טרם הגיש לדרג המדיני את "תחקיר המלחמה" האישי שלו, כדי לעמוד במשימתה הוועדה נאלצה להפיק את לקחיה הראשיים של המלחמה בתחקיר שערכה בכוחות עצמה.
מקריאת דו"ח הוועדה הגלוי עולה שהוועדה לא זיהתה את החולשה המרכזית של צה"ל במלחמה ובשני העשורים שקדמו לה, ולכן בהמלצותיה היא מקבעת את אותה חולשה.
בהתאם לעקרונות יסוד באמנות המלחמה ועל פי תפיסות קלאסיות של בניין הכוח, צה"ל המקורי נבנה כצבא רב-חיילי ורב-זרועי מאוזן להפליא. הוא הורכב מדרג מתמרן-מסתער, שהוא המפתח להשגת הישגים אופרטיביים מכריעים הניתנים להמרה להישגים מדיניים מכריעים. בהתאמה לדרג הזה, נבנו דרג סיוע קרבי (מודיעין, אש-מנגד למיניה, תקשוב וסייבר, הנדסה וכדומה) ודרג סיוע לוגיסטי.
בהתאמה למדיניות ההגנה הלאומית, שגרסה שישראל לא תגן על עצמה בתוך גבולותיה, עוצבה אסטרטגיית ההגנה למימושה של המדיניות. עיקרה היה שישראל תסיר איומים אפשריים עליה בעודם באיבם מחוץ לגבולותיה. בהתאמה למדיניות ולאסטרטגיית ההגנה הלאומית, צה"ל נבנה כצבא מכריע שנועד לנצח את אויביו מהר ככל האפשר (לא יותר משלושה שבועות) ובמחיר הנמוך ביותר האפשרי.
בתחילת המאה ה-21, בניגוד לעקרונות המלחמה ולכלליה האוניברסליים וכן בניגוד למדיניות ולאסטרטגיית ההגנה הלאומית, צה"ל שינה את סדרי העדיפויות שלו. בנימוק שבעידן הפוסט-קומוניסטי לא צריך יותר להכריע, למגר, להביס ולהכניע את האויב ואפשר להסתפק בהרתעתו על-ידי התשתו בזיקוקי דינור טכנולוגיים, צה"ל הפך את גורמי הסיוע הקרבי – בעיקר המודיעין, האש-מנגד למיניה והסייבר – לדרג הלחימה הראשי.
מנגד, את הדרג המתמרן-מסתער היבשתי, שבלעדיו לא ניתן למנוע הכרעה בהגנה על גבולות ישראל ולהכריע, להביס ולהכניע את האויב בהתקפה לתוך שטחיו, הוא ניוון והקטין מאוד.
חרף כישלונותיו של צה"ל להסיר באמצעות המערך המשולב של אמ"ן, חיל האוויר והסייבר את איום חיזבאללה ב-2006 ואת איום חמאס ב-2014, ועל אף הנחיה שניתנה לו על-ידי ועדת דן שומרון ב-2007 לחזור ולהיבנות כצבא מאוזן, מוכן ומאומן למלא את ייעודו על-פי תפיסת ההגנה הלאומית, דבר לא השתנה.
בלי דרג מתמרן-מסתער ובלי מצביאים מומחים להגיית רעיונות אופרטיביים תחבולניים להכרעת האויב ולניצוח על תזמורת הקרב המכריע המשולב, הגנת המדינה התבססה ערב ה-7 באוקטובר על גדר המערכת, שנועדה למנוע חדירת מחבלים בודדים ותו לא.
בהעדר עומק קרקעי לבניית מערכים הגנתיים להכלת מתקפה של דיביזיות קומנדו מתמרנות רגליות ורכובות בגבולות הרצועה ולבנון, ומנגד בהעדר יכולת לבצע מתקפה אופרטיבית מכל סוג שהוא – מניעתית, מקדימה או מאוחרת – להסרת האיומים המפלצתיים שצמחו בקרבת גבולותיה, הגנתה של מדינת ישראל וחיי אזרחיה הושארו ביד המקרה והגורל וקנה הקש של התרעה מודיעינית מצבית למלחמה, שצה"ל מעולם לא קיבל ועל פי תורותיו המחייבות אסור להסתמך על קבלתה.
גם אחרי שהמלחמה פרצה, התבססה הגנת המדינה מפני ירי-מנגד של חיזבאללה בעיקר על חיל האוויר, דבר שהביא להארכת המלחמה, לנטישת הצפון ולהרס יישוביו. כעת ברור שנוכח התורפות הבולטות בהיערכותו של חיזבאללה להגנה, צה"ל מאוזן, מוכן ומאומן היה יכול להשתלט על דרום לבנון בימים ספורים. בהעדר אזרחים כ"מגינים אנושיים" כברצועה, היה ניתן לטהר את הדרום עד לשוף ויותר מרקטות וממחבלים, וכמו בסיומו של מבצע של"ג, לכפות על חיזבאללה כניעה בתנאי ישראל.
שום דבר מתמצית תחקיר המלחמה המובא לעיל, כולל היסטוריית תבוסותיו של צה"ל במאה זו והנחיותיהן של ועדות וינוגרד ושומרון להשיב עצמו בחזרה לצבא נורמלי, איננו מוזכר ב"דו"ח נגל". בשבחים שהדו"ח מרעיף על הישגיו של צה"ל במלחמה, שהושגו במחיר צבאי ואזרחי בלתי נסבל, ובהמלצותיו להוסיף ולחזק את "השילוש הקדוש" – אמ"ן, חיל האוויר וסייבר – הדו"ח מקבע את נכותו של צה"ל ומנציח את חולשתו המרכזית. בגלל החולשה הזו, תבוסת ה-7 באוקטובר נהפכה למלחמת התשה ארוכה, בלתי אפשרית לסיום בהסדרים מדיניים משמעותיים שיקנו לישראל רגיעה ביטחונית ארוכה ככל האפשר.
כצבא שיצא לפני למעלה מעשרים שנה מאיזון, בצה"ל אין כיום (ככלל) ידע ויכולת להכין תחקיר מלחמה לאור עקרונות המלחמה וכלליה האוניברסליים. בלי תחקיר מקצועי ראוי לא ניתן להפיק את לקחי המלחמה, ויש להניח על כן שהכנתו תוטל בסופו של דבר על ועדת תחקור מקצועית חיצונית (לא מדובר בוועדת חקירה).
הוועדה לתחקור המלחמה, שצריך לוודא שתכלול מומחים לאמנות המלחמה ולתורות צה"ל ומלחמותיו, תידרש בין השאר לעדכן את "דו"ח נגל" ולהתאימו ללקח הראשי של המלחמה. לקח זה הוא כאמור הצורך לשוב ולהפוך בצה"ל את היוצרות, כדי שיהיה כבעבר צבא נורמלי מאוזן, ולכן מכריע, ממגר, מביס ומכניע מהר כל זירת לחימה, קרובה כרחוקה.
ד"ר חנן שי הוא אל"מ במיל' ועמית במכון משגב לבטיחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית. המאמר התפרסם לראשונה בבלוג של חנן שי.
