בין הדרישה המוסרית לשחרר את החטופים לבין האחריות לביטחון אזרחי ישראל – עומדות הכרעות קשות שמחייבות חשיבה מפוכחת
שחרור חטופים היא אחת הסוגיות הקשות ביותר בחיי האומה הישראלית. מצד אחד כל ישראל ערבים זה לזה. כולנו מכירים אישית משפחות חטופים, וכולנו כואבים בכל רגע את התופת שהחטופים עוברים ואת סבל המשפחות. מאידך האחריות על מנהיגי העם איננה רק לחטופים ומשפחותיהם. הם צריכים לחשוב על כלל ישראל בהווה ובעתיד. גאולה כהן ע"ה אמרה: "אם יחטפו את בני אעשה הכל, אבל הכל על מנת לשחרר אותו, אבל אני מודיעה לכם היום: אתם אל תקשיבו לי אז". אין מטרת מאמר זה לדון בהיבטים המשפטיים, דהיינו מי מוסמך לדון במשא ומתן על חטופים, ומי מוסמך להחליט מה המחיר. המטרה כאן היא להעלות בצורה לוגית את הנושאים עליהם צריך לתת את הדעת.
הדרך המיטבית לשחרור חטופים היא, כמובן, הדרך הצבאית. מבצע יונתן באנטבה הוא הדוגמה הטובה ביותר לשיטה הזו. גם כיום מיטב בנינו נחלצו חושים למלחמה, חרפו ונתנו את נפשם בנסיון למוטט את האויב ולהביא להצלה לאומית ושחרור החטופים. העורף, אף הוא, תומך בגיבורים במסירות ובאהבה. העם משלם בדמו ובדמיו למשימת שחרור החטופים. זוהי הקרבה של אמת, בניגוד לדרך הקלה של איתות סגולה, הפגנות וקריאות לאוויר לשחרור החטופים.
כאשר אין הצלחה בדרך הצבאית מנסים לפתור את הבעיה על ידי משא ומתן. עצם הכניסה למשא ומתן היא מתוך חולשה. לא הצלחנו לשחרר בגבורה את החטופים. במו"מ עצמו – ככל שהחולשה גדולה יותר, המחיר גבוה יותר. גרמניה ויפן בסוף מלחמת העולם השניה, לא הציבו שום תנאים למו"מ לסיום המלחמה. אינני דן בסיבות לעמדת החולשה שהביאה אותנו למשא ומתן אבל ברור הן לאויב והן למתווכים, שאיננו בעמדה חזקה. עצם העובדה שאחרי שישראל הסכימה לתנאים עמדנו כעני בפתח להמתין להסכמת החמאס, מראה שעמדתנו במו"מ היא מתוך חולשה.
בהנחה שיש לנו כח מסוים במו"מ, העקרונות שצריכים לעמוד לנגד עינינו הם:
- המחויבות לחטופים.
- המחויבות לשאר אזרחי המדינה בהווה ובעתיד.
- המחויבות לחיילים שמוסרים נפשם במלחמה.
- הענשת הרשעים שחטפו את האזרחים ומחזיקים בהם.
נתייחס לכל אחת מהנקודות. המחויבות לחטופים פרושה שלא נתייחס אליהם באיפה ואיפה. שלא נקנה את שחרור חלקם בהקרבת החלק האחר. דם חלק מהחטופים אינו סמוק יותר. לצורך זה, לפני כל משא ומתן חייבים מידע מדויק שינתן על ידי גוף לא מעורב, כגול הצלב האדום (אמנם ספק אם הוא לא מעורב). עלינו לקבל רשימה מקיפה של החיים והמתים, עם ביקור הצלב האדום אצל החיים ואבטחת תנאיהם. אחרת כל המו"מ הוא חתול בשק. האם נקבל אנשים או גופות? האם כל כמה חודשים יתברר שיש עוד חטופים וצריך מו"מ חדש עבורם? לדאבוננו, אפילו הצעד המינימלי במו"מ: לדעת על מה אנו דנים, לא נעשה. גם זה זועק חולשה.
המחויבות לשאר אזרחי המדינה פרושה שאנו לא משלמים בחיי אזרחים אחרים כדי להציל את אלה. נניח שההצעה היתה שנקבל את כל החטופים ובתמורה נכבה את מערכות החץ וכיפת ברזל ונקרקע את מטוסי חיל האויר ל 24 שעות. בשעות אלה איראן וחמאס ירו עלינו אלפי טילים, מי שימות ימות, ואחר כך נקבל את כל החטופים. האם זו הצעה הגיונית? כוחו של ארכי-מחבל משוחרר לא פחות מכוחו של טיל בליסטי. מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג'עברי, אמר שהאסירים ששוחררו במסגרת עסקת שליט היו אחראים באופן קולקטיבי לרציחתם של 569 אזרחים ישראלים. זה עוד לפני הספירה של אלפי ההרוגים בשמיני עצרת וחללי צה"ל במלחמה, שהגה יחיא סינוואר – ממשוחררי עסקת שליט. אלפי ההרוגים כתוצאה משחרור שליט לא נשאלו אם הם מוכנים למות תמורת שחרורו. יתרה מכך, החטופים של היום נלקחו בידיעה שנשלם מחיר יקר על שחרורם, כפי ששילמנו בעבר. כלומר, העסקה גוזרת דין מוות על אלפי אזרחים ופותחת שער לחטופים נוספים.
החיילים הגיבורים שעזבו משפחה, לימודים, ועבודה, חרפו נפשם והקיזו את דמם להגנה על הארץ ושחרור החטופים, ראויים לדעת שקרבנם לא היה לשווא. אם החמאס ישתקם ויחזור לטבוח בנו שוב ושוב, כפי שהבטיח, הרי שהפקרנו לא 150 חטופים אלא 835 חיילים, מהם 55 נשים, שהותירו 306 אלמנות, 645 יתומים, ושבע ארוסות. כמו כן 1590 הורים שכולים ומעל 2730 אחים ואחיות שכולים.
לבסוף, החטופים לא הגיעו לעזה על ידי הוריקן, כמו דורותי לארץ עוץ. הם נחטפו באכזריות על ידי מחבלים ואזרחים צמאי דם. אם הרשעים לא יבואו על ענשם הרי שאנו פושעים במחויבות שלנו לחטופים ולאזרחי ישראל. נוסף לכך, אנו פותחים את הדלת למעגל דמים חוזר. אם אין לחטא עונש, אין סיבה לא לחזור עליו. יאמרו הקוראים: והרי עזה הפכה לעיי חרבות, אזרחיה שילמו בעשרות אלפי הרוגים כולל ראשי החמאס, האם זה לא מרתיע? התשובה המצמררת היא "לא". אחרי ההסכם עזה תיבנה מחדש, בכספנו וכספי העולם המערבי. חיי אדם לא נחשבים אצל אויבינו. עד עכשיו סקרים מראים שרוב תושבי עזה תומכים בחמאס ובטבח שמיני עצרת, והחמאס ממשיך למלא את שורותיו בצעירים חדשים.
מה התשובה? כמובן, נצחון מוחץ. יש לנו צבא שיכול ומוכן לספק נצחון מכריע. אין לנו מצביאים והנהגה שמוכנים לעשות זאת. בהנחה שאין לנו כח לנצח ואין ברירה אלא משא ומתן, חייבים לעמוד על העקרונות הבאים:
- רשימה מלאה על ידי הצלב האדום של כל החטופים ומצבם.
- לא ישוחררו מחבלים עם דם על הידים. ואלה שישוחררו יוגלו למדינה אחרת – קטר מועדפת.
- חלק מאדמות עזה יסופחו ויוקמו עליהם ישובים. על ידי כך הדם שנשפך נתרם לחרות ושגשוג עם ישראל. כמו כן, אין הרתעה גדולה מזו. האוייב לא מתרגש מאבדן חיים אבל אבדן אדמה יבהיר לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהוא הפסיד.
- דרישה להסגרה של האחראים לטבח שמחת תורה שנותרו בחיים.
זוהי לא רק סוגיה הומניטרית אלא גם אסטרטגית. האחריות על שלום החטופים חייבת להיות מאוזנת עם האחריות לביטחון כלל אזרחי ישראל, היום ובעתיד.
פרופ' עמיהוד אמיר הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
המציאות מורכבת יותר. הרבה יותר. אבקש רק להזכיר לכותב, כי כל העילה למעשי הטבח ולפרוץ המלחמה, היה אובדן אדמה, לתפיסתו של האויב, שאירע לפני עשרות שנים. זאת העילה האמיתית היחידה, ואין בלתה. אז הכותב מציע להוסיף עליה. כל כתיבה וכל רעיון, מוטב שיהיו מחוברים למציאות, ולשכל, ופחות לרגש. כל מצביא טוב, הוא מצביא היודע להבין את מחשבות האויב, בניתוח קר, ולא על בסיס רגשי כעס ונקמה.
צר לי לספר לך אבל מצביא שיודע את מחשבות האויב יוכל להגיד לך שהסיבה לפריצת המלחמה היא לא עזה, לא הגדה ולא ירושלים. מבחינתם יש להם בעלות על השטח, על כולו, ואתה יכול או להתפנות מכאן או להישחט ואם אפשר רצוי את 2 האפשרויות גם יחד. הם לא ינוחו ולא יעצרו ובטח לא ינהלו משא ומתן עם אף אחד. את מה שהגרמנים לא הצליחו לעשות ב-5 שנים הם יעשו בתוך שבוע וביעילות. זאת הדת שלהם, האידיאולוגיה שלהם והמטרה היחידה שלהם. אתה רוצה ניתוח קר? תגרום להם לשלם על מה שהם עשו ובגדול. זאת לא נקמה, זאת הישרדות. כבוש להם שטח ותגרום להם להבין שאם הם ירימו את הראש אתה תוריד להם אותו, רק ככה זה יעבוד. מבחינתם תהרוס כל מבנה בעזה ותהרוג להם עשרות אלפי מחבלים, זה לא מזיז להם. הם יגורו באהלים ויאכלו פיתה עם זיתים כל עוד זה מאפשר להם לחזור להילחם בך.
אלמוני כנראה טועה ומטעה, הטבח של תרפ"ט בחברון, שההבדל העיקרי בינוי לבין טבח שמחת תורה, הוא בכמות, אותו רוע, אותה רשעות.
באותה עת לא היה ולא דובר על הקמת מדינה יהודית והיהודים בארץ היו אזרחים פרטיים.
הבעיה של הערבים כפי שהיא באה לידי ביטוי בפועל זה עצם הקיום היהודי במקום שלדעת הוא נחלתם הבלעדית, עצם קיומינו כאן זאת הבעיה (לא צריך להסביר זאת לתושבת העוטף שהסיעה ערבים לטיפולים רפואיים ונרצחה באכזריות על ידי חיות אדם).
אני רואה 3 דרכים, ואשמח אם יראו לי דרך נוספת להתמודד עם הבעיה:
1. שכל היהודים יעזבו את הארץ – זה מה שהערבים רוצים לפי סיסמתם מהנהר עד הים.
2. לחיות כל הזמן במצב מלחמה התקפי שכל מי שרק מרים את הראש יחטוף.
3. לקחת מהם את התקווה – שזה השמאל שלנו מספק להם בחינם ועושה ככל יכולתו לא רק לתת להם תקווה אלא גם לעזור להם לממש אותה.
יש כאן תהליך היסטורי מורכב, שנחנו נמצאים בעיצומו, הציבור היהודי ברובו הגדול חושב בצורה בריאה ןלכן זז ימינה, השמאל נלחם מלחמת מאסף כדי לשמור על ההגמוניה (אנחנו הצבא, אנחנו הכלכלה…), ובינתיים כולם סובלים.
שואל עמיהוד אמיר: "נניח שההצעה היתה שנקבל את כל החטופים ובתמורה … ירו עלינו אלפי טילים".
במקומו הייתי שואל שאלה יותר קלה ולא פחות מביכה: נניח שבתמורה לחטופים ישראל נתבעת להתחייב שהעיר הקדושה הכבושה לא תחולל עוד ע"י נשים בלבוש חושפני, לעשות עסקה כזאת או לא?
עושה רושם שהדברים נכתבו לפני חודשיים אחרת אני לא מבין על מה אתה מדבר. בעסקה משוחררים המון מחבלים עם דם על הידיים, אין לנו רשימה מלאה ואפילו לא קרוב לזה של החטופים ומצבם, לא לקחת גרגר אדמה מהם ובטח שהם לא מתכוונים את המעורבים בטבח. מה כן העסקה כוללת? מעבר לשלב הנוכחי שכבר מציב אותך בעמדה נוראית להמשך, השלב הבא כולל משא ומתן על נסיגה מלאה מהרצועה, שחרור ההנהגה הבאה של החמאס מהכלא ואלפי מחבלים נוספים וגם נטישה של ציר פילדלפי לפיקוח של מצריים, סעודיה ושאר שונאי ישראל. כולנו יודעים מה זה אומר. זאת אומרת בדיוק מה שהם דורשים פחות או יותר מהיום הראשון. איפה ההבטחות על ריסוק החמאס? על כך שהחמאס לא ישלוט ברצועה יותר? שעזה לא תהווה יותר סיכון לאזרחי ישראל? רק נתת להם רוח גבית מטורפת כי הם יודעים שהם יכולים לטבוח בך באכזריות, לאנוס, לשחוט, לחטוף ולשרוף ועדיין הם יקבלו כל מה שהם רוצים.
לגמרי כך!! אסור לשחרר מחבלים!! אפשר לשחרר גופות מחבלים..
ההפגנות האלו והסיוע ההומניטרי גרמו לאיוולת הטיפשית הזו!!
ישנה טעות קטנה: זה לא עניין של עונש אלא של הרתעה.
עונש הוא חסר תועלת וככזה הוא הדבר הראשון שאפשר לוותר אליו לטובת המטרות האחרות. והיות שממילא אי אפשר להשיג הכול בחיים, אין מה לחשוב הרבה על המטרה הזו.
מצד שני, הרתעה היא שיקול משמעותי (גם אם חופף לשיקול של טובת שאר האזרחים בהווה והעתיד).
המדינה על ממשלותיה לא מסוגלת
לעמוד איתן מול מצב של חטופים חיים או מתים.
המדינה נכנעת ללחצים.
לכן איני מצפה מהמדינה לעקרונות.
כיוון שאי אפשר לסמוך על המדינה והמערכת
לקבלת ביטחון אישי.
אני מציע שעם ישראל יקח על עצמו את האחריות
כי המדינה לא תגן עליך ואולי גם תגרום לנטישתך במודע.
לכן אני מציע שכל אדם יכן על עצמו בעצמו.
חימוש אישי.הצטרפות לכיתת כוננות.הצטרפות למשא'ז מקומי.
הצטרפות לסיורי הורים.שותפות בוועד השכונתי.
תרומה לארגוני ימין.אימועח ירי.אימוני קרב מגע.
סורגים . פלדלת.אזעקה.כלב הגנה.גדר ושער סביב הבית.
וממ"ד משוריין וחסין פריצה.
אל תסמכו על מערכת הצבא.
הם לא יצילו אותכם.
תנסו להעביר למקבלי ההחלטות . השם שלי יואל המומחיות שלי זה המוח הערבי ובפרט תימן . לגבי החטופים יש מצב שלא נראה אותם עוד עשר שנים!!! לכן יש רק דרך אחת ויחידה שחמאס כנראה ירדפו אחרינו לתת לנו את החטופים . והיא!! לחסל את המשפחה מסביב של ראשי חמאס יעני לא את הראשים אלא להתחיל באבא, הדודים משני הכיוונים ככה ראשי חמאס ידעו לאן הרוח נושבת לעבור לילדים כל ילד מעל 18 להוריד. .. וכולי ההיגיון בזה . ראשי חמאס לא יסכימו בשום אופן שבעולם להקריב את ילדיהם בשביל "הבעיה הפלסטינית" .. זהו . ויותר מזה אם תגיד למחבל שמוכן להתפוצץ ברכב תופת . בוא נכניס לרכב את הילדים שלך הוא לא יסכים .. וזה ברור . יעני יש נקודת שבירה גם למלאך המוות וגם למחבל שכבר מוכן להתאבד. רק חמור יחלוק על זה .. לא צריך לחסל להם את כל המשפחה רק שיבינו לאן העסק הולך להתפתח .וזה ידוע שאיכפת להם רק מעצמם . הלוואי ותהיה אוזן קשבת לזה . אגב גדלתי איתם מגיל אפס היום אני מעל גיל 60 ככה שאני ממש לא חולם בהקיץ אגב אני קורא וכותב ושומע חדשות רק בערבית . בהצלחה ואשמח לשמוע מה דעתכם בנושא