החמאס נשאר בשלטון וצה״ל יוצא מהרצועה. זה התחיל כמו סבב, התנהל כמו סבב והסתיים כמו סבב, והמלחמה הבאה היא רק עניין של זמן
ב-7 באוקטובר 2023, שעות ספורות אחרי מתקפת החמאס הרצחנית על יישובי העוטף נתניהו פנה לאומה בסרטון שצולם מחוץ לבניין הקריה והבהיר את תמונת המצב:
״אזרחי ישראל, אנחנו במלחמה. לא במבצע, לא בסבבים. במלחמה״.
ראש הממשלה בנימין נתניהו בהצהרה מהקריה בתל אביב:
"אזרחי ישראל, אנחנו במלחמה. לא במבצע, לא בסבבים. במלחמה. הבוקר חמאס פתח במתקפת פתע רצחנית נגד מדינת ישראל ונגד אזרחיה. אנחנו בתוך זה משעות הבוקר המוקדמות. pic.twitter.com/9TtTclaxMt
— ראש ממשלת ישראל (@IsraeliPM_heb) October 7, 2023
שנה וארבעה חודשים לאחר ההצהרה הזו אפשר לסכם את העניין במילה אחת: סבב. למרות פרק הזמן הארוך והפעילות האינטנסיבית בשטח, בסופו של דבר מלחמת חרבות ברזל לא הייתה שונה מבחינה מהותית מכל סבב אחר. היא מסתיימת כשהחמאס בשלטון, ישראל מחוץ לרצועה וצינורות הכסף, האספקה וההברחות לתוך הרצועה משתקמים במהירות.
ההבדל העקרוני בין ״מלחמה״ לבין ״סבב״ הוא במטרה הבסיסית שלה: השמדת האויב. ואכן זו הייתה המטרה המוצהרת של המלחמה ״השמדת היכולת הצבאית והשלטונית של החמאס״. סבב, לעומת זאת, לא מנסה להשמיד את האויב אלא להשפיע על התנאים בהם מתנהלים מולו, והוא גם צפוי לחזור על עצמו בעתיד.
בכל מדד מעשי, מלחמת חרבות ברזל לא עמדה ביעדיה. היכולות הצבאיות של החמאס לא הושמדו. הם נפגעו אמנם, אבל לא הושמדו, והוא מגייס לוחמים חדשים כל הזמן. במצב כזה, שיקום היכולות שנפגעו בתחומי האמל״ח והתשתיות הוא עניין של זמן ומשאבים, ואלו שני דברים שמעולם לא היו חסרים לאויבינו.
גם היכולות השלטוניות שלו לא הושמדו. החמאס שולט ביד רמה בכל מקום שבו יש ריכוז אוכלוסייה משמעותי. הוא משתלט בכוח הזרוע על שיירות האספקה ההומניטרית, אותן הוא מוכר במחירים מופקעים ומייצר הכנסות, והוא הכתובת השלטונית לכל דבר ועניין בעיר עזה, במחנות המרכז ובחאן יונס.
הסיבות לכשלון רבות: הן מתחילות בחוסר מוכנות של הצבא למלחמה, בהיעדר תכניות אופרטיביות רלוונטיות, בחוסר הבנה של האויב ובאזלת יד של הדרג המדיני וראש הממשלה נתניהו בניהול המלחמה, בניהול המערכת הצבאית ובבניין הכוח. במשך השנים שחלפו אנחנו היינו עסוקים ביוהרה וטיפוח תדמית של עצמה, בזמן שהאויב למד אותנו וניתח את נקודות התורפה.
במבט לאחור, לא היינו במלחמה. במלחמה לא פושטים על תאי שטח ויוצאים מהם, במלחמה לא מכריזים על ״גדודים מפורקים״ בלי לכבוש ולטהר את השטח. במלחמה לא מתחננים להסכם הפסקת אש שמשאיר את כלל היתרונות בידיו של האויב.
זה התחיל כמו סבב, התנהל כמו סבב אז אין פלא שזה מסתיים כמו סבב.
מזכיר הממשלה יוסי פוקס הבהיר בימים האחרונים כי העסקה הנחתמת היא אותה עסקה שעמדה על הפרק כבר באפריל-מאי, אלא שהחמאס סירב לקבל אותה. זו קביעה מדהימה, שכן משמעותה היא שממשלת ישראל הייתה מוכנה כבר אז – בטרם המתקפה על רפיח – לסגת משטחי הרצועה ולהותיר את החמאס על כנו תמורת השבת החטופים. כלומר, כבר למעלה מ-8 חודשים מתנהלת מערכה צבאית שתכליתה אינה ״השמדת היכולות של החמאס״ אלא דחיקתו לשולחן המשא ומתן בתקווה שיואיל בטובו להסכים שנצא מהרצועה.
אלו דברים שכתבנו ודיברנו עליהם עוד בזמן אמת, ובמידה מסוימת כבר מתחילת המלחמה אבל כעת הם מקבלים משמעות ברורה. בניגוד למה שנאמר לציבור, כיבוש רפיח, המבצע בג׳באליה, בית חאנון, כל הקרבות שהתנהלו בשטח בחודשים האחרונים, נועדו לדבר אחד בלבד: להפעיל לחץ על החמאס שיסכים להסכם. בעברית פשוטה קוראים לזה ״סבבים״ או ״מבצע״.
זו אמת שקשה לאמרה וקשה עוד יותר להשלים איתה, אבל ההישגים בעזה מוגבלים מאוד. השמדה חומרית של ציוד ולוחמים, כמה שזה ויזואלי ומוחשי בשטח ובמצלמות הטלוויזיה, זה דבר בר שיקום. ברמה האסטרטגית מצבה של ישראל הורע. ארגון טרור בינוני הצליח להתיש ולהביס את צה״ל הגדול והחזק, ותוך שנה לגרום לו לנסיגה. אני יודע, דובר צה״ל יוציא בימים הקרובים סיכומים מספריים של כמויות ההרוגים, החימושים, הפיצוצים והנזק שנגרמו ברצועת עזה, ומיטב המוחות יפרשנו ש״האויב למד את הלקח״, שהעזתים ״לא דמיינו שככה זה יגמר״ וכל מיני ווריאציות של ״הם מורתעים״, אבל זו לא האמת. וכשהאבק, היח״צ וחלוקת הדרגות ישקעו, הציבור גם ידע זאת היטב.
בתחקיר שפרסמתי על כך מחדלי הפיקוד הבכיר בניהול המלחמה, הובא ציטוט מפי אחד ממפקדי השטח הבכירים שלחמו ברצועה: ״מה שיקרה ביום שאחרי, כולם יחזרו, הם יעשו לנו תהלוכת ניצחון מרפיח עד לצפון על הטנדרים שלהם. אנחנו סיפרנו שהרגנו והשמדנו וניצחנו והנה הם עדיין בשלטון. זה מה שיקרה אם לא ננצח עד הסוף, אז כדאי שנפסיק לספר לעצמנו סיפורים״.
התרחיש הזה עומד להתממש לנגד עינינו, ככל הנראה תוך שבועות ספורים בלבד.
המלחמה בעזה מסתיימת ללא הישגים, אבל חמור יותר: גם ללא לקחים. כפי שכתבתי כאן, דו״ח ועדת נגל, התקווה האחרונה לביקורת אזרחית מפוקחת וחיצונית על בניין הכוח של צה״ל, התברר כדוח כסת״ח, הקובע שהכל בסדר בצבא היבשה, אין צורך בהשקעה בגידולו, בפיתוחו ובהכנתו למלחמה הבאה כהלכה. תחת זאת ממליצים שם לרכוש עוד מטוסים ואמצעים טכנולוגיים למלחמה ב״מעגל השלישי״ והרחוק, אחרי שב״מעגל הקרוב״ צה״ל כביכול ניצח.
אם יש דבר אחד קריטי בניהול מדיניות הביטחון הוא הפקת לקחים ותיקון לעתיד. תהיו בטוחים שהאויב עושה את זה היטב. אבל מערכת הביטחון שלנו, והדרג המדיני בראשות נתניהו שהזמינו את הדו״ח הזה ומאמצים אותו, מפספסים לחלוטין את האירוע.
הסבב הנוכחי הסתיים במבוכה. האם נהיה מוכנים למלחמה?
