עם תמיכה של כ-22% בסקרים ותמיכה מפתיעה מאלון מאסק, מציבה מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" את אליס ויידל כמועמדת לקנצלרות ומתכננת מהפך בתוך 100 ימים
בסוף השבוע האחרון בחרו צירי ועידת מפלגת ״אלטרנטיבה לגרמניה״ פה אחד באליס ויידל, האישה בצמד הנהגת המפלגה, כמועמדת מטעם ״אלטרנטיבה לגרמניה״ למשרת הקנצלר בבחירות הכלליות המוקדמות שייערכו ב-23 בפברואר. זו פעם ראשונה, שמפלגת הימין הריבוני הפופוליסטי מציגה מועמד/ת משלה למשרת הקנצלר – מהלך סמלי בלבד, שמצביע יותר מכל על כוונותיה של המפלגה הצעירה להמשיך במסלול ההתחזקות האלקטורלי שלה עד לניצחון מקווה בבחירות כלליות. בגרמניה אין בחירות ישירות למשרת הקנצלר. המפלגה המנצחת בבחירות היא זו, שעד כה העמידה משורותיה את הקנצלר, שהוא ראש הממשלה הפדרלית. לפי כל הסקרים, שבוצעו עד כה, המועמד המוביל להיות הקנצלר הבא של גרמניה הוא פרידריך מרץ, מנהיג המפלגה השמרנית הנוצרית-דמוקרטית.
המרוץ לקנצלרות
אך, בשבועות האחרונים חווה ״אלטרנטיבה לגרמניה״ – למרות, ואולי הודות, לכל המאמצים שמשקיע הממסד הפוליטי-תקשורתי בדמוניזציה של המפלגה הזו, תנופה בדעת הקהל. אם בבחירות הכלליות הקודמות ב-2021 קיבלה ״אלטרנטיבה לגרמניה״ 10.3% ״בלבד״ מקולות הבוחרים, הרי שהסקרים האחרונים צופים שהיא תכפיל כעת את כוחה ותגיע ל-20-22%, כלומר חמישית ויותר מכלל המצביעים. תוצאה כזו תמקם אותה כסיעה השנייה בגודלה בבונדסטאג, היסטוריה חסרת תקדים בתולדות הפוליטיקה של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית עבור מפלגה שהוקמה רק לפני 12 שנה. ויידל עצמה הקרינה בנאום ההכתרה שלה ביטחון, שמפלגתה מסוגלת עוד לטרוף את הקלפים, וקראה לתומכי ״אלטרנטיבה לגרמניה״ להציף ביום הבחירות את הקלפיות ולהביא למהפך פוליטי שיאפשר לדחוק את השמרנים ממעמד הבכורה שלהם בסקרים ולהצעיד את ״אלטרנטיבה לגרמניה״ לניצחון.
הפער בין שתי מפלגות הימין עומד כרגע על כ-10% וקשה לראות את התממשותו של ״נס כחול״, כזה שעליו מדברת ויידל (כחול הוא הצבע של מפלגת ״אלטרנטיבה לגרמניה״). אך, אם ״אלטרנטיבה לגרמניה״ תצליח בחמשת השבועות שעד לבחירות לצמצם עוד יותר את הפער מול השמרנים, יהיה זה רק באמצעות נגיסה משמעותית בציבור הבוחרים של היריבים מימין. לכן, התמקדה ויידל בנאום ההכתרה שלה בהתקפות שלוחות רסן נגד מרץ ומפלגתו, ולא במפלגות השמאל-מרכז שישבו בממשלה היוצאת. ויידל אמנם הבטיחה, שאם ״אלטרנטיבה לגרמניה״ תגיע לשלטון היא תשים קץ תוך 100 ימים ל״אידיאולוגית השמאל״ בתחומי ההגירה, הענקת מקלט לפליטים ואזרחות גרמנית למהגרים, סגירה הרמטית של הגבולות, הגברת הביטחון האישי, ביטול מיזמי אנרגיה ״ירוקים״, הפעלה מחדש של כורים גרעיניים בטוחים וביטול מוחלט של לימודי מגדר. אך, היא הטילה את האחריות למימוש ״אידיאולוגיית השמאל״ הזו גם על השמרנים, ששיתפו פעולה עם מדיניות זו במשך שנות כהונתה של הקנצלרית, אנגלה מרקל.
ויידל רוצה למצב את עצמה בתור ניגוד מוחלט של מרקל, אנטי-מרקל. אך את מרקל החליף מרץ, ולכן חשוב לויידל להדביק לשמרנים את התווית של ״מרמי הבוחרים״, שמציגים את עצמם כימין, אך בהגיעם לשלטון מיישמים מדיניות של שמאל. ההתנגדות המוחלטת של מרץ להקים לאחר הבחירות קואליציית ימין תקדימית עם ״אלטרנטיבה לגרמניה״ תחייב אותו לבחור שותפים מהשמאל – את הסוציאל-דמוקרטים או את ״הירוקים״. עובדה זו מקלה על ויידל להציג את השמרנים כאלו שבוגדים בבחירה הדמוקרטית החופשית של העם הגרמני ומדירים את ״אלטרנטיבה לגרמניה״ מהשלטון. ״הבה נעקוף את מפלגת הרמאים הזו, הנוצרים-הדמוקרטים (בבחירות), כי הגרמנים רוצים נורמליות ויש להם את הזכות לכך״, הצהירה ויידל לקול תשואות צירי הוועידה, ״הם רוצים עבודה, ביטחון, רווחה, הם רוצים לחיות מפירות עבודתם, להקים משפחה, לבנות קיום, הם רוצים ביטחון ברחובות, והם רוצים חינוך טוב לילדים שלהם. הם דורשים פוליטיקה אמינה והגיונית. הם לא רוצים שיתערבו בחייהם הפרטיים ובחופש הדעה שלהם. הגרמנים רוצים חופש. הם רוצים חופש אינדיבידואלי, הם רוצים חופש יזמי, אנחנו רוצים את החופש״.
התומך האמריקני
המאבק בשם החופש הפך גם את אילון מאסק לגיבור הועידה. ויידל העלתה על נס את התומך האמריקני החדש והנלהב של ״אלטרנטיבה לגרמניה״ ואת החלטתו לאפשר להעביר בשידור חי ברשת X את דיוני ועידת המפלגה, כדי שהציבור הגרמני יוכל לצפות בהם ללא צנזורה של תקשורת המיינסטרים. התמיכה של מאסק נתפסת כאחת הסיבות להתחזקותה של ״אלטרנטיבה לגרמניה״ בסקרים האחרונים. ביום חמישי שעבר, יומיים לפני כינוס הועידה, קיים מאסק שידור משותף עם אליס ויידל, שנועד להציג את ״אלטרנטיבה לגרמניה״, עמדותיה ועקרונותיה בפני קהל רחב מחוץ לגבולות גרמניה – אך עורר עניין וביקורת רבים בגרמניה עצמה. השידור שנמשך כשעה ורבע חיזק את טענתם של יריבי ״אלטרנטיבה לגרמניה״, שמאסק מתערב בענייניה הפנימיים של גרמניה ומשפיע בכך על תוצאות הבחירות. לויידל אפשר השידור המשותף עם מאסק לומר שיש למפלגתה קשרי חוץ טובים ומאוזנים במזרח (רוסיה) ובמערב (ממשל טראמפ).
Die Unterhaltung mit Elon Musk im Video – mit deutschen Untertiteln. Jetzt reinschauen! #MuskWeidel pic.twitter.com/amAn0sh8fa
— Alice Weidel (@Alice_Weidel) January 9, 2025
היחס לישראל
חלק מעניין בשיחה בין מאסק וויידל היה החלק שעסק בישראל וחושף את עומק אי הידע של ויידל בנושאים הקשורים לישראל. היא ממהרת לקשור את ישראל ל״סכסוך״ ולאי פתירתו. המילים הראשונות שעולות בדעתה בהקשר של ישראל היא ״מסובך ביותר״. ״במלוא הכנות, אני לא יודעת איך לפתור את הסכסוך״, היא מודה באומץ מסוים, שכן נדיר לפגוש פוליטיקאי גרמני שלא אומר לישראל, ורק לישראל, מה עליה לעשות כדי לסיים את הסכסוך. אך, העובדה שהיא ממהרת להתייחס לישראל רק בהקשר לסכסוך שהערבים והמוסלמים כפו על ישראל מעידה על תפיסה מאוד מצומצמת ובעייתית של ישראל. שכן, ישראל היא הרבה מעבר לסכסוך. צריך לבקר בישראל, כדי להבין אותה, וגם את הסכסוך. מנהיגה קודמת של ״אלטרנטיבה לגרמניה, פרוקה פטרי, ערכה ביקור פרטי בישראל לפני כעשור והדברים שהיא למדה במהלך הביקור השפיעו (עד היום) עד עמדותיה האוהדות מאוד כלפי ישראל. ויידל, כלכלנית במקצועה, יכולה הייתה לראות בישראל את יכולותיה הכלכליות, התעשייתיות והטכנולוגיות, שלגרמניה יש מה ללמוד מהן. אך, ישראל עדיין מחרימה את ״אלטרנטיבה לגרמניה״, והאנטגוניזם שנוצר בצמרת המפלגה כלפי ישראל בשל עמדה זו לא מאפשר להגביר את הידע על ישראל בקרב אנשים שמשפיעים מאוד על הזירה הפוליטית בגרמניה.
ויידל הביעה, כמובן, תמיכה בקיומה של מדינת ישראל – בתגובה לשאלה ישירה של מאסק בעניין. אבל, אז היא פונה להביע ביקורת על ״טעויות רבות״ שעשה רה״מ נתניהו, מבלי לתת דוגמא כלשהי – מסוג הדברים שאומרים כשמסתמכים רק על דיווחים התקשורת הגרמנית. ויידל, שמפלגתה תוקפת את התקשורת הגרמנית על ״דיווחי כזב״ בכל הנוגע ל״אלטרנטיבה לגרמניה״, דווקא סומכת על התקשורת הגרמנית בכל הקשור בישראל. ויידל ממהרת לחזור לאזור הנוחות שלה – האיום המוסלמי בגרמניה על היהודים, הפגנות ההתפרעות ״הפרו-פלסטיניות״ בברלין, הפשיעה האנטישמית. ״אלטרנטיבה לגרמניה היא המגנה היחידה על היהודים בגרמניה, המפלגות האחרות עשו ההיפך – הכניסו מיליוני אנשים, אפשרו להם לבצע פשיעה ברחובות, נתוני הפשיעה מגיעים לשיאים והיהודים עוזבים את המדינה״, היא הדגישה והוסיפה, ״חבריי היהודים בגרמניה, בשוויץ, בצרפת ובאוסטריה מאוד פחדו אחרי התקפות ה-7 באוקטובר מחשש שיותקפו בידי פלסטינים, תומכי חמאס, פעילי אנטיפה או טרוריסטים שמאלנים. הם פחדו לצאת לרחובות. אנחנו עומדים לצדם, למרות שתקשורת המיינסטרים טוענת ההיפך. זה שקר גדול על מפלגתנו״. .
מאסק עצמו, שלא ממש מבין בענייניה של ישראל ובמצב במזה״ת אך הייתה ויש לו הזדמנות ללמוד מקרוב את הנושאים הללו, מפתח איזו תפיסה של ״תוכנית מרשל״ לשיקום הפלסטינים. מישהו יצטרך בהקדם להסביר לו, שגם פרס ניסה את זה וגם טראמפ יצא עם יוזמה כספית מאוד נדיבה, אך לפלסטינים היה ועדיין חשוב יותר להשמיד את ישראל. אי אפשר לתת למאסק להסביר לויידל ולאחרים במפלגתה את ישראל . ישראל צריכה לעשות זאת. ויידל עצמה מודה שרק לאחר ה-7 באוקטובר היא פתחה מפות גוגל, כדי לראות איפה בדיוק רצועת עזה, ומה שהיא גילתה הייתה רצועת אדמה חסומה מכל צדדיה, ללא משאבים טבעיים ואפילו ללא אספקת מים עצמאית. כאן מדרדרים השניים להערות ביקורתיות על גישת ״עין תחת עין״, קרוב לוודאי מבלי לדעת שזה נושא שיחה אהוב מאוד על אנטישמים שמחנכים על ״הנקמנות הנצחית״ של היהודים. ניכר מאוד שויידל אינה חשה בנוח עם הנושא של ישראל, ומעדיפה לסגור אותו ולעבור הלאה.
ככל שישראל תעכב את פתיחת ערוצי הקשר עם מפלגות כמו ״אלטרנטיבה לגרמניה״, כך ייחלש העניין שלהן בישראל. במצע הבחירות של ״אלטרנטיבה לגרמניה״ יש, בפרק יחסי החוץ, התייחסות לארה״ב, לרוסיה, לסין ולשכנות האירופאיות. אין אזכור של ישראל. ולמה שיהיה? הרי ישראל הרשמית נמנעת מכל קשר עם המפלגה הזו, ולו גם מלווה בתנאים. הימין הריבוני דוחף לקידום האינטרסים הלאומיים של כל מדינה. אם ישראל לא תבהיר שהיא חשובה לאינטרסים של מדינות אחרות, מעמדנו הבינלאומי יילך וייחלש. גם אם טראמפ יעמוד בארבע השנים הקרובות לצד ישראל.
הממסד השולט בישראל מעדיף את המפלגות האנטישמיות של משטר השטאזי של מזרח-גרמניה – 'מפלגת הסמאל' (לינקה) ומפלגת זאהרה ואגנקנכט, ידידות ותומכות אירגוני הטרור הערבו-איסלאמים – על פני מפלגות הימין. מצב דומה יש בצרפת: ישראל והקהילה היהודית מעדיפות את הסמאל האנטישמי ותומך הטרור הערבי של הקומונו-פאשיסט הסמאלני האנטישמי מלנשון ומפלגתו 'צרפת הבלתי-כנועה' על פני 'הליכוד הלאומי' של הימין בראשות מארין לה פן והצעיר ז'ורדן ברדלה. וזה חוזר על עצמו ארץ אחרי ארץ. מבחינה זאת ביביהו לא שונה ממפלגת האבודה ושרצ הסמאלניות והם שותפים לאותה הקונספציה.
זה נכון לא רק לגבי יחסי החוץ.
נתניהו קיבל הזדמנות הסטורית שיתכן שלא תחזור עוד שנים רבות של קואליציית ימין על מלא אבל בזבז שלושה חודשים של מו״מ רק כדי לשמור את משרד הבטחון בידי הסמן השמאלי של הקואליציה (גלנט) ולא לתת אותו למפלגה עם מספר דו-ספרתי של מנדטים שנמצאת מימין לליכוד (לסמוטריץ׳).
מצד שני, ב-2016 נתניהו התעקש לשמור אצלו את משרד הבטחון רק כדי להציע אותו לליברמן שבקושי עבר את אחוז החסימה (ושירת פחות מסמוטריץ׳) למרות שהיו לימין 61 אצבעות בלי ישראל-ביתנו.
וזה כמובן הוביל לפירוק הקואליציה ולהישרדותו הפוליטית של ליברמן שאילץ בחירות כל חצי שנה במשך שנתיים על ידי חוסר הצטרפות לאף צד.
וכאילו שביבי לא למד לקח, השנה הוא שוב זרק גלגל הצלה בדמות משרד בכיר למפלגת מרכז קורסת ללא מחויבות לגוש הימין או מספר מנדטים שמצדיק את זה בדמות מינוי סער לשר החוץ.