בעוד צרפת, גרמניה וקוריאה קורסות תחת המתח הפוליטי, דווקא השיטה האמריקאית מוכיחה יכולת עמידה מפתיעה – אך הרוב הצר בקונגרס עלול לסכן הכל
"הקיטוב הפוליטי מהווה את האיום הגדול ביותר על הדמוקרטיה כיום", קובע דיוויד וו בניתוח מקיף של המשבר הפוליטי העולמי. "אם הדמוקרטיה כבר לא מסוגלת ליישב מחלוקות, אז היא בבעיה רצינית." הערכה זו מגיעה על רקע שנה סוערת במיוחד, כאשר ב-2024 התגלו סדקים עמוקים במערכות דמוקרטיות רבות ברחבי העולם.
"הקיטוב היה הסיפור הגדול ביותר ב-2024", מדגיש וו, תוך שהוא מצביע על תהליכים מדאיגים בזירה הבינלאומית. "ברמה הגלובלית, ההתפוררות הגיאופוליטית נמשכה בקצב מהיר, הגידול בהוצאות הביטחוניות שוב עלה על קצב הצמיחה." התרחבותן המקבילה של נאט"ו וברית BRICS משקפת את העמקת הקיטוב העולמי.
המשבר הדמוקרטי מתבטא בצורה חריפה במדינות רבות. בצרפת, המערכת הפוליטית נמצאת על סף קריסה, בדרום קוריאה מתנהל עימות מסוכן בין המפלגה הליברלית הדמוקרטית השולטת בבית המחוקקים לבין נשיא מפלגת כוח העם השמרנית. בטייוואן, פיצול דומה הוביל למשבר חוקתי, ואפילו בישראל, מציין וו, מלחמה קיומית לא מנעה מהאופוזיציה לנסות להפיל את הממשלה המכהנת.
בהשוואה בין משטרים דמוקרטיים שונים, וו מזהה דפוסים מעניינים. "מערכות נשיאותיות בהן בוחרים נשיאים ובתי מחוקקים בנפרד, פגיעות יותר למבוי סתום ולשיתוק פוליטי", הוא מסביר. לעומתן, מערכות פרלמנטריות מגלות לעתים חוסן רב יותר. בבריטניה, למשל, מפלגת הלייבור שולטת ב-402 מושבים מתוך 650 בבית הנבחרים, מה שמבטיח יציבות שלטונית. באיטליה, ברית חזקה בין המרכז לימין תחת ג'ורג'יה מלוני מובילה לביצועים כלכליים חזקים.
אולם המקרה המטריד ביותר באירופה, לדעת וו, הוא גרמניה. "הבעיה של גרמניה היא המטען האידיאולוגי שלה והיעדר הגמישות שלה", הוא מסביר. לקראת הבחירות הפדרליות, כל מפלגות המיינסטרים הצהירו שלא יחברו ל-AfD, מפלגת הימין הפופוליסטי שצפויה להגיע למקום השני בגודלו בבונדסטאג. התוצאה עלולה להיות "עוד ממשלת קואליציה לא מתפקדת, של מפלגות שיש להן מעט מאוד במשותף."
על רקע זה, וו מזהה דווקא בארצות הברית סימנים מעודדים. למרות שהאבות המייסדים, ובראשם אלכסנדר המילטון שכינה מפלגות פוליטיות "המחלה הקטלנית ביותר" של ממשלות פופולריות, חששו ממפלגות, דווקא המערכת הדו-מפלגתית האמריקאית מוכיחה חוסן מפתיע. "אם הבחירות בארה"ב ב-2024 מוכיחות משהו", טוען וו, "זה ששיטת שתי המפלגות יכולה להתמודד עם קיטוב פוליטי בצורה די טובה."
העובדה שבעשרים השנים האחרונות מפלגתו של כל נשיא חדש זכתה גם בסנאט וגם בבית הנבחרים, אפשרה לנשיאים להוביל מדיניות משמעותית בשנתיים הראשונות לכהונתם. "בוש העביר הפחתות מס גדולות, אובמה את חוק הבריאות בר ההשגה, טראמפ 1.0 הפחתות המס משמעותיות וביידן את חוק הפחתת האינפלציה", מונה וו.
אולם האתגר העומד בפני טראמפ בכהונתו השנייה עשוי להיות חריף במיוחד. הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים הוא הצר ביותר בהיסטוריה המודרנית – חמישה מושבים בלבד. "עם התפטרותו של מאט גץ ועם הצטרפותם של אליס סטפניק ומייק וולץ לקבינט של טראמפ", מסביר וו, "המשמעות היא שהרוב הרפובליקני ירד לשניים בלבד."
במצב זה, וו מעריך שדווקא סיעת החירות השמרנית עשויה להיות המנצחת הגדולה. "עם הרוב הצר של הרפובליקנים בבית הנבחרים, כוחה של סיעת החירות להשפיע על כיוון המדיניות הפיסקלית של ארה"ב גדל פי עשרה, אולי פי מאה!" הוא צופה התפתחות מעניינת במיוחד: אפשרות לברית בין סיעת החירות לאילון מאסק ב-2025. "סיעת החירות רוצה לעצור את שעון החוב הפדרלי, אילון מאסק רוצה לאתר 2 טריליון דולר לצורך קיצוצים, זהו זיווג משמיים", הוא אומר.
וו מאמין שהשילוב של טראמפ, מאסק, וסיעת החירות בהנהגת אנדי האריס – המנהיג הנוכחי של הקבוצה השמרנית בקונגרס – עשוי להוביל לשינוי משמעותי במדיניות הפיסקלית האמריקאית. העובדה שהאריס זוכה לאוזן קשבת מהנשיא, מחזקת את הסיכוי לשינוי כיוון משמעותי. "זה יהיה ההישג הגדול ביותר עבור טראמפ 2.0 אם החוב האמריקאי המשתולל יוכל להגיע לכדי 'נחיתה רכה'", הוא מסכם. "אני בדרך כלל ציני כלפי פוליטיקאים, אבל לא הייתי רוצה להמר נגד השילוב הזה."
