ד"ר רן ברץ, מייסד אתר "מידה" שעוסק רבות בהסטוריה צבאית ובחקר מלחמות, התארח בפודקאסט "זווית ישרה" עם אורנה ישר לשיחה נוקבת על דו"ח ועדת נגל שעוסק בתקציב הבטחון ובבניין הכח
ד"ר רן ברץ, מייסד אתר "מידה" שעוסק רבות בהסטוריה צבאית ובחקר מלחמות ואף מרצה בפני פורומים צה"ליים, קרא את דו"ח ועדת נגל שעוסק בתקציב הבטחון ובבניין הכח ושב עם שאלות נוקבות במיוחד עליהן שוחח עם אורנה ישר בפודקאסט "זווית ישרה".
"אני יכול במשפט אחד להגיד מה הבעיה הכל כך מהותית של הדו"ח", פתח את דבריו ד"ר ברץ, "אם היו נותנים לחברי ועדת נגל לכתוב את הדו"ח הזה בששה באוקטובר 2023 – הם היו מוציאים דו"ח די דומה… לא השתנה שום דבר מהותי".
ברץ מציין כי כותבי הדו"ח גאים למדי בכל מה שמתרחש בצה"ל בשנה ושלושת החודשים האחרונים, ההחלטות האסטרטגיות ובניין הכח היו מוצלחים בעיניהם. "אני כבר לא קורא לזה "קונספציה" כי קונספציה זה משהו יותר נקודתי, יש פה "דוגמה". דוגמה של מערכת הביטחון וגם של הפוליטיקאים".
הוא מציג את אחד הדברים המפתיעים ביותר בדו"ח: "על פי הדו"ח הדבר האחרון בערך שדורש טיפול זה צבא היבשה, המסקנות שלי מהשנה ושלושת החודשים האחרונים הפוכות בתכלית… צבא היבשה לא ערוך ולא מוכן, לא נבנה, הפיקוד הבכיר שלו הוא ברמה, נגיד בלשון דיפלומטית, לא מספקת לאתגרים שעומדים מולו והפיקוד הזה מוביל את הצבא למשבר ששנים רבות לא ראינו כדוגמתו".
ברץ מטיל ספק ביכולת של צה"ל להתמודד עם האתגר עליו מדובר בדו"ח כעל החשוב מכולם – איראן: "להאמין שאתם תנצחו את איראן כשלא הצלחתם עדיין לנצח את חמאס? קודם כל תבנו צבא יבשה שיכול לעמוד מול אתגרים רציניים, גם של טרור וגם מדינתיים, שיש פה באזור… זה סוג של דמיון פרוע לחשוב שאנחנו נכריע את כשאנחנו לא מצליחים להכריע את חמאס עם אותם אמצעים".
ד"ר ברץ מתייחס להיבטים הכלכליים שמופיעים בדו"ח נגל: "כל אחד מתח לכיוונו את השניים ומשהו מיליארד שקל שקיבל. שנים עשר אנשים מחלקים תקציב ביטחון של 208 מיליארד שקל בארבעה חודשים?… אנשים בכירים במערכת שממשיכים לשחק את המשחק הביורוקרטי הזה של חלוקת תקציבים ולא חושבים מחדש ולא אומרים לעצמם "איפה טעינו?"… המל"ל נכשל… התהליכים שאתם הובלתם הם תהליכים הרסניים לביטחון הלאומי".
בהמשך הוא מדבר על חוסר היעילות הכלכלית שעולה מהדו"ח, על העדר תכנית להכרעת המלחמה ועל כך ש"המערכת הזו צריכה להבנות מחדש עם תפיסות אחרות וחדשות ועם הרבה מאוד אנשים חדשים… הרעיון של אסטרטגיה הוא לקחת את הניצחונות הטקטיים ולתרגם אותם להכרעה במלחמה… צריך להתכנס לבסוף למשהו מכריע, היום נותנים לצבא לנצח טקטית אבל זה לא מתכנס לשום דבר מכריע".
ברץ מזכיר גם כי "מתרקם ציר סוני שהוא גם טורקי.. תארי לך שהציר הזה יוצר קשרים עם מצרים, פתאום איראן הרבה פחות מעניינת וכל זה יבשתי וקרוב – מעגל ראשון… יש לנו שני צירים, אנחנו לא יכולים להתמקד רק באחד".
לקראת סיום, מציין ד"ר רן ברץ את תחילת הפתרון: "קודם כל צבא יבשה מתפקד חזק מוכשר, המלחמה פגעה מאוד בהכשרות ובאימונים. מראש תורות הלחימה לא מתאימות ומיושנות לשדה הקרב שמתקרב אלינו… צריך להשקיע המון בצבא היבשה בהכשרה של הקצונה בכל הדרגים… צבא היבשה לא יבנה מחדש עד שלא תעקר מן השורש התפיסה הביטחונית הלאומית של קברניטי ביטחון מדינת ישראל".
הריאיון המלא נמצא בערוץ ״זווית ישרה״ ביוטיוב, באפל ובספוטיפיי – מוזמנים לעקוב אחרי הערוץ וגם לתמוך בפודקאסט שנותן במה ייחודית ומרעננת בתקשורת הישראלית
וועדת נגל, וגם הכותב, לא מבינים את הדילמה הבסיסית: האם להסתפק במספר מצומצם של יחידות עילית בצבא היבשה ובחיל האוויר, או להוסיף גם יחידות סוג ב- שמתאימות להגנה ולהחזקת שטח שטוהר מאוייב אך לא להתקפה, וסוג ג שמתאים לבטחון הגבולות.
הכותב ממליץ להגדיל את צבא היבשה ביחידות עילית, שזה לא מעשי מבחינה כלכלית. להוסיף יחידות מסוג ב, שמשתמשות בטנקים וכלי רכב מיושנים, ולהוסיף לחיל האוויר מטוסים זולים אך מיושנים זה בהחלט כלכלי ומתאים, ועד לפני 20 שנה, זו היתה המדיניות של צהל.
אפשר גם חדשנים וזולים
לי נראה שהפספוס העיקרי
זה לא הערכות הצבא
אלא העומדים בראש
עם של גיבורים
ראוי למנהיגים גיבורים
בעבר עם מעט מאוד
הרבה פחות מהיום
עשינו הרבה מאוד
המלחמה בעזה בלבנון וגם באוקראינה הוכיחה שטנקים נדרשים בכל המקומות – וכוחות השריון הם לא רק אלו שנלחמו ונשחקו — אלא גם אלו שהכריעו והחזיקו שטח. החלק החולני מהקונספציה הם משפטים כגון "טנקים וכלי רכב מיושנים" — כמה תרמו מעט הטנקים ב-7 לאוקטובר? בכל מקום שהופיעו הכריעו את הכף. כמה יכלו יחידות טנקים נוספות לעזור? יכלו למנוע את הטבח.
כמה תרמו בעזה ובלבנון – כל מי שהיה שם יעיד שלא זזו בלעדיהם.
רפורמות דרושות:
—————
א) שחרור 90% מהפרקליטות הצבאית, דרגה של ראש היחידה רס"ן. אותו רס"ן מינוי של שר הבטחון.
ב) הכשרה צבאית אקדמית לקצינים. בגיל 21 לאחר שירות סדיר מלא, כל חייל יוכל להגיש מועמדות ל4 שנים באקדמיה צבאית. התוכנית: להעתיק מגרמניה או אנגליה. מי שמתקבל לתוכנית ישרת בקבע עד גיל 65. מג"ד שלא קודם, יכול למצוא את עצמו מכשיר טירונים 02 או מפקד על הגנה על בסיס חיל אוויר מפלישה קרקעית בגיל 50. דרגת רס"ן יקבלו לאחר קורס נוסף. ודרגת תא"ל לאחר קורס נוסף. את המיליציה של מלחמת העצמאות יש להחליף בצבא קבע מקצועי.
ג) סגירת גל"צ והפרטת התחנה.
ד) הקמת צבא בט"ש סדיר בנוסף ל6 האגודות הקיימות. בשלב מסוים כמות הופכת לאיכות. צב"א הבט"ש צריך להכיל 2-3 אוגדות של חי"ר קל באיכות סבירה ותפקידו להחזיק את כל יו"ש, גבולות המדינה של גבולות שלום. ובתרחיש של מלחמה להחזיק שטחים ששוחררו. צה"ל בנה צבא קטן וטכנולווי אבל זעיר. אי אפשר לנצח רק עם חיל אוויר, קומנדו ומודיעין.
ה) חיל המילואים, חייב בתגבור, אם מילואימניקים במאות אלפים שרתו 200 ימים בשנה המשמעות היא שצבא היבשה הלוחם קטן. ולכן, כמות הופכת לאיכות. ניתן להחזיק יחידות של בני 35-45 ולא לקרוא להן יותר מ3 ימים בשנה שכל הבסיס יעבוד שהזמן יהיה אפקטיבי. תחת הנחה שקבלו הכשרה בסדיר. הכשרה בגילאי ה20-30 ובתרחיש חירום ידרשו לכמה שבועות להסיר חלודה.
ו) מדינת ישראל חייבת לייצר בעצמה תחמושת אווירית וקרקעית. אי אפשר להיות תלוי במדינות העולם. יש להחזיק קווי יצור שיאפשרו למדינת ישראל את האפשרות לייצר בבית. המפעלים חייבים להכיל את היכולת לייצר את חומר הנפץ עצמו ומלאים לשם כך שלא יהיו זמינים לרכש מרגע פתיחה במלחמה.
ז) 2-3 אוגדות מרחביות של חיילים בגילאי 45 ששוחררו ממילואים. החיילים הללו חייבים ברובה ותחמושת בבית. בתרחיש של קטסטרופה הם אלו שילחמו על הבית. בכל ישוב מחלקת כוננות חמושה וגדוד חמוש בכל עיר.
ח) החלטה כי את מדיניות ההתעצמות מנהל ראש הממשלה. לא יתכן שכל רמטכ"ל יסגור יחידות ויקטין יחידות של קודמיו בתפקיד.
ט) משך תפקיד לא יפחת מ5 שנים. אי אפשר להתמקצע אם כל שנתיים עוברים תפקיד. כל קצין, בכל עמדה. יוכל להתקדם רק לאחר 5 שנים. משמע מג"ד יהיה אדם בגיל 40. מח"ט יהיה בגיל 50. מפקד אוגדה בגיל 60. כל מפקד, בעל עמדה ראה לפחות תרגילים שנתיים הן כמפקד הכח ועוד 5 קודם לכן כסגן המפקד.
י) קצינים יפרשו בגיל 65. מי שנמצא בשדה, אם לא קודם, ימשיך בעורף כמפקד מחנה, אחראי לוגיסטיקה, קצין רכב, אחראי אבטחה, או כל תפקיד אחר. חסל סדר קריירה אזרחית בגיל 42 עם פנסיה של 50 שנים קדימה.
יא) קצין ותיק במטכל יהיה אחראי על מלאים, הכשרות, מצב הימ"חים, איכות התחזוקה. לוגיסטיקה ומצב כלי הרכב. לצורך כך, יתכן ומי שימונה יהיה אלוף מטכל בדימוס שהדבר בוער בעצמותיו.
האם מישהו בועדת נגל ביקר באתר האינטרנט של חיל השריון וגלל למטה ל"חטיבות שפורקו" וראה שבמהלך 25 שנים פירקו 75% מכח השריון?
פורקו 28 חטיבות שזה 2800 טנקים שחסרו לנו ב-7 לאוקטובר ולאחריו (למי שלא הבין יש 100 טנקים בחטיבה והחשבון פשוט)
הפירוק הגדול הזה קרה במקביל גם לחילות היבשה האחרים.
כלומר צבא היבשה היום הוא רבע ממה שהיה קרוב לשנת 2000.
הטבח ב-7 לאוקטובר המחיש את התוצאות של "להסתפק ביחידות עילית" — היום מי שקורא להמשיך בזה הוא או עיוור או בוגד (או שניהם).